מה יכולה ישראל ללמוד מתהליך השלום בין אתיופיה ואריתריאה? - מכון מיתווים - הבלוג של מכון מיתווים - מדיניות החוץ האזורית של ישראל - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה יכולה ישראל ללמוד מתהליך השלום בין אתיופיה ואריתריאה?

בתוך סיפור ההשלמה בין שתי מדינות האויב לשעבר מסתתר גם משל משמח למציאות המזרח תיכונית. הכל מתחיל מההנהגה, אבל דחיפה חיצונית יכולה לייצר הבקעה נחוצה

תגובות
שר החוץ של אריתראה (מימין) מתקבל על ידי ראש ממשלת אתיופיה. מנהיגות אמיצה.
Mulugeta Ayene/אי־פי

ד"ר רועי קיבריק

עבור מי שמעוניין לקדם שלום בין ישראל והפלסטינים המצב הנוכחי עשוי לייאש. הוא אכן מייאש רבים, ותפיסה שגויה ש"אין פתרון" הולכת וקונה לה אחיזה בקרב קהלים גדלים. מי שאינו מעוניין להתבוסס בייאושו ולשגות באשליה כי כבר ניסינו הכול, ואין תקווה, מוזמן להרים את ראשו, להביט סביבו, וללמוד ממקרים אחרים בעולם – דרכם ניתן לגייס תובנות חדשות ולמצוא נתיבים חדשים לשלום. אמנם, כל מקרה שונה, אך ניתן ללמוד ממקרים דומים ולקבל השראה. כזה הוא למשל תהליך השלום שנרקם בשנה האחרונה בקרן אפריקה.

תהליך השלום בין אתיופיה ואריתריאה הינו משל שבא לעורר תקווה. לו חזרנו שנה אחורה, הייאוש בקרן אפריקה היה דומה לשלנו – שנים ארוכות של סכסוך דמים נמשך ללא תוחלת, הסכמי עבר שלא כובדו, חברות קרועות בסכסוכים אתניים וטריטוריאליים, ותקווה לשינוי שלא נראית באופק. אולם, בתהליך מדהים, מהיר מאוד, הצליחו הצדדים בקרן אפריקה לשנות את מציאות חייהם ולעלות על נתיב לשלום. באפריל 2018 עלה לשלטון באתיופיה אבייה אחמד, ותוך כמה חודשים חתמו הצדדים על הסכם שלום בתיווך ארה"ב, ערב הסעודית, איחוד האמירויות והאו"ם. בעקבות כך, תהליכי שלום נוספים פרצו בקרן אפריקה, ויחסים עוינים הוחלפו במשא ומתן וברקימת קשרים.

איך הצליחו האתיופים והאריתראים לעבור תוך כמה חודשים מסכסוך מתמשך אל עבר תהליך שלום מעורר תקווה? ובכן, כמה מרכיבים סייעו בידיהם, אשר מהווים נקודות חשובות להתייחסות גם במקרה שלנו:

• מנהיגות פוליטית אמיצה. על מנת לשנות את נתיב הסכסוך ההיסטורי יש הכרח במנהיגות מעצבת מציאות, ולא אחת הנגררת אחר המציאות. ראש ממשלת אתיופיה אבייה אחמד ונשיא אריתריאה איסאייס אפוורקי פעלו בניגוד לעמדות המקובלות בציבורם, בניגוד להלך הרוח ולנרטיב הלאומי אותו טיפחו הצדדים לאורך השנים, והושיטו יד לשלום. המנהיגים שינו את השיח הציבורי ולא נגררו אחריו. הם הוכיחו כי אין ההנהגה חייבת להיענות לדפוסים שהתקבעו ולתפיסות הזהות שהשתרשו לאורך השנים, והיא יכולה לבנות לגיטימציה למהלכים משנים מציאות.

• קיומם של תמריצים חיצוניים. תמריצים חיצוניים הם כוח נוסף הדוחף את המנהיגים והאזרחים להתקדם אל עבר פיוס. התמריצים הם כלי בו יכולים המנהיגים לעשות שימוש אפקטיבי כדי לגייס תמיכה פוליטית וכלכלית בהחלטתם להתקדם לשלום. במקרה האתיופי-אריתראי, מלבד חיי השלום עצמם השיגה אתיופיה מוצא נוסף לים, חידשה את טיסותיה המסחריות לסומליה, והגדילה את ההשקעות הזרות במדינתה. אריתריאה, שהייתה במצב כלכלי קשה, זכתה בשיתוף פעולה כלכלי, תקשורתי ותחבורתי עם אתיופיה, הסירה מעליה את הסנקציות הבינלאומיות אשר הפכו אותה לאחת המדינות העניות בעולם, ויצאה מבידודה הבינלאומי. 

• תמיכתם של כוחות בינלאומיים בתהליך השלום. קידום שלום בין אתיופיה ואריתריאה משרת את האינטרסים של שחקנים בינלאומיים ואזוריים רבים המעורבים במתרחש בקרן אפריקה, ומעוניינים לקדם ולבסס יציבות באזור הרגיש. ארה"ב, ערב הסעודית, איחוד האמירויות והאו"ם התגייסו לתווך, לתמוך ולערוב לתהליך השלום. העובדה כי המתווכים העיקריים בתהליך – ערב הסעודית ואיחוד האמירויות – באו מהצד האריתראי החלש יותר בסכסוך, יש בו ללמדנו שיעור בבחירת המתווכים בסכסוך שלנו. תרומה משמעותית היתה גם לפזורה האתיופית בארה"ב, אשר התגייסה לתמוך בתהליך השלום פוליטית וכלכלית.

• ·התאמת תהליך השלום למציאות הפוליטית. יש הכרח להתאים את מבנה התהליך למציאות הפוליטית המורכבת והמשתנה תוך התייחסות למבנה המשא ומתן, למהירות התהליך ויישומו, לשלבי פומביות הדיון, לתיאום כוריאוגרפיה של צעדים סמליים ובוני אמון ועוד. הצדדים בקרן אפריקה השכילו להתאים נכונה את מבנה המשא ומתן למציאות הפוליטית הקיימת על מנת לצמצם סיכונים. למשל, מהירותו היחסית של התהליך מנעה את התגבשותה של אופוזיציה מאורגנת וחזקה, כמו גם פעילויות קיצוניות שעשויות היו לפגוע בתהליך. צעדים סמליים, פגישות מתוקשרות, שינויים מהירים בשטח, והתגייסות המנהיגים לדבר ישירות לחברות בצד השני, סייעו אף הם.

נתניהו ואבו מאזן
עמוס בן גרשום לע"מ

• קידום תהליכי פיוס פנימיים, חיזוק הסולידריות וביסוס המערכת הפוליטית. המעבר מסכסוך מתמשך לתהליך שלום הוא שינוי משמעותי המערער תפיסות מבוססות  בחברה, ומציף את המתחים והמחלוקות הפנימיים. על מנת לתמוך בשינוי יש הכרח להתייחס לחוסנה של החברה וליציבות המערכת הפוליטית. הצדדים בקרן אפריקה הבינו שמה שמתרחש בתוך המדינות עצמן, משפיע על היכולת שלהן להגיע להסכם שלום ביניהן. אבייה אחמד הוביל באתיופיה תהליכי פיוס נרחבים, הכוללים פירוק מנשק של קבוצות אופוזיציה והכנסתן למערכת הפוליטית הלגיטימית, הקמת ממשלה חדשה ומכילה ובה משרד השלום האמון על התהליך הפנימי, וביסוסו של אתוס חדש ומחבר עבור הכלל באתיופיה.

אם נחזור למציאות במזרח התיכון, היעדר מנהיגות פוליטית אמיצה גורר מחיר כבד, מכמיר לב ועשוי לייאש. אולם, כאשר בוחנים מחדש את התמונה בסכסוך שלנו לאור תהליך השלום בקרן אפריקה ומרכיביו השונים, התמונה קצת פחות מייאשת, ויש מה לעשות כבר היום: בפני ישראל והפלסטינים עומדים תמריצים חיצוניים בדמות יוזמת השלום הערבית וההבטחה ל"שותפות מועדפת מיוחדת" מטעם האיחוד האירופי, לצד הערבויות הביטחוניות שארה"ב מסוגלת להציע. ניתן לנצל את הזמן ולנסות לשפר ולהתאים את החבילה המשמעותית הזו.

שחקנים אזוריים ועולמיים רבים מחזיקים באינטרס ליציבות בסכסוך הישראלי-פלסטיני, מציעים עצמם כמתווכים אפשריים, ומסייעים לצדדים להימנע מאלימות. הם יכולים לעמוד לרשותנו כבר כעת בגיבוש התמיכה הבינלאומית בתהליך השלום. בפני החברה הישראלית והפלסטינית עומדים אתגרים פנימיים רבים – מאבק על שלטון החוק, על הדמוקרטיה, על זכויות אדם ואזרח, על סולידריות, על צמצום האלימות, ועל הלגיטימציה של המשטר. יש להתמודד עם אתגרים אלו כבר כעת ולפעול לחיזוק הסולידריות החברתית, החוסן הכלכלי והאמון במוסדות השלטון.

החברה האזרחית והקהילות בפזורות הן שחקניות נוספות אשר אינן צריכות לחכות לאומץ פוליטי כדי לקדם תשתית של יחסי שלום. כך גם הקהילה העסקית. החוקרים באקדמיה והמנגנונים בממשל יכולים לנצל את תקופת הקיפאון במשא ומתן על מנת לחקור ולהתאים את מבנה תהליך השלום הרצוי בהתאמה להקשר הפוליטי המשתנה. ואולי מעל לכל, יש להמשיך ולהאמין שזה אפשרי.

הדוגמא של תהליך השלום בין אתיופיה ואריתריאה אינה רק תיאורטית. קיומו של סיפור הצלחה, בו משלבים ידיים מנהיגים, חברות וכוחות בינלאומיים לקידום תהליך שלום בסכסוך מתמשך שנדמה כחסר תוחלת ותקווה, הוא בעל עוצמה פוליטית. הוא מקעקע את הטיעון התבוסתני ש"אין מה לעשות", ושנגזר עלינו "לחיות על החרב". לא רק התקוממויות הן מדבקות, אלא גם תהליכי שלום. לראייה, תהליך השלום בין אתיופיה לאריתריאה הוביל לסדרת שיחות שלום והסדרים בכל רחבי קרן אפריקה. ואם יש וירוס אחד שכדאי להידבק בו, זהו "וירוס השלום".

ד"ר רועי קיבריק הוא מנהל המחקרים של מכון מיתווים. המאמר מבוסס על מחקר מקיף שכתב בנושא, בסיועו של ד"ר משה טרדימן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#