אני לוזר? נתניהו מובס בנוק-אאוט בעצרת האו"ם

הו, אירוניה היסטורית מזורגגת. אשף ה"הסברה" מוטח לקרשים דווקא בזירה שבה הפציע לראשונה בחיים הציבוריים. רק שבניגוד לאגרוף, כאן הפעמון הגואל יצלצל לסיום רק בעוד שבוע. עד אז נותר רק להתבונן מהצד בעיניים כלות, ולא להאמין

אורי משגב
אורי משגב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אורי משגב
אורי משגב

בעצרת הכללית של האו"ם רק מקשקשים. זו זירה של נאומים, לא של עשייה. ההחלטות האסטרטגיות מתקבלות לרוב במועצת הביטחון, ופעמים רבות לא מתקבלות גם שם עקב הטלת וטו. הפעולות הביצועיות המתמשכות והיומיומיות של הארגון יוצאות לפועל דרך זרועות שעוסקות בבריאות עולמית, רעב עולמי ואיכות סביבה עולמית, או סוכנויות להגנה על ילדים ושיקום פליטים. בעצרת הכללית מדברים. העיסוק הוא הצהרתי, העולם הוא של תדמית ודימויים. שם בדיוק זרח לפני שלושים שנים כוכבו של בנימין נתניהו. הוא הדהים אז את הדיפלומטיה הישראלית ויהדות התפוצות באנגלית רהוטה וניסוחים קולעים. מפעלו החשוב ביותר היה רכיבה על עברו הנאצי של מזכ"ל האו"ם קורט ולדהיים, ואילוץ הארגון לפתוח את ארכיוניו בנושא. ביג דיל. העולם לא חזר לקדמותו מאז.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

אדולף אייכמן. "פנינים" מתועבים

חשבתי שכבר שמעתי הכל. ההקלטות של אייכמן טלטלו אותי

הפגנת מחאה נגד פסיקת העליון, מול בית הנבחרים של יוטה

למה מתכוון בית המשפט העליון בארה"ב כשהוא מדבר על "ניטרליות"

"שבב של אהבה 2". נקודת מבט מקורקעת במציאות

העונה הראשונה היתה מצוינת. השנייה משונה ומהנה לא פחות

צביקה הדר ומירי מיכאלי. לא נתנו לבוט האנושי לפצוח במונולוג

בעולם מלא פייק ניוז, דווקא צביקה הדר התגלה פתאום כעיתונאי

אוסטין בטלר כאלביס. "הרגשתי כאילו אני מסתכל למעריצות בתוך הנשמה"

"אם הוא לא יקבל אוסקר על התפקיד של אבא שלי, אוכל את כף הרגל"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ