10 בדצמבר 1994 - רבין, ערפאת ופרס אחרי קבלת פרס נובל לשלום
10 בדצמבר 1994 - רבין, ערפאת ופרס אחרי קבלת פרס נובל לשלוםקרדיט: SAAR YAACOV / לע"מ

קולט אביטל

לזכר יצחק רבין

"בעשור האחרון של המאה העשרים שוב אין האטלסים וספרי ההיסטוריה והגיאוגרפיה מציירים את תמונת המצב העדכנית. חומות איבה נפלו, גבולות נמחקו, מעצמות קרסו, אידאולוגיות התמוטטו. חובתנו, כלפינו וכלפי בנינו, היא לראות את העולם החדש כפי שהוא עכשיו, לבחון את הסכנות, לבדוק את הסיכויים, לעשות הכל כדי שמדינת ישראל תשתלב בעולם המשנה את פניו. אין אנו עוד בהכרח עם לבדו ישכון, ואין זה נכון שכל העולם נגדנו. עלינו להיחלץ מתחושת הבידוד האוחזת בנו כמעט יובל שנים. עלינו להצטרף למסע השלום, הפיוס ושיתוף הפעולה הבינלאומי הדוהר בימים אלה על פני הגלובוס כולו, שאם לא כן נשאר אחרונים ובודדים בתחנה".

במלים האלה פתח ראש הממשלה יצחק רבין את הנאום שבו הציג את ממשלתו לכנסת לפני 27 שנה. דווקא במלים אלה, שנגעו למקומה של ישראל בעולם, בחר איש צבא, רמטכ"ל לשעבר, לפנות אל נבחרי העם ואל העם כולו. לא על האיומים מאיראן או מעיראק הוא דיבר, ולא על הצורך לחזק את צה"ל. אלא על הצורך להיפתח לעולם ולהשאיר מאחורינו את הקורבנות הנצחית. ולכן, הוא אמר שהממשלה החדשה שבראשה הוא עומד שמה לה למטרה מרכזית לקדם את עשיית השלום ולפתוח בצעדים נמרצים כדי להוליך לסיומו של הסכסוך הישראלי-ערבי. מעתה, אמר, לא נעסוק יותר בתהליך השלום אלא בעשיית השלום. בבנייתו. ביושר, באומץ לב, בנחרצות.

הכנס השנתי השלישי של מכון מיתווים יתקיים ב-14 בנובמבר בבית העיתונאים ע"ש סוקולוב, תל אביב. הכניסה חופשית. לתוכניית הכנס ולהרשמה - לחצו כאן

רבין החליט לשנות את סדר העדיפויות הלאומי. הוא לא היה יונה צחורה ולא התייצב בטקס החתימה על הסכמי אוסלו מתוך האידאולוגיה של השמאל. הוא לא חתם על הסכם העקרונות בוושינגטון בקלות ראש, אלא מתוך שיקול דעת וראייה אסטרטגית אזורית רחבה. הוא היה איש פרגמטי ותכליתי, שידע לקרוא את המפה, לזהות הזדמנויות ולקבל החלטות קשות. הוא הבין אז שאש"ף נחלש, וידע שאם לא ינסה להגיע להסדר עמו, יצטרך לעמוד מול חלופה קשה יותר - חמאס.

העימות הטלוויזיוני בין רבין ליצחק שמיר לקראת בחירות 1992

רבין ניתח את הסיכונים ואת ההזדמנויות, והחליט שזהו העיתוי הנכון לנסות לפתור את הסכסוכים במעגל הקרוב ביותר לגבולותיה של ישראל. כדי שבבוא העת תוכל המדינה להשקיע את כל משאביה בעימות אפשרי עם האויבים קשים ומסוכנים יותר - עיראק ואיראן. הוא היה מודע לחלוטין כי בדרך שבה הוא ילך ייערמו קשיים ומכשולים, יפרצו משברים, תהיינה אכזבות, דמעות וכאב. אבל הוא החליט שתפקידו הוא להשאיר לבנים ולנכדים עולם אחר, עולם של תקווה ושל חיים נורמליים. רבין הבין את מצבה המשתנה של ישראל במציאות החדשה שנוצרה אחרי מלחמת המפרץ הראשונה והתפרקות הגוש המזרחי. הוא האמין שלא כל העולם נגדנו, והחליט למצב את ישראל במקום טוב יותר במשפחת העמים.

היתה לי הזכות לשרת את ישראל ולהימצא בקרבתו של רבין באותן השנים, בהן כיהן כראש ממשלה בפעם השנייה בחייו. הוא הגיע אז לתפקיד מוכן ומגובש. היתה לי הזכות לשרת בימי הסכמי אוסלו, להיות עדה לשינויים שעברו עליו ולפריצת הדרך האדירה במערך יחסי החוץ של ישראל. ממדינה שהתעמתה חודשים ספורים קודם לכן עם ארה"ב בנושא הערבויות למלווה קליטת העולים, הפכה ישראל לשותפה ובעלת ברית רצויה. היחסים עם ארה"ב השתנו אז מן הקצה אל הקצה: הם הפכו לקרובים ואינטימיים. כל מהלך מדיני בו נקטה ישראל תואם עם הממשל בוושינגטון, קיבל את ברכתו ואת גיבויו המלא.

הסכם השלום עם ירדן לפני 25 שנה

ראיתי וחוויתי באופן אישי כיצד העולם נפתח בפנינו. כיצד מדינות שלא היו לנו יחסים דיפלומטים עמן, ואף לא הכירו בנו, שינו את עמדתן. מסין והודו ועד למרוקו, תוניסיה ומאוריטניה. בביתי בניו יורק, שם כיהנתי כקונסול כללי, הצטופפו נציגי ירדן, קטאר, מצרים, תוניסיה ומרוקו כדי לפגוש את רבין. וגם, החלום הישן-נושן של הקמת יחסים רשמיים עם ירדן התגשם אז. דווקא בימי משבר אלה ביחסים עם הממלכה ההאשמית, אנחנו זוכרים את המפגשים עם המלך חוסיין ואת יחסי הקרבה והאמון האמיתיים שנרקמו בין שני המנהיגים.

המזרח התיכון החל אז להיפתח בפנינו, ונבחנו דרכים וערוצים חדשים לשיתופי פעולה. שנה אחר שנה התקיימו ועידות כלכליות רבות משתתפים במרוקו ובירדן. גם אירופה פתחה בפנינו אז ערוצי הידברות שונים וחתמה איתנו על הסכמים חדשים, שנתנו לנו עדיפות על פני מדינות אחרות בתחום הסחר, כשותפה היחידה מחוץ לגבולות אירופה בתוכנית האירופית למחקר ופיתוח.

נאום רבין בקונגרס האמריקאי, יולי 1994

היתה לי הזכות הגדולה להימצא לצדו של רבין כשנאם בעצרת האו"ם, ב-24 באוקטובר 1995, כעשרה ימים לפני הרצח. האולם היה מלא מפה לפה. רוב ראשי המדינות שהיו נוכחים במקום הריעו לו דקות ארוכות בסוף הנאום, וזאת לא רק בגלל תוכנו אלא בגלל שהעריכו את רבין ואת מנהיגותו. הם עמדו שעה ארוכה בתור ארוך כדי ללחוץ את ידו. אהדת העולם עטפה אותנו מכל עבר. זאת היתה ההוכחה הטובה ביותר שכאשר אנחנו נפתחים לעולם, גם העולם נפתח אלינו. ולא, העולם לא היה ואינו כולו נגדנו.

רבין החייל ושר הביטחון לשעבר לחם בחורמה נגד הטרור. ראיתי אותו מאבד את שלוותו הנפשית, ראיתי אותו כועס וכואב כאשר הודיעו לו על פיגוע, ראיתי אותו חסר פשרות כשהיה עליו לקבל החלטות, ושמעתי אותו צועק על יאסר ערפאת כשהדבר התבקש. אבל, הוא הנחיל לנו גם מושגים חדשים כשהגדיר לנו שביטחון איננו רק הטנק והמטוס וספינת הטילים. הביטחון הוא קודם כל ביטחון חברתי: החינוך של האדם, הבית שלו, הרחוב והשכונה שלו, וקורת גג מעל ראשו של העולה החדש. הביטחון טמון בעיקר בתקוות האדם.

רבין והמלך חוסיין באו"ם, כשבועיים לפני הרצח

רבין היה איש צנוע, לעתים מופנם, אך גם בטוח בעצמו. איש שלא אהב שיחות חולין ולא היתה לו סבלנות לטיפשים, שקרנים, חצאי אמיתות, חנופה והפחדה. רבין הג'ינג'י אמר בצורה ישירה ולפעמים בוטה את מה שהיה על לבו. במובן הזה, הוא לא ניחן בתכונותיו של דיפלומט. אבל דווקא סגנונו הישיר, קולו העמוק, ומבטו הביישן כבשו את לבם של רבים בעולם.

הכנס השנתי השלישי של מכון מיתווים יתקיים ב-14 בנובמבר בבית העיתונאים ע"ש סוקולוב, תל אביב. הכניסה חופשית. לתוכניית הכנס ולהרשמה - לחצו כאן

דווקא בימים אלה של פגיעה מתמשכת בשומרי הסף ובמוסדות המדינה חשוב לזכור את מנהיגותו של רבין ואת דבקותו בדמוקרטיה הישראלית, בחוק ובמשפט גם כשנגע הדבר בחייו הפרטיים. נזכור את שאיפתו לשים את האזרח בראש דאגות הממשלה, את מדיניותו ומעשיו למען השוויון האזרחי, את יחסו לאזרחי המדינה הערבים בהם ראה שותפים ואת פועלו הממשי לתיקון עוולות העבר.

רבין בראיון לאנריקה צימרמן, יממה לפני הרצח

לרבין, האיש עם המוח האנליטי, היו משנה סדורה ודעות מוצקות. אבל הוא ידע להתאים את עצמו כשהמציאות חייבה זאת. רבין ידע לחלום אך ידע גם לבצע. עבור רבין תמצית הציונות, כפי שהוא ביטא אותה, היתה הקמת מקלט בטוח לעם היהודי. עבורי, מורשת רבין היא יושרה וצניעות, מנהיגות אמיצה, כיבוד הדמוקרטיה וזכויות האזרח, חזון השלום ומעל הכול - חיים עם תקווה.

קולט אביטל היא חברת כנסת לשעבר, שגרירה לשעבר וחברת הוועד המנהל במכון מיתווים

מיתווים

מכון מיתווים - מדיניות החוץ האזורית של ישראל | |מכון מיתווים

מיתווים - המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית הוא מכון למחקר ומדיניות שהוקם בשנת 2011 במטרה לשפר את מדיניות החוץ של ישראל, להגביר את השייכות האזורית של ישראל במזרח התיכון, אירופה ואגן הים התיכון, ולקדם שלום ישראלי-פלסטיני.

מכון מיתווים עוסק בייצור ידע והמלצות באמצעות עריכת מחקרים, כינוס צוותי חשיבה ומומחים, ביצוע סקרים ובקידום שימוש מדיני בידע שנוצר. כמו כן, עוסק המכון בעבודה עם חברי כנסת, משרדי ממשלה, ארגוני חברה אזרחית, כלי תקשורת, דיפלומטים זרים, ומכונים שותפים באזור ומעבר לו. המכון מורכב ממומחים בעלי רקע מדיני, אקדמי, דיפלומטי וציבורי. בלוג זה יציג מאמרי דעה ופרשנות פרי עטם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ