קינת חינם: על מה הם בוכים בתשעה באב?

הפוסט-ציונים של היהדות המתנחלת מזילים דמעות תנין על חורבן הבית ובמקביל מקדשים את חורבן הריבונות השלישית. אין גבול לעיוורון ולצביעות

אורי משגב
אורי משגב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי משגב
אורי משגב

באחד מלילות השבוע הגעתי הביתה לקראת חצות. כמנהגי לאחרונה, חשבתי להיפרד מעמל היום עם איזה פרק של "סיינפלד" בשידור חוזר. הדלקתי את הטלוויזיה וחשכו עיני. שכחתי לרגע שאני חי בחרד"ליסטאן. על המסך, בערוץ המסחרי המוביל בישראל שנת 2013, רץ אמנם שידור חוזר. אבל לא מהסוג שבניתי עליו. באולפן ישבו שני רבנים מזוקנים וניהלו דיון ער וסוער על בית המקדש. השני והשלישי גם יחד, תוך ירידה טכנית לפרטים הקטנים ביותר. אחד מהם היה יהודה עציון, בעבר ממורשעי המחתרת היהודית והיום בחוד החנית של המאמצים להקים מחדש את המקדש בהר הבית. עמיתו לדיון כבד הראש היה מנהל המרכז לחקר המקדש. המנחה הנלהבת, שהגיעה אגב מאוד לא מוכנה, הייתה חברת הכנסת בהווה הגברת רות קלדרון. למען ה"איזון" ישבו שם גם, נעים בין תימהון לחוסר אמון, במאית מפורסמת וארכיאולוג (לא ביולוג ימי).

חשבתי לעצמי שבמדינה מתוקנת ונורמאלית היו קורים כמה דברים באותה עת. תחילה היו מפסיקים את השידור, כדי לא להשחית את נפשותיהם של צופים צעירים ולהכניס להם רעיונות עוועים לראש. אחר כך היו נציגים מרשויות הרווחה פורצים לאולפן ומלווים את המשתתפים לאשפוז, מרצון או בכפייה. שהרי עולה חשש שמשהו לקוי בבריאות הנפשית שלהם, לבטח בתפיסת המציאות. מדובר בטיפוסים כה אקסצנטריים שאפילו ג'רי סיינפלד ולארי דיוויד לא היו מעזים להגות. אחר כך שקעתי בהרהורים הנוגים והרגילים על היקפה ועוצמתה של הכפייה הדתית בישראל. כמובן ששידורי טלוויזיה הם הדאגה האחרונה שלי בנושא הזה; הם סתם היוו תזכורת לטירוף ולעד כמה הוא מושרש בחיינו. אם בנימין זאב הרצל היה מגיח לביקור בישראל 2013 אין לי ספק שהוא היה הולך בדרך ילדיו האומללים ומתאבד. אם בן גוריון היה קופץ לסיבוב, הוא היה ממהר להיעמד על הראש ולבדוק אם העולם השתגע.

אבל אז עברתי לחשוב לעומק על העניין עצמו. על ט' באב. וזה היה השלב שבו חמתי התחילה לבעור ברצינות. אני סבור שכל מי שמשתייך כיום לפוסט-ציונות הדתית המתנחלת, וכל מי שתומך במפעל הכיבוש ובהזיה המשיחית של ההתנחלות בארץ ישראל השלמה, משני צדי הקו הירוק – פשוט לא יכול להימנות על המתאבלים והמקוננים בתשעה באב. ברגע שהוא לוקח חלק בפולחן הזה, הוא עושה צחוק מעצמו וצחוק מהעבודה.

צילום: אוליבייה פיטוסי

זה עניין מאוד פשוט. לא בגלל שנאת חינם חרבה ירושלים. בגלל שנאת חינם היא רק חרבה כמה שנים מהר יותר. ההאצה קרתה באדיבותם של פלגי הקנאים הקיצוניים, שהעדיפו להתמקד במלחמת אחים פנימית ובשריפת מחסני מזון כשהגייסות הרומאים מחכים מחוץ לעיר הנצורה. אבל החורבן היה מגיע בכל מקרה. לא היה שום סיכוי למרד היהודי באימפריה הרומית האדירה. לכן מדויק יותר לקבוע שירושלים חרבה בגלל קנאת חינם.

יש בגניוס היהודי תכונה כזאת, ללכת בקנאות מטורפת וטהרנית נגד כל העולם. לאורך ההיסטוריה היא צפה ועלתה במחזוריות. כמה מהקטסטרופות הגדולות ביותר בתולדות העם היהודי באו עליו כשהקיצונים הצליחו לדרדר את הרוב הדומם לתהום הטירוף שלהם. למרבה הצער, מסיבות שונות שלא זה המקום לפרטן, נבחרו כמה ממופעי הקנאות הפסיכיים הללו לשמש דווקא כמופת. למשל חבורת הסהרורים שהתבצרו במצדה, עד שהתאבדו (לא לפני שטבחו בנשיהם וילדיהם חסרי המגן וזכות הבחירה). או הקנאים והסכינאים בתקופת המרד הגדול. או המורד חסר האחריות בר כוכבא, בהנהגתו הרוחנית של כהן הקנאות רבי עקיבא, ובניגוד גמור לדעת חכמי הזרם המרכזי שראו את הנולד. על פי ההערכות נטבחו כתוצאה מהמרידה של שני המופקרים האלה 250 אלף יהודים בשטחי ארץ ישראל, והשאר נשלחו לגלות של אלפיים שנה. אין ספק שראוי לחגוג ניצחון כזה בל"ג בעומר מדי שנה, להדליק מדורות ולזמר עם הילדים "הוא היה גיבור/ הוא קרא לי דרור/ כל העם אהב אותו". אם כמובן מוות המוני וגלות מתמשכת עונים להגדרה "דרור", מי שגרם להם ראוי להתכנות "גיבור", והמיעוט הקיצוני שתמך בו עונה להגדרה "כל העם".

מודיעין עיליתצילום: גיל כהן מגן

ולימינו אנו. המחזוריות כבר כאן. המניה-דפרסיה שוב הרימה ראש. שוב קם על עם ישראל זרם קנאי, עם שיגעון גדלות וליקוי קשה בתפיסת המציאות. שוב מעודדים אותו, אחר כך מעלימים עין, אחר כך מתלבטים, אחר כך מתקרבנים, אחר כך הולכים כצאן לטבח, כל הדרך לתהום. מקסימום מוציאים דו"ח מנומק ומנומס של מבקר המדינה, עם התגלית המרעישה שלפיה בשטחים הכבושים "איש הישר בעיניו יעשה". וואלה?! בוקר טוב ישראל.

הרי אין ויכוח עובדתי על כך שמפעל הכיבוש וההתנחלויות חותר למוטט במהרה בימינו את החזון הציוני של מדינה דמוקרטית לעם היהודי בגבולות מוכרים על ידי הקהילה הבינלאומית. אין ויכוח, כי עם גיאוגרפיה ודמוגרפיה אי אפשר להתווכח. גם לא עם דיפלומטיה. ניצני החרם האירופי הם רק קריאת כיוון. זה ברור. לכן לימין גם אין פתרון. יודעים שם לתקוף את כל העולם. את הערבים, את האמריקאים, את האירופאים, את השמאלנים. כולם אנטישמים, כולם עוכרי ישראל. הלך מחשבה כזה, כשהוא מתערבב עם הנחות יסוד של "עם סגולה" ו"עם נבחר", וכמובן עם פונדמנטאליזם דתי שמתבסס כולו על אי-ראציונליות – מצדיק הליכה עם הראש בקיר. הרי בסוף אלוהים יגיע לעזרנו או שהמשיח יבוא.

ואם זה שוב לא יקרה? לא נעים, לא נורא. גם על הריבונות השלישית יבוא חורבן, ואלפיים שנה מעכשיו יהיה אפשר לקרוע עליה קריעה, לצום קצת, ולהעלות על נס את פועלם של הזמבישים והעציונים למיניהם. להיסטוריה דרכים מוזרות. עם קצת דמיון מודרך, אפשר אפילו להעלות על הדעת חג לאומי בשם י"ב בחשוון, שבו הילדים יתרוצצו עם אקדחי צעצוע במקום חץ וקשת וישירו "איש היה בישראל/ יגאל עמיר שמו/ הוא היה גיבור/ הוא קרא לי דרור". נשמע לכם כמו פרובוקציה זולה? תשאלו את חכמי יבנה ואת 250 אלף הרוגי ירושלים אם היו מעלים על דעתם שיום אחד יחגגו את "גבורתם" ו"ניצחונם" של בר כוכבא ורבי עקיבא.

נפתלי בנט בכנסת, לפני שבועייםצילום: אמיל סלמן

תראו, זה לא ויכוח תיאורטי. שעת ההכרעה מתקרבת. חידוש השיחות עם הפלסטינים, חמוץ ומהוסס ככל שיהיה, כבר מידפק בדלת. מנהיג "הבית היהודי" נפתלי בנט מיהר להכריז הבוקר: שיהיה ברור, מפלגת הבית היהודי בראשותי לא תהיה שותפה, אפילו שנייה אחת, בממשלה שמסכימה לשאת ולתת על בסיס קווי 67'". תודה על ההבהרה, אדון נפתלי. הכל ברור. לדידי המרצע לא יצא משום שק, הוא היה שם מחוץ לשק כל הזמן, אבל מילא. עכשיו הכל ברור. לכן נראה לי הוגן לבקש רק דבר אחד מהחבר'ה האלה: לפחות תפסיקו להתאבל ולקונן ולהזיל דמעות תנין בתשעה באב. אתם הרי רוצים לשחזר לנו את סיפור חורבן הריבונות. אז די לקינת החינם. ומכיוון שממילא אין לה טעם, תחזירו לנו בינתיים את ג'ורג' קוסטנזה.

משגב מבינתי

מדוע ממשיכים שר הביטחון יעלון וראש הממשלה נתניהו להפקיר בשטח את אלוף פיקוד המרכז ניצן אלון, קצין וג'נטלמן, מהבכירים והמוכשרים במפקדי צה"ל, שכל חטאו הוא סירוב לרקוד לחליל המתנחלים וניסיון לאזן ולו במעט את נורמת "איש הישר בעיניו יעשה" שעליה התריע דו"ח מבקר המדינה השבוע? מדוע איננו שומעים בקול רם וברור גיבוי נחרץ ומוחלט ללובש המדים הזה, שהוא ומשפחתו נתונים להתקפות אישיות בלתי פוסקות מצד הפוסט-ציונים ההוזים של מפעל הכיבוש וההתנחלות בגדה המערבית?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ