דגל שחור

מה פשר אגרוף הפלדה שבו היכתה מדינת היהודים 150 מבקשי מקלט תשושים ומורעבים שמאסו במחנה הריכוז שלהם

אורי משגב
אורי משגב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי משגב
אורי משגב

תראו מי דופק על השולחן ומדבר על עיקרון ״שמירת החוק״. ראש ממשלה שרק כרגע התברר שחרג במיליון שקלים מתקציב משלמי המיסים שהוקצה לו ולמשפחתו המפונקת (האם אין כאן עילה לחקירה פלילית, ומדוע הוא אינו נתבע להחזיר את הכסף מכיסו?). אותה משפחה שכדי לא לבטל את נסיעתה הקיסרית לסין סגר נתניהו עסקה מבישה ואפלה עם הסינים, על פי החשיפה המדהימה של ״ידיעות אחרונות" מהבוקר.

שימו לב שהוא מקפיד לכנות אותם ״מסתנני עבודה״. אבל הוא שוב משקר. הוא לא יכול לדעת אם הם מסתנני עבודה או פליטים. המדינה שהוא עומד בראשה מסרבת לבדוק ולדון בבקשות המקלט שלהם. היא אפילו מסרבת להביא אותם בפני שופט. היא מעדיפה לכלוא אותם במחנות ריכוז (מקומות שבהם נכלאים אנשים ללא משפט וללא שביצעו עברה מוכחת, על בסיס קטגוריה אתנית, לאומית, גזעית, פוליטית וכו׳). וכש-150 מהם, מיואשים ותשושים ומורעבים, צועדים לבירתו הנצחית של העם היהודי כדי לבקש חמלה וצדק, המדינה מאבדת את עשתונותיה.

נדרש הסבר לעוצמת הטיפול והאלימות. לאגרוף הפלדה והגבורה שבשמו נשלחו לוחמי מג״ב ושוטרי יס״מ ופקחי יחידת עוז להכות ולחנוק ולגרור ולדחוק ולדחוף ולהשליך אתמול (שלישי) את 150 עלובי החיים הללו אל תוך האוטובוסים שיחזירו אותם לתוך מחנות הריכוז שהוקמו עבורם, לקול תשואות ההמונים. האמת שיש כמה וכמה הסברים, מתחום מתחום הפסיכולוגיה: תסכול, מבוכה, פופוליזם, הסטה, השלכה, דיסוננס קוגניטיבי. אבל ההסבר הבסיסי ביותר הוא שהם שחורים. וזה עושה להרבה ישראלים שחור בעיניים.

מהגרים עולים לאוטובוסים לירושליםצילום: מוטי מילרוד

הרי הגבול כבר סגור. הרי הם לא רבים כל כך. הרי ניתן היה להסדיר את קיומם ותעסוקתם. הרי זרמו וזורמים הנה כבר שני עשורים מאות אלפי מהגרי עבודה מתאילנד ורומניה והפיליפינים ומולדובה וסין, באישור מלא ובברכת ממשלות ישראל. בחלקם גם התעמרו ומתעמרים, נכון, אבל לא ברמת מחנות הריכוז והאלימות שראינו אתמול. כי הם לא שחורים.

אבל זה לא ייעצר כאן. הנה, שר הפנים, תקליטן המועדונים המגניב ההוא, כבר מאשים, כמיטב מסורת הפאשיזם ״פעילי שמאל״ בהסתת האפריקאים לדבר עברה. במקום בו משליכים שחורים למחנות ריכוז, יעצרו שם בסוף גם לבנים שמאלנים. הנה, חלק מהמפגינים נגד חוק פראוור כבר עצורים עד תום ההליכים. הם מסוכנים לציבור.

אני מצדיע לאזרחים ולפעילים ולקומץ הח״כים ממרצ וחד״ש שהתייצבו נגד התועבה. אני מצדיע לאזרחי באר שבע שהגישו לאסירים המוחים אוכל, לחסיד אומות העולם שאירח אותם בלילה הראשון ולקיבוץ נחשון שפתח בפניהם את שעריו ולבו בלילה השני. אני בז לעצמי שלא הייתי שם בגופי. אני בז גם ליאיר לפיד וציפי לבני ומפלגותיהם על שיתוף הפעולה המתמשך עם ממשלת הימין של נתניהו וסער ובנט, שרק השבוע הספיקה לקדם חקיקה נגד עמותות השמאל ולשלח באומללים ממחנות סהרונים וחולות את מיטב בנינו תחת כנפי ״חוק ההסתננות״.

בפייסבוק הישראלי פשט ביממה האחרונה להיט ויראלי. כולם בוחרים פתאום את עשרת הספרים שעיצבו את עולמם. הרבה הומאניזם וערכים ותרבות גבוהה נשפכים שם. לספר הראשון שהשפיע על עולמי קוראים ״במערב אין כל חדש״.

משגב מבינתי

עלובי החיים מסודאן ואריתריאה הם בני אדם שנבראו בצלם. הם עניי עירנו וחברינו. מה קרה ל״עניי עירך קודמים״? לאן נעלם ״מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, ואידך זיל גמור״?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ