בלוגים

המסע לישראל האחרת / הבלוג של משה בן עטר

ראוי להטיל ספק בתחזיות של מומחי הצבא

דו"ח נציב קבילות חיילים לשעבר, השפעת שינויים ערכיים בחברה על הצבא והלקחים ממלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון השנייה מחייבים את כולנו לברוח מפרדיגמות. ראוי שתהיה ביקורת מחמירה על כשירות צה"ל

העיתונאי בוב וודוורד מביא בספרו על נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, את עדותו של דרק הארווי , חבר המועצה לביטחון לאומי, הטוען שישראל לא תוכל להגן על עצמה מפני מתקפה מסיבית של חיזבאללה והדבר "עלול לגרום קטסטרופה". בתדרוך שנתן לטראמפ טוען הארווי את מה שאנחנו יודעים: חיזבאללה צבר כ-150 אלף רקטות לעומת 4,500 שהיו ברשותו ב-2006.

הארווי טועה. ישראל יכולה להשאיר אדמה חרוכה בלבנון במלחמה הבאה - עוצמת האש של צה"ל חזקה מאי פעם. במקביל לתחזית של פקידים וסוכנויות מודיעין אמריקאיים, נחשף לאחרונה דו"ח של האלוף יצחק בריק הטוען כי צה"ל אינו ערוך למלחמה הבאה. במסמך מציג בריק, בעבר נציב קבילות חיילים, תמונה מדאיגה על מצב כוח האדם בכל הזרועות וכן במערך הלוגיסטי, תמונה שמשפיעה על איכות הצבא. הכול בסדר, טוענים בצה"ל. הליקויים תוקנו והצבא ערוך לכל תרחיש. עם זאת מוסיפים שם כי "כשירות הצבא לעולם תהיה חסרה". 

כוח צה"ל בכניסה ללבנון במהלך מלחמת לבנון השנייה
Emilio Morenatti / AP
להמשך הפוסט

בערב יום הכיפורים, הביטו על הבדידות וחפשו חבר לחיים

אברהם היה אלמוני, צנוע ונחבא אל הכלים. בדידותו העיקה עלי, אך בפגישותינו ידעתי שאפשר להמתיק סוד. סיפורינו יישארו עלומים לנצח. כעת, משהלך לעולמו, אני יודע: חבר לחיים הוא צורך נפשי של האדם

הוא היה אלמוני, צנוע ונחבא אל הכלים ויותר מכול - אדם בודד. הכרתי את אברהם לפני שנים רבות. הוא רצה חום וקרבה חברית. חשתי בבדידותו הרבה והיא העיקה עלי מאוד. התקרבתי אליו כי הרגשתי שהוא זקוק לחבר, לאהבה שאינה תלויה בדבר. במשך שנים ישבנו בקביעות פעם בשבועיים בבית קפה תל-אביבי או בביתו ושוחחנו - זה נתן לו אנרגיות. אברהם היה איש טוב, קר רוח וסבלני, חכם ונדיב באופן נדיר, סוג של צדיק תמים בדורותיו. הוא סייע במתן בסתר לאנשים רבים.

נדיבותו היתה עד אין קץ. לפני כמה שנים החליט לעזוב את ביתו הגדול והרחב בשכונת בבלי בתל-אביב ולעבור לדיור מוגן כדי שלבתו ולמשפחתה יהיה בית טוב לגור בו. שאלתי אותו: "אתה מפנה את ביתך כדי שלבתך יהיה בית? טרם מלאו לך 70!". "אני רוצה לעזור לילדה", ענה לי, "וחוץ מזה חסרה לי חברה". בדידותו הציקה לי גם אחרי שסיפר לי על פרקי הזמן שהוא שרוי בדיכאון עד שלפעמים אינו רואה טעם בחייו. מאז הגיע לדיור המוגן, לפני כשנתיים, הוא חש בטוב ולאחרונה גם הכיר חברה - אלמנה שמתגוררת במקום, וזה שיפר את מצב רוחו.

איור של אדם בודד
איור: ערן וולקובסקי
להמשך הפוסט

מחיר הזלזול הפלסטיני בארה"ב

כמו אחרי העברת השגרירות לירושלים וקיצוץ הסיוע לאונר"א, גם כעת העולם אדיש לפלסטינים. סביר שהם ימתינו לתוצאות הבחירות בקונגרס כדי להחליט על צעדיהם, אבל גם אם ייאותו לחידוש הדיאלוג - יעשו זאת למראית עין

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ שינה את הכללים. החלטת הממשל לסגור את משרדי אש"ף בוושינגטון מבהירה לרשות הפלסטינית שאין מתנות חינם. המעצמה העולמית אינה מוכנה עוד לשחק לפי כללי העבר, לפיהם בבוקר מקללים את הנשיא ומחרימים את ארה"ב ובערב מבקשים כסף כדי להתקיים. זה לא הולך יחד. במשך עשרות שנים הזרימה ארה"ב מיליארדי דולרים לרשות הפלסטינית ולארגונים בינלאומיים שסייעו לחינוך, לבריאות, לסעד ולתעסוקה, ועכשיו היא אינה מוכנה עוד למשחק הזה. ההשתלחות הפרועה של סאיב עריקאת, שכינה את מדיניות ארה"ב "בריונות", אינה מקובלת בהתנהלות מול מעצמה ולא תגרום לה לשנות את מדיניותה.

בטווח הקצר הפלסטינים ישמרו על כבודם. המנהיגים לא יוכלו לחרוג מן התרבות הפוליטית הנהוגה אצלם, אולם בטווח הבינוני הם לא יוכלו להמשיך ולהחזיק בחבל בשני קצותיו, להתעלם מארה"ב ומהשפעתה הגדולה על הקהילה הבינלאומית. הפלסטינים לא ירוויחו מכך שום דבר חוץ מן הכבוד המפוקפק שהוביל אותם אל סף התהום בכל שנות הסכסוך המתמשך.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ והנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס בבית לחם, במאי האחרון
Evan Vucci/אי־פי
להמשך הפוסט

עיוורים, אהוד ברק צריך לחזור להנהגת המרכז-שמאל

ראש הממשלה לשעבר הוא האלטרנטיבה הטובה ביותר שהאופוזיציה יכולה להציג לדרכו המסוכנת של נתניהו. ברק טעה לא מעט בעבר אבל רק מנהיג כזה יכול לחולל שינוי. האחריות הלאומית חייבת לנצח את הפוליטיקה הקטנה

אהוד ברק צריך לחזור להנהגת המדינה. הוא המדינאי הבולט ביותר שגוש המרכז-שמאל יכול להציג כיום לציבור. אלה שאינם מתלהבים מהרעיון הזה מזכירים לי חולה שמסרב ליטול תרופה מרה עד שהוא נאלץ לקבל אותה ממש לפני מותו. האתגרים המדיניים והביטחוניים שישראל עומדת בפניהם מורכבים ודורשים הכרעות קשות של מנהיג חזק המסוגל ליטול סיכונים. האיש הזה הוא אהוד ברק.

ישראל זקוקה ל"בריאה מחודשת" בדרכה. לשינוי היסטורי למען הדורות הבאים. היא חייבת ליצור את התנאים להפרדה בינה לבין הפלסטינים, לשנות את השיח ולחזק את הדמוקרטיה, לייצר מנגנוני שינוי ולצעוד לקראת ישראל אחרת. הפסיכו-היסטוריון אריקסון כבר הצביע על הרגע הקריטי של המפגש בצומת היסטורי עם אישיות מנהיגותית.

אהוד ברק. עסקנים חוסמים את חזרתו
עופר וקנין
להמשך הפוסט

ישראל היא שתיפגע מצמצום הסיוע האמריקאי לאונר"א

מי שחושב שהכבדת הנטל על הפלסטינים תידחף את מנהיגיהם לשבת אל שולחן הדיונים - טועה. לישראל צריך להיות אינטרס ברור: שהמצב הכלכלי שלהם ישתפר והמצב ההומניטרי לא יחמיר

בצמצום הסיוע לאונר"א משדרת ארה"ב לפלסטינים שהם לא מעניינים אותה. היא נותנת מהלומה למאבק על "זכות השיבה", שהוא לב הטיעון הפלסטיני, ואינה מקבלת עוד את ההגדרה "פליט" שכן הם אינם מבקשי מקלט. הדבר ישפיע על היקף התמיכה שמקבלים הפלסטינים, יקבע שאין מקום עוד למחנות פליטים ובטווח הארוך - יחליש את המאבק הפלסטיני ויאותת להם כי עליהם להפנים שאין פליטים לנצח.

טראמפ לא רק אומר "אמריקה תחילה" - הוא גם עושה. במשך עשרות שנים מימנה ארה"ב ארגונים בינלאומיים: החל מנאט"ו, דרך ארגוני זכויות אדם וכלה בארגוני סיוע דוגמת אונר"א. עכשיו היא שואלת את עצמה מה יצא לה מזה ומבקשת לצמצם את הנטל שנפל עליה. השגרירה הנמרצת של ארה"ב באו"ם, ניקי היילי, אינה מבינה מדוע צריך לממן את הפלסטינים ביותר ממיליארד דולר כשהם צועקים "מוות לאמריקה!!!"

ילדות בבית ספר של אונר"א בעזה, במארס
Adel Hana/אי־פי
להמשך הפוסט

מה קורה כשהמורה מפסיק לחנך

בישראל אין מחסור במשאבים עבור חינוך. ההשחתה בחברה נובעת במידה לא מבוטלת מהעובדה שהמערכת אינה מתמודדת באופן יסודי עם שאלות של מוסר וערכים. כשהמורה מפסיק לחנך ומעמדו נשחק, התוצאה היא אי שוויון והישגים נמוכים

בשנים האחרונות חל שיפור בהישגי התלמידים אבל הפערים בחינוך נמשכים. שנת הלימודים בפתח ולכן ראוי לחזור ולהזכיר את הדו"ח המקיף של בנק ישראל מלפני כמה חודשים (דין וחשבון 2017). יש בו נתונים מעודדים על מצב המשק והמלצה להימנע מהפחתת מסים, בין היתר כדי לטפל באי השוויון המדאיג בין המרכז לפריפריה במערכת החינוך.

הדו"ח הוא תמרור אזהרה נוסף המתריע על הצורך הדחוף לייעל את מערכת החינוך השחוקה והמאובנת, שבה הפער בין ההשקעה לבין התוצאות בפועל הולך וגדל. כל המבחנים הישראליים והבינלאומיים מוכיחים זאת. האוצר שקובע כיום את מדיניות החינוך יכול  לנצל את הגאות הכלכלית כדי לבצע את המהפכה הכוללת הנדרשת כדי להתמודד עם אתגרי העתיד.

תלמידים בעת בחינה במתמטיקה
יאסר ואקד
להמשך הפוסט

אורי אבנרי – השקפה נאורה בעולם לבנטיני

על הגיבור האולטימטיבי של השמאל הישראלי

אורי אבנרי היה אידאולוג, לוחם, ציוני נחוש באמונתו עד יום מותו. משחר נעורי בשכונות הימין של העיר ירושלים עקבתי אחריו. בסביבה הקרובה שגדלתי בה הוא נחשב לבוגד שנוא. "העולם הזה" היה עיתון שאסור לקרוא. דווקא משום כך, דמותו סקרנה אותי והרהרתי רבות באיש שנחשב זר משהו לסביבתו משום שרצה לתת לערבים מדינה. עצם המחשבה על כך היתה בבחינת בגידה באותם ימים. נבואתו שתקום מדינה פלסטינית לא התממשה, וככל הנראה היום היא רחוקה יותר מאי פעם. אורי אבנרי לא עיצב את התודעה שלנו כפי שטוען עורך "הארץ", אלוף בן, אלא רק את תודעת השמאל, וגם בקרב השמאל יש כאלה שכבר התנערו ממשנתו. תפיסותיו פורצות הדרך נחלו כישלון בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך שינוי הערכים כתוצאה מהשינויים בעולם הגלובלי עשויים לשנות את המציאות.

אבנרי לא הבין את התרבות הפוליטית הערבית לעומקה. זה כנראה המחדל הגדול ביותר של השמאל כולו. אין מדובר באי הבנה גרידא, אלא בהתעלמות מכוונת שמאפיינת אנשים שמאמצים אידאולוגיה מסוימת ואינם ניגשים לבחון את המציאות מתוך הבנתה המורכבת. יש להם אידאולוגיה אירופית במהותה, ולתוכה הם מכניסים את המציאות שהם מאמינים בה. מעניין שכמה מהמנהיגים הבולטים של השמאל התחילו את דרכם בימין. היתה להם אידאולוגיה מובנת מאוד.

אורי אבנרי בפתיחת מושב הכנסת השישית בירושלים, 1965
משה פרידן / לע"מ
להמשך הפוסט

כיצד היה מגיב אחד העם לנוכח המתרחש בישראל?

הרהורים ביום השנה לפטירתו של אחד העם, שלא האמין במדינה יהודית וקרא ליהודים להגר לאמריקה

השבוע חל יום פטירתו של אחד העם, הנחשב לאבי הציונות הרוחנית. כולנו זוכרים מעט את דמותו מבית הספר – האיש המזוקן בתמונה שרצה שהעם היהודי יהיה אור לעצמו ויאיר על סביבתו. הוא ביקש להקים חברה ערכית שרוח נביאי ישראל מהווה בה מופת ומקרינה על העם היהודי כולו. כיצד היה מגיב אחד העם לנוכח המתרחש בישראל של היום, המוסר החברתי וההשחתה של מערכות ציבוריות, המשבר בחברה הישראלית, סדר היום החלול של המפלגות והנורמות החברתיות הפסולות שחדרו לחיינו.

ראוי להדגיש כי המציאות השוררת במדינת ישראל היא מציאות שהוא לא צפה. אחד העם לא האמין שאפשר להקים מדינה יהודית. הוא סבר שזו משיחיות שקר שתביא לנו אסון. הוא היה בטוח שהערבים לא יניחו לזה לקרות. הוא היה משוכנע שהצהרת בלפור לא תביא מדינה, אלא אוטונומיה יהודית בלבד. אנגליה לא עמדה מאחורי הצהרת בלפור ואחרי עשר שנים נסוגה ממנה למעשה. אחד העם התנגד לציונות המדינית של הרצל, אך בסופו של דבר הרצל ניצח בוויכוח הזה מפני שהיה ריאליסט – הקמת מדינה היתה הכרח קיומי. המדינה קמה והציונות המדינית ניצחה. זה היה עיקר הפולמוס בין שני האישים.

אשר צבי (הירש) גינצברג
אוסף שבדרון / הספרייה הלאומית
להמשך הפוסט

להגיש בג"ץ נגד היועץ המשפטי

גם אם סיכוייו להתקבל אינם גבוהים, יש להגיש בג"ץ נגד היועץ המשפטי שאינו עושה את עבודתו כנדרש. בקצב המסמוס הזה בסופו של דבר לא ייצא כלום מהחקירות. זו כשלעצמה השחיתות הגדולה ביותר

אין לי אמון ביועץ המשפטי לממשלה שמונה על ידי נתניהו. אני גם חושד במערכת אכיפת החוק. לכאורה נראה שהיא מועלת בתפקידה כלפי שלטון החוק וכלפי אזרחי ישראל שומרי החוק, ואינה שומרת על השוויון בפני החוק. עיכוב ההחלטות בנוגע לתיקים 1000 ו-2000, שחקירתם הסתיימה ויש המלצות, בנימוק שיש להמתין למסקנות החקירות בתיקים האחרים, הוא מגה-פיגוע בשלטון החוק וכאזרח הוא מעורר בי אי אמון. לפי דעת הגורמים המקצועיים, תידרש כחצי שנה ואולי יותר עד לקבלת המסקנות בתיקים האחרים. לפני כחודשיים נטען שיידרשו כחודשיים, ועכשיו מעלים סיבות חדשות שלא לפרסם את החלטת הפרקליטות. מערכת אכיפת החוק היתה לכלי שרת בידי משפחת נתניהו. האופוזיציה שותקת ומגלה אוזלת יד בחידלונה. היום אפשר לומר כי אין אופוזיציה בישראל – האופוזיציה עסוקה בעצמה.

מתקבל הרושם שיש טיוח של חקירת נתניהו. האופוזיציה נותנת יד לדבר בעצם שתיקתה. הגיע הזמן לפעולה. יש להגיש בג"ץ נגד היועץ המשפטי (גם אם סיכוייו להתקבל אינם גבוהים) כדי שבית המשפט יורה ליועץ לסיים את הפרשה בתוך זמן סביר. הגורמים של החברה האזרחית והמערכות הפוליטיות אינם עושים את עבודתם כנדרש. בקצב המסמוס הזה בסופו של דבר לא ייצא כלום מהחקירות. זו כשלעצמה השחיתות הגדולה ביותר והיא בלתי נסבלת. באמצעות מהלכים מורכבים ומתוחכמים שמים את מערכת אכיפת החוק ללעג ולקלס.

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

סקוטלנד מצננת, אבל הישראלים מעדיפים את החום האירופי

בקוסמופוליטיות הסקוטית יש מקום לכולם

לישראלים שמבקשים לברוח מהחום הקיצי המעיק בארץ וגם באירופה מומלץ להגיע לסקוטלנד – מקום מצוין להצטנן בו. בשבועיים שטיילתי שם לא פגשתי ישראלים. הם כנראה מעדיפים לבלות את חודשי הקיץ באתרים הקלסיים של אירופה, ורבים מהם מתאכזבים לנוכח גל החום המשבש את הנאתם. סקוטלנד שונה – מזג האוויר בה נוח, כ-17 מעלות צלזיוס בממוצע, והיא משופעת בגבעות ירוקות ואגמים כחולים, מקום למרגוע ושלווה. האנשים אדיבים ומאירי פנים והמחירים נוחים והוגנים. סקוטלנד היא מקום נהדר לטיולי טבע, יש בה נופים קסומים ועוצרי נשימה. הגשם מטפטף לסירוגין אבל הוא מהנה לעומת החום והלחות בארץ. לפני ימים אחדים שבתי משם עם כמה סיפורים של מפגשים אקראיים מרגשים.

שטנו בלוך לומונד. בספינה הבחנתי במשפחה שעוררה את סקרנותי. זוג כהי עור עם שני ילדיהם. כהרגלי, פתחתי בשיחה שהחלה במזג האוויר והגשם ששטף את ירכתי הספינה ומשם הפליגה למרחקים. בני המשפחה היגרו מניגריה לאנגליה וכיום הם מתגוררים במנצ'סטר. האב הוא דוקטור להנדסה חקלאית. כשסיפרתי לו שאני מישראל, אורו עיניו. "השתלמתי בחקלאות בישראל והתגוררתי בקיבוץ בנגב", סיפר בשמחה. "יש לי רקע יהודי, הורי סיפרו לי על כך לפני שנים. ערכו לי ברית מילה, הורי הדליקו נרות בשבת ושמרו על מנהגים יהודיים". מתיאו אקו משייך עצמו לבני קהילת האיגבו מהשבטים האבודים בניגריה החולמים לעלות לישראל. "כמה אנשים יש בשבט האבוד?" שאלתי. "כשני מיליון", השיב. חשבתי לתומי כי מתיאו וחבריו עדיין לא חדרו לתודעתם של חסידי ארץ ישראל השלמה, שאולי היו מוכנים לקפוץ על ההזדמנות וליישב אפילו מחצית מהם לאורך הירדן ולפתור את הבעיה הדמוגרפית אחת ולתמיד.

תיירים באדינבורו
Anna Mente / Shutterstock.com
להמשך הפוסט

להוריד את אחוז החסימה בבחירות לכנסת

ההפגנה בתל-אביב מוכיחה שיש לאפשר לכוחות המתונים בקרב ערביי ישראל להקים רשימה לכנסת

המאבק של ערביי ישראל לשוויון אזרחי גמור הוא תופעה חיובית לטווח הארוך. ההפגנה שהיתה בתל אביב השבוע היא חלק מתהליך זה, והיא מעלה את הצורך לחזק את המגמות החיוביות ואת הרצון לשילוב ובכך להחליש את מגמת הבדלנות שעשויה לסכן את היציבות החברתית. בקרב ערביי ישראל יש תהליך מואץ של ישראליזציה שיש לטפח ולהעצים אותו. ההפגנה של ערביי ישראל שנערכה השבוע בתל-אביב היא ההוכחה לכך.

מבקרי ההפגנה ימצאו סיבות לשלול אותה. הציבור שלהם אוהב את זה. המיעוט השולי שהניף את דגלי פלסטין וקרא קריאות בגנות ישראל אינו צריך להכתיב את הקצב ואת הטון. במאבק חברתי מן הסוג הזה יהיו תמיד צדדים החשים שנדחקו לשוליים וחלקים אחרים שאינם משלימים עם קיום המדינה. אבל הרוב מבקש שינוי. הוא רוצה להשתלב והוא מבקש עתיד לילדיו. הוא מצביע בעד הרשימה המשותפת משום שאין לו אלטרנטיבה אחרת. מבחינתו זוהי הצבעה זהותית תרבותית. לכן השינוי הראוי המתבקש הוא הורדת אחוז החסימה בבחירות לכנסת.

דגל ישראל ופלשתין מונפים בהפגנה נגד חוק הלאום
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

הבריתות העולמיות החדשות: קפיטליזם נגד קפיטליזם

מתיחת הפנים הגלובלית תיצור סוג חדש של יחסים בין מדינות

לאחרונה חתמו האיחוד האירופי ויפן על הסכם סחר חדש שמבטל כמעט את כל המכסים בין המדינות. 600  מיליון בני אדם יהיו חלק מהעסקה הזאת והיא תשפיע עליהם. "הניו יורק טיימס" מעריך שמדובר בשליש מהכלכלה העולמית. ההסכם עשוי להגביר את ההשקעות ההדדיות. אין חלל ריק במדיניות הבינלאומית. טראמפ ייזכר כמי שהאיץ את יצירת השינוי במבנה הכוח הגלובלי וטלטל את המערכת. הוא פתח במלחמת הסחר כשהטיל מכסים על מוצרים מסין, מאירופה ומשכנתו קנדה וביטל את השותפות הטרנס-פסיפית. הוא עצמו העיד שהוא רואה באירופה כעין "אויב", ומדיניותו דוחפת ליצירת כללים חדשים שנחוצים ליציבותן של מדינות, לביטחונן ולכלכלתן.

המלחמה הקרה משנה פנים והמערכת הבין-גושית משתנה. כבר אי אפשר לחשוב במושגים של "בעלות בריתה של ארצות הברית באירופה" כשקנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, טוענת שאין לסמוך עוד על ארצות הברית – אירופה צריכה לדאוג לעצמה. נאט"ו קיימת כדי ליצור אגרוף מערבי, אבל נגד מי? יחסי הכוחות הכלכליים והמדיניים באירופה מתעצבים מחדש, אז מי צריך את הברית הצפון-אטלנטית? נאט"ו זקוקה למתיחת פנים והיא עושה כדי פעול יותר נגד הטרור העולמי. במציאות של אי ודאות היא עדיין חוששת מהתוקפנות של רוסיה, שהופגנה כלפי המדינות הסובבות אותה. בינתיים נוצרות בריתות חדשות, שחוצות יבשות וגושים שהתמוגגו, והן יוצרות אינטרסים כלכליים שמבטאים את הכוחות החדשים הצומחים באסיה, באירופה ובעולם כולו וייתכן כי בעתיד הם ייתרו את הברית. יש אפשרות שהאינטרסים הכלכליים יעמדו מעל הערכים הדמוקרטיים שאירופה חולקת עם ארצות הברית.

נשיא ארה"ב טראמפ בוועידת נאט"ו בבריסל
ג'ונתן ארנסט / רויטרס
להמשך הפוסט

חזית מרכזית רחבה – תנאי למהפך שלטוני

בלי חיבורים בגוש המרכז-שמאל נתניהו ימשיך בשלטונו

מפלגת העבודה נאבקת על חייה ומנסה לנהל מסע שיקום. אבי גבאי משתדל מאוד – הוא נלחם. הסקרים מראים על ירידה צפויה במספר המנדטים ומפלגת העבודה חסרה ככל הנראה את הכושר לחולל שינוי (מינוייה של ציפי לבני ליו"ר האופוזיציה הוא צעד בכיוון הנכון). אם בני גנץ, הלהיט התורן, מצטרף למפלגה - הסקרים נותנים למחנה הציוני 24 מנדטים. יאיר לפיד נשחק ושוב אינו אבן שואבת למנהיגים שיש להם ברירה. פליטי לפיד פונים לליכוד שמתחזק – לא למפלגת העבודה. מפלגת העבודה אינה יכולה לחולל שינוי בכוחותיה שלה – רק גוש יכול לחולל מהפך.

הליכוד פועל להמאיס על הציבור את גנץ ואת ברק – שני אנשים שמאיימים היום על שלטון נתניהו. הפעולה מלווה במסע שקרי ומניפולטיבי נגדם ברשתות החברתיות כאילו היו בוגדים. המסע הזה מגיע מהליכוד, שחושש מאנשי ביטחון המערערים על "מר ביטחון", שכבר עשר שנים כושל בהבאת פתרון צבאי ומדיני לעזה אף על פי שהבטיח. גם ההתקפות נגד גנץ בתוך מפלגת העבודה, של יום טוב סמיה ואחרים, מפחיתות את הסיכויים שהרמטכ"ל לשעבר יצטרף למפלגת העבודה.

בני גנץ ואהוד ברק ב-2012. שני אנשים המאיימים היום על שלטון נתניהו
אריאל חרמוני / משרד הביטחון
להמשך הפוסט

משפחת גולדין נאבקת ומדינת ישראל צריכה להילחם בטרור

משפחת גולדין מצהירה שאינה רוצה להעלות את המחיר, אבל בסופו של דבר מעשיה יביאו לאותה תוצאה

ב-11 ביולי פורסמה מודעה גדולה בעיתונים וזו לשון כותרתה: "נשבעתי להחזיר את הבנים! – 4 שנים בלי הדר". המודעה, מטעם "מסדר הדר", קוראת להשתתף בעצרת תמיכה במשפחת גולדין להחזרתו של סגן הדר גולדין לישראל. מודעות ברוח זו ראיתי השבוע כשעברתי ליד בית ראש הממשלה. גם אם אין כוונת המשפחה להעלות את המחיר שיידרש תמורת השבויים והנעדרים, הרי זה מה שמתרחש בפועל. המאבק פוגע בכושר העמידה של ישראל. המסלול הזה מוביל לעסקת שליט מספר 2 גם אם אין אנו רוצים בכך.

ראוי להדגיש, מאבקה של משפחת גולדין למען בנה הוא מאבק לגיטימי. היא מצהירה שאין לה כוונה להעלות את המחיר שישראל תצטרך לשלם – שחרור טרוריסטים עם דם על הידיים. היא מבקשת להכביד את הלחץ על החמאס ועל תושבי הרצועה כדי לשחרר את חלקי גופת בנם ואת יתר השבויים והנעדרים. היא אינה רוצה בהתקפלות ובוויתור. אבל מתוך כוונה טהורה הפך המאבק הציבורי למאבק על המחיר.

לאה ושמחה גולדין, הוריו של סגן הדר גולדין, בבית המשפט העליון בירושלים
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

הזכות ליישובים נפרדים – דמוקרטית ונאורה

יש לאפשר לכל קבוצה בעלת צביון תרבותי או דתי לקבוע לעצמה את אופי הישוב שהיא רוצה לעצב. לכל אדם חופש דמוקרטי לבחור את מקום המגורים ואת הציבור שהוא רוצה סביבו

פרופ' יוסף ג'אברין מהטכניון התלונן במאמר שפירסם ב"הארץ" (15.7.18) שב-940 יישובים יהודים קהילתיים אין אף משפחה ערבית אחת. הוא טוען כי חוק הלאום ממסד את האפליה הקיימת בפועל כבר שנים. הוא מתלונן על האפליה בתחום הדיור והתכנון שיש בה אמת. אכן הכנסת סעיף היישובים הנפרדים לחוק יסוד הלאום היא מיותרת ומזיקה וגם החוק עצמו מיותר. בנסיבות אלה ראוי היה להסכים על נוסח המאפשר הקמת יישובים לכל האזרחים על פי צביונם הייחודי כדי לא לפגוע בערך השוויון.

ההפרדה הקיימת בישובים קהילתיים בין יהודים וערבים אינה דבר חדש. בישובים עירוניים אין מניעה חוקית לרכישת בתים על ידי ערבים והדבר מתרחש בערי ישראל.  

מפגינים נגד חוק הלאום בתל אביב בשבוע שעבר
ג'ק גואז / אי-אף-פי
להמשך הפוסט

ישראל היא מדינת העם היהודי

החוק שנתניהו מבקש להעביר הוא חוק גזעני ומזיק וראוי שהאופוזיציה תחרים את ההצבעה

ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. כל העולם יודע זאת והאו"ם הכיר בכך בתוכנית החלוקה שאימץ בכ"ט בנובמבר 1947. מגילת העצמאות דיברה על מדינה יהודית, וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קבע שישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. הצעת החוק החדשה מקוממת ומזיקה, ואין בה כל צורך. היא גורמת תסכול נוסף לערביי ישראל, והאוכלוסייה הדרוזית חשה ניכור, חוסר שוויון  וזרות מעצם הוצאתה אל מחוץ למחנה. היוזמה הזאת מוסיפה שמן למדורת ההדרה והאפליה שהאזרחים הערבים חשים, בעיקר בשנים האחרונות, על רקע החקיקה הגזענית וההסתה כלפיהם על ידי שרי הממשלה ואישי ציבור.

הפוליטיקה מטשטשת את העיקר. המניעים לחקיקה זאת נובעים מהרצון להגדיל את האלקטורט של הליכוד ולחזק את מעמדו בקרב ציבור מצביעיו. תמיד פופולרי לדבר בעד מדינה יהודית, ערכים יהודיים וזהות יהודית, אבל חוק כזה יחולל נזק בדעת הקהל העולמית בלא צורך ולא יביא שינוי מהותי לטובה, לכן יש להימנע ממנו.

חברי הכנסת סמוטריץ' ואמסלם בדיון על חוק הלאום אתמול בכנסת
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

הדרך אל האושר מתחילה בייאוש

ייתכן שבטווח הארוך, אחרי שנזקיה של השיטה הנוכחית יזרעו הרס ושיווי המשקל יופר, האנושות תפנים שהכלכלה נועדה לשרת את האדם ואינה עוד פס ייצור במכונה הגלובלית. האושר צריך להיות דרך חיים ולא יעד

"אם הדרך אל האושר עוברת בהצלחה מקצועית, מדוע יש מנהלים חמוצי פנים ופועלים שמגיעים לעבודה עם חיוך"? שואל אמיר מנדל במאמר על האושר אשר פורסם לאחרונה ב"הארץ" (23.6.18). המאמר מבקש לייעץ לנו כיצד להיות מאושרים ומצביע בין היתר על זוגיות טובה, סקס וקשרים חברתיים כתורמים לאושר. כמו רבים, הוא אינו בוחן את ההיבטים הרחבים יותר בחיים המשפיעים על אושרנו. העולם שאנו חיים בו חותר לחומרנות ללא גבול ולהישגיות לפי המודל של כלכלת השוק התחרותית שעושה את כולנו פחות מאושרים.

החוקרים העוסקים בכך מגויסים. יש להם אג'נדה קפיטליסטית טהורה, הם חלק מייצג מהליך המחשבה באקדמיה ובשכבות הנהנות מהשיטה הכלכלית הנוכחית. האקדמיה במקומות שונים בעולם משרתת את התפיסות הרווחות במערב. התיאוריות המדעיות יכולות להיות מוטות אם דרך החשיבה מוטה. דרך החשיבה צריכה להשתנות ולתהליכים נדרש זמן. הספרים והמחקרים הללו יש בהם משום מגננה בעקבות מצוקת האושר העולמית שיצר העולם ההישגי שמכתיב התנהלות כלכלית מתוחה.

מטופלת במכון לבריאות נפש משתתפת בקרנבל אלטרנטיבי בריו דה ז'ניירו
סילביה איזיקיירדו / אי-פי
להמשך הפוסט

זאת האמת: ישראל לא רוצה את עולי אתיופיה

הגיע הזמן לחתוך את פרשת העולים מאתיופיה ולהפסיק לגרור את הסוגיה

אנחנו מתקוממים על שחברת ברקן אינה מאפשרת ליהודים עולי אתיופיה לגעת ביין. העדה החרדית ומנגנון הכשרות שלה רואים בהם ספק יהודים וזה מרגיז אותנו עוד יותר. פרשת ברקן היא סימפטום לחוסר היכולת להכיל את קליטתם של יוצאי אתיופיה. הראיה – חוסר הרצון להביא את 8,000 הממתינים עכשיו באדיס אבבה למטוס (כך לפי נתונים של ארגונים בינלאומיים יהודיים) שיעביר אותם לישראל. הממשלה אומרת שבקרוב הם יעלו לארץ אבל בפועל היא לא באמת רוצה להעלותם.

ראוי להבהיר – המדינה אינה מגדירה אותם יהודים לפי החוק ולפי ההלכה, ולכן היא מעכבת את ההחלטה להעלותם. היא אינה מכירה ביהדותם ואינה יודעת כיצד להתמודד עם הלחץ שמפעילים קרוביהם לאיחוד משפחות למרות עשרות הביקורים של אישי ציבור וחברי כנסת באתיופיה שדרשו להעלותם מיד.

בני פלאשמורה מתפללים בבית כנסת בגונדאר, אתיופיה ה-2008
AP
להמשך הפוסט

המדיניות כלפי ערביי ישראל: כסף תמורת הסתה

בישראל חיים כ-24% אחוזים של מיעוטים. רובם רוצים לחיות בשלום ובשילוב מלא במדינת ישראל. הגיע הזמן להפנים שלמרות המחלוקות, הדינמיקה של החיים חזקה וטיפול שורש המתחיל במערכת החינוך עשוי להוביל לשינוי

הפוליטיקאים מהימין אוהבים לדבר נגד ערבים – זה פופולרי, מביא קולות וציבור הבוחרים אוהב את זה. הכה בערבים והגבר את כוחך. אלא מה, זה מרגיז את הציבור הערבי, דוחק ערבים לשוליים וגורם להקצנה וכעס. הקצנה כידוע מובילה להקצנה נוספת וזה לא נגמר. איך מתגברים על זה? להסתה שמביאה תועלת פוליטית יש תשלום בצידה - ניתן להם יותר כסף ותקציבים שישתקו. נוצרה למעשה מין חלוקת עבודה בלתי כתובה שמביאה בפועל תועלת לשני הצדדים.

אבל לא, זה לא כל כך פשטני. כשאתה מסית נגד אדם אתה פוגע בו. הוא לא סולח לך. אם נתת לו אחר כך כסף כפיצוי זה לא משנה את יחסו אלייך. הפגיעה נצרבת במוחו ואינה נשכחת. הכבוד חשוב יותר מהכסף. החקיקה הגזענית כלפי החברה הערבית הוסיפה שמן למדורה.

תלמידי תיכון מגיעים לבית הספר באבו סנאן
רמי שלוש
להמשך הפוסט

יהודי-ערבי? אין דבר כזה

השימוש במונח "יהודי-ערבי" להגדרת יהודים בעלי רקע מזרחי אינו נכון היסטורית ועובדתית

לאחרונה השתתפתי בכנס שבמהלכו התבטא איש ציבור בכיר והגדיר עצמו יהודי-ערבי. בשנים האחרונות אני שומע ביטוי זה עוד ועוד מפי אנשים צעירים שהוריהם עלו לישראל מארצות ערב. המונח חלחל בהשראתם של אנשי שמאל מזרחים ואנשי הקשת הדמוקרטית המזרחית וקבוצת ערס-פואטיקה שנובע מתוך רצון להתגאות במוצאם המזרחי שנדחק לקרן זווית משום שהתביישו להבליט אותו בעבר. האינטלקטואלים המזרחים עשו זאת כראקציה על דחיקת שורשיהם בחברה הישראלית.

המושג "ערבי-יהודי" הוא מושג שגוי – אין דבר כזה. כל מי שמכיר את יהדות ארצות ערב לכל אורך ההיסטוריה היהודית – בעיראק, צפון אפריקה, סוריה, לבנון, מצרים ומקומות אחרים, מבין היטב כי היהודים בתפוצות שמרו על ייחודם ועל זהותם היהודית. ליהודים היתה שפה יהודית משלהם, שונה לגמרי מהשפה הערבית הרשמית והמקובלת. נמזגו בה שלל הגיגים יהודיים, סיפורים, פיוטים ושירים בעברית וכן תרבות יהודית עשירה. היהודים שמרו על דתם וזהותם ועל מרחב המחיה הנבדל שלהם. היו להם בתי ספר יהודיים שהשפה העברית התנ"כית היתה דומיננטית בהם. הם למדו בחדר, בבית הספר, בבתי הכנסת בקהילה ובמקומות יהודיים. הוגה הדעות והפרופ' למחשבת ישראל אליעזר שביד סבור, שהתורה היתה מרכזית בדת היהודית ובלי אורח חיים קהילתי שלם לא היה קיום יהודי.

ערב שירה של קבוצת ערס פואטיקה בתל אביב ב-2013
גנאדי שקולניק
להמשך הפוסט

70 שנה לעלייה ההמונית המזרחית: זמן לנורמליזציה

הברית הקדושה בין הימין ההזוי לשמאל המזרחי מאיצה את פתרון המדינה הרב-לאומית

המתח התרבותי והחברתי בישראל עלה לגבהים חדשים בשנים האחרונות והוא מסכן את המרקם החברתי העדין שנוצר כאן. הפילוג, ההקצנה והתסכול שבאו לידי ביטוי עם הופעת הסרט "סלאח, פה זה ארץ ישראל" (שהוקרן כסדרה של ארבעה פרקים) מראים שיש כאן מורסה שיש לנקזה כדי לרפא אותה.

האינטלקטואלים המזרחים שופכים את התינוק עם המים. הם מתאמצים להוכיח את עוצמת האפליה, הקיפוח וההדרה שהיו כאן, שאין להכחיש את קיומם, ודבקים באמירה שהפרדיגמה פעלה לרעתם. גם את זה אנחנו יודעים. רבים מאנשי הקשת המזרחית מודעים לעובדה שככל שיציפו דיון זה בציבור - יוקרתם תעלה ויגברו הסיכויים של אלה מביניהם שרוצים לנצל את המאבק כדי להיבחר לכנסת. קבוצת הקשת הדמוקרטית המזרחית ו"תור הזהב", שחבריה מזוהים עם השמאל הישראלי ורבים מהם השיגו הישגים בזכות עצמם והתרחקו מאוד מהאתוס וההוויה המזרחיים, עושים את המאבק הזה קרדום לחפור בו, מנצלים אותו לחזק את מעמדם הציבורי והפוליטי. הם קונים את הסטטוס שלהם בזכות עוולות העבר ומזה הם רוצים להתקיים.

אריה מכלוף גרעי ומירי סיבוני רגב
אורן נחשון
להמשך הפוסט

מי צריך את השירות הלאומי?

כך הפך השירות הלאומי שעולה לנו הרבה כסף לבסיס פוליטי של מקורבים

חבר שעומד בראש עמותה התנדבותית סיפר לי לאחרונה שביקש הקצאה של שלוש בנות ממנהלת השירות האזרחי. לאחר כמה שבועות קיבל טלפון מהאחראי לנושא זה ובו בשורה משמחת: "יש לך 35 בחורות קבע". "אני לא צריך כל כך הרבה - מספיקות לי שלוש מתנדבות", השיב לו. "מה אכפת לך?", השיב האחראי, "נותנים לך - תיקח. תמצא מה לעשות אתן".

אינפלציית מתנדבי השירות הלאומי שעולה למשלם המסים הישראלי בכל שנה כ-670 מיליון שקל היא שערורייה שהפכה בחלקה מושחתת, בלתי יעילה ולמונופול מוטה של מפלגת הבית היהודי. המפלגה מקפידה לשלוט באינפלציית השירות הלאומי ורואה בה מקור עוצמה להשליט את השפעתה, ובמוסדות רבים בהם היא פועלת גם את תפיסת העולם הדתית-ימנית שהיא מבקשת להנחיל לצעירים רבים.

מתנדבות בשירות לאומי בבית ספר בגליל התחתון
עופר וקנין
להמשך הפוסט

החדש של נדב איל: גם עיתונאי טוב יכול לייצר ספר שטחי

"המרד נגד הגלובליזציה", ספרו של נדב איל הוא סקירה עיתונאית חסרת תזה, מאכזבת וחסרת עומק

הספר "המרד נגד הגלובליזציה" הוא רב מכר. "בזכותכם", מסביר נדב איל בפרסום ממומן בפייסבוק, "הוא מוביל את רשימת ספרי העיון". הפרסום הרב שניתן לספר העלה בי חשש שמא אני מחמיץ משהו גדול. מיהרתי ליריד הספרים – רכשתי, קראתי והתאכזבתי. נדב איל הוא עיתונאי מוכשר ואמין. הספר סוחף ועונה על הצורך של הקוראים אבל אין בו תיאור עומק של תהליכים, אלא דיווח עיתונאי יעיל ושטחי. מי שמצפה שהספר ייתן לו הרבה מעבר לסיפורים עיתונאיים שנכרכו כקובץ עלול להתאכזב.

הגלובליזציה החלה בתהליך פירוק – זה ייקח עוד זמן. המרוויחים מהשיטה, בעיקר אנשי השלטון וההון, לא יוותרו בקלות. הקפיטליזם שיצר את השיטה מצליח לשרוד בכל העולם. הגלובליזציה, טוען איל, היא האצה של קשרי הגומלין ומבחינה היסטורית קשרים אלה היו גם לפני הגלובליזציה. הגלובליזציה היא בעיקרה הפרטה שמבטלת את הערך של הלאום. היא החלישה את הערכים של עם, קהילה ושורשים. הצלחה פירושה להרוויח כסף – זה העיקר. אתה יכול להיות בור ועם הארץ – העיקר שתצליח להרוויח כסף. הספר מבטא שליחות עיתונאית שאין בה עומק מחקרי ולכן היא חסרת ערך של ממש. הוא אינו נוגע בנושא המהות של הגלובליזציה. הוא עוסק בשאלת הבחירה בטראמפ לנשיאות כתגובת נגד אופיינית לתהליך ובהעצמת כוחן של תנועות הלאומיות, ומתאר את השכבות הרבות שנפגעו מהגלובליזציה.

עטיפת הספר של נדב איל
הוצאת ידיעות ספרים
להמשך הפוסט

שכרון הכוח החרדי: החילונים ממשיכים להתקפל

דחיית הצעתה של הוועדה לפתרון משבר הגיור היא המשך הכניעה לאגרסיביות החרדית והיא מחייבת יצירת קיר ברזל חילוני לקראת הבחירות הבאות

משה גפני, יו"ר ועדת הכספים, הגן לפני ימים אחדים בחירוף נפש על השוק האפור החרדי. לפי הפרסומים בדה-מרקר (7.6.18) הוא מתמרן כדי לעקר את הכוונה להטיל פיקוח על הפעילות העבריינית של מוסדות גמילות החסדים המתנהלת בחברה החרדית בהיקפים עצומים. השוק האפור החרדי הוא תופעה בלתי נשלטת – מדינה בתוך מדינה בחצר האחורית שלנו – הנמשכת במלוא עוצמתה. החוק להכנסת פיקוח על הגמ"חים מתעכב כבר שנה בשל התנגדות החרדים וזוהי חרפה למדינה המבקשת להיות מתוקנת ולהיאבק בקני השחיתות. בינתיים נקבע כי הגמ"חים יכולים להמשיך ולהתנהל בכסף מזומן באין מפריע.

בשנה האחרונה חלה החרפה ביחסי החילונים והחרדים. החרדים מקצינים את דרישותיהם משום שהם יכולים, והחילונים מתקפלים ומוותרים צעד אחר צעד. אנו מבקשים לשנות את התנהלותם של החרדים, אבל בינתיים הם משנים אותנו. הם משנים את החברה ואת ערכיה. אפשרנו להם להתבדל במוסדות האקדמיים, שהעדיפו את השיקול העסקי על הערכים, הסכמנו לתביעתם להימנע מלימודי ליבה שיאפשרו עתיד תעסוקתי לילדיהם, והנחנו משקולת כבדה על גב ילדינו שיצטרכו לפרנס אותם בעתיד. הקואליציות החילוניות ממשיכות לממן את משטר הקצבאות, המעודד רבים מהם שלא לצאת לעבודה. בד בבד, רובם המכריע ממשיכים להתחמק משוויון בנטל השירות הצבאי. גם הוועדה שפירסמה לאחרונה את מסקנותיה בעניין זה אינה משנה את המציאות.

משה גפני בדיון של ועדת הכספים בכנסת
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

נתניהו הפקיר את רגב אחרי ששירתה אותו

נתניהו הפקיר את רגב בפרשת משחק הכדורגל אחרי ששירתה את גחמותיו

כולם מבקרים את מירי רגב, אף אחד לא מדבר על ביבי. רגב עשתה הכול בתיאום ובעצה עם ביבי, הכניסה את ידיה עמוק לפוליטיקה של הספורט כדי לספק לעצמה ולמעוז כוחה הישג נוסף. וכשנפלה, נפלה לבד. בנתניהו לא נדבק כל רבב, הוא ממש לא היה מעורב, לא היה קשור חלילה בפיאסקו המעליב והצורם, לא נושא כל חטוטרת על גבו, שולי אדרתו לא נחרכו וקרנו לא ירדה בעיני בוחריו. זה הכול מירי רגב, היא בישלה, היא יצקה והיא פישלה. כל רבב לא דבק בראש הממשלה – הוא נקי וצח.

כך עובד נתניהו, הוא אינו מגבה את אנשיו שנפלו. הוא עשה כך לרבים וטובים מנאמניו שהגנו עליו ונשכבו על הגדר בשבילו והושיטו לו יד בעת צרה. אילו הגיע מסי היתה שרת התרבות דואגת לביקור ממלכתי אצל נתניהו ולתמונה משותפת שתיראה טוב בעיני מעריציו ובוחריו כדי להציג את ההישג הנפלא ולצבור עוד כמה נקודות בדרך אל הפריימריס בליכוד עם הבלטה רבתי ברשתות החברתיות של הליכוד.

מירי רגב ונתניהו
אליהו הרשקוביץ
להמשך הפוסט

51 למלחמת ששת הימים: דרושה חשיבה מחדש

יש למצוא פתרונות לשיקום הפליטים, וגם ישראל צריכה לתת את חלקה לצד מדינות ערב והעולם

בעיית הפליטים הפלסטינים נוצרה כתוצאה ממלחמת העצמאות, שנכפתה על היישוב היהודי לאחר שהמנהיגות הערבית סירבה לקבל את החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947. בזמן המלחמה נתבקשו ערביי הארץ על ידי מנהיגיהם לעזוב את בתיהם, ומקצתם אף גורשו והתיישבו במחנות פליטים בסוריה, לבנון, ירדן והגדה המערבית. שבעים שנים חלפו מאז, ומדינות ערב לא השקיעו מאמץ לסייע בשיקומם של הפליטים, שיושבו בשולי הערים ונחשבו לאזרחים מדרגה שנייה. הם לא זכו לשיקום משום שמנהיגי ערב רצו שיהפכו לסמל המאבק בישראל. במהלך השנים הסתגלו הפליטים למצבם והפכו לחלק מן הנוף בארץ מגוריהם שהפכה למולדת של ילדיהם ונכדיהם החיים ויוצרים שם.

 להבדיל, הפליטים היהודים שגורשו מארצות ערב שולבו בחברה הישראלית וישראל השקיעה הון רב בקליטתם לאחר שנרדפו במדינותיהם.

מעבר קלנדיה
דניאל בר-און/גיני
להמשך הפוסט

הבורקיני והחיג'אב – בין צרפת לישראל

למה הצרפתים חסרי סובלנות לבורקיני ואנחנו סובלנים לחיג'אב?

בישראל התפשטה אופנה של הבעת גיחוך, ביקורת וזלזול כלפי אירופה על חוסר עמידתה אל מול גלי האיסלאם וחוסר נחישותה לבלום את האיום הגדול לצביונה המרחף על היבשת – הגירת המוסלמים. במקביל, רבים שואבים עידוד מהעובדה שהצרפתים מגלים חוסר סובלנות כלפי הלבוש של המוסלמיות, שפוקדות את חופי הים כשהן לובשות בורקיני. הניסיון לערוך מיד השוואה בין ישראל לצרפת מצביע על בורות וחוסר הבנה של התרבות הצרפתית המושרשת במסורת ושל אופן ההתנהלות במרחב הציבורי הצרפתי.

אצלנו אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, נשא דברים בקמפוס החרדי בקרית אונו באולם שבו הפרידה מחיצה בין נשים לגברים. בנוסף, מדווח אור קשתי ב"הארץ", סטודנטים בקמפוס התבקשו להתנהג "באופן ההולם את אורח החיים החרדי". ההפרדה המתרחבת באקדמיה משקפת את מלחמת התרבות המתנהלת בישראל ויוצרת תמהיל בלתי ברור של אופי החברה.

נשים מוסלמיות עטויות חיג'אב ברמאללה
מיכל פתאל
להמשך הפוסט

למה צפויה תוכנית השלום של טראמפ להיכשל?

אי אפשר לקדם הסדר כשכל הצדדים לא מעוניינים בו

ציפייה דרוכה ניכרת בקרב גורמים מדיניים ופוליטיים בישראל וברשות הפלסטינית בהמתנה ל"דיל האולטימטיבי" של הנשיא האמריקאי טראמפ שצפוי להתפרסם בקרוב. יודעי דבר מספרים שהנשיא יפרסם את המתווה המדיני החדש לאחר ששליחו ג'ייסון גרינבלט למד היטב את מורכבות הנושאים, ואחר כך בחן את הדברים עם והמומחים במשרד החוץ האמריקאי. אין זה משנה מה יהיה תוכנה, סביר להניח שהיא תידחה בנימוס ערמומי על ידי שני הצדדים. נתניהו יאמר "כן" כשהוא מתכוון ל"לא", כי לא מסרבים לנשיא טראמפ ואבו-מאזן יאמר "כן" עם הרבה אבלים.

הצדדים לא באמת רוצים לקדם הסדר המניח את דעתו של הצד השני והאמריקאי לא יצליח לכפות אותו עליהם. לכן, גורלו של המתווה המדיני החדש יהיה כגורלן של כל התוכניות המדיניות של נשיאי ארצות הברית בעשרות השנים אחרונות כמתווה קלינטון ומפת הדרכים של בוש.

טראמפ לוחץ את ידיו של עבאס ושל נתניהו בשתי הזדמנויות שונות
לסלי אמורי / הבית הלבן, שילה קרייגהד / הבית הלבן
להמשך הפוסט

איך תיראה ישראל עם צבא מקצועי?

כדי לחזק את צבא העם צריך להתחיל מוקדם: בחינוך

צבא מקצועי מחליש את צה"ל, טוען תא"ל ערן שני, ראש חטיבת תכנון ומנהל כוח אדם בצה"ל. יש עודף מתמודדים על תפקידים ביחידות הסייבר ובשאר התחומים הטכנולוגיים. בכל מחזור גיוס יש עתודה של כ-500 מתמטיקאים ופיזיקאים שאין לצה"ל מה לעשות בהם. צה"ל ביקש מהאקדמיה לדחות את גיוסם בשנה ולהכשיר אותם כמהנדסי מכונות, אלקטרוניקה ואווירונאוטיקה. בוגרי הלימודים הטכנולוגיים טובים למשק העתידי – הם לא טובים לצה"ל. צה"ל זקוק ללוחמים, למפקדי שטח ולמפקדים ביחידות השדה, בצנחנים, בגולני ובשריון.

הבעיה מתחילה בהורים, שהם עצמם בוגרי אותה מערכת חינוך שהחדירה את המסרים האנוכיים הללו לחינוך והיא עדיין מחזקת אותם גם היום. ההורים רוצים שהילד שלהם ילמד מקצוע משמעותי כדי שיפיק תועלת מהשירות הצבאי – זה הלך המחשבה. חוץ מזה איש מקצוע הוא בדרך כלל לא קרבי – אין בכך סיכון וזה עדיף. דפוס החשיבה הזה הוטמע עמוק גם אצל המתגייסים לצבא והם שואלים כמו כולם בעולם האנוכי – מה ייצא לי מזה? כמה אני עשוי להרוויח מהכשרתי המקצועית בסייבר ביחס למה שארוויח בהכשרתי כלוחם במערך השדה של צה"ל? במציאות שבה המדינה זקוקה ללוחמים שיגנו על קיומה בכל זמן נתון השאלה הזאת מחלישה את הצבא ומשנה את ערכי היסוד באופן שמסכן את עתידה.

חיילים קרביים בבסיס צה"ל בדרום
אילן אסייג
להמשך הפוסט

הפרדה בין עזה לגדה: כשהמציאות תהפוך לפתרון

בהיעדר אופציית שלום האופוזיציה צריכה להוביל לנסיגה חד-צדדית תוך הישארות צה"ל בגדה

במציאות הקיימת אין פתרון לבעיית עזה. אפשר לתת משככי כאבים ותרופות הרגעה, אבל בטווח הנראה לעין עזה תמשיך לסבול. הסיבה: ממשלת הימין הפרידה בין עזה ובין הגדה המערבית, והמצב הזה לא ישתנה. גם עזה לא רוצה להשתנות. מאחר שלא יהיה פתרון קבע בשנים הקרובות, ההפרדה בין עזה לגדה המערבית תלך ותעמיק. ההיסטוריה מולידה הפתעות – בעתיד הקרוב או הרחוק תקום מתוך המצוקה מנהיגות עזתית שתוביל לשינוי כיוון. היא תבדיל את עצמה ממנהיגות יהודה ושומרון ותתחיל לצעוד. לכך יידרש זמן. עד אז עזה במצב של לא לבלוע ולא להקיא. מנהיגי עזה נלחמים בהפרדה אבל דרכם מובילה לכך.

כדי שיתחולל שינוי יש צורך בהתקוממות עממית נגד השלטון הצבאי המושחת השורר שם. אין כרגע בעזה גורם אמיץ בעל עוצמה שמסוגל להתמודד צבאית מול משטר הטרור. התהליך יבשיל כשיקומו כוחות פנימיים מתוך המנגנון הפנימי הצבאי של החמאס וידחפו לשינוי. המצב הזה יצמח רק מתוך ייאוש, מצוקה והיעדר עתיד. את השינוי יחוללו צעירים שגדלים כיום ואינם מכירים את אחיהם ביהודה ושומרון. הם לא ירגישו קרבה, שכן הנתק וההיפרדות יחלישו את המחויבות ההדדית ביניהם.

פעילי חמאס חמושים מסיירים ברחובות עזה
ח'אליל חמרה / אי-פי
להמשך הפוסט