שחרור האסירים: שעתם של הצבועים והפחדנים

המהומה גדולה, אבל אף אחד לא טורח לעמת פומבית את הימין מכאן ואת אבו מאזן משם עם ירידה לפרטים ושאלות קשות

אורי משגב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי משגב

שחרור רוצחים מכלאם, בניגוד לסוגיות אחרות במשא ומתן המדיני, הוא באמת נושא קשה ורב היבטים. ודאי שהוא לא פופולארי. בנימין נתניהו הזכיר אמש לאזרחי ישראל, ובצדק, שמנהיגות פירושה קבלת החלטות לא פופולאריות. חבל מאוד שהוא לא טרח להמשיך ולהזכיר כמה אמיתות יסודיות לגבי שחרור האסירים שנדון היום בממשלה. התוצאה היא שנתניהו מפגין אומץ לב אישי ומנהיגותי בהחלטה על שחרור האסירים, אבל לא מגבה אותו באומץ לב ציבורי והסברתי. מבוהל ומהוסס, הוא לא רואה לנכון להציג לישראל ולעולם את התמונה במלואה. בכך הוא מיישר קו עם שלל צבועים ופחדנים משני עברי המתרס. הוא גם יוצר ואקום, וכידוע ואקום ממהר להתמלא. מי ממלא אותו? כמובן, הצבועים והפחדנים, שקיבלו פרס. אין מי שייתן להם קונטרה. נתניהו מציג את עמדתו רק בשיחות אישיות. מנהיגי המרכז והשמאל מסתפקים בהצהרות כלליות. אין מי שיירד לפרטים מול הצבועים והפחדנים, ובכך גם יקל על הרוב הדומם את עיכול ההחלטה. הנה כמה נקודות בסיסיות שלטעמי ראוי להציג בכל דיון שמתקיים בנושא.

1. לאור אכזבות קודמות וחוסר אמון קיצוני, כדי להחזיר את הפלסטינים לשולחן המו"מ המדיני נדרשה מחווה משמעותית. המחווה המתבקשת של הקפאת הבנייה בהתנחלויות במהלך המו"מ נדחתה על ידי הצד הישראלי. לפיכך נדרש הישג אחר לפלסטינים, בדמות שחרור האסירים. כלומר האסירים משוחררים בגלל ההתנגדות הנחרצת של הימין להקפאת הבנייה. כל שרי ומנהיגי הימין הצבועים שצועקים עכשיו עד לב השמיים הם מי שהביאו בעצם להחלטה על שחרור האסירים. הימין העדיף בנייה מתונה בהתנחלויות על השארת האסירים בכלא.

נתניהו בכנסת בשבוע שעברצילום: אי-אף-פי

2. ממשלת ישראל בהנהגת נתניהו שחררה יותר מ-1,100 מחבלים, חלק משמעותי מהם רוצחים ורבי מרצחים, בתמורה להחזרת חייל ישראלי שבוי אחד. ההתנגדויות היו רפות. הפחדנים והצבועים מהימין מתנגדים כעת לשחרור 104 אסירים, שכולם ביצעו את פשעיהם לפני עשרים שנה ויותר – כשהתמורה היא חידוש תהליך שלום בדרך להסדר קבע אפשרי.

3. ממשלת ישראל בהנהגת נתניהו שחררה יותר מ-1,100 מחבלים, חלק משמעותי מהם רוצחים ורבי מרצחים, בתמורה להחזרת חייל ישראלי שבוי אחד. המחבלים ששוחררו היו אנשי חמאס, ג'יאהד איסלאמי והחזית העממית – כלומר ארגוני הסירוב. הפחדנים והצבועים מהימין מתנגדים כעת לשחרור 104 אסירים, שכולם ביצעו את פשעיהם לפני עשרים שנה ויותר – בעודם בשליחות הפתח, כלומר הבסיס האידיאולוגי לאש"ף ולרשות הפלסטינית. כלומר – הפחדנים והצבועים מהימין מעדיפים לחזק את ארגוני הסירוב, אבל מתנגדים בתוקף לחיזוק הפרטנר הפלסטיני לשלום אפשרי, ולמתן סיכוי להסדר מדיני.

4. הפחדנים והצבועים מהימין משתמשים בקלות יתרה בכאבן של משפחות שכולות. גם התקשורת משתפת פעולה בחדווה עם האלמנט הזה, למרות שהאסירים נשפטו על פי הדין הפלילי במדינת ישראל. התובעת הייתה המדינה. עם כל הכאב וההבנה, גם כליאה וגם שחרור מכליאה הן החלטות ברמה הלאומית, לא ברמה המשפחתית-פרטית. כך נהוג במדינת חוק ריבונית דמוקרטית.

הפגנה נגד שחרור אסירים, מחוץ למשרד ראש הממשלה, הבוקרצילום: אמיל סלמן

5. כאשר הפחדן הצבוע נפתלי בנט מכריז ש"מחבלים צריך להרוג, לא לשחרר" – ראוי להתעכב איתו על האמירה ולרדת לפרטים. למה כוונתו? להרוג ולא לעצור ולהעמיד לדין? לגזור עונש מוות בבית המשפט? מי אמור להרוג, כוחות הביטחון? תוך כדי ההשתלטות, או לאחריה כמו בקו 300? אולי האזרחים בזירת האירוע, במסגרת לינץ' ספונטני או מאורגן? מה נכנס תחת ההגדרה של "מחבלים" במקרה הפלסטיני? האם היא כוללת גם טרוריסטים יהודים?

6. התמיהה על שרבובם לעסקה של אסירים שהנם ערבים ישראלים בהחלט מובנת. לא מדובר בעניין ברור מאליו. לכאורה מדובר אפילו בדרישה מחוצפת של הפלסטינים. עם זאת, בהקשר הזה, האם מי שהביא את הצרה הזו אל פתחנו אינה דווקא מערכת השיפוט והכליאה הישראלית? הרי לאסירים הללו לא עמדה בעשורים האחרונים שום זכות המוקנית לרוצח ישראלי "רגיל" – לא הקלות, לא חופשות, ובעיקר לא האפשרות לקציבת העונש בשלב מסוים של המאסר. חלקם ביצעו את מעשיהם בגיל צעיר מאוד, כחלק מעימות לאומי-אתני סוער שהיה אז נטול אופק מדיני. האם ברמה המדינתית היה נכון לראות במאסר העולם שהוטל עליהם סוף פסוק?

7. הפחדנים והצבועים מהימין מעלים על נס מורשתם את הטרוריסטים מהאצ"ל והלח"י, כולל מפוצצי מלון קינג-דיוויד בהנהגת ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין ורוצחים בדם קר בהנהגת ראש הממשלה המנוח יצחק שמיר. חברי המחתרות הללו קטלו במהלך מאבקם קורבנות חפים מפשע – יהודים, ערבים, בריטים וממלאי תפקידים בינלאומיים. האם עולה על דעתם של הפחדנים והצבועים מהימין ההשוואה לאסירים הפלסטינים שאמורים להשתחרר, כעת ובעתיד?

8. מדוע מתעקש אבו מאזן, בפחדנותו וצביעותו, דווקא על שחרור המוני של רוצחים? מדוע לא העדיף רשימה גדולה בהרבה, אבל של מבצעי עבירות קלות יותר? הרי בכך היה מסייע לרווחתם של הרבה יותר פלסטינים – הן אסירים והן משפחות של אסירים.

הפגנה לשחרור אסירים פלסטינים מול כלא רמלה, 2008צילום: הדר כהן

9. למה לכל הרוחות בוחר אבו מאזן בצביעותו ובפחדנותו לקחת חלק בהילולת השחרור של רוצחים גם ברמת השבחים והברכות? מדוע אינו מסתפק בהבטחת שחרורם? מדוע אינו מתאפק גם מלהלל אותם כגיבורים וקדושים? האם אינו מבין איזה נזק תודעתי אדיר הוא צורב בציבוריות הישראלית בהשתתפותו בחינגה הזו? מה עבר במוחו של אבו מאזן, כאשר בצביעותו ובפחדנותו בחר לשלוח זר והספד להלווייתו הצבאית של הטרוריסט המשוחרר אבו סוכר, שהיה אחראי לפיצוץ מקרר ממולכד בירושלים ולהרג 15 ישראלים חפים מפשע, ביניהם ילדים? מדוע כינה אותו "נשמה טהורה, צדיק ולוחם נאמן, שהקדיש את חייו להגנה על עמו"? האם הוא מאמין במילים הללו, האו שהעדיף פופוליזם זול ופופולאריות זולה על האמת?

10. הם הפחדנים והצבועים מהימין, וגם הרוב הדומם שמתכווץ היום באי נוחות, לוקח בחשבון שבחברה הישראלית מסתובבים חופשי ובאין מפריע מאות רבות של אזרחים שאחראים ישירות במסגרת שירותם הצבאי להרג של אלפי אזרחים פלסטינים במהלך העימותים הצבאיים איתם לאורך השנים, כולל מאות נשים וילדים חפים מכל פשע? זה כולל מפקדים בכירים במטכ"ל, בפיקודים המרחביים ובאוגדות המבצעיות שנתנו את ההוראות, מפקדים וטייסים בחילות האוויר והים, קציני ולוחמי ארטילריה, קציני ולוחמי שיריון, קציני ולוחמי חי"ר, מפקדים ושוטרים במשטרת ישראל ובמג"ב, מפקדים ולוחמים בשב"כ. מישהו מעלה אותם בדעתו כרוצחים או טרוריסטים? מישהו מאמין שהיה עליהם לשבת בכלא לכל ימי חייהם, ולא להשתחרר גם במסגרת הסדר מדיני מתגבש?

משגב מבינתי
אני רואה שהשר ישראל כץ מוביל התנגדות עיקשת ורועשת לשחרור האסירים בפרט ולתהליך מדיני מול הפלסטינים בכלל. כץ מכהן כבר קדנציה שנייה כשר התחבורה. הוא שר כושל ומאכזב, כל פרויקט שנגע בו הופך לכישלון מהדהד, ורמת התחבורה הציבורית בישראל נופלת על פי מדדים סטטיסטיים אפילו ממדינות רבות בעולם השלישי. עם כל הכבוד לפופוליזם המדיני שלו, האם לא ראוי שיתמקד בשיפור תפקוד המשרד שהוא עומד בראשו, או לפחות יקדיש לתחום שהוא מופקד עליו יותר זמן עבודה וכובד משקל ציבורי?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ