טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משגב לעם

כאן 88: זה הזמן לעצור את הרכבת

התפטרותו של בועז כהן הגדול מכולם, לצד מידע רב שזורם מהתחנה וממאזיניה, מחייבים אותי לחשבון נפש מזורז. לצדו אני מבקש להציע גם נתיב מהיר לפתרון

תגובות
88FM
צילום מסך

הגינות בסיסית ויושרה אינטלקטואלית מחייבות אותי לפרסם כאן ספקות ומחשבות שניות בנושא תחנת הרדיו 88. גילוי נאות: אני עדיין נהנה משידורי התחנה. אבל מאז שטענתי ב"הארץ" שלטעמי האישי היא דווקא השתפרה בעקבות הפעלתה תחת תאגיד השידור הציבורי החדש, הוצפתי בתוכן ובמידע. המון תוכן ומידע. מאזינים, קוראים, אנשי רדיו ואנשי תעשיית המוזיקה חלקו עמי את דעותיהם ותחושותיהם. מדובר, אגב, במגוון דעות ותחושות – בניגוד לרושם ההומוגני שהתקבל לפני טור הדעה שלי, וגם לאחריו; מי שרואים לחיוב את השינוי בתוצר הרדיופוני של התחנה פשוט לא נשמעים – אם מכיוון שאין להם במה, ואם מכיוון שהם גוזרים על עצמם שתיקה מאימת מתנגדי השינוי. אלא שבמקביל, זרמו אלי עוד ועוד סיפורים מעציבים ומקוממים על היחס לאנשי התחנה ועל האווירה השוררת בה. וזה מבחינתי כבר לא נושא לוויכוח. על ענייני טעם, גישה, מינון ואפיון מותר וצריך להתווכח. הדיון יכול להיות סוער, לעתים אפילו מקוטב, אבל עדיין לגיטימי. על החובה בהתנהלות אנושית, מכבדת והוגנת אסור שיתקיים בכלל דיון. ודאי אם במוקד המהומה עומדים אנשי רדיו ותיקים ומוערכים, שנתנו את הנשמה לתחנה ועשו זאת מאהבת מוזיקה וחדוות שידור.

התפטרותו הבוקר של בועז כהן היא מבחינתי קו פרשת המים. באופן אישי, כהן הוא שדרן הרדיו האהוב עלי בישראל. לטעמי הוא נמנה עם גדולי עורכי ומגישי המוזיקה בתולדות הרדיו המקומי. אבל טעמי האישי לא חשוב כאן בכלל. אפילו הפופולריות הגדולה של כהן פחות חשובה. מה שחשוב הוא שכהן התפטר אך ורק בגלל סולידריות. בו ובתוכניתו לא נגעו (מלבד איחורה בשעה). להפך. הוא הוחתם על חוזה טאלנט, ולמיטב ידיעתי המשיך ליהנות מחופש אמנותי מלא ולא הוכפף לשום רמה ממונה. כהן הודיע על עזיבתו מפני שלא יכול היה לשאת יותר את המדיניות והיחס שהופנו לקולגות שלא שפר עליהם גורלם להיות בועז כהן. על כך הוא ראוי להצדעה, אבל אסור להסתפק בה. זה הזמן לעצור את הרכבת.

בועז כהן
אילן בשור

לפני שאסביר איך לדעתי צריך לעשות זאת, הערה מהותית על ההתפטרות של כהן. על פניו היא כמעט פרדוקסלית. כהן ותוכניתו סימלו בקירוב את הקו שמנהלי התחנה החדשים ניסו לשוות לכל שידוריה. כהן הוא עכבר מוזיקלי ותיק בעל ידע עצום וטעם משובח, אבל הוא בפירוש אוהב שירים טובים מאוד. לשירים טובים מאוד יש תכונה להפוך ללהיטים. לכן כהן משדר לעתים קרובות להיטים. כולל להיטים שניתן היה לשמוע לאורך השנים גם בגלגלצ, רחמנא ליצלן. כשכתבתי בטור הקודם שמבחינתי 88 עברה "פיין טיונינג", בעצם התכוונתי שעכשיו הרבה יותר שעות בה נשמעות כמו השעתיים של בועז כהן. אבל זה שוב היה טעמי האישי. ואני יכול להבין את המאזינים שהתקוממו על השינוי, מכיוון שהם מעדיפים מגוון טעמים שונים וסגנונות שונים – הן בבחירת המוזיקה והן באופן הגשתה. את כאבם ואובדנם הבנתי כבר כשכתבתי את הטור; מאז הצטרפה לכך גם ידיעה על הכאב והאובדן שמרגישים רבים מאנשי התחנה.

בסיום הטור הקודם השארתי לעצמי מרווח טעות, והזכרתי שמדובר בתקופה שהוגדרה כ"הרצה", בסיס לשינויים. הבעתי גם תקווה שאינני חוטא בנאיביות. במידה שטעיתי בניתוח המצב לאשורו, או שמסתמנת בו החרפה, איני רואה טעם למשוך את הטעות משיקולי אגו או כבוד. הדבר החשוב ביותר הוא למצוא פיתרון. זו גם הייתה השורה התחתונה בדבריי הקודמים. וכן, אני עדיין מאמין שניתן להגיע לפשרה. לפי התרשמותי, הכיוון הנוכחי הוא התבצרות של שני המחנות בעמדתם. זה כיוון נפסד. זו מלחמה שאם תמשיך להתנהל ככה, לא יהיו בה מנצחים. ההנהלה החדשה אולי תצליח להשליט את רצונה ומדיניותה - אחרי הכל הכוח בידיה - אבל תמשיך להישחק מבחינה תדמיתית ולאבד קהל מאזינים גדול ונאמן, שמרגיש שלקחו לו את הבית.

אני סבור שבמצב דברים כזה יש רק פתרון אחד: הידברות. נדרש כאן בפירוש תהליך של גישור. גישור, ולא בוררות. בהליך אפקטיבי של גישור לשני הצדדים יש מקום חופשי להביע את מאווייהם ומצוקותיהם, מתוך רצון אותנטי למצוא יחד את שביל הזהב. השידור הציבורי הוא משאב יקר, ו-88 היא תחנה חשובה, על אנשיה ומאזיניה הוותיקים והחדשים. ראוי לעשות כל מאמץ לצאת מהסיטואציה הנוכחית. אשמח להירתם לכך. אם זה יעזור, הריני מתנדב לרכז צוות שינהל הליך גישור בין עובדי התחנה הוותיקה ותומכיה לבין ההנהלה החדשה. צוות כזה יכול לכלול מגשר או מגשרת בעלי ניסיון, לצד אנשי מקצוע מתחום הרדיו ותעשיית המוזיקה המקומית. זה יכול לעבוד. וגם אם יתברר שלא, אין כאן מה להפסיד, רק להרוויח. אבל קודם כל נדרשת כאן נכונות אמיתית של שני הצדדים להרים את הכפפה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות