מסיתים נמאסתם: פסיקת בג"ץ היא רק תירוץ

על הגל העכור של שנאת השופטים והמהגרים השחורים רוכבים פופוליסטים צבועים וצדקנים. אסור להיבהל מהם, והגיע הזמן להעמיד אותם במקומם

אורי משגב
אורי משגב

באחד מימי ראש השנה ביליתי עם בני הצעיר במזרקות של גינת צ'רלס קלור. בדיוק כשסיימנו לשחק כדורגל והתיישבנו על שמיכת הפיקניק, התקרב למזרקות בחשש צעיר אפריקאי. הוא הוריד את חולצתו וכיבס אותה ביסודיות. אחר כך שטף את נעליו וגרביו ביסודיות דומה. אחר כך חפף את ראשו בזרם המים, ואז קרצף ביסודיות את פלג גופו העליון. כל מה שראיתי מולי היה אדם בודד וחסר כל, מתעקש לשמור על צלם אנוש בתנאים מינימאלים - סבון, מים, קצת שמש לייבוש מהיר. חתכתי לכוס חד פעמית פלחי פירות. לבלבו אגס וגם תפוח. ניגשנו אליו עם הכוס. הסברתי לו שעל פי המנהג היהודי בראש השנה אנחנו אוכלים תפוח. לצד חיוך נבוך, קשה לי לשכוח את המבט שהוא החזיר אלינו. זה לא היה מבט של הכרת תודה. הייתה שם בעיקר תדהמה מוחלטת. תדהמה על כך שמישהו רואה בו כאן לרגע בן אדם.

רגע לפני שנחזור לפסיקת בג"ץ ולגל העכור שהיא עוררה, בואו ואקל עליכם: אני יפה נפש. גאה. ואני לא לבד. אני משתייך לקבוצה גדולה של יפי נפש ישראלים. ככה אנחנו מתנהגים, וככה אנחנו מחנכים את ילדינו. אני אסביר לכם למה אני משתייך אליה. כי אני מאמין ב"עניי עירך קודמים". זה ציווי שמאוד מדבר אלי. אם יש עניים בעירי אני מנסה, בכוחותיי הדלים, פה ושם, לעזור להם. אני לא מקטלג אותם לפי הדת שלהם או צבע העור שלהם. אם הם גרים בעירי והם עניים, הם עניי עירי. ולאלו שהכי עניים והכי מנודים הייתי מעדיף לעזור תחילה. בגלל זה משפחתי ואני מארחים על בסיס קבוע ילד שהגיע הנה מאריתריאה. הוא סועד על שולחננו, מתקלח במקלחתנו, ישן במיטותינו. זה מספיק לכם, גזענים מכוערים, או שאתם מעוניינים להמשיך עם הטוקבקים בנוסח "בוא נראה מה יקרה אם נשים לך אריתריאי בסלון"? אכלתם אותה. אנחנו יפי נפש. ואנחנו לא גרים "מצפון לירקון", כמו שאוהב לכתוב אדון פופוליסט בשם זיו תדהר, שתכף נגיע אליו ולדומיו. אנחנו גרים על גבול יפו-דרום תל אביב. אנחנו חיים את המציאות שכל מיני מסיתים בשקל מתארים ממרומי המקלדות שלהם. בדיוק בגלל זה אנחנו תורמים בגדים ונעליים לעמותות הנאצלות שמספקות אותם למבקשי מקלט ולמהגרי עבודה שאסור להם לעבוד. בדיוק בגלל זה אספנו צעצועים מיותרים והבאנו אותם לגן של ילדי פליטים. הלוואי שהיינו עושים יותר. זו טיפה עלובה בים. יש אנשים שעושים פי אלף מאיתנו. אני מצדיע להם. מבחינתי, הם אלו שלא שכחו להיות יהודים.

כבר כתבתי בבלוג הזה שאין תכונות שמוציאות אותי מכלי יותר מצביעות, צדקנות ופופוליזם. פסיקת בג"ץ האחרונה פתחה פתח לגל עכור של החומרים המזהמים הללו. מזמן לא זכורה לי מחאה כזו. כמה קל לרכוב עליו, לתת לגזענות פשוטה להרים ראש, ובדרך לקושש טוקבקים באתר הבית ynet. מה בסך הכל החליטו שופטי בג"ץ? שאי אפשר במדינת החוק העונה לשם ישראל לכלוא לשלוש שנים אנשים מבלי להביאם בפני שופט. זה הכל. הם לא פסקו שצריך לפתוח את שערי המדינה לכל מהגר ופליט. הם לא פסקו שצריך לאזרח אותם כאן. הם לא פסקו שצריך לאפשר להם לעבוד (למרות שחלקם התקשו להתאפק מלהצביע על היגיון בסיסי שכל ילד קטן יכול להבין, ולפיו אדם שלא ניתנת לו הזכות החוקית לפרנס את עצמו יעשה זאת באופן בלתי חוקי). הם אפילו לא פסקו שצריך להיות אליהם נחמדים. רק שאסור לכלוא אותם במחנה ריכוז לשלוש שנים.

מהגרים במתקן סהרוניםצילום: אליהו הרשקוביץ

הפסיקה הזו היוותה בסך הכל תירוץ לגל של הסתה פופוליסטית. לא רק נגד המהגרים ומבקשי המקלט, אלא גם נגד תשעת השופטים שלמרבה ההלם קיבלו את ההחלטה פה אחד. רוב די גורף. הוא לא גרם למסיתים לעצור לרגע, לפקפק, לחשוב שאולי מותר להם להחזיק בכל הדעות שלהם לגבי קליטה ואי קליטה של מהגרים, ועדיין להבין שבכליאתם ללא משפט נחצה קו אדום של מוסריות ואנושיות. להפך, הרוב הגורף רק גרם להם להשתולל יותר. אתעלם הפעם מאותם חשודים מיידיים, אותם פוליטיקאים טרמפיסטים. אני לא רוצה לתת להם אפילו את העונג ששמם יוזכר בציבור. זה הרי כל מה שהם מחפשים.

אבל מה תאמרו למשל על אחת גלית דהן קרליבך, שפרסמה ב-ynetמאמר הסתה קלאסי בשם "בג"ץ איבד את הדרום", שבו השתלחה בשופטי בית המשפט העליון עם רעיונות בנוסח "תנו להם למלמל משפטים על מידתיות, נסיבתיות ופגיעה אנושה בזכויות. אחר כך הם יחליקו לחניון ולא יעברו בדרום כלשהו. הם אוהבי האנושות, לא אוהבי אדם". מרוב בחילה נאלצתי לקרואעד תומם את ההבלים הללו. הגברת אפילו כרכה שם באופן מאולץ לחלוטין בין מצוקת תושבי דרום תל אביב למצוקת תושבי שדרות. למה? ככה. כי המקלדת סובלת הכל. בשדרות לא סובלים מהגירה בלתי חוקית. סובלים שם מהזנחה כלכלית ומשורת ממשלות, רובן המוחלט ממשלות ימין, שלא השכילו להביא לשקט מתמשך באזור הדרום באמצעים מדיניים או ביטחוניים. אבל דהן קרליבך נדחפת עם שדרות. זה טוב לטוקבקים. וגם למטרותיה הסמויות. שימו לב איך היא מציגה את עצמה בתחתית הטקסט: "גלית דהן קרליבך היא סופרת ירושלמית, ילידת שדרות. משפחתה המורחבת עדיין מתגוררת בעיר". מאוד חשובה לה הזיקה לשדרות. מעניין, יש דווקא שורת פרטים ביוגרפים שנחסכה הפעם מקוראיה. למשל שמדובר באשה שיזמה וניהלה הקמת מאחז לא חוקי מדרום לבית לחם. וגם הסתננה במפגיע לגוש קטיף רגע לפני הנסיגה מעזה, כדי לעורר שם מהומות ופרובוקציות. עכשיו הכל ברור. מדובר בכותבת שמאמינה באי-שלטון החוק. שכופרת בסמכות המדינה. שיחד עם חבריה מהימין הקיצוני הפוסט-ציוני תעשה הכל כדי להזיק לדמוקרטיה הישראלית, ולהחליש את הרשות השופטת השנואה עליהם כל כך.

ו- ynetנותנים לה במה. והטוקבקיסטים מעודדים מהיציע. הם מעודדים גם את אותו זיו תדהר, שלא מחזיק בעמדות פוליטיות פוסט-ציוניות אבל רוכב שוב ושוב על הסוס של "מצוקת דרום תל אביב". בעקבות הפסיקה הוא כתב בין השאר כי "כל עוד בג"ץ לא מחייב את המדינה לספק תוך זמן קצוב פתרונות דיור למסתננים מחוץ לגבולות דרום תל אביב וגם לא בערי הפריפריה הדרומיות, הרי ששופטיו שותפים לרמיסת זכיותיהם וחייהם של עשרות אלפי ישראלים. לכן אין לראות בהחלטה האמורה ניצחון לזכויות האדם כי אם ביטוי מצער לדרדור הערכים המתמשך בחברה הישראלית. מי שיש לו כסף ומגובה בעורכי דין יקרים יקבל צדק מסוג אחד. עניי העיר והנדכאים רק יכולים לייחל לחסדי בית המשפט". תדהר מציג את עצמו כאדריכל וקריין רדיו. אדם מלומד, משכיל. הוא אמור לדעת שכל עוד לא הוגשה לבית המשפט עתירה קונקרטית ומבוססת חוקתית, בג"ץ לא יכול לחייב את המדינה לספק פתרונות דיור, רק להמליץ - כפי שאכן קרה בפסיקה.אבל יותר קל לו לחבק ממרחק ביטחון את "תושבי דרום תל אביב שכל חטאם בכך שלא יכלו לממן לעצמם דירה מפונפנת בצפון תל אביב או ברעננה". הוא גם יודע, או יכול לדעת, שעורכי הדין האמיצים שעתרו לבג"ץ נגד מחנה הריכוז סהרונים עשו זאת פרו בונו, או תחת שכר חודשי צנוע שבצנועים. אבל אל תבלבלו אותו עם פרטים. ויש עוד המון כמוהו.

בית המשפט העליוןצילום: עמית שאבי / ידיעות

למה? כי זה נורא קל להסית בשם תושבי דרום תל אביב (הנה מאמר של עמיתתי רוית הכט על נסיונותיה להציג את התמונה בשטח, על כל מורכבותה). אני לא זוכר שמצוקתם העסיקה מישהו מהמסיתים בשנים קודמות. לא זוכר שמישהו קם כשדילרים ונרקומנים הציפו שם את הרחובות. גם לא כשסרסורים רשעים וזונות אומללות השתלטו על האזור. גם לא כשהעירייה הזניחה אותו מבחינת תברואה ואיכות חיים. גם לא כשהמדינה הפילה עליו פיל לבן נורא בדמות התחנה המרכזית החדשה, שגרם נזק בלתי ניתן לתיקון.

הסתובבתי באזור התחנה החדשה והשינה מספר פעמים בשבועיים האחרונים. זה לא דרש ממני מאמץ מיוחד, ולא באתי כתייר בספארי. אני מזדמן לשם תכופות מכיוון שאינני מחזיק ברכב, ואני עושה שימוש תדיר בתחבורה ציבורית. אין ספק שהמקום הפך לאפריקה קטנה. אידיוט מי שמתעלם מזה. אידיוט כמו מי שמתעלם תעשיית הסמים והזנות שמזהמת את חצרותיו. התושבים הוותיקים מוחלשים כבר שנים ארוכות. השכונות העניות והמוזנחות אינן יכולות לעמוד בעומס שהוטל עליהן. אין להן את התשתית המתאימה.

השאלה אם יש פיתרון בהישג יד. או לפחות הקלה בהישג יד. ברור שיש. אבל הם לא יצמחו ממאמרי הסתה פופוליסטיים. רק משכל ישר. המצב הנוכחי הוא שהגבול הדרומי סגור. יש בישראל כ-50 אלף מהגרים אפריקאים, עוד כ-2000 אמורים להשתחררממחנה הריכוז סהרונים בחודשיים הקרובים. זה מספר שמדינה מודרנית כמו ישראל אמורה ויודעת איך לקלוט. כל מה שצריך לעשות זה להתיר למי שכבר נכנס הנה לשהות ולעבוד כאן באופן חוקי. זה יוריד את פשיעת הרכוש ויגדיל את כוח הקנייה של המהגרים. זה יעודד אותם להתפזר לעוד מרכזים עירוניים ופריפריאליים שבהם יהיה מותר להם להתפרנס. זה יאפשר להם לשלוח ילדים לגנים ולבתי ספר, ואחר כך לצבא. זה לא בשמיים.

צילום: ניר כפרי

אבל בשביל זה צריך לראות באפריקאים בני אדם. וזה כבר קשה. כי האמת שהיא שאצלנו אוהבים מהגרים, בתנאי שהם לא שחורים. קלטו כאן החל מתחילת שנות התשעים מיליון יוצאי חבר העמים. על פי ההערכות לפחות שליש מהם, ואולי קרוב לחצי, אינם יהודים על פי ההלכה. חלקם נוצרים לחלוטין. הם הגיעו הנה בזכות סבא רבא עם דם יהודי או תעודות מתאימות שסופקו להם. הם מסתובבים כשלצווארם תליוני צלבים, הולכים לכנסיה וקוברים את מתיהם בארון פתוח. לי אישית זה לא מפריע כמובן. אני לא מאמין באף דת, ולא מקטלג אנשים לפי דתם. רק לפי רמת הפונדמנטאליסטיות שלהם, כי אז הדת שלהם כבר מסכנת אותי ואת משפחתי ואת החברה שאני משתייך אליה.

אבל אני לא לבד. כי מתברר שיוצאי חבר העמים האלו לא הפריעו כאן לאף אחד. להפך, קיבלו אותם בזרועות פתוחות. אף אחד לא מחה על כך שהם "תופסים מקומות עבודה", או "משתלטים על אזורים שלמים". הם הרי לבנים. ואצלנו אוהבים לבנים. את השחורים הרבה פחות. תשאלו את בני הפלאשמורה מסורבי העלייה. אנחנו עם גזען שיושב במדינה גזענית שמושתת על חוקי אוכלוסין גזעניים ומקדשת אלמנטים ביהדות שהם גזעניים. זאת האמת, והיא לא נעימה. אפילו לא לגזענים ולצבועים הפופוליסטים. בכל זאת יש לנו היסטוריה קרובה די טעונה בכל הקשור לגזענות ולנזקיה. ולכן הזעם מתפרץ בעוצמה מדי פעם על כל מי שסודק את המציאות המדומה. פעם זה שופטי בג"ץ המנותקים. פעם אלו יפי הנפש הישראלים, וכמה משליחיהם בכנסת. לעתים קרובות אלו כמובן האפריקאים עצמם.

במאה הקודמת פעל כאן זמר ערכי ומצפוני, לא אשכנזי ולא מדירה מפונפנת ברעננה, שהוציא אלבום בכורה פופולארי ומוערך. הוא קרא לו "אהוד בנאי והפליטים". לסינגל הראשון קראו "עיר מקלט". בשיר הפותח הדהדה שורת המפתח "ומי יידע אם אברהם לא היה שחור". השבוע הזמר הזה הופיע בפני מתנחלי סוסיא, בשטח כבוש ומלא עוול ואיוולת בדרום הר חברון, בנימוק של "קירוב לבבות לחג הסוכות". הנה מה שקרה לו ולנו תוך 25 שנה. מעניין אם הגברת דהן קרליבך הייתה שם כדי לפזז. אני את קירוב הלבבות שלי מעדיף לבצע בתוך גבולותיה המוכרים והריבוניים של מדינת ישראל, גם אם לפעמים זה מסתכם בכמה פלחי תפוח במזרקות של גן ציבורי בדרום העיר.

משגב מבינתי

מדוע לא כיבד עד כה שר החוץ נתניהו את העצרת הכללית של האומות המאוחדות בנוכחותו? האם זו אינה זירה מספיק חשובה כדי ששר החוץ של מדינת ישראל יפקוד אותה, כמו שאר 192 מקביליו באירגון?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ