בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדיקטטור הקטן: על יאיר לפיד, עדי קול וחוק המשילות

השעייתה והשפלתה הפומבית של חברת כנסת ישראל שהעזה להימנע על פי צו מצפונה היא ההוכחה הסופית. אם יש עתיד לדמוקרטיה הישראלית, היא תצטרך להתגבר על שיגעון הגדלות ותסביך הנחיתות של יאיר לפיד

139תגובות

לפני יותר מארבעים שנה פירסם הסופר יז'י קושינסקי את "להיות שם", משל פוליטי מטלטל שעובד בהמשך גם לסרט קולנוע בכיכובו של פיטר סלרס. במרכז עמדה דמותו של צ'אנס גארדנר, גנן מוגבל ושטחי שצירוף מקרים ונסיבות ייחודי גורם לו לעלות לגדולה. בשיאו של הספר, כוחות חזקים וממולחים מצליחים לתמרן אותו להיבחר כנשיא ארצות הברית, כל הדרך לבית הלבן, לקול תשואות ההמונים.

יאיר לפיד אינו תעתיק של צ'אנס גרדנר. הסיפור שלו מבעית הרבה יותר. לפיד מגלם בו בזמן גם את המטאור הפוליטי הנבוב, וגם את הכוחות החזקים והממולחים שהצליחו לקרב אותו לצמרת הפוליטית בישראל. אני לא אדם דתי, אבל לפעמים אני מאמין שלפיד נשלח אלינו מלמעלה. הוא היה דרוש כדי להוכיח לנו כמה חלשה ופריכה היא הדמוקרטיה הצעירה שלנו. כמה חשוב לגונן עליה, להשקות את הערוגה ולנכש את העשבים השוטים שמאיימים להשתלט עליה. קשה לעקוב אחרי הקצב המסחרר של לפיד. מאז שנבחר לכנסת ישראל בראש סיעה בת 19 מנדטים, אין כמעט יום שבו הוא לא מתבזה ומביך, משקר ונתפס בשקריו. אבל נדמה לי שמה שהתרחש אמש בכנסת הנו רגע השיא.

אמיל סלמן

הכנסת אישרה אתמול בקריאה ראשונה, בתום דיון סוער ורגשי, את "חוק המשילות". זהו חוק שיזם הדמוקרט הגדול אביגדור ליברמן, וסיעת יש עתיד התייצבה מאחוריו מאחר שהיה לה בקנה חוק דומה מאוד משלה. לא ארד כאן לפרטיו של החוק. בגדול ניתן להגיד שהוא אמור להקל על יכולתה של ממשלה ישראלית לכהן מבלי לחשוש לקיומה, ולהקשות מאוד על האופוזיציה להחליף את השלטון. הסעיף הבולט בחוק הוא העלאת אחוז החסימה, משני אחוז לארבעה אחוז. בפועל הוא נועד להקשות על המפלגות הערביות להיכנס לכנסת ישראל. אם אכן יאושר החוק בקריאה שנייה ושלישית, הוא ישיג שתי תוצאות שכל אחת מהן מהווה נזק ישיר לדמוקרטיה הישראלית: או הגברת הניכור והקטנת ההשתתפות של ערביי ישראל בהליך הדמוקרטי עקב אובדן ייצוג ועניין, או איחוד מלאכותי של שלוש סיעות שכרגע אין ביניהן מכנה פוליטי משותף (חד"ש מאמינה בדו-קיום ערבי-יהודי ובשוויון ושלום על בסיס מרקסיסטי, רע"מ-תע"ל היא מפלגה איסלאמיסטית, בל"ד דוגלת בלאומנות ערבית חילונית). איחוד כפוי בין שלושתן יתבצע לפיכך על בסיס אתני בלבד, כלומר יחדד ויחריף את התהום הפוליטית בין יהודים וערבים בישראל.

לחוק יש גם סעיפים אחרים, שנועדו להקשות על הפלת הממשלה בהצבעות אי-אמון. חברת הכנסת הצעירה עדי קול מ"יש עתיד", משפטנית בהשכלתה, התנגדה באופן נמרץ לחוק כולו ולהשלכותיו. אלא שקול הייתה נתונה תחת "משמעת קואליציונית", אותה הוויה אנטי-דמוקרטית שהשתלטה בעשורים האחרונים על הפרלמנטריזם הישראלי ומחייבת שוב ושוב את חברי הקואליציה להצביע אוטומטית נגד האופוזיציה גם כשהדבר מנוגד להשקפתם ולצו מצפונם. עם סעיף ספציפי אחד קול חשה שהיא פשוט אינה מסוגלת לחיות בשלום. זה סעיף הקובע שגם ממשלה שהופלה בהצבעת אי אמון או באי-אישור של תקציב המדינה תחזור לכהן אם הכנסת לא הצליחה להקים תחתיה ממשלה חלופית.

אומץ הלב הפוליטי שקול גילתה בשלב הזה היה מוגבל מאוד. היא בדקה היטב שאישור החוק בריאה ראשונה לא מותנה באופן הצבעתה, ואז נמנעה בהצבעה. חוזר שנית: לא הפילה את החוק, ואפילו לא התנגדה לו. רק נמנעה מלתמוך בחוק שלתחושתה היא אינה יכולה לחיות איתו. במקרה הטוב, מדובר במינימום שבמינימום המצופה מנבחר ציבור (אני אישית מתנגד בכלל עקרונית להימנעות בממשלה ובכנסת, כפי שפירטתי בפוסט קודם שניתח את ההצבעה על שחרור האסירים בממשלה). תוצאת ההצבעה הייתה 46:63 לטובת הקואליציה; יחד עם קול נמנע משורות הקואליציה גם יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין.

מיכל פתאל

זה היה החטא של קול. העונש הגיע באופן מיידי. מנהיג המפלגה זעם. הוא השעה אותה מכל פעילות פרלמנטארית (חברות בוועדות והגשת הצעות חוק), ואילץ אותה לפרסם התנצלות פומבית זריזה: "היום נמנעתי בהצבעה על חוק המשילות. זו הייתה החלטה שפגעה בעיקר בחברי לסיעה ואני מתנצלת". טוב שלא הכריחו אותה לעמוד במליאה עם שלט על הצוואר. כך או כך, קשה לטעות במלאכת המחשבת של הניסוח. זו טביעת האצבעות השמנונית של מי שכתב בימי חייו כל כך הרבה טקסטים צבועים וצדקניים. במה בדיוק פגעה קול בחבריה לסיעה? בכך שהיא חושבת אחרת מהם? או בכך שהיא חושבת כמוהם, אבל הייתה היחידה לעשות עם זה משהו?

הגיע הזמן להגיד את זה בפה מלא: יאיר לפיד הוא סכנה לדמוקרטיה הישראלית, והצלחתו מציגה את הדמוקרטיה הישראלית במערומיה. הזובור הסטליניסטי שהוטל על חברת הכנסת קול חייב להזכיר לכולנו במה ובמי מדובר. מדובר לא רק אקט כוחני וברוטאלי, אלא גם גברי מאוד; מעניין אותי אם גם חבר כנסת היה זוכה להשפלה כזו. לא פלא שלפיד וליברמן התייצבו יחד מאחורי חוק המשילות. מבחינה דמוקרטית, כלומר אנטי-דמוקרטית, מדובר בתאומים זהים. שניהם הנהיגו לכנסת מפלגות יחיד בעלות חוקה דרקונית והתנהלות דרקונית, שבמסגרתה אין לחברי הכנסת הסרים למרותם שום אופציה לעצמאות תפקודית או מחשבתית. ומי שסורח, או סר חינו, מושלך הצדה לעיני כל.

אין גבול לצביעות ולריקנות של לפיד, גם לא לצדקנות המתחסדת שלו. אין יום שעובר בלי עוד אחד מגילוייה. לאחרונה חשבתי להניח לו רק מחמת הצורך לעסוק בעוד נושאים ואנשים, אבל הוא פשוט לא מניח לנו. בתחילת השבוע שעבר פירסם לפיד ב"ניו יורק טיימס" מאמר רצוף שגיאות ושטויות, שהתזה המרכזית בו טענה שהחרם האירופאי על ההתנחלויות יגרום לדחיית המשא ומתן המדיני. כעבור כמה שעות הודיע מזכיר המדינה קרי רשמית על חידוש השיחות בין ישראל לפלסטינים.

השבוע האשים לפיד את עובדי משרד החוץ, השובתים כבר חודשים ללא התייחסות למצוקתם, שהם "שכרו יחצנים ולוביסטים" ושהם מנהלים את מאבקם "על גבם של ילדים ישראלים שנוסעים למצעדי החיים באושוויץ ובירקנאו" (הערה עובדתית קטנה ללפיד: אושוויץ ובירקנאו זה בעצם אותו דבר. שני מחנות שחוברו להם יחדיו. אין מצעדי חיים נפרדים לאושוויץ ולביר קנאו. למעשה אין בכלל מצעדי חיים. יש מצעד חיים אחד, במסלול אושוויץ-בירקנאו). לפיד גם הזדעזע מהסרת מועמדותו של יעקב פרנקל לנגיד בנק ישראל, טען שפרנקל נעתר לבוא "לעשות מילואים", שלא ירחק היום שאנשים יירתעו מלמלא תפקידים ציבוריים בישראל, והכל בגלל שפרנקל "גילה פתאום שלכל מי שיש לו מקלדת יכול ללכלך" (העילגות במקור). הוא גם נתפס בעוד שקר בשרשרת הבלתי נגמרת, כשתחקיר "כלכליסט" הוכיח כי בניגוד לטענותיו, לארגון ה-OCED לא היה שום קשר להעלאת המיסוי על האלכוהול; כשנתבקש לספק ראיות סותרות, טען שיש מסמך דרישה מטעם הארגון, אבל "הוא סודי".

מייד אחרי הבחירות פרסמתי כאן תחקירון שהוכיח שלפיד שיקר שוב ושוב במצח נחושה כשטען שמעולם לא עישן מריחואנה. שבתי והסברתי שהעניין החשוב אינו עישון המריחואנה, אלא היכולת והחוצפה לשקר לציבור בלי למצמץ. באמריקה מדובר היה בסוף הקריירה הפוליטית של אדם כזה. בישראל יש יותר מדי אנשים שעוברים לסדר היום על עוד ועוד שקרים של לפיד. בסביבתו של לפיד לא עברו אגב לסדר היום. בימים שאחרי הפרסום כאן, נוהלו מטעמו עשרות שיחות טלפון שבהם קיבלו מקורביו הוראה חד משמעית לא להתייחס לנושא ולו במילה. הוא עצמו גם עשה כך, כמובן. אם מישהו היה מעז לסטות מהשורה, מן הסתם היו מחרימים אותו מהחבר'ה וגוזרים עליו לפרסם התנצלות פומבית.

אלא שהשקר הקטן ההוא של לפיד הקדים, בדיוק על פי החשש שהובע כאן בעת הפרסום, את ההונאה הגדולה: לפיד רימה את בוחריו ואת אזרחי ישראל באופן קיצוני וחסר תקדים, ועשה זאת אפילו ללא תקופת הסתגלות או טשטוש. הביקורת נגדו נהדפת מאז בשילוב ייחודי של יהירות וצדקנות קורבנית, שלעתים מדיפה ריח חשוד ממש (אני עדיין מחכה להבהרות מצדו של הגולש רני רהב אודות מקור הפרסום לכאורה שבו הוצג לפיד בפייסבוק על ידי משתמשת פיקטיבית כשהוא לבוש מדים נאציים ומכונה "צורר כלכלת ישראל").

כמובן שלפיד אינו נאצי ואינו צורר. הוא בהחלט דיקטטור. דיקטטור פוליטי. דיקטטור קטן. כמו הרבה אנשים קטני קומה לאורך ההיסטוריה, הוא סובל משילוב של רגשי נחיתות ושיגעון גדלות. קוראים לזה תסביך נפוליאון, אבל לנפוליאון היו כישורים יוצאי דופן ברמת המצביאות והמנהיגות. לפיד הוא תסביך נפוליאון בלי נפוליאון. הוא כמובן אינו אדם נטול מעלות. הוא יפה תואר, רהוט לשון וכתיבה, ויש הטוענים שבעל קסם אישי ויכולת שכנוע. הוא גם קופירייטר מצוין, ויכולת לפלח ברמות כמעט גאוניות סנטימנט ציבורי רווח. רק שהתכונות הללו משמשות אותו לגרום נזק ממשי לדמוקרטיה הישראלית.

מספיק להעיף מבט על קיר הפייסבוק שלו. פרודיה על דמוקרטיה. על מי שמעז להביע ביקורת או לשאול שאלות קשות נמחק ונחסם. מה שנשאר הם סטאטוסים מהסוג שהעלתה לא מזמן הגולשת עליזה ריפל: "בבית של חבר שלי הייתה הפסקת הערב חשמל בחצי בית. החשמלאי אמר שיש בעיה בחברת חשמל. החבר צלצל לחברת חשמל ותוך פחות מחצי שעה הגיעה אליו טכנאי שתיקן את הבעיה בתוך דקות. בהחלט זה נראה שינוי בשירות ללקוח. אני מאמינה שחלק מהשינוי קשור בהתנהלות השונה והמיוחדת של מפלגת יש עתיד. העתיד בהחלט כבר כאן". האמת, די קשה לי להאמין שמדובר בטקסט אורגינאלי ולא בהשתלה פיקטיבית, ואני גם מעדיף שכך יתברר; בינתיים תודה לדף הפייסבוק השנון "יאיר, כנראה שכן צריך להוציא תעודת בגרות" על ליקוט החומר המשובח הזה.

עם או בלי מקלדת, צריך לבלום את לפיד ולהוקיע את הלפידיזם. אנחנו לא עם סגולה ולא אור לגויים, אבל מגיע לנו יותר טוב מזה. למרות הכל, אני עדיין מאמין גדול בדמוקרטיה הישראלית ובקומון-סנס הישראלי. אין טעם להתגולל על מצביעיו של לפיד ולזלזל בהם. הם לא אשמים. הונו אותם. אני פוגש אותם מדי יום ביומו, נבוכים ומלאי רגשות אשמה. אין צורך לבזות אותם. לא צריך להחליף את העם. צריך לתת לו שוב ושוב הזדמנות נוספת. אני חוזר כאן על נבואתי הלא פופולארית שלפיה בבחירות הבאות יירדו לפיד ומפלגתו לאזור ה-6 מנדטים. זה בסיס הכוח המקורי של הלפידיזם לדורותיו (אשכנזים אמידים ולאומנים מהמרכז הקדוש שמתעבים את כל מי שאינו כמוהם ומקלקל להם את המדינה, בעיקר חרדים ושמאלנים וערבים). זה גם מספר המנדטים שקיבלה שינוי של טומי לפיד בהתמודדות הראשונה שלה. 15 המנדטים של לפיד האב ו-19 המנדטים של לפיד הבן הם סטיות התקן, לא התקן. התקן מתקבל כשהאוויר החם יוצא מהבלון.

כיוון הרוח, או האוויר החם, הולך ומתבהר. הסקרים האחרונים חוזים למפלגתו ירידה עקבית. אני מאמין שהיא תלך ותחריף עם הזמן; מבחינה פסיכולוגית, למצביעים רבים קשה להודות במהרה שהם עשו טעות, מכיוון שאז זה לכאורה מעיד משהו עליהם עצמם ולא על מושא הטעות. הם זקוקים לתקופת השלמה והסתגלות. לפיד עצמו, שנשאל בראיון אחרי הבחירות אם הוא חושב שיהיה ראש ממשלה בסיבוב הבא והשיב בלי למצמץ "אני מניח שכן", עומד במדד ההתאמה לראשות ממשלה על 7 אחוז. על פי הסקר האחרון של מכון דיאלוג שפורסם ב"הארץ", זה כרגע שיעור המשיבים שמאמינים שהוא מתאים לתפקיד. זה לא יקרה. צ'אנס גרדנר הוא כבר לא יהיה. עם קצת מזל ורוח גבית מאלת ההיסטוריה ואל הצדק הפואטי, הוא ו"יש עתיד" שלו לא יצליחו לעבור את אחוז החסימה המתוגבר החדש שאושר ביוזמתם, ויהפכו ל"יש עבר". כך ניפטר לא רק ממנו אלא גם מחבורת הגמדים האילמים שחזו אמש בהשפלה הפומבית של חברתם האמיצה והמצפונית לסיעה, ולא הוציאו הגה כשמעשה הנבלה הזה הוצא אל הפועל בכנסת ישראל.

 

משגב מבינתי

מה חושב חבר הכנסת ע"ש על ההשעיה וההשפלה של חברת הכנסת ע"ק, והאם הוא קיבל את התנצלותה ויסכים למחול לה בשמו ובשם המנהיג הדגול האחד והיחיד שזורח בשמי כנסת ישראל כשמש העמים?

 

משגב מבינתי 2

ראש הממשלה בנימין נתניהו הודה בשיחות עם חברי אופוזיציה שהוא מתנגד בכלל לחוק המשילות, שלדבריו נכפה עליו. ציפי לבני, מתנגדת חריפה לחוק, הובהלה ארצה מוושינגטון(!!!) כדי לתמוך בחוק. גם חברי סיעתה, שר הביטחון לשעבר עמיר פרץ וחבר הכנסת עמרם מצנע, בעברו מפקד בכיר ואמיץ לב במלחמות ישראל, תמכו בחוק נגד צו מצפונם. אלו המנהיגים שאמורים להוביל אותנו לפשרה מדינית היסטורית והכרעות קשות מול הפלסטינים? חברת הכנסת עדי קול אמורה להיות יותר אמיצה מהם?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו