בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ואף על פי כן: רק גבאי יכול

הוא עורך ניסוי שאפתני: לרסק את הפוליטיקה הישראלית. לבלבל אותה, לנער אותה, לערבב אותה. לפעמים הוא טועה. זה משחק עדין. ייתכן שיתרסק בעצמו בדרך, יחד עם התקווה. אני עדיין מאמין

241תגובות
גבאי
אליהו הרשקוביץ

הוא יכול לעצבן, פה ושם הוא מביא את הסעיף, לפעמים הוא טועה ולבטח עוד יטעה, אבל הוא התקווה היחידה שלנו לשינוי פוליטי אמיתי. אין לי ארץ אחרת, אין לי גבאי אחר. משלב מוקדם מאוד האמנתי שהוא המועמד הנכון להובלת המחנה המתון. אני עדיין מאמין. אבי גבאי עורך ניסוי שאפתני: הוא מנסה לרסק את הפוליטיקה הישראלית. לבלבל אותה, לנער אותה, לערבב אותה. זה משחק עדין. ייתכן שיתרסק בעצמו בדרך, יחד עם התקווה. מובן שאסור ללכת אחריו בעיניים עצומות. צריך להתווכח איתו, לנסות לתקן ולכוונן את דרכו, לעמוד על המשמר. ודאי שלא ניתן לכנות אוטומטית את מי שמתאכזבים ממנו בשם הגנאי "טהרנים". בינתיים לפחות אפשר לדבר איתו. הוא לא מנותק כמו נתניהו, גם לא זחוח ויהיר כמו אחרים בגוורדיה הישנה. אולי זה בגלל שלא היה גנרל, אולי כי צמח מלמטה. בהתנהלותו האישית, איך לומר, גבאי הוא מענטש. עמו הסליחה שאין לי מושג איך אומרים את זה במרוקאית. הוא גם עובד קשה כדי להגיע למטרה. חורש את הארץ, ממלא אולמות. אנשים יושבים על המדרגות ומצטופפים במעברים בשביל לשמוע אותו. תזכירו לי מתי זה קרה לאחרונה עם מנהיג שעמד בראש מפלגת העבודה.

אל תטעו, לא מדובר בניסיון "לשבור את התיקו". כבר מזמן אין תיקו בפוליטיקה הישראלית. המפה זזה ימינה, ואיתה מרבית התקשורת הנגררת (במקביל, וכפועל יוצא, נדחק הציבור הערבי לכיוון לאומני ומתבדל יותר, וגם אולץ להתאחד במסגרת מפלגתית אחת). ראשי הממשלה האחרונים מטעם מפלגת העבודה היו רבין (נבחר ב-92') וברק (99', בשיטת הבחירה הישירה שבוטלה). זה היה במילניום הקודם. להערכתי גבאי לקח על עצמו משימה כמעט בלתי אפשרית, לבטח משולשת. ראשית להעביר את הכביש מסה קריטית של מצביעי כולנו, ליכוד ובשוליים אפילו ש"ס – כדי לייצר גוש חוסם שימנע עוד ממשלת ימין הרסנית. לפיד לא הצליח בזה למרות מאמציו, גם הרצוג ויחימוביץ' לא. שנית, להפחית את רמת האנטגוניזם של שותפות קואליציוניות אפשריות באם אכן יושג הגוש החוסם הנכסף. את שתי המשימות האלה לא ניתן לבצע בלי פעולות והצהרות שמרתיחות כל בר דעת במחנה הליברלי. ייתכן שתגיע העת להרים ידיים ולהתייאש מגבאי ודרכו. השאלה היא האם כל עוד לא נחצים קוים אדומים ובלתי הפיכים, ניתן בשלב זה לסתום את האף, לכווץ את שרירי האגן ולפנטז על המטרה הגדולה: סילוק נתניהו והחלפת שלטון הימין.

יש כמובן מי שלא יכולים לעשות זאת כבר בשלב הזה. הם יצביעו מרצ. חלקם גם עשו זאת בעבר. זה טוב מאוד. הצלת מרצ הגוססת, שנוטה להתנדנד סביב אחוז החסימה ומאיימת לסכל בכך כל סיכוי למהפך, היא לבטח ההישג הפוליטי הממשי הראשון של גבאי. אבל לפתחו עומדת סכנה מסוכנת בהרבה: מנוסה המונית של מנדטים מאותו "שבט חילוני לבן" לחיקו של לפיד. וזו כבר המשימה השלישית שלו. אולי היא מסובכת אפילו יותר משאיבת מנדטים של מזרחים מבוססים יחסית ומתונים יחסית, שהצביעו בבחירות האחרונות לנתניהו ולכחלון. הרי לא ייתכן שיישכב על הגדר כדי להעביר אותם צד, אבל במקביל ידמם המוני מצביעים לזרועות לפיד השרלטן, שכבר חבר בעבר הלא רחוק לבנט ונתניהו.

לכן אסור לגבאי להשתלח בבייס הטבעי ולהעליב אותו. ההתבטאות שהשמאל שכח להיות יהודי הייתה אומללה. הוא טוען שדיבר מתוך כאב, שהתכוון בדיוק להפך: שהמחנה בחולשתו אפשר לימין לקחת בעלות על יהדות ואהבת הארץ. גם תמיכתו בגירוש מבקשי מקלט היא שגויה ובלתי מוסרית בעליל. להתנכר לפליטים זה לשכוח להיות יהודי. הנימוק - "הציבור לא יסלח לנו על זה" - הוא אנטי מנהיגותי. אני מעדיף להמשיך להתווכח איתו על זה מעמדת ראש הממשלה מאשר לאפשר לנתניהו, ביטן, אמסלם, בנט ושקד להמשיך להרוס את המדינה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו