בחירת הרבנים הראשיים: לא "ניצחון הנסיכים", ניצחון הפסיכים

קוראת נאמנה פנתה אלי בבקשה לקבל "פרשנות מאירת עיניים" לבחירת הרבנים הראשיים. ניסיתי להיענות לבקשתה

אורי משגב
אורי משגב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי משגב
אורי משגב

מדינת ישראל, ישות ריבונית מודרנית ודמוקרטית כביכול, עצרה אתמול את נשימתה. על הפרק עמדה בחירה של שני כהני דת למשרה ציבורית רמת דרג. הגוף הבוחר מנה 150 בעלי זכות הצבעה. שני שלישים מהם כהני דת בעצמם, ועוד שליש "נציגי ציבור". למותר לציין שהוא הורכב על פי מפתחות פנימיים משונים, ולא באופן דמוקרטי. הייתה בו גם דומיננטיות מוחלטת לגברים, ולמשרה הרמה יכולים היו להיבחר רק גברים. זה מובן מאליו, שהרי הדת היהודית, כמו כל הדתות המונותיאיסטיות, היא דת דכאנית ושוביניסטית שהומצאה בידי גברים ונשלטת על ידם מאז ועד היום.

שני המועמדים שנבחרו לבסוף ייבדלו זה מזה מעתה ברמת הלבוש. האחד ייקרא "הרב הראשי האשכנזי" וימשיך ללבוש חליפות שחורות חורפיות ומגבעת נוקשה כפי שנהגו אבותיו ללבוש במזרח אירופה במאות הקודמות. השני ייקרא "הראשון לציון", יעטה על עצמו גלימת משי רקומה ויחבוש מעין טורבאן או תרבוש. שוני סגנוני זה יבטא את תנאי הסף האמיתי של התפקיד: חלוקה עדתית, כלומר אתנית (או במילים לא מכובסות: גזעית). חלוקה זו, ועצם מהות התפקידים, נותרו כשריד להיותם של היהודים בפלשתינה בני חסות נחותים של האימפריה העותומאנית; בעוד ארבע שנים יצוינו מאה שנים להתפרקותה של אימפריה זו, וכמובן גם לגירושה אחר כבוד מארץ ישראל.

יצחק יוסףצילום: אוריאל קובי

שני הזוכים המאושרים כונו אתמול "הנסיכים", ועיתון יומי מוביל הגדיר את בחירתם "ניצחון הנסיכים". זאת משום שמדובר בשני בנים לכהני דת שכבר מילאו בעבר את המשרה הרמה. לא מדובר בעילויים או במצטיינים, כך שהיותם "בנים-של" היוותה למעשה את נקודת הזכות המכריעה בתהליך בחירתם. כלומר מדובר בנפוטיזם לאור יום – משרה ציבורית רמה שאופן הבחירה אליה הושתת על העברתה בירושה.

הם ושאר המתמודדים נאבקו על הזכות לעמוד בראש גוף אנכרוניסטי, לא יעיל ומסואב. גוף זה אמור להסדיר קבלת שירותי דת במגוון תחומי חיים כגון גיור, נישואין, גירושין וקבורה. הפרוצדורות הללו מתבצעות על פי הלכות דתיות שנקבעו לפני אלפי שנים, ולא עודכנו מאז. לא מדובר בבחירה חופשית: לאזרחי המדינה אין כלל או כמעט ואין יכולת ממוסדת ומוסדרת לבצע את הפרוצדורות הללו מבלי להזדקק לשירותי הרבנות. מדובר בשירותים שאמורים להינתן בחינם, מכיוון שהרבנות ממומנת על ידי המדינה - אבל בפועל משולמים פעמיים, כולל במסלול עוקף נוסח "מתחת לשולחן", תוך עושק האזרחים והעלמת מס מצד נותני השירות.

הרב דוד לאוצילום: תומר אפלבאום

אותו גוף מופקד רשמית גם על נכס מניב נוסף: הנפקת תעודות "כשרות" לחברות, בתי עסק ומקומות בילוי והסעדה. תעשיה זו מגלגלת הון עתק, למרות שאין קשר אמיתי בין הלכות הכשרות המקוריות לבין מדיניות הרבנות. די להזכיר שמבית עסק שפתוח בשבת נשללת אוטומטית תעודת כשרות, גם אם הוא מקפיד להגיש מזון כשר.

אבל אולי חמור מכל – גוף זה מפעיל, ברשות המדינה ובתיקצובה, מערכת משפטית מקבילה. מערכת זו פוסקת גורלות באמצעות "בתי דין רבניים", שבהם מכהנים "דיינים", ומושתת על "המשפט העברי" – קודקס חוקים ותקנות שנוסח וראה אור לפני אלפי שנים, בעודו נותן מענה לחברה שהתקיימה באותה עת (אגרארית, פטריארכאלית, מעמדית, שבטית, וכמובן דתית).

הרבנות הראשית, ובמקביל אליה משרד הדתות שכבר בוטל והוחזר לחיים, מסמלים את החטא הקדמון של מדינת ישראל: אי הפרדתה של הדת מהמדינה. אין אח ורע לערבוב כזה בעולם הדמוקרטי. כל עוד תעמוד האיוולת הזו על כנה, לא ניתן לראות בישראל דמוקרטיה אמיתית, אלא יצור כלאיים בין דמוקרטיה ותיאוקרטיה. אבי החטא הוא אבי האומה, ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון. לאיש מיורשיו לא עמדו התבונה והאומץ לתקן את העיוות הנורא הזה. עם הזמן הוא רק הלך והחריף, ומתנהל באוטומט. שימו לב לתמונת הרמטכ"ל המצורפת כאן. מדוע ראה לנכון לחבוש כיפה ענקית במהלך פגישתו עם הרבנים הראשיים היוצאים? הוא אדם דתי, או שמא בני שיחו הנם קדושים וכל מקום בו דורכות רגליהם הנו קדוש? מדוע הם, על פי אותו אי-היגיון, לא ראו לנכון לחבוש כומתת צנחנים?

מימין: הרבנים הראשיים לישראל, הרב יונה מצגר והרב שלמה עמאר, בפגישה עם הרמטכ"ל בני גנץ בעניין שירת נשים, לפני שנתייםצילום: דובר צה"ל

בהליך הבחירה המטורלל לתפקיד המטורלל שתואר כאן לקחו חלק, היו מעורבים, הביעו עניין או נקטו עמדה – שלל פוליטיקאים ואישי ציבור. התקשורת הארצית הכתובה והמשודרת עסקה בו בעניין ובענייניות. גם העיתון הנאור הזה, ומעתה אף כותב שורות אלו, סיקרו אותו, ולו אם בביקורתיות. לפיכך האשמה מוטלת על מדינת ישראל ועל החברה הישראלית כולה. כולנו אשמים. לא מדובר בניצחון הנסיכים, אלא בניצחון הפסיכים. וכולנו חלק מהפסיכוזה. אז שיהיה לנו במזל טוב.

אני מקווה שהצלחתי להאיר את עינייך, קוראת נאמנה.

דוד בן גוריון בטקס הכרזת העצמאותצילום: פרנק שרשל / לע"מ

משגב מבינתי

הם יורים גם בבובות. על פי מאמר המערכת של "הארץ" אתמול, הורה השר לביטחון פנים, ניצב בדימוס יצחק אהרונוביץ', על ביטולו של פסטיבל ילדים מסורתי לתיאטרון בובות במזרח ירושלים עקב מימונו בידי הרשות הפלסטינית בניגוד להסכמי אוסלו. המאמר, כיאה לבימה שבה פורסם, היה מנומס ומאופק ונכתב בסגנון האנדרסטייטמנט. עם כל החיבה למידות טובות אלו, רציתי לשאול את כבוד השר אם הוא יצא מדעתו, אם הוא מבין איזה יאוש ובושה הוא גורם לי כאזרח ישראלי, ואם אין בעיניו צורך לשים גבול לטמטום ולרשעות בשם המדינה שעל ביטחון הפנים שלה הוא מופקד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ