בלוגים

המסע לישראל האחרת / הבלוג של משה בן עטר

בהיעדר החתן והכלה, ועידת בחריין אינה חשובה

הכינוס האזורי שיזם טראמפ חסר תוחלת באקלים הנוכחי ולנוכח נטייתה הברורה של ארה"ב לטובת ישראל. "עסקת המאה" עלתה על שרטון עוד בטרם הוצגה וכעת ספק אם בכלל תתפרסם

אין כל משמעות לוועידת בחריין שתתכנס בימים הקרובים. מדובר בוועידה לא חשובה עם שחקנים לא חשובים עבור הנעת תהליך שאין בו ממש. החתן והכלה, ישראל והרשות הפלסטינית, נעדרים מהוועידה ולכן היא חסרת תוחלת. מעבר לכך, הנושא שמעסיק כיום את המזרח התיכון הוא איראן, העניין הפלסטיני נדחק לקרן זווית.

ההיסטוריה של הסכסוך מוכיחה שכאשר הצדדים אינם רוצים בהסדר - המעצמות והקהילה הבינלאומית לא ישנו דבר. דונלד טראמפ יזם את הכינוס בבחריין כדי להוכיח שהוא עושה משהו, אבל הפלסטינים איבדו עוד קודם לכן את האמון בשירותי התיווך של ארה"ב אחרי שזו הכירה בירושלים כבירת ישראל ונקטה צעדים נוספים שהבהירו כי היא נוטה בבירור נגדם. הקיצונים הפלסטינים רק מעודדים את הימין הקיצוני ודוחפים את וושינגטון למדיניות פרו-ישראלית ברורה.

הנשיא טראמפ בשיחה עם כתבים, היום
AFP
להמשך הפוסט

הכנסת קרסה, לפעול לשינוי שיטת המשטר

לאורך תקופת שלטון נתניהו הפכה עבודת נבחרי הציבור לזרוע ממשלתית. הם מחוקקים בשירות הרשות המבצעת ואינם מפקחים כראוי על עבודתה. דרושה פרדיגמה חדשה במארג היחסים הזה

הכנסת ה-20 (הכנסת ה-21 התפזרה עוד בטרם החלה ממש לעבוד) התאפיינה בחולשה מול האקטיביזם הממשלתי ובכך נפגעה יוקרתו של בית הנבחרים. תפקידה של הכנסת הוא לחוקק חוקים ולפקח על עבודת הממשלה. אולם, בפועל הכנסת מצטיינת בהעלאת מספר בלתי נסבל של הצעות חוק מיותרות וב"פיקוח" לא אפקטיבי.

מבנה המשטר הפרלמנטרי בישראל והעדרו של הליך דמוקרטיה ברוב המפלגות פוגמים בעבודת הכנסת והופכים את נבחרי הציבור לבלתי עצמאים, חסרי כוח ותלויים ברצונו הטוב של יו"ר מפלגתם. זהו המצב בכחול-לבן, כולנו, ישראל ביתנו וש"ס וכפועל יוצא מכך נפגעת גם היכולת לבקר את עבודת הממשלה. במצב הקיים, סיכויו של חוק שאינו מאושר על ידי הממשלה להיכנס לספר החוקים - נמוך מאוד.

הכנסת
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

אין הדתה במערכת החינוך הממלכתית - יש חילון

בוגרי החינוך החילוני מגלים בורות מדאיגה וחוסר הבנה בסיסי ביהדות. תחושת ההדתה משבשת את הרצון של הורים רבים לגלות את הפתיחות הנדרשת להתמודד עם הזהות היהודית. את זה צריך לשנות

לאחרונה פתחה קבוצת מחנכים ביוזמה להגן על החינוך הממלכתי כדי לשמור, לטענתה, על עצמאותו מפני התערבות זרה, דתית ולאומנית, ולדרוש שוויון אל מול הזרם הדתי שזוכה למשאבים רבים. יוזמות מהסוג הזה צצות חדשות לבקרים ויש לקוות שאין מדובר שוב בקבוצה של בטלנים, כמו אלה שכבר הצהירו על כוונה דומה אבל בפועל לא עשו דבר. במערכת החינוך הממלכתית אין כיום הדתה, יש חילון וחוסר רצון להתמודד עם הזהות היהודית. תחושת ההדתה משבשת את הרצון של הורים רבים לגלות את הפתיחות הנדרשת להתמודד עם עניין זה.

אסור שהיוזמה הזו תתפרש כרצון להשתחרר מאתגר ההתמודדות עם שאלת הזהות התרבותית והיהודית בבתי הספר הממלכתיים. נהפוך הוא, צריך להבהיר לזרם הדתי ולמטיפים בשער שאין להם מונופול על החינוך היהודי והזהות הישראלית החדשה. ערכי התרבות והמורשת ההיסטורית שייכים לכולם ועליהם להיות משולבים בהומניזם ובערכים כלל-אנושיים ופלורליסטיים החשובים לציבור החילוני ושלאורם הוא מתכוון לחנך בדרכו העצמאית. גורמים דתיים שלמקצתם יש אג'נדה דתית ואנשיהם מזוהים עם הפוליטיקה נכנסים לתוך בתי הספר משום שאין מורים חילונים ליהדות. הציבור החילוני לא השכיל ליצור אלטרנטיבה ואנשי הכיפות הסרוגות חדרו לשדה הפרוץ. הצעירים החילונים אינם הולכים ללמוד את מקצועות היהדות. בנוסף, בכמה מבתי הספר החילוניים יש התנגדות לחינוך לאומי ולערכים לאומיים והדבר גורר התנהגות שמובילה לריאקציה המטפחת לאומנות.

שר החינוך לשעבר בנט עם פתיחת שנת הלימודים. הדתיים נכנסו לשדה פרוץ
עודד קרני / לע"מ
להמשך הפוסט

המטרה: לשכנע את האדישים והמקטרים להצביע

רק גיוס חירום של חילונים שאינם הולכים להצביע עשוי להוליד מהפך בבחירות החוזרות. על כולם לזכור שלנתניהו היה חסר רק ח"כ אחד כדי להקים שוב את הקואליציה המשיחית והסחטנית שלו

כישלון החזית המרכזית להחלפת שלטון הימין באפריל וטירוף המערכות הפוליטי שבא אחריו, התרחשו משום שהרבה מצביעים חילונים לא הלכו להצביע. חוסר האמון והמיאוס שלהם במערכת הפוליטית מוצדקים אבל התוצאה עגומה.

החילונים אמנם פטורים מהחובה להישמע לפסיקת מר"ן שחובה ללכת לקלפי כדי להגן על עולם התורה, אבל מעדיפים לבעוט ברגל גסה בזכות שניתנה להם לסלק את כוחות החושך ולהביא אור ותקווה. בכך, הם מועלים בתפקידם כאזרחים ואינם נוהגים באחריות המינימלית הנדרשת בעת הזאת. מהאדישים מתייפייפים האלה אני חושש יותר מכול.

קריקטורה
ערן וולקובסקי
להמשך הפוסט

המאבק לשוויון בירושלים הוא השלב הבא

הערבים אינם רוצים עוד לחיות תחת שלטון פלסטיני וכבר אינם מעוניינים בחלוקת העיר - היהודים הם אלה שמחלקים אותה. לצד המתחים, הרצון העז לשילוב נחשף בדינמיקה של החיים המשותפים

"אני צריך מונית אחר הצהריים", אמרתי לסדרן בחברת מוניות מוכרת בירושלים. "אני מצטער, אין לי - אנחנו במחסור חמור בנהגים ערבים בתקופת הרמדאן", ענה לי. במקומות עבודה רבים במערב העיר יש מחסור. בעצם אין כבר מזרח ומערב - התערבבנו. כלכלת מערב העיר תושבת ללא כוח העבודה המגיע ממזרח.

ירושלים כבר אינה ניתנת לחלוקה ואני תוהה מתי יתחיל המאבק האמיתי על חלוקה צודקת של משאביה. הממשלה הימנית מזרימה הרבה יותר כסף למרבה ההפתעה ומורגש שיפור במצב הכלכלי. בירושלים של היום אי אפשר עוד לחשוב במושגים של אתמול. העיר פשטה ולבשה צורה והתושבים הפלסטינים רוצים לחיות עם אדוניהם היהודים בעיר הדו-לאומית. 

יום ירושלים בשנה שעברה. העיר כבר אינה ניתנת לחלוקה
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

הזינוק במחירי התרופות ללא מרשם - מס עקיף וחזירי

שתיקתו של משרד הבריאות לנוכח ההפקרות במחירי התרופות ללא מרשם מאפשרת לקופות החולים לכסות את גירעונותיהן מכספי האזרחים תוך שהן מנצלות בעיקר את המבוגרים והנזקקים

הזדמן לכם לקנות תרופות ללא מרשם בעת האחרונה? אם כן, ודאי נדהמתם מהעלייה החריגה במחירן והיא מבטאת שוב את הכיעור, תאוות הבצע, החמדנות והעושק כלפי מבוטחי הבריאות. מחירי התרופות ללא מרשם הופקעו בעשרות ומאות אחוזים בלי שנרגיש. ככה מאחורי הגב, כעין מס בריאות עקיף נוסף ושערורייתי, המאפשר לקופות החולים לעשות רווח של מאות מיליוני שקלים בשנה על גב ציבור שאין לו לובי. הן הפכו אמצעי נוסף לניצול ציני בעיקר של אוכלוסייה מבוגרת ונזקקת.

לפני כעשרה ימים חשפו עדי דברת-מזריץ וגבריאלה דוידוביץ-ויסברג מדה מרקר את היקף הרווחים העצום של קופות החולים ורשתות הפארם בחסות מנגנון הפיקוח הפרוץ של משרד הבריאות. השוק החופשי הפרוע, הנעדר פיקוח ממשלתי אפקטיבי, מתנהל למעשה כמיליציית מס עצמאית שמצאה פטנט מקורי כיצד לגרוף רווחים נוספים. הזינוק במחירי התרופות ללא מרשם היא דרך מצוינת לכסות את גירעונות הקופות. ועוד ממשיכים לספר לנו שיש בישראל ביטוח בריאות ממלכתי השווה לכל נפש.

המשווק יכול לגבות גם "מרווח רוקח" של 10% עד 37
BRYAN WOOLSTON/רויטרס
להמשך הפוסט

גיורא רום הוא האיש הנכון

תפקיד מבקר המדינה דורש אישיות מקצועית ובלתי תלויה ולכן על הכנסת לבחור בו מבלי להתחשב בחישוביו של רה"מ. לרום, שאינו מזוהה פוליטית, יש את הניסיון הדרוש כדי להיות מבקר מצוין

בעוד מספר ימים יכריעו חברי הכנסת בהצבעה חשאית מי יהיה מבקר המדינה הבא. על פי החוק, מבקר המדינה אחראי בפני הכנסת בלבד, מגיש לה דין וחשבון ועליו להיות איש מקצוע נטול פניות. אולם, המערכת הפוליטית הפכה את המרוץ לתפקיד למאבק יצרי, פוליטי, מפלגתי. נראה שראש הממשלה מבקש להמשיך בהחלשת מערכות השלטון ורוצה במינוי אדם המקורב אליו ומעוקר מסמכויות ככל האפשר. לכן, היום, יותר מתמיד, דרוש מבקר עצמאי, בלתי תלוי, הנהנה מיוקרה ובעל עמדה חזקה. בין המועמדים הקיימים - האיש הזה הוא האלוף (במיל') גיורא רום.

מבקר המדינה הוא תפקיד ממלכתי שמפקח על הרשויות ולכן נקבע שהכנסת, כרשות מפקחת על הממשלה, היא הקובעת את זהותו. כוחו צריך להגיע מהאזרחים ולא מהרשות המושלת ולכן ראוי שהכנסת תגלה אחריות למעמדה ותבחר את האיש הראוי ביותר מבלי להתחשב בחישוביו של בנימין נתניהו.

גיורא רום, המועמד מטעם העבודה וכחול לבן, ב-2015
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

הרפורמים נגד הרב הראשי לישראל, הרב יצחק יוסף

כספם של הרפורמים טהור בעיני הרבנים אבל יהדותם טמאה ולכן יש לנדותם ולהדירם מן הכלל

הרב הראשי לישראל, הרב יצחק יוסף, פרסם לאחרונה ספר חדש על הלכות הכותל המערבי. לצד הלכות הכותל טרח הרב יוסף להקדיש פרק שלם לנזקי התנועה הרפורמית ליהדות ולעתיד הדת היהודית. הוא קרא להחרים את הרפורמים, לאסור את הזמנתם לעלות לתורה או לברך ברכות וכמובן לאסור על עניית אמן אחר ברכותיהם. הרב יצחק יוסף הנושא במשרה הדתית הרמה ביותר ומקבל את שכרו מן הציבור המשלם מסים לא חסך שבט ביקורתו אף שהוא נושא את דגל הסובלנות שהיהדות  מטיפה לה: "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום"...

בתגובה לספר פרסם מנכ"ל התנועה הרפורמית בישראל, הרב גלעד קריב, פוסט מיוחד שבו הוא טוען שהרב יוסף אינו יכול לשאת עוד במשרתו הרמה ולומר קדיש לזכר הנופלים במערכות ישראל בטקסי הזיכרון הממלכתיים כאשר הוא מסית נגד חללים שנפלו במערכות ישראל והיו חלק מן התנועה הרפורמית שאותה הוא משמיץ. נגד לוחמים שנפלו בקרבות מלחמת יום הכיפורים ונגד לוחמים שמשפחותיהם ששכלו את ילדיהם במלחמת לבנון. האם אב שכול כרב ויילר, ששכל את בנו במלחמה, אינו ראוי לעלות לתורה? האם התורה מקרבת או מרחיקה, שואל הרב קריב בכאב.

ארגון נשות הכותל
נועם ריבקין פנטון
להמשך הפוסט

ישראל זקוקה למרי אזרחי

זוהי קריאת השכמה לאלה מבינינו הממתינים שהגזירות יתבטלו. – אל תחכו לנס, צאו לקרב

ישראל זקוקה למרי אזרחי. לא נותרה ברירה, ישראל שאנו אוהבים הולכת לנו לאיבוד. מהפכות פנים מתרחשות באין מפריע והמערכת הפוליטית נשארת ללא בקרה. לשלטון יש עוצמה אדירה והוא משתמש בה כדי לעקר את שלטון החוק ולפגום ביסודות בדמוקרטיה.

ישראל הלכה לבחירות במועד שהתאים לנתניהו כדי לטרפד ולשבש את חקירותיו ועכשיו הוא מבקש לסכל את העמדתו לדין. הוא מתמרן בדורסנות, אבל לאופוזיציה אין מכשירי מאבק אפקטיביים; היא רדומה בימים שהיה עלייה להיות שומרת הסף הגדולה, היא רפויה ורופסת. התקשורת מקורנפת - כולם כמעט פרשנים ואינם משמיעים קול מוסרי. ההשתחה וההשתקה מתרחשת גם בתאגיד השידור הציבורי שהפך לאסקופה נדרסת המאוימת בקביעות על ידי ראש הממשלה, בגלל יחידי סגולה שאינו אוהב - מוטי גילת שחושף את ערוותו ואריה גולן ששואל בלי הנחות. מלבדם אין כמעט מי שאומר את האמת המרה, והיא שהמלך הוא עירום.

הפגנה נגד השחיתות
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

דרוש שר חינוך חילוני

הגיע הזמן שהציבור החילוני יתחיל להגן על מערכת החינוך הפלורליסטית שהוא מאמין בה

ישראל זקוקה היום לשר חינוך חילוני. די לנו משר החינוך שמגיע מן הציונות הדתית, אנו צריכים שר חינוך של כולם שרואה את התמונה הכלל-ישראלית ולא רק את הסקטוריאלית. מערכת החינוך של הציבור החילוני ובתי הספר שלו הפכו פרוצים וכל אחד יכול להיכנס לתוכם ולעשות כרצונו. הציבור החילוני חושש בצדק מן ההדתה והבדלנות, מן ההסתה והגזענות, מהסטת תקציבים באופן לא שוויוני, מן החשיבה המגזרית שהטמיעו שרי החינוך הדתיים לאורך שנים ומן האווירה המאיימת על החינוך לדמוקרטיה ולסובלנות ולפתיחות הדרושה בחינוך לכל גוני האוכלוסייה. עכשיו כשמוקמת קואליציה ראוי להרגיע את הציבור החילוני ולמנות שר חינוך המשתייך לציבור הכללי הנאור ולא שר מן הבית היהודי, שכבר הוכיח שיש לו נטייה ברורה לדאוג לסקטור ששלח אותו לשם.

אנו רגילים לתסריט הידוע החוזר על עצמו – ממנים שר חינוך דתי וכדי להרגיע את החששות של החילונים הוא זורק לחלל האוויר כמה הצהרות ויותר מכך הוא מבטיח הבטחות שהציבור החילוני אוהב לשמוע, ואז החילונים התמימים מאמינים בכוונותיו הטובות ונותנים לו אשראי. בפועל מתרחש ההפך. בחצר האחורית הוא ממשיך להזרים כספים, בדרכים מתוחכמות, לציבור ששלח אותו ודואג קודם כול לבתי הספר ולמערכת החינוך של הציבור הדתי-לאומי. זה אירע בעבר וכבר אי אפשר למכור לנו את הבלוף הזה. כך למשל הרב שי פירון הצהיר שיעביר משאבים מבתי הספר הדתיים לחברה הערבית וכשסיים את תפקידו הסתבר שעשה ההפך. גם נפתלי בנט פעל בשיטות דומות כאשר העביר מיליוני שקלים לעמותות אורתודוקסיות המזוהות עם הבית היהודי ופועלות להעמקת הזהות היהודית בבתי הספר החילונים. בתי הספר של החינוך הדתי-לאומי ממשיכים לקבל תקציב באופן חסר פרופורציות ביחס למערכת הממלכתית האחרת.

רפי פרץ
אילן אסייג
להמשך הפוסט

ישראל ניצחה, עכשיו עליה להחליט מה היא רוצה להיות

במשך שנים היתה העלייה לישראל תוצאה של אנטישמיות ורדיפות. היום המדינה היא אבן שואבת ליהודים שיש להם ברירה. למרות זאת, המפעל הציוני הוא הצלחה שעתידה אינו מובטח

את המפץ ההגדול בהיסטוריה שלנו יצרו גיבורי הקמת המדינה. שום פגם מפגמיה אינו יכול להסתיר את נס העצמאות. גיבורינו מרדו במוסכמות, הלכו נגד הזרם, קיבלו החלטות לא פופולריות והקימו ציוויליזציה יהודית. בלעדיהם ישראל לא היתה קמה. 71 שנות עצמאות ישראל הן ניצחון מעטים על רוב מכריע של מתנגדים, אדישים וחסרי אמונה. היה זה ניצחונו של מיעוט ששינה לבלי הכר את ההיסטוריה היהודית במאה השנים האחרונות.

90% מהיהודים שחיו בתפוצות עם ראשית דרכה של הציונות אינם חיים בה היום. הדמוגרפיה היהודית השתנתה ועיקרו של העם חי בישראל. כשנוסדה הציונות תמכו בה רק 4% מבני העם היהודי. היום היא עובדה קיימת. במשך שנים היתה העלייה לישראל ברירת מחדל של יהודים כתוצאה מאנטישמיות ורדיפות. היום המדינה היא אבן שואבת ליהודים שיש להם ברירה. ההון האנושי היהודי ניצח. ישראל היא מהמדינות המשגשגות בעולם וגם במדד האושר העולמי אנו במקום טוב. הישראלים מרוצים ממצבם.

חגיגות העצמאות באשקלון
אילן אסייג
להמשך הפוסט

ולנו יש מכת עזה

יש מדינות שסובלות מצונמי ויש שנפגעות מרעידות אדמה. לנו יש את עזה משום שהג'יהאד הוא ערך מהותי בתפישת העולם של חמאס. וכל עוד הנתק בינו לבין הרשות נמשך, כל שנותר הוא מכות צבאיות

לחמאס יש כוח מדיני גדול יותר ממה שנדמה לנו. כוחו הוא בחולשתו. האפשרויות בעזה הן מוגבלות וישראל אינה מעוניינת להסלים את המצב, לפחות לא בזמן הקרוב. מנהיגי חמאס יודעים זאת היטב. התנהלותם בחודשים האחרונים מוכיחה שהם אסטרטגים טובים ממנהיגנו. הם מתמרנים באופן מחוכם ומרושע, מכירים את עצבי דעת הקהל ומהלכים על חבל דק.

הסובלים האמיתיים מהתנהלותם של יחיא סנוואר ואיסמעיל הנייה הם תושבי עזה. רובם המכריע היו שמחים שחמאס יסיים את תפקידו, אך אם הם לא יצליחו להתקומם – הם ימשיכו לסבול. מהפכות מתרחשות רק כששליטים נחלשים והעם מתחיל לצבור כוח נגדם. אך כשהשלטון מדכא בכל עוצמתו, חי טוב ומפרנס את לוחמיו – אין דרך להתקומם. וכך, העזתים, שהם התקווה למצב, ממשיכים לחיות בעוני מחפיר.

הריסות בניין שנפגע בהתקפות צה"ל בעזה, אתמול
MOHAMMED SALEM/רויטרס
להמשך הפוסט

האם היישוב היה יכול להציל יהודים בשואה? לא

מעת לעת צצות האשמות נגד הנהגת היישוב בארץ ישראל על כך שלא פעלו מספיק להצלת יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה. אלא שטענות אלה, לדעת כל המומחים הבכירים, חסרות בסיס

מעת לעת עולה ביום הזכרון לשואה ולגבורה השאלה אם היה בכוחו של היישוב היהודי בארץ להציל יהודים מן התופת הנאצית. הטענות כנגד התנהלות הנהגת היישוב על כך שלא התאמץ ולא ניסה להכשיר אמצעים להצלת יהודים משטחי הכיבוש הנאצי באות בעיקר מניצולי השואה, אישי ציבור וצאצאי המשפחות. גם אני, שעסקתי שנים רבות בהנחלת זכרון השואה, לא הפסקתי לאורך זמן רב להרהר בסוגיה זו. מדובר בפצע פתוח שאינו מגליד אצל רבים.

לפני מספר שנים פרסם דני ברנד, בנו של יואל ברנד, חבר ועדת העזרה וההצלה שפעלה בבודפשט בזמן מלחמת העולם השנייה, ספר בשם "במלכודת הרשע, האדישות והסילוף" שהוא כתב אישום חריף נגד דוד בן גוריון ושותפיו. ברנד מאשים את בכירי היישוב שלא פעלו כדי למנוע הרג יהודים בשואה, מחדל שהוא לדבריו אות קין על מצחה של המנהיגות הציונית. ברנד אף טוען בספרי כי הנהגת היישוב עמדה בדרכם של אביו וחבריו ומנעה את הצלת רוב יהודי הונגריה.

16 בספטמבר 1944- משה שרת בביקור במפקדת הבריגדה היהודית בפירנצה
זולטן קלוגר / לע"מ
להמשך הפוסט

בין חולשת הרצון לתאוות השלטון

מחברי הכנסת שישרתו בכנסת ה-21 באופוזיציה, בעיקר אלה מכחול-לבן, יש לתבוע למלא את חובתם. רבים מהם אינם בנויים לעבודה פרלמנטרית ויידרשו להוכיח שביכולתם לבנות אלטרנטיבה אמיתית

הכנסת ה-21 תושבע הערב (שלישי) בצל התחושה שלציבור כבר אין ציפיות גדולות מנבחריו, הן מימין והן משמאל. יוקרתו של הפרלמנט נפגעה קשות בכנסת הקודמת ומעמדו פחת. בנוסף, רוב חברי הכנסת החדשים (סה"כ 49) לא נבחרו לתפקידם על ידי ציבור, אלא מונו על ידי מנהיגי מפלגתם. בכך הם למעשה שליחי ציבור שאינם שואבים את כוחם מן הציבור.

התרבות הפוליטית שחדרה אל בית הנבחרים מעידה שרבים מחברי הכנסת הם אופורטוניסטים הפועלים בשירות עצמם ואינם ממוקדים באמת בבעיות המהותיות של האזרח. רבים מהם עוסקים בקומבינות ובמשחקי אגו. מלה אצלם איננה מלה וערך איננו ערך. להוציא קבוצה קטנה של יחידי סגולה הפועלים בנחישות ובנאמנות למען הציבור, כל היתר מתמקדים בחיזוק מעמדם הפוליטי וביצירת תדמית חיובית לעצמם בתקשורת.

הכנות לקראת השבעת הכנסת, אתמול
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

הסוציאל-דמוקרטיה צריכה לחשב מסלול מחדש

הבחירות הוכיחו שוב שהציבור אינו קונה, וחלקו גם כנראה לא מבין, מהי האלטרנטיבה למדיניות הכלכלית הקיימת. אין צורך להתפשר על הדרך, אבל ראוי לנסחה מחדש אל מול העולם הגלובלי

כוחו של השמאל הכלכלי הצטמצם בבחירות האחרונות ונראה כי לסוציאל-דמוקרטיה אין קונים. קשה גם לבקר את המדיניות הכלכלית הנוכחית לאור העובדה שרוב האזרחים מרגישים טוב עם מצבם. לסוציאל-דמוקרטיה אין ביקוש בישראל, כמו במדינות אחרות בעולם, הגם שהיא נכונה וצודקת. מאידך, הצמיחה שהביא הקפיטליזם לישראל הוא נתון שקשה להתמודד איתו חרף ההרס החברתי, ההשחתה והפערים שהוא זורע. 

הציבור אינו מכיר את עקרונות הסוציאל-דמוקרטיה ולכן גם אינו מתחבר אליה. רבים בציבור, ובכלל זה יוצאי בריה"מ לשעבר, אינם עומדים על ההבדלים בינה לבין הסוציאליזם הישן והבורות הזו אינה משרתת את המבקשים שינוי. אלא שהעולם משתנה במהירות ונדרש מודל המאזן בין אחריות המדינה לרווחת תושביה לבין קיומו של משק חופשי משוחרר ממונופולים. במקומות שבהם הופר האיזון - השיטה הכלכלית קרסה. לכן, אין צורך להתפשר על הדרך, אבל ראוי לנסח מחדש את העקרונות הכלכליים אל מול העולם הגלובלי והדיגיטלי.

"הפגנת המיליון" בכיכר המדינה, המחאה החברתית, קיץ 2011
ניר כפרי
להמשך הפוסט

הפיגומים פורקו, ממלכת כהנים מחזיקה את השלטון

ישראל אינה שייכת עוד לצאצאי המייסדים אלא לרועים רוחניים ושטעטלים המתוחזקים מהכנסות ההיי-טק בחסות מצביעי עיירות הפיתוח. עבור אלה, גם נתניהו וחבריו הם בבחינת חמוריו של משיח

הבחירות האחרונות מסמנות את הגשמתה של מלכות שמיים שעליה לא חלם הדור שהעמיד את הפיגומים שעל בסיסם הוקמו המדינה, צבאה וכלכלתה. הפיגומים שהניחו הנפילים פורקו משום שנדמה שהיסודות איתנים דיים והבניין יכול לשרוד. הרצל, בן-גוריון, טבנקין וחבריהם היו הפלטפורמה שעל בסיסה הוקם המפעל הציוני על מנת שניתן יהיה להגשים את חלום ממלכת כהנים וגוי קדוש.

המלאכה הזאת הושלמה ונמסרה. מחוללי הנס הציוני ייצרו את המנגנון בעבור הכהנים ואלה מובילים אותנו לעבר הגשמתה של מדינת הלכה. הקואליציה המתגבשת היא ביטוי לבחירות 2019 מהן יצאה הדת כשידה על העליונה. מנהיגי הציונות ומחוללי המדינה לא היו אלא חמורו של משיח וכעת תם תפקידם. הם פינו את הדרך לנביאים בעמם ולרועים הרוחניים בדמותם של רבנים משיחיים, מתנחלים הוזים, משיחי שקר, מרכזי רוח ושטעטלים המתוחזקים מהכנסותיו של מיעוט מוכשר של אנשי היי-טק. מעמד הרבנים נעשה דומה יותר ויותר למעמד מנהיגי הכנסייה הקתולית בימי הביניים.

בצלאל סמוטריץ', ממנהיגי איחוד מפלגות הימין, בליל הבחירות
אילן אסייג
להמשך הפוסט

חשבון הנפש שהציונות הדתית צריכה לעשות בפסח הזה

חירות אינה אנוכיות, היא אחריות אישית וחברתית. אלא שבהתנהלותם, וברוח הקפיטליזם החזירי, מבטאים חובשי הכיפה הסרוגה את חוסר רצונם לדאוג לאיש חוץ מעצמם. זהו עיוות המנוגד לתורה

רבים מאיתנו אינם מאמינים בסיפור יציאת מצרים. אבל זיכרונות מהסיפור המקראי נצרבו עמוק בתודעתנו מעצבים את זהותנו הקולקטיבית, ולא חשוב אם התרחשו באמת. חבר סיפר לי לאחרונה כי אינו מאמין לסיפור אבל הוא זוכר היטב שיצאנו משם. סיפור יציאת מצרים הוא סיפור על חירות האדם ומדגיש את מעברו של עם ישראל מעם של עבדים לעם שאדון לגורלו. בני האדם נולדו להיות בני חורין והחירות היא נטילת אחריות, כאדם וכאומה. לכן באה איתה גם האחריות לשונה ולזר, לקיומו של תיקון עולם, להומניזם וצדק חברתי.

צדק מכיל בתוכו את העיקרון לפיו בני האדם שווים בזכויותיהם. התורה למשל מצווה לקיים חלוקת נחלות שווה גם לגבי גרים בעלי זכויות. החירות מצדה מאפשרת לאדם לדאוג לעצמו בתנאי שאינו פוגע באחרים. עיקרון זה מתגלם אף הוא בתורה, כמו גם בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.פרופ' ישעיהו ליבוביץ' היה נוהג לצטט ולומר "עבד ה' הוא לעולם חופשי", אך כפי שציין פרופ' אליעזר שביד, מחשובי הפילוסופים היהודים, החירות מוגבלת על ידי הצדק והצדק מוגבל על ידי החירות. מכאן גם נובע הציווי "וחי אחיך איתך". חובה לדאוג ולהקפיד שלאחר יהיו אמצעי קיום.

הרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ', מנהיגי איחוד מפלגות הימין, בכנס בכפר המכביה
אילן אסייג
להמשך הפוסט

על כחול-לבן והעבודה להקים סיעה משותפת בכנסת

מול הגל העכור שתביא ממשלת נתניהו החמישית דרושה חזית אופוזיציונית חזקה ומלוכדת. בלוק של 41 ח"כים עשוי לבלום את שכרון הכוח של הליכוד ויזרע זרעים לכינונו של מערך חדש במרכז-שמאל

בישראל תוקם ממשלה ימין צרה שתהיה קיצונית מקודמותיה. ממשלתו החמישית של בנימין נתניהו תפעל להעמקת ההתיישבות מחוץ לגושים הקיימים, תקדם סיפוח שטחים נוספים בגדה המערבית ותפעל להחיל עליהם את הריבונות הישראלית. ממשלה זו עלולה גם להמשיך ולקעקע את מערכת המשפט, לקדם חקיקה פופוליסטית, להעמיק תהליכי הדתה ולהמשיך את הזרמת הכספים הפוליטיים.

מול הגל העכור הזה דרושה חזית אופוזיציונית חזקה ומלוכדת, בעלת בסיס משותף שמטרתו לבלום תהליכים המסכנים את הביטחון, פוגעים בציבור הנאור ומערערים את היציבות החברתית. הרעיון הנכון הוא להקים בכנסת סיעה פרלמנטרית משותפת לכחול-לבן והעבודה. מדובר בשתי מפלגות דומות, בעלות מצע דומה וערכים משותפים ולכן אין כל מניעה שיפעלו יחד. אין מדובר באיחוד מפלגות - כל אחת תשמור על עצמאותה ומוסדותיה, אבל איחוד בכנסת יחזק את האגרוף של האופוזיציה אל מול הקואליציה המתגבשת.

נציגי העבודה בבית הנשיא להתייעצויות לקראת הרכבת הממשלה, אתמול
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

אבי גבאי - האחראי הראשי לקריסת השמאל

יו"ר העבודה מנע חיבורים משום שהתעקש להוביל ובכך סיכל את התנאים ליצירת מהפך. פנייתו האנוכית וחסרת האחריות נגד גנץ רק החזירה בוחרים לנתניהו וסללה את הדרך לממשלה קיצונית יותר

האגו הנפוח של אבי גבאי ניצח, ועכשיו הוא גם מגובה במספרים. יו"ר העבודה, שהתעקש להוביל כל צירוף אפשרי בגוש המרכז-שמאל וטען בתחילת הקמפיין "זה אני או ביבי", הוביל לקריסה של מפלגתו ושל מחנה השמאל כולו. "אין מהפך בלעדנו", התעקשו בכירי העבודה וסירבו לתת לכחול-לבן את הכוח להחליף את השלטון למרות שזו הובילה בכל הסקרים. הם חשבו רק על עצמם ולא חדלו מלתקוף את בני גנץ. זה פעל לרעתם.

גבאי הוא זה שמנע חיבורים משום שהתעקש להוביל. גם אחרי שכחול-לבן הוקמה, הוא המשיך לנסות ולפורר את אמון הציבור בסיכוי היחיד לשינוי. בכל מערכות הבחירות הקודמות טענה העבודה ובצדק רב כי יש להימנע מבחירה למפלגות קטנות הפוגעות באלטרנטיבה. עכשיו, כשהיא כבר איננה האלטרנטיבה, היא תקפה את מי שכן היתה יכולה להיות המפלגה הגדולה ביותר. זוהי צביעות שהציבור לא אהב, אבל כך מתנהל השמאל - הוא הורג את עצמו לפני שהוא הורג אחרים. 

גבאי ואנשי העבודה לאחר פרסום המדגמים, אמש
דודו בכר
להמשך הפוסט

להפיל את שלטון הרשתות החברתיות

שלטון הרשתות מוביל לאנרכיה ופרץ האלימות, ההתבהמות והרוע במערכת הבחירות מעיד עד כמה החברה הישראלית זקוקה לתיקון. יש להקים מנגנונים שיוקיעו מתוכנו אנשים שמעודדים שיח אלים

מערכת הבחירות תסתיים בעוד כמה ימים אבל החברה הישראלית תישאר מצולקת ותתקשה להתאושש. פרץ האלימות, ההתבהמות, הרוע והשנאה ששטף את הארץ מעידים עד כמה היא זקוקה לתיקון חברתי עמוק. ישראל הפכה לחברה אלימה, משוסעת וחסרת סובלנות. האידאל הפך להכניע, להכות את היריב, לחסל אותו (גם אם זה מצריך רצח אופי) ולא להיאבק על הדרך. הבחירות הבליטו מחלה ממארת שפורצת במלוא עוצמתה בימי מבחן. זה צריך להטריד כל מי שחרד לעתיד החיים בישראל. השיח האלים שאימצנו מסוכן להחריד וימשיך להידרדר ולפרק אותנו אם לא נתגונן מפניו. התקשורת שיתפה פעולה עם ההשחרה והרעל ויש לה אשמה לא מבוטלת בכך, ראוי שתעשה את חשבון הנפש.

שלטון הרשתות החברתיות מוביל לאנרכיה. הוא מעצים את המתח החברתי ומלבה יצרים. יכולתו להזיק מתגברת בעתות משבר ומבחנים כמו מערכת הבחירות היצרית שעברנו. אנו נמצאים רק בראשיתו של טירוף מערכות חברתי שילך ויתעצם. ככל שנשק ההמונים הזה יתוגבר בטכנולוגיה מתוחכמת, הוא יערער את יסודות הסדר החברתי. המנגנונים הרבים שהחברה תצטרך להקים כדי להתמודד עם האנדרלמוסיה ואי היכולת למשול תגזול משאבים עצומים.

נתניהו עם ח"כ אמיר אוחנה ועם הצייצן "קפטן ג'ורג'", השבוע
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

כשרקב העוצמה מתגלה במלוא כיעורו

נתניהו אימץ דפוסי התנהלות שאופייניים למנהיגים הנמצאים בעמדת שליטה זמן ממושך מדי. הוא התאהב בתפקיד כאילו מדובר ברכושו הפרטי ובאותה נקודה הפך מסוכן לאינטרס הציבורי

קורנליוס טקיטוס, אחד ההיסטוריונים החשובים באימפריה הרומית, טבע את המונח "שיגעון השליט". הוא התמודד עם תופעת הליקויים הפנימיים שנוצרים מעצם עוצמתם של בעלי שררה וכוח. בספרות מתארים תופעה זו כ"מחלה מקצועית של בעלי עוצמה". פרופ' יחזקאל דרור משתמש בספרו "מנהיג תהיה לנו!" במונח "רקב העוצמה" כדי לתאר את הליקוי הפנימי המוביל להתנהגות אנטי מוסרית ואף בלתי חוקית של מנהיג. ההיסטוריון הבריטי לורד הקטון קבע בסוף המאה ה-19 כי "עוצמה נוטה להשחית ועוצמה מוחלטת משחיתה באופן מוחלט".

בנימין נתניהו אימץ דפוסי התנהלות מהסוג שאופייני למנהיגים הנמצאים בעמדת שליטה זמן ממושך. רעיון הגבלת הכהונה של מנהיגים לא נוצר בחלל ריק, שהרי הרבה מדינות נאורות במערב אימצו אותו כדרך להימנע מהסתאבות שלטונית. במקביל, התרבות המתירנית והאנוכיות המערבית, הנובעת מכלכלת השוק החופשי, מחזקת את קשרי ההון-שלטון ומשחיתה אישים ומערכות. ריבוי המקרים מנמיך את ציפיות הציבור מהמנהיגות, והוא נעשה סלחן יותר אף על פי שמדובר בדוגמה רעה לאזרחים. הנזק הנגרם מכך למערכות השלטון ולנורמות ההכרחיות לתפקודן הוא חמור יותר בישראל, שבה אין מסורת שלטונית ארוכת שנים.

נתניהו בוושינגטון, ב-2015
DOUG MILLS / NYT
להמשך הפוסט

הזוהר המזרחי אינו בא מהחנופה

נתניהו יודע נפש בהמתו ולכן זרק לחבורת החנפנים שסביבו פירורים. הוא מעולם לא האמין שהם ראויים לתפקידים בכירים בממשלתו. מי שנקנה בזול נמכר בזול והמזרחים ממילא כבר "שלנו"

לפני כשנה שוחחתי עם אחד מראשי הערים, איש בכיר בליכוד, ובפיו היו טענות מרירות על בנימין נתניהו. השיחה התקיימה אחרי שראש הממשלה התחמק מלסייע לו בעניין כלשהו. "הוא גזען שפל ומתנשא. קשה לו לסמוך באמת על מנהיגי הליכוד המזרחים", אמר והוסיף כי נתניהו מעולם לא החזיק בלשכתו ובסביבתו הקרובה בכיר בעל רקע מזרחי, כל לשכתו מלאה אשכנזים אליטיסטים. המזרחים שהוא מקדם, כך אמר, נשלחים למשימות התאבדות ולפעמים נופלים על חרבם למענו. והוא? משתמש וזורק.

הייתי המום מעוצמת הכאב בדבריו של אותו ראש עיר שכל חייו היה איש ליכוד ונאמן. אבל כשקראתי את הציטוט של נתניהו בספרו של ההיסטוריון הבריטי מקס הייסטינגס, על כך שהחיילים המזרחים בגולני הם בסדר גמור כל עוד יש מעליהם קצינים לבנים, נזכרתי בדוד לוי שלא היסס ואמר: "הייתי בפיהם של כמה אנשי ליכוד קוף שזה עתה ירד מהעצים". 

איור של נתניהו עם בכירי הליכוד כשפייגלין מעופף מעל עם ג'וינט בידו ומירי רגב מציצה מאחורי חומה
ליאו אטלמן
להמשך הפוסט

לטיפול בעזה דרוש מנהיג חדש

כבר שנים שרה"מ אינו מבצע צעדים של ממש מול חמאס. עזה חייבת הסדרה אך נתניהו אינו האיש שיוביל לכך. הירי לשרון בשילוב המצוקה שבה הוא נתון רק מגבירים את החשש לסבב לחימה

הברברת סביב הנעשה ברצועת עזה קרסה הבוקר (שני) אל מול החידלון המתמשך, וכעת, בעקבות הירי אל השרון, דעת הקהל דורשת פעולת נקם. נתניהו, שנכנע לאורך זמן רב לגחמות חמאס, ייאלץ להורות על פעולה תקיפה כדי לשקם את תדמיתו כ"מר ביטחון" והאופוזיציה תתמוך בה כדי לזכות באהדה ציבורית לקראת הבחירות.

הפעולה הצבאית בעזה הכרחית אבל היא עוד מאותו דבר. ישראל אינה צריכה שנתניהו יטפל בכך, אלא זקוקה למנהיג אחר עם חשיבה שתשנה את המשוואה. יתרה מכך, אינני סומך על השיקול הדעת של נתניהו, הנתון במצוקה אישית קשה על רקע חקירותיו. הלחץ עליו עוד עלול לגרור אותו לתגובה שתצית סבב לחימה במקום לחדש את מאמצי ההסדרה. בקרוב הוא ינחת בנמל התעופה בן גוריון, אחרי שקיצר את ביקורו בארה"ב, ובקולו הסמכותי והעבה יאיים שוב לרסק לטרור את הידיים והרגליים. כבר שנים שהוא אינו מבצע צעדים של ממש כדי שחמאס יחשוב פעמיים.

זירת הנפילה במושב משמרת, הבוקר
מגד גוזני
להמשך הפוסט

הבומרנג עומד להכות בישראל ביתנו

היעלמות המפלגה תהיה בגדר אות כבוד לתהליך הישראליזציה של ציבור העולים מרוסיה ולהתפכחותו מתדמית המאצ'ו המזויפת של אביגדור ליברמן. במקביל יוסר אחד מנגעי השחיתות החמורים במדינה

הסקרים מנבאים בעקביות שמפלגת ישראל ביתנו על גבול אחוז החסימה. ראוי להזכיר בנקודה זו כי היוזמה להעלאת אחוז החסימה היתה של אביגדור ליברמן עצמו והיא נועדה לפגוע במפלגות הערביות ולזכות באהדה של ציבור המצביעים. כעת, מפלגתו שלו היא זו שעלולה לשלם את המחיר.

ישראל ביתנו מיצתה את עצמה ודעכה משום שהדור השני לעלייה מרוסיה אינו מעוניין בה. אם תיעלם ותרד מהבמה הפוליטית - יהיה זה אות כבוד והערכה לציבור העולים ולתהליך השתלבותם בחברה וכן לישראלים רבים שהתפכחו מתדמית המאצ'ו המזויפת של ליברמן, הנמר מנייר. החוגר התהלל כמפתח ועזב את משרד הביטחון כשידו על התחתונה.

ליברמן באירוע השקת הרשימה לכנסת, בחודש שעבר
אילן אסייג
להמשך הפוסט

מי שתוקף את כחול-לבן לא רוצה שינוי

ההתקפה של מפלגת העבודה על בני גנץ וחבריו מעידה על חוסר אחריות ציבורית, אובדן עשתונות וחוסר אמונה במהפך. אפשר ורצוי להציג דרך והבדלים אבל היריב האמיתי נמצא מימין

מערכת הבחירות נכנסת לשלבים הקריטיים שלה ובמפלגת העבודה, שחשה ככל הנראה מאוימת, פתחו בהתקפה המאשימה את כחול-לבן בימניות. אלא שערעור מעמדה של כחול-לבן דווקא מהאגף השמאלי, הוא פיגוע מכוון שמחבל ביכולת לייצר את המהפך שכה רצוי לישראל. אם כתוצאה מכך תקבל כחול-לבן את מירב הקולות - תיחשב העבודה כמי שנכשלה ואף הכשילה את המהפך.

כחול-לבן אינה מפלגת ימין או מפלגת שמאל - היא השינוי. ומי שתוקף את השינוי אינו רוצה בו באמת. מי שפוגע במפלגה שמצטיירת כבעלת הסיכויים הגבוהים ביותר להביא למהפך ועוסק בקעקוע מעמדה - יגרום לקולות הצפים להצביע בסוף לליכוד או למפלגות אופנה חדשות. בדרך זו, השינוי המיוחל לא יבוא. הבחירה ללכת שבי אחר אסטרטגים השוגים בהערכת הדינמיקה היא מחדל של מפלגת העבודה אשר ינחיל בסופו מפלה לגוש המרכז-שמאל. הקמפיינרים שלה אינם מגלים תבונה ורוחב דעת.

אבי גבאי. העבודה הולכת שבי אחר קמפיינרים השוגים בהערכת הדינמיקה
עופר וקנין
להמשך הפוסט

מערכת בחירות שעוסקת בהבלים

העיסוק בטפל, בשטחי ובמיידי תוך דחיקת נושאי היסוד מעצבי העתיד לקרן זווית, משקפים את קריסת אבני היסוד של החברה הישראלית. והאזרחים? הם יודעים "לזרום" עד שהסכנה אורבת בפתח הבית

מערכת הבחירות הזאת עוסקת בשוליים, בביב השופכין של חברה שהולכת ונעשית שטחית, גסה ובהמית. נושאי יסוד מעצבי עתיד נדחקים לקרן זווית, ואנו עוסקים בחקירות נתניהו, תדמיות, הפחדות, חדשות כזב והשמצות, ואין דיון של ממש בשום נושא שמציק באמת לאזרח. הטירוף המערכתי הזה אחז בנו והשיח האלים הפך לנגע רע. מערכת הבחירות מגיבה למי ששולט בשיח ואינה מייצרת דבר משל עצמה, אינה מתמודדת עם שאלות כמו לאן אנו הולכים וכיצד ייראה עתיד ילדינו.

האופנה הזאת מקובלת בכל העולם המערבי הנהנתן. זה שתאב לסיפוקים מידיים ומגיב רק כשמזיזים לו מעט את הגבינה ומאיימים לגרד את כיסו. אין כל דיון בעתיד השטחים, בסוגיות חברה וכלכלה, במערכת הבריאות הקורסת, בחינוך המתדרדר, בשחיתות הגואה ובסולידריות החברתית, שהיתה מאבני היסוד שלנו. את מי זה מעניין כשבכל שעה יוצרים דרמה על הבלים ומספקים אופיום להמונים? מדוע הדבר מתרחש? מה עובר עלינו? האם זה ניתן בכלל לתיקון? הפוליטיקה דומה מאוד למופע בידור, מעין תוכנית ריאליטי, עד שקשה כבר להבחין בין השניים.

"חזון הציונות עומד לטבוע בים באין מפריע. האזרחים מקבלים עירוי ומסרבים לחשוב על העתיד"
ערן וולקובסקי
להמשך הפוסט

מבאב א-רחמה תיפתח הרעה

אם המדינה תתעקש להשפיל את הווקף באמצעות בתי המשפט היא עוד עלולה להבעיר אש בכל השטחים. ה"הידרדרות המבוקרת" בנעשה עם הפלסטינים ומערכת הבחירות אינם תורמים למצב

מקבלי ההחלטות אינם מפנימים שעדיף שסוגיות כמו באב א-רחמה ילובנו מול מנהיגי הווקף וירדן, ולא באמצעות בתי משפט. החלטת בית משפט השלום בירושלים שלשום לחייב את הווקף להגיב לבקשת המדינה לסגור את המבנה, ובכך להשפילו, עוד עלולה להבעיר את יהודה ושומרון. המחדל רובץ על כתפי המשטרה והמשרד לביטחון פנים. הם אלה שלא דאגו להאריך את תוקפו של הצו המנהלי לסגירת המבנה ובכך סללו את הדרך בפני הווקף לגלות אומץ ולפתוח אותו אחרי 16 שנה.

המתיחות בשטחים מתעצמת ונדמה כי אנחנו נמצאים בסוג של "הידרדרות מבוקרת". הערכות אמ"ן מחזקות את הסכנה על רקע קיזוז כספי הפלסטינים, האיום של אבו-מאזן לקצץ עוד בהקצבות לפקידי הממשל בעזה, המתיחות בקרב האסירים הביטחוניים, אירועי השלכת בקבוקי התבערה בכביש 433 וניסיונות הדריסה בימים האחרונים. במקביל, מערכת הבחירות דוחפת מנהיגים בימין להצהרות לוחמניות בניסיון לגייס קולות.

פלסטינים מתפללים בבאב א-רחמה, ביום שישי
AFP
להמשך הפוסט

בעת הזו, מן הראוי שנתניהו יוותר על תיק הביטחון

העובדה שראש הממשלה שקוע עד צוואר בבעיותיו המשפטיות מעוררת חשש לשימוש פוליטי מצדו בפעילות הביטחונית. על חברי הקבינט וראשי מערכת הביטחון להדק את הפיקוח על המתרחש

בנימין נתניהו נמצא עם הגב לקיר. הוא שקוע בפרשיותיו עד צוואר, נתון בלחצים והמשך כהונתו בסכנה ברורה. התנהגותו שלוחת הרסן על רקע חקירותיו גורמת לו להבעיר אש בשדה קוצים והגשת כתבי האישום נגדו בכפוף לשימוע עלולה לשבש את שיקול דעתו. זהו מקור לדאגה שמן הראוי לתת עליה את הדעת.

בהיותו ראש ממשלה ושר ביטחון המקבל החלטות שוטפות, מקנן חשש כבד שהכרעותיו של נתניהו יושפעו ממצבו האישי. ועכשיו, לאחר החלטת היועץ המשפטי לממשלה ובהתקרב מועד הבחירות, החשש הזה גובר. דרושה חדות עין מיוחדת מצד דמויות מפתח הקשורות לתהליכי קבלת ההחלטות וכן מנושאי המשרה הבכירים לצדו של נתניהו. מנהיג, גם אם הוא בעל אישיות חזקה, עלול להפגין חולשה בהתחשב במשקולות הכבדות שמוטלות על כתפיו. שוחחתי בימים האחרונים עם בכירים לשעבר בסביבת נתניהו והם הביעו דאגה כנה שהוא עלול לעשות שימוש פוליטי בפעילות הביטחונית לצורך העצמתו.

נתניהו והרמטכ"ל אביב כוכבי בבסיס צבאי, בחודש שעבר
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

אין תקומה למרכז-שמאל ללא שותפות עם הערבים

הגיע הזמן שכחול-לבן ומפלגת העבודה יפסיקו להתגונן מפני האפשרות של גוש עם הערבים נגד ממשלת ימין שתישען על אנשי כך. הערבים כמהים להיות ישראליים ואת המגמה הזו יש ללכוד ולחבק

מפחידים אותנו ש"גוש חוסם" עם הערבים יפגע חלילה בממשלת הימין. מפעילים את "הרגש היהודי" כדי להסית שהנה הנה יתרחש מהפך ומפלגות המרכז-שמאל "ימכרו את המדינה" באמצעות קואליציה הנסמכת על מפלגות המבקשות להחריב את ישראל. "תנו לנו את הכוח להגן עליכם מפניהם", הם מבקשים.

הגיע הזמן להסיר את השקר הזה מסדר היום ולהפסיק את לטפח את השנאה. בנימין נתניהו וחבריו יודעים את האמת. הטענה כאילו הערבים יצטרפו לגוש חוסם אינה רלוונטית מכיוון שכחול-לבן לא תלך איתם, ובכך היא טועה. עתיד המרכז-שמאל תלוי במידה מכרעת בפיתוח אסטרטגיה של שילוב ממשי (פוליטי וחברתי) עם האוכלוסייה הערבית. למעשה, אין תקומה למרכז-שמאל, ובעיקר למפלגת העבודה, ללא שותפות אמת עם הערבים.

הפגנה נגד חוק הלאום בתל אביב, אשתקד
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

שמאלנים, אולי תתאפקו קצת?

ההתקפות משמאל בתקשורת וברשתות החברתיות פוגמת בסיכוי להדחת שלטון שהסתאב ונרקב אחרי שנים רבות. ראוי שהעבודה ומרצ יתמקדו בהצגת יתרונותיהן במקום לתקוף "שכן" המייחל לשינוי

יש תחושה של מהפך באוויר. אחרי שנים של דכדוך, תסכול ועצבות מדרכה של ישראל נוצרה אפשרות ממשית לשינוי ורענון הממשל. אלא שעסקנים, אנשי שמאל ממפלגת העבודה ומרצ, וכן פובלציסטים ופעילים ברשתות החברתיות, לא מסוגלים כנראה לאפסן את ביקורתם ולראות את המכלול הרחב ואת הצורך לתמוך בסיכויי המהפך. קשה להם שלא למצוא פגם באלה שגילו אחריות אזרחית ולאומית ונכנסו לפוליטיקה כדי לחולל שינוי. הם מתעקשים להמשיך לתקוף, למצוא פגמים ולחפש מתחת לאדמה כל בדל או אלמנט שלילי באנשים רק אתמול השמאל עשה מאמץ לקרוא להם לדגל.

זהו טבעו של השמאל. הוא ביקורתי ויש לו תמיד מה לומר גם כשנדרש איפוק למען התקווה שהוא עצמו מטיף לה. ההתלכדות קשה לשמאל והפלגנות היא לחם חוקו. מפלגת כחול לבן עשויה להיות על חשבונם, ייתכן שמרצ לא תעבור את אחוז החסימה וזה כנראה מפריע להם מאוד. לכן, הם מחפשים סיבות "אידאולוגיות" כדי לקטול את מפלגה שיש לה את הסיכוי הגדול ביותר להביא לסיומו של שלטון שהסתאב, הושחת ונרקב אחרי שנים רבות, לשנות את סדרי העדיפות ולתת תקווה לישראל אחרת, נאורה המגינה על מערכות אכיפת החוק ושמה את האזרחים במקום הראשון.

ראשי מפלגת כחול לבן בכנס האיחוד, בשבוע שעבר
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

איחוד הבית היהודי ועוצמה יהודית - חורבן הציונות הדתית

המשולש שהיה חוד החנית של הבית היהודי - ארץ ישראל, תורת ישראל, עם ישראל - פורק לגמרי, ורה"מ הוא שושבינו של הסכם המכניס את כך הגזענית לכנסת. זוהי פשיטת רגל ערכית ויהודית

ההסכם המביש בין הבית היהודי ועוצמה היהודית הוא פשיטת רגל ערכית, מוסרית ויהודית של מחנה שאיבד את עשתונותיו ואת דרכו, וטבע עמוק באינטרסים ותכתיבים של רבנים משיחיים. המשולש שהיה חוד החנית של הבית היהודי - ארץ ישראל, תורת ישראל ועם ישראל - פורק לחלוטין. נותרה ממנו רק ארץ ישראל. זהו שבר גדול לא רק לבית היהודי אלא לציונות הדתית ולמדינת ישראל כולה.

הרב רפי פרץ, שכיהן כרב הראשי לצה"ל ונחשב לאיש מתון וכלל ישראלי, נתן לדבר הזה לקרות והדבר ייזכר לו ולחבריו בהנהגת המפלגה לדיראון עולם. להביט על תלמידיו המובהקים של הרב קוק משתפים פעולה עם מגיני ברוך גולדשטיין, אלה שמעודדים את "נוער הגבעות" וצוהלים אחרי שנער פלסטיני נרצח ונשרף - זו פשיטת רגל של הדור כולו, מעשה הנבלה המנוגד לרוח היהדות ולנתיבות השלום.

יו"ר הבית היהודי רפי פרץ בכינוס מפלגתו, אמש
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

ישראל זקוקה לעבודה, אך את הקיים צריך להרוס

מפלגת העבודה מתרפקת על העבר ובשמו רוצה את העתיד. היא החמיצה פעם אחר פעם את הזדמנות להתאים את תפישת עולמה למציאות הדינאמית וחדלה להיות מפלגה חברתית עם אחיזה של ממש

חברי העבודה, עשרות אלפי מצביעים, קבעו לפני ימים אחדים את הרכב הרשימה לכנסת בפריימריז שהתקיימו באחת משעות השפל הגדולות ביותר בתולדות תנועת העבודה. ותיקי המפלגה כואבים את העובדה שמחוללת הנס הציוני, זו שייסדה את המדינה והובילה את ישראל להישגים רבים - עומדת בפני קריסה. הנתיב החברתי-ביטחוני של בן גוריון וטבנקין הגיע אל פרשת דרכים - להיות או לחדול.

את השאלה מי הקים את המדינה צריך להשאיר להיסטוריונים. ההתרפקות על העבר פירושה לצעוד לאחור. מפלגה ומדינה צריכות להתמודד עם אתגרי העתיד ולהציע חזון ותפישת עולם העונים על צרכי האזרחים. העיסוק בעבר משול לנהיגה בעיניים המביטות אל המראה האחורית או להיאחזות בפיגומים כשהבניין הוא כבר עובדה קיימת. מפלגת העבודה מתרפקת על העבר ובשמו היא רוצה את העתיד. היא מבקשת להחזיר את הנוטשים, המתוסכלים והכועסים אבל אינה מציעה חלופה של ממש. "אני צריך להיות כי הייתי קודם" אינו טיעון משכנע. לעבודה יש אידאה שבה היא עצמה חדלה להאמין. מפליא אותי איך המומחים והאסטרטגים המדופלמים שלה טרם זיהו זאת. 

אבי גבאי. נהיגה קדימה בעיניים צמודות למראה האחורית
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

גנץ ולפיד אינם יכולים להוביל, ברק יכול

מנהיג לאומי אינו נמדד על פי חסרונותיו אלא יתרונותיו. ישראל צריכה להתחיל בדחיפות בתהליך ההיפרדות מהפלסטינים ולכן זקוקה למנהיג עם ניסיון מדיני וביטחוני. האיש הזה הוא ברק

ישראל צריכה להתחיל בדחיפות בתהליך ההיפרדות מהפלסטינים. בלי זה נאבד שליטה על התהליכים ולא נצליח עוד ליצור מציאות של הפרדה. בני גנץ רוצה להיפרד מהפלסטינים אבל הוא לא יצליח. לא יהיה לו את האשראי הציבורי ואת הניסיון להתחיל אפילו בתהליך של ממש. גם אנשי הימין במפלגתו - יעלון, הנדל והאוזר - לא ידחפו לכך. המנהיג היחיד שיש לו את הניסיון ואת אומץ לב הציבורי והביטחוני לעשות זאת הוא אהוד ברק. לכן, חזרתו למערכת הפוליטית כמוביל או כאחד המובילים הראשיים של המרכז-שמאל מחויבת המציאות.

ב"חוסן לישראל" ובמפלגת "העבודה" נרתעים ממנהיגותו של ברק וחוששים שהוא מאפיל על מנהיגים אחרים. הם טועים. שום טיעון אינו עומד מול מבחן השיקולים הלאומיים. השיקול היחיד בשאלה מי צריך להוביל את ישראל הוא מי מסוגל לשנות את המציאות בשטחי יהודה ושומרון ואת כיוון ההיסטוריה. האיש הזה הוא אהוד ברק.

ברק בכנס "מפקדים למען ביטחון ישראל" ב-2017
עופר וקנין
להמשך הפוסט

בלי 35 מנדטים, המהפך בלתי אפשרי

גנץ הוא טירון פוליטי אבל רשימתו צריכה לשקף את כל גווני החברה והניסיון המקצועי והציבורי כדי להתמודד עם סוגיות ממלכתיות בוערות. אל הגוש חייבים להצטרף לפיד, ברק, מרידור, לוי-אבקסיס ועוד

בני גנץ משך את השטיח מתחת רגליו של בנימין נתניהו, שסבר עד כה שאיש אינו מסוגל להתקרב לכיסאו. "אם אתם לא מרוצים ממני", שידר נתניהו לציבור, "תסתכלו על הסביבה ולבסוף תחזרו אליי". זה המצב שביבי חתר אליו לאורך זמן. הוא לא היה מעוניין בתחלופה וטיפח גמדים סביבו. כשהבין את האיום הנשקף מגנץ הוא ניסה לפתות אותו בתפקיד שר הביטחון, אבל נכשל. כעת הגיח בעוצמה הגנרל שאין שובל רע מאחוריו, הנאה הטרי, כשהוא מלווה בגנרל נוסף, משה יעלון.

הליכוד איבד בעבר פעמיים את השלטון לגנרלים: כשברק הביס את נתניהו וכשרבין ניצח את שמיר, ומכאן הסכנה שמלחיצה את ראש הממשלה ושריו. גנץ מקבל בסקרים יותר מיאיר לפיד ומצטייר כאלטרנטיבה, אך "האיחוד" זקוק ל-35 מנדטים כדי להפוך למפלגה הגדולה ביותר בכנסת ולייצר שינוי. יעלון היה השלב הראשון, אך רק הצטרפותם של לפיד וכן של אהוד ברק, דן מרידור, עדינה בר שלום, העבודה, התנועה ואורלי לוי-אבקסיס תחזק את האיחוד. מערך המפלגות צריך להיות גדול ביותר ולכן צריך לגייס את כולם ולא להחרים אף אחד. הצטרפתם של צבי האוזר ויועז הנדל למערך החדש נותנת הכשר ימני שעשוי להגביר את הסיכוי לזליגת קולות מהימין.

גנץ ונתניהו בטקס חילופי הרמטכ"ל, ב-2015
חיים צח / לע"מ
להמשך הפוסט

ישראל זקוקה למנהיג כמו אוויר לנשימה

השמאל עשה שורה ארוכה של טעויות, אך נתניהו פשוט אינו מסוגל להיות ראש הממשלה של כולם. השיסוי, השנאה והפירוד נמאסו. הגיע הזמן למישהו שבאמת מסוגל לאחות את השברים

מעולם לא היתה ישראל מפולגת כל כך בין סך חלקיה. פוליטיקת הזהויות מקטבת ועכשיו, לקראת הבחירות, היא משגשגת. נתניהו והימין עשו את שנאת השמאל קרדום לחפור בו והשאירו אותו מדמם. נתניהו עמד בראש המערכה שהפכה את השמאל לבלתי לגיטימי והכול לצרכיו פוליטיים. שנאת השמאל פגעה אנושות במחנה הגדול שהקים את המדינה וכעת נאבק על עצם קיומו. הציבור מצביע נגד השמאל יותר מאשר בעד הימין. הניסיונות להקים שוב ושוב מפלגת מרכז חדשה נובעים בין היתר מהרצון לנתב קולות פוטנציאליים שאינם מוכנים להצביע שמאל ומחפשים מפלט.

המשבר של השמאל הוא עולמי אבל בישראל יש לו סממנים ייחודיים הנובעים ממשבר אוסלו, הטרור שהרס את אמון הישראלים בשלום, משבר זהויות עמוק והיעדר היכולת של השמאל להציג לציבור מנהיגות סוחפת. השמאל הישראלי ניסה להתחפש, שינה את תפישותיו כדי למצוא חן או נגרר בניסיון להתאים עצמו לפריפריה, אך זו סירבה להיענות לחיזוריו.

נתניהו, החודש. לא מסוגל להכיל
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

שירת הברבור של הדמוקרטיה המפלגתית

מערכת הבחירות הנוכחית מחזקת את מגמת המפלגות שאמצו מבנה שבו המנהיג קובע הכל. הפוליטיקה הפנים מפלגתית, המצע והחזון אינם מעניינים עוד, הם חטוטרת על גבו של המנהיג

התנהלות המערכת הפוליטית היא שירת הברבור של הדמוקרטיה המפלגתית. אחרי יש עתיד, התנועה, כולנו, ישראל ביתנו וש"ס שאמצו מבנה שבו המנהיג קובע הכל, צומחות עכשיו מפלגות נוספות שאימצו את השיטה: תל"ם של משה יעלון, חוסן לישראל של בני גנץ, גשר של אורלי לוי אבקסיס, ועוד כאלה שעדיין בהתהוות ויצוצו בקרוב. במפלגות האלה אין מוסדות דמוקרטים נבחרים, אין הנהלה נבחרת ועל פי המנהיג ישק דבר. לחברי הכנסת אין מעמד משל עצמם. הם לא נבחרים על ידי ציבור אלא על ידי אדם אחד וזה משפיע על מעמדם כשליחים בכנסת.

בעבודה, בליכוד ובמרצ נהוגה שיטת הפריימריז המעוותת את השיטה הדמוקרטית משום שהיא מעדיפה בעלי ממון וידוענים, אנשי תקשורת וחשוב מכך - בלתי שוויונית. הכנסת מממנת על חשבוננו את קמפיין הבחירות של חברי הכנסת, בעוד שאדם מן היישוב שאינו ח"כ צריך לגייס את הכספים בעצמו. העיוות הזה יקשה על כניסת דמויות חדשות וייתן עדיפות גבוה לחברי הכנסת המכהנים.

אורן בן חקון
להמשך הפוסט

לא רוצה קילר - רוצה מנהיג עם לב אנושי

יש הטוענים כי כדי להצליח בזירה הפוליטית על מי שמייעד עצמו להנהגה לדרוך על אנשים, לא לספור ממטר ואף לוותר על ערכים. אין דבר מופרך מזה, יעידו על כך גדולי המנהיגים בהיסטוריה

עונת הבחירות בעיצומה והמפלגות מבקשות את אמון הציבור כדי להצעיד את ישראל קדימה. "קילר" הוא מושג שמטפחים עכשיו כטרנד למי שרוצה להנהיג. לאחרונה אף פורסם הספר "קילר אינסטינקט" ובו טוענים מחבריו איל ארד, משה גאון וארז יעקובי שאם המועמד אינו "קילר" - אין לו שום סיכוי להצליח. אם יש לך את זה - אתה ראוי, אם לא - דרכך לא תצלח.

אתה צריך רצח בעיניים. כלומר, אחרת לא תוכל לשרת את הציבור שלמענו נבחרת. ובמלים אחרות, אתה צריך לדרוך על כל מי שנקרה בדרכך, לא לספור אף אחד ממטר ולהילחם בחירוף נפש בכל אדם שמפריע לך להגיע ליעד הנכסף. לפעמים עליך לוותר על הערכים כדי להשיג את העוצמה הרצויה, להפסיק להיות צדיק כדי להיות פוליטיקאי מזן מעודכן. אינך צריך להיות מוביל ומקור השראה ולא לתת דוגמה אישית במעשיך.

נפוליאון בונפרטה בביקור ביפו בעת מסעו למצרים ב-1798-1799
ullstein bild via Getty Images
להמשך הפוסט

המטבח הפוליטי הישראלי מציג: תבשילים לטעמו של הבוחר

בבחירות הקרובות יופיעו שוב מפלגות קטנות וקיקיוניות עם מנהיג המשדר סימפטיה אישית ומופיע כאביר על הסוס הלבן. אסור להצביע להן. יש לאלץ את המפלגות הגדולות להשתבח

בבחירות הקרובות יופיעו שוב מפלגות קטנות וקיקיוניות עם מנהיג המשדר סימפטיה אישית ומופיע כאביר על הסוס הלבן. מפלגות ללא מוסדות דמוקרטיים המתנדפות כעלים ברוח, חסרות ממד רעיוני ופוליטי - סוג של דיקטטורה של איש אחד. אנשים אוהבים משהו חדש שעוד לא הפריע, אבל בדרך הם גורמים לאיבוד קולות וחוסר יציבות ממשלי ופוליטי.

יש תפריט מגוון במטבח הפוליטי הישראלי. עליך להגיד למלצר מה אתה רוצה והוא כבר ימצא את התבלין המתאים כדי להשביח את התבשיל ואז מיד תופיע המנה המבוקשת באריזה צבעונית עטורה - תוכנית כבקשתך. המצביעים למפלגות אלה הם מצביעי לוקסוס השוגים כל פעם מחדש. 

1
ערן וולקובסקי
להמשך הפוסט

הסקרים הם סוג של אסטרולוגיה, יש לאסור אותם לפני בחירות

מתברר שיש דרכים עקלקלות לבנות סקרים כדי להשפיע על דעת הקהל. הסקר האינטרנטי הזול, למשל, הפך לטרנד שבו אפשר לפברק הכל. כל מפלגה או מועמד יכול להזמין סקר ולקבל בונוס

הסקרים הפכו לכלי שיווק מניפולטיבי בידי מפלגות וגופים אינטרסנטיים וראוי לאסור אותם בחוק לפחות חודש לפני הבחירות. אלה שמתפרסמים חדשות לבקרים משעשעים ומבשמים, אבל תמיד מטעים. כבר נאמר "מדבר סקר תרחק" או "סקרים טוב להריח אבל אסור לבלוע". הסקרים המליכו לא אחת את שמעון פרס, המפסידן הנצחי, אך הצביעו רק על הלך רוח רגעי של ההמון. הם משתנים ללא הרף, מפתיעים בכל פעם מחדש, יוצרים תדמיות ובונים תודעה.

אך מתברר שיש גם דרכים עקלקלות לבנות סקרים כדי להשפיע על דעת הקהל - סקרים באינטרנט או בטלפון הנייד. אפליקציית הסקרים החדשה של iPanel מציעה לכל אחד להצטרף. "שווה לך להשפיע", אומרת הפרסומת, "האם אתם רוצים להשפיע? עכשיו זו ההזדמנות שלכם!". האפליקציה מציעה למשתתפים לצבור נקודות על הצבעותיהם ולהמיר את הנקודות בתווי קנייה. אם יצליחו לצרף עוד חברים - ירוויחו נקודות נוספות.

1
להמשך הפוסט

נתניהו והליכוד מובילים לשפיכות דמים

ראש הממשלה הפך למקיאווליסט מסוכן לחברה שנוקט בכל אמצעי בלתי מוסרי לשימור עוצמתו. נתניהו לא למד דבר מההסתה לפני רצח רבין. הוא וחבריו שכחו את החוק מכיוון שלשיטתם הם החוק

את המאמר הזה אני כותב בכאב רב. ראש הממשלה בנימין נתניהו הפך למקיאווליסט מסוכן לחברה שנוקט בכל אמצעי בלתי מוסרי לשימור עוצמתו. התהליכים שהוא מוביל, בליווי החומה המקיפה אותו בליכוד, דוחפים לאלימות לקראת הבחירות ויכולים להסתיים בשפיכות דמים. הפעם זה רציני. ההסתות והדה-לגיטימציה נגד מערכת אכיפת החוק, ההשתלחויות ביועץ המשפטי לממשלה, בגורמי הפרקליטות, במשטרה ובכל מי שמעז להגן על המערכת השיפוטית, הפכו לדבר שבשגרה. המתח החברתי גובר, היציבות החברתית מתערערת והדבר עלול להסתיים באסון. 

נתניהו וחבריו יכולים לעצור את הסחף הזה ועליהם מוטלת האחריות הכבדה להנמיך את גובה הלהבות. זה הזמן להזהיר - הרשתות החברתיות והעיתונות מלאים דברי הסתה מכל הצדדים ואלה מגובים בדברי תוקפנות ושיסוי מצד חברי כנסת מהליכוד נגד כל מי שעומד בדרכם. השילוב בין חברה שהולכת ונעשית אלימה, מערכת בחירות יצרית וההכרעה הקרובה בתיקי נתניהו - הם שילוב קטלני הדוחף לפורענות. 

ראש הממשלה בביקור באוגדת עזה, בחודש שעבר
אילן אסייג
להמשך הפוסט

מפלגה איננה בית, היא פלטפורמה לביצוע

ציפי לבני הואשמה בכך שהחליפה כמה מפלגות, אולם מי שבוחן את דרך התנהלותה אינו יכול שלא להעריך את אומץ לבה ואמונתה גם אם אינו מקבל את דרכה

מפלגה אינה בית ולא מועדון חברים. התפישה הנשמעת כלפי ח"כ ציפי לבני שנטשה בית פוליטי בעבר וטענות הנשמעות כלפי אישים בימין ובשמאל ש"בית לא עוזבים", הינה מגוחכת, אנכרוניסטית ומוטעת מיסודה. מפלגה היא מסגרת להגשמת הרעיונות והשקפת העולם של חבריה. כשהיא עונה על החזון והדרך - יש טעם בקיומה, כשהיא סוטה מדרכה - אין בה תועלת.

בעידן הפוסט אידאולוגי, תועלתנות אישית הפכה לכוח שמניע חברות במפלגה ומרגע שהמניע בטל - בטלה גם החברות. לכן, מפלגות פסקו לייצג דרך והפכו למנגנון בחירה של מנהיגים. האידיאולוגיה מתה והרעב הפוליטי תפס את מקומה, הוא נעדר דרך אך מלא בעוצמה כוחנית. לפעמים אנו שומעים אנשים התוקפים בבוז אנשי ציבור העוברים ממפלגה למפלגה, אך יש להבחין בין העושה כך לתועלתו האישית, ויש כאלה רבים, לבין יחידי סגולה העושים זאת משום שאינם מוכנים לקבל את דרכה של המפלגה. 

אבי גבאי מודיע על פיצול המחנה הציוני והיפרדות "העבודה" מ"התנועה"
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

משה ליאון ושותפיו נכשלו כבר במבחן הראשון

ההתעלמות של ראש העיר ירושלים מתנועת "התעוררות", הגדולה במועצת העיר, עומדת בסתירה למציאות שבה החילוניים משלמים את רוב הארנונה ואחראים למרבית הפיתוח הכלכלי

ראש העיר ירושלים משה ליאון הרכיב קואליציה כשחצי מתושבי הבירה מחוצה לה. הוא הפך שבוי בידיהם של עסקני הציבור החרדי וקיצוני הימין מ"הבית היהודי" והחל את כהונתו ברגל שמאל. דחיקתו לשוליים של הציבור החילוני הגדול תוך התעלמות מסיעת "התעוררות" המונה שבעה מנדטים (הגדולה ביותר במועצת העיר), היא מחדל המעיד על קהות חושים פוליטי מקומם והיעדר אזון ראוי הדרוש ביחסים בין הציבור הדתי והחילוני.

עופר ברקוביץ' מייצג מחצית מתושבי ירושלים. קולו של הציבור החילוני צריך להישמע והשפעתו על אורחות חיינו צריכה להיות ברורה ומורגשת כדי לבלום נטייה לקעקע את האיזונים הדרושים לניהול עיר נאורה ומודרנית. את זה מסרב ליאון להפנים והוא מגביר את גובה הלהבות ומחמיר את היחסים החברתיים בעיר. אטימותו חוגגת.

משה ליאון בראש ישיבת מועצת העיר ירושלים הראשונה אחרי הבחירות
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

רק קואליציה ממלכתית-חילונית תציל את החרדים מעצמם

המפלגות החילוניות נושאות באחריות למצב החברה החרדית ולכך ששיעור הפונים ללימודים ולהכשרה מקצועית במגזר זה נמצא בירידה. אחריותן למנוע שח"כ גפני וחבריו יהיו שוב לשון מאזניים

הבחירות מתקרבות והן יכריעו באיזו מידה תמשיך ישראל להיות כבולה בידי המפלגות החרדיות. השפעתן של אלה על חיינו גדלה והולכת ומונעת את שינויי המגמה ההכרחיים בדרך לחברה נאורה ומתוקנת. בשבוע בו הוכרזו בחירות באמתלה של חוק הגיוס, פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) כי בשלוש השנים האחרונות חלה עלייה חדה של 21% במספר תלמידי הישיבות והכוללים. ב-2017, כך לפי למ"ס, היו 114 אלף. 

לאורך כהונתה הגדילה ממשלת נתניהו את הקצבאות לתלמידי הישיבות, ובכך החמירה את מצבם והפכה אותם לאבן רחיים על ציבור משלמי המסים. במקביל, חלה האטה בכניסת החרדים לעבודה ולאקדמיה. מדובר במגמה הפוכה למה שהתרחש בישראל מאז 2013, אז קוצצו תקציבי הישיבות וירד גיל הפטור לחרדים משירות צבאי.

ישיבת חברון החרדית בירושלים
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

לא להציף שוב את פרשת ילדי תימן לכבוד הבחירות

פרשת חטיפת ילדי תימן צפויה לשמש את הימין במערכת הבחירות הקרובה כדי לקעקע את השמאל. ההסתה נגד מייסדי המדינה ובראשם בן גוריון הפכה לכלי פוליטי בידי עסקנים, כולל מהשמאל, ועליה להיפסק

לאחרונה אמר לי גורם בליכוד כי בכוונת המפלגה להציף את פרשת חטיפת ילדי תימן כדי לקעקע את תדמית השמאל לקראת הבחירות. החשש מהחרפת השיח ומהחמרת השיסוי דורשת ממנהיגי השמאל להיערך כדי להדוף את ההסתה שהיא שקרית בעיקרה.

היעלמות ילדי תימן היתה פשע נורא. הילדים נחטפו על ידי כנופיות שסחרו בילדים בראשית המדינה וועדות החקירה שהוקמו בעניין לא הובילו אל האשמים. מנגד, גורמים פוליטיים, בעיקר בימין הישראלי, רוקדים על הדם ומציפים את הנושא שוב ושוב כדי להסית נגד מנהיגי תנועת העבודה בעבר ובהווה. אף חומר החקירה שנאסף לא הוכיח קשר של מנהיגי המדינה אל החטיפה, ולמרות זאת הגורמים הללו הפכו את הנושא כלי להישרדות ולניגוח פוליטי. מצער שעסקני שמאל מזרחים משתפים פעולה עם עלילת הדם הזאת שמנוצלת כדי להבאיש את ריחם של מנהיגי העבודה שאבותיהם הקימו את המדינה, וזאת מתוך רצון ברור לדחות ככל האפשר את חזרתם האפשרית להנהגה.

מפגינים קוראים להכרה בפרשת ילדי תימן, בשנה שעברה בתל אביב
עופר וקנין
להמשך הפוסט

תיקי נתניהו: לא בהסדר טיעון

זו כבר לא רק המשטרה, כעת גם הפרקליטות ממליצה להעמיד את רה"מ לדין בגין שוחד. המריחה המשפטית של מנדלבליט והשתיקה של בכירי הליכוד חצו את כל הקווים

זו כבר לא המשטרה, כעת גם הפרקליטות אומרת חד-משמעית: יש להגיש כתב אישום חמור בשוחד והפרת אמונים בשלוש פרשיות שונות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. שוחד בתיקים 2000 ו-4000 ובתיק 1000 הנטייה היא להפרת אמונים. תיקי נתניהו דורשים הכרעה ברורה של בית המשפט ולא הסדר טיעון שיבשל היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. עשיית צדק ושינוי הנורמות צריכות להיעשות בהיכל הצדק.

המדינה נשבתה בידי נתניהו ומשפחתו וזקוקה כעת לפדיון שבויים. די לנו. ראוי לתת לציבור מנוחה מהכפייה הבלתי רצונית שהוטלה עליו. "אין כלום" הפך ל"יש הרבה" ו"לא היה כלום" הפכו לעדי מדינה ושלוש המלצות לכתבי אישום. תחושת המיאוס מאובדן הבושה כבר עלתה על גדותיה. נקעה נפשו של הציבור מהעיסוק הבלתי פוסק, המעיק והמטריד בפרשיות נתניהו. נתניהו אינו יכול להמשיך בתפקידו.

קריקטוריה שבה נתניהו מבקש ממנדלבליט גבינה שוויצרית עם הרבה חורים
ערן וולקובסקי
להמשך הפוסט

פתרון המדינה האחת הולך ומתהווה, היפרדות היא הכרח

נתניהו והימין המתנחלי יצרו, בהובלת הרבנים המשיחיים, מציאות שאנו מסרבים להפנים אבל היא כבר כמעט בלתי הפיכה. המתנחלים בדרך לניצחון בקרב, אבל לבסוף כולנו נפסיד במלחמה על צביון המדינה

מוחמד דחלאן, מהבולטים שבמנהיגים הפלסטינים ואחד המבקשים לרשת את אבו-מאזן, קרא לאחרונה ("ידיעות אחרונות", 12.12) להקמת מדינה אחת לישראלים ולפלסטינים - "ישראל הגדולה", שבירתה ירושלים ותהיה שייכת לשני העמים. הוא משקף את הטרנד החדש שהולך ותופס מקום בדעת הקהל הפלסטינית ואינו מאמין עוד בפתרון שתי המדינות. "אנחנו רוצים לחיות בשוויון כמוכם", אומרים לי פלסטינים רבים, "נחיה יחד בשותפות מלאה במדינה אחת לכולנו".

הידרדרות המצב הביטחוני ביהודה ושומרון בשבוע האחרון והחרפת המאבק הפלסטיני המזוין מזכירות לכולנו את הצורך הדחוף בהפרדה מהפלסטינים. בהיעדר יכולת ליישום הסדר קבע, כשהחמאס והג'יהאד האיסלאמי בולטים בשטח, זה היה צפוי.

נתניהו בביקור בצומת גבעת אסף בה נרצחו שני לוחמי נצח יהודה
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

אם יפזול ימינה, גנץ יבטיח את המשך שלטון נתניהו

הרמטכ"ל לשעבר מסרב להתחייב שלא ללכת לממשלת ימין ולכן עשוי להיות האיש שימסור לנתניהו שוב את השלטון. במקום זאת עליו לפעול להקמת חזית אלטרנטיבית ולהפסקת הפיצול במרכז-שמאל

הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ מסתמן כ"כוכב הנולד" של הבחירות הבאות לכנסת וכבר החל בהכנות להקמת מפלגה. הוא מסרב להתחייב שלא ללכת לממשלה בראשות נתניהו ולכן עשוי להיות האיש שימסור את השלטון מחדש לידי הימין. במצב שכזה, גנץ יצטרף כשר בכיר לממשלת הליכוד הבאה ונתניהו כדרכו ידאג לשרוף אותו בתוך זמן קצר. אז, תחלוף אפיזודת גנץ, ונתניהו יחזור לסורו ולשכרון הכוח המאפיין את התנהלותו.

הקמת מפלגה נוספת במרכז המפה הפוליטית במקום הקמת חזית ממלכתית לשינוי, תפצל את הכוח האלקטורלי ותבטיח את המשך שלטון נתניהו. מפלגה בראשות גנץ עשויה לגרוף לפי התחזיות 12-16 מנדטים (עד מועד הבחירות עקומת המנדטים תרד) ולהצטרף אחרי הבחירות לממשלה. תקוותם של רבים למהפך שלטוני ולשינוי הלכי הרוח והמדיניות יימוגו. התסכול בקרב רבים יגבר בהיעדר אופק ותקווה לשינוי השיח, הדרך והמדיניות הדרושה להצעיד את ישראל בדרך הנכונה.

גנץ בפרידה מחיל הים עם סיום תפקידו, ב-2014
דובר צה"ל
להמשך הפוסט

בגיל 96, שלמה הלל מבקש לעשות צדק עם גולדה מאיר

הלל הוא השריד החי האחרון מהממשלה שהובילה את מלחמת יום כיפור. בראיון הוא מנקה לחלוטין את ראש הממשלה וטוען כי ההיסטוריה רצחה את דמותה. ולמי מופנית האצבע המאשימה

שלמה הלל הוא אחד הגיבורים הגדולים שחיים אתנו. צנוע, ישר ונחבא אל הכלים. הוא האיש שחולל את העלייה הגדולה מעיראק, שהיתה הצלחה הרואית בהיסטוריה של הציונות. היום הוא כמעט בן 96. חכם, צלול, בעל זיכרון מדהים ויכולת ניתוח מפוכחת מאוד. הלל הוא השריד האחרון מממשלת גולדה, ובזמן מלחמת יום כיפור כיהן כשר המשטרה. פגשתי אותו כדי לקבל ממנו עדות חיה על מה שהתרחש בימים שקדמו למלחמה ובמהלכה, ועל תהליכי קבלת ההחלטות. דבריו שופכים אור בוהק וחד על המחדל המודיעיני הגדול ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל.

"הטענה שגולדה לא היתה ערה למה שהתרחש היא שקר מוחלט, אך משה דיין הוא האחראי הראשי לכל מה שהתרחש במלחמת יום כיפור", אומר הלל, "היתה ישיבה מכרעת שהתקיימה ביום שישי, ערב המלחמה. השתתפתי בה יחד עם אלופי המטה הכללי, ראש אמ"ן אלי זעירא, שר הביטחון משה דיין, השר ישראלי גלילי וכן השר חיים בר לב והרמטכ"ל דוד אלעזר. הישיבה לא היתה חוקית משום שלא התקיימה על פי כללי הפרוטוקול של ישיבות ממשלה, אבל התקבלה בה ההחלטה על פי הצעת השר גלילי להסמיך את גולדה להחליט על גיוס המילואים. יצאתי מודאג מאוד מהישיבה הזאת".

שלמה הלל בביתו
משה בן עטר
להמשך הפוסט

להתעלל בחייל דרוזי, כי גזענות זה בסדר

מקרה ההתעללות בחייל דרוזי בבסיס של חיל האוויר לפני כמה ימים מדגיש עד כמה הפסקנו להתבייש בגזענותנו ואת כישלון מערכת החינוך. היחידה שבה אירע המקרה צריכה לעבור חינוך מחדש

לפני ימים אחדים זה אירע שוב - התעללות בחייל דרוזי בבסיס של חיל האוויר. חבריו קיללו ולעגו לו, סירבו לגור איתו ואיימו עליו בנשק משום שבעינייהם הוא זר ומוזר. חיילות איימו עליו כי יתלוננו על הטרדה אם יעז להתלונן. ביטויי הגזענות כלפי הדרוזים צצים חדשות לבקרים, כבר לא מקוממים במיוחד ואינם משמשים כבר כנורה אדומה מהבהבת. הם מכתימים אותנו, נוסקים בעוצמם עד שהן יוצרים כתמים שחורים של בידול. זהו מטרד חולני של חברה שבעצמה היתה קורבן לגזענות, אבל מאז חלפו הרבה שנים והזיכרון מתעמעם במציאות החיים.

הפסקנו להתבייש בגזענותנו ובאלימות הגוברת המתלווה אליה. המקרה האחרון אינו מקרה בודד והוא משקף תופעה שמעמיקה, מתעצמת ומפלגת אותנו לחתכים. הצעירים הדרוזים עושים מאמצים כבירים להיות ישראלים גאים ופטריוטים ולהגיע לקדמת הבמה של ההצלחה הישראלית. כשהם נתקלים בגזענות ואפליה - הכישלון שלנו כחברה מהדהד ותחושת העלבון מחלחלת ומולידה ניכור וריאקציה. הפגיעה בתחושת השוויון על רקע חוק הלאום מוסיפה עוד שמן למדורה.

הפגנת הדרוזים בכיכר רבין נגד חוק הלאום, השנה
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

אלברט איינשטיין - פיזיקאי גדול, מבין קטן ביהדות

בית מכירות פומביות הציע מכתב של המדען הדגול למכירה תמורת יותר ממיליון דולר. אז מה אם לערכו הרוחני של הטקסט אין שום חשיבות וכל מה שחשוב בו הוא השם "איינשטיין"

ג'יימס בארון מהניו יורק טיימס פרסם בשבוע שעבר מכתב של אלברט איינשטיין מ-1954 שבו מצהיר המדען היהודי כי "אין אלוהים" וכי "התנ"ך הוא אוסף של אגדות פרימיטיביות ושום פרשנות לא תשנה את דעתי". המכתב הוצע למכירה בבית המכירות "כריסטי'ס" ותוכנו חולל סערה ברשתות החברתיות. איינשטיין טוען בו כי אף שהוא גאה להיות יהודי הוא "אינו חושב שהיהודים מכובדים יותר מאנשים אחרים ואינם טובים יותר מבני דתות אחרות. היהדות היא דת ילדותית וטפלה".

מדוע מעניין מישהו מה חשב איינשטיין על אלוהים ועל האמונה? מה הערך המוסף שיש לדעתו? איינשטיין היה גאון מופלג בפיזיקה ובמתמטיקה, אבל לדעת חוקרים רבים, ידיעותיו בנושאים אחרים היו בינוניות, שטחיות ורדודות. "הוא היה עם הארץ גמור", אומר פרופסור אליעזר שביד, אחד מחשובי הפילוסופים ומגדולי המחשבה היהודית בזמננו, "הוא לא ידע הרבה על היהדות, לא היתה לו השכלה יהודית, הוא השתייך למשפחה מתבוללת ודעותיו בנושא היו שטחיות".

אלברט איינשטיין. "שום פרשנות לא תשנה את דעתי"
AP
להמשך הפוסט

האם ישראל ערוכה למתקפת טילים מלבנון?

לפי ההערכות, חיזבאללה מכוון יותר מ-120 אלף טילים ורקטות, חלקם מדויקים, לעבר ישראל. ההרתעה הישראלית והיערכות העורף הם מרכיבים חשובים במבצע בגבול הצפון

המתיחות בצפון מעצימה בשבועות האחרונים. מרכז הכובד עובר מסוריה ללבנון והקמתם של מפעלים לפיתוח נשק איראני על אדמת האחרונה הוא איום חמור על הביטחון הלאומי. במקביל, החל צה"ל להרוס מנהרות שמובילות לשטח ישראל ומנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, שב להשמיע קולות המזכירים את הימים שלפני המערכה הכבדה ב-2006.

מה ששונה הוא שהפעם מכוונים לעבר ישראל יותר מ-120 אלף טילים ורקטות, חלקם מדויקים, המסוגלים להגיע לכל מקום ברחבי המדינה. השאלה החשובה ביותר המתבקשת בהתחשב בכך היא אם ישראל ומערכות ההגנה האזרחיות שלה ערוכות להתמודד עם התקפת פתע שתגרום לפגיעה הרת אסון באזרחים, תשתיות ומרכזי העצבים בליבה של המדינה.

טילים של חיזבאללה ב-2007 ולצדם הכיתוב "יותר מ-20 אלף". ההערכה היום היא יותר מ-120 אלף
Mohammed Zaatari / AP
להמשך הפוסט

כשהאספסוף שולט, המנהיגות חלשה

האופנה העכשווית של המנהיגות העולמית איבדה את זה. היא פועלת על פי מצבי רוח רגעיים של גיבורי תרבות בורים, צבועים ומתחסדים, מתלהמים ונבערים. המנהיגות בישראל אינה שונה בכך

המלצת המשטרה להגיש כתב אישום נגד הזוג נתניהו בתיק 4000 (בזק-וואלה) מבליטה שוב את הנזק העצום שגורמים קשרי הון-שלטון לאמינותה של התקשורת. ההשחתה הזאת, הנעשית בשילוב עם מהפכת המידע, מובילה לערעור הסדר החברתי בכל העולם ולאיום הגדול ביותר על הדמוקרטיה.

האמת הפכה לשקר והשקר לאמת. מידע רב שזורם אל הציבור אינו מוסמך ולציבור אין תמיד יכולת שיפוט אמינה שיכולה להכחיש את השקר. מחקרים מוסמכים מוצגים כשקר על ידי חובבנים ושרלטנים, ואילו אמיתות שהיינו משוכנעים שאין לערער עליהן נעשו פוסט-אמת. אנרכיית המידע מתעתעת בנו עד כי קשה להדיוטות להבחין בין מציאות לבדיה ובין האמת המוחלטת לשקר הוודאי. הכללים הופרו וחסר לנו מידע מהימן לגבש דעה, וכשאנו מגבשים דעה אנו נשענים על הערכות נטולות בסיס. אנו גוזרים מסקנות, ואלה הופכות לנחלת הכלל ומופצות ברשתות החברתיות כחומר קטלני.

בנימין נתניהו קורא עיתון
קובי גדעון / לע"מ
להמשך הפוסט

עליה יהודית לצרכים פוליטיים? רעיון שגוי ולא ישים

רוב העליה ופוטנציאל העליה מארה"ב הוא של אנשים המבקשים לחיות בחברה יהודית דתית. לכן, הרעיון שבאמצעות עליה ניתן לחולל מהפך ולשנות את דמותה הימנית של ישראל - מוטעה

הייאוש מהיכולת לסלק את שלטון הימין מביא את מור אלטשולר ("הארץ", 13.11) ודימיטרי שומסקי ("הארץ", 20.11) לקבוע במאמריהם כי יש להעלות לישראל את היהודים הנאורים מארה"ב כדי לדחוק את הימין הישראלי. הימין מסוכן לעתיד הדמוקרטיה וכדי לשנות את "דמותה האתנו-לאומנית" הגזענית של ישראל ולהפוך את החברה הישראלית לחברה דמוקרטית ליברלית, רצוי להעצימה ברזרבות אנושיות מערביות.

אפשר להבין את דאגתם את שני הפובליציסטים הנכבדים, אולם הם אינם נותנים את דעתם על אופייה של העליה המגיעה מארה"ב לישראל בזמן הזה. אילו בחנו את ההרכב הסוציולוגי ייתכן שהיו מוותרים על הצעתם. רוב העליה ופוטנציאל העליה מארה"ב לישראל הוא של אנשים המבקשים לחיות בחברה יהודית דתית ובנטייתם הפוליטית הם מצביעי ימין. לפי נתונים של הדמוגרף פרופ' סרג'יו דלה פרגולה, מארה"ב באים כ-2,000 עולים בשנה בממוצע וכמחציתם מתיישבים בהתנחלויות. ליהודים הליברלים החילונים יש חיים טובים מאוד בארה"ב והם לא יבואו לישראל.

תפילת רבנים רפורמים ישראלים ואמריקאים בכותל המערבי
Sebastian Scheiner/אי־פי
להמשך הפוסט

נתניהו זקוק לפודל, מירי רגב נהנית מהג'וב

בכל פעם שראש הממשלה סופג ביקורת או נזקק לעזרה הוא נכנס לארון ושולח את שרת התרבות לקרב איגרוף. רגב יודעת נפש מנהיגה, איך אומר הפתגם הבדואי: "כלב השייח' הוא כמו השייח'"

בכל פעם שמישהו תוקף את בנימין נתניהו או מבקר את כוחנות ממשלתו, ראש הממשלה נכנס לארון ושולח את השרה מירי רגב לקרב איגרוף. רגב טובה בזה, אוהבת את זה ולא דופקת חשבון. היא גם תוקפת, גם מקבלת תקשורת וגם מגינה על ראש הממשלה, וזה יודע לפרגן ונותן לה להחליף אותו כשהוא נעדר מהארץ. כאשת תקשורת משופשפת, רגב יודעת שהעיקר הוא להיות בכותרות. הציבור שוכח, אבל השם "מירי רגב" נחרט בזיכרונו ונצרב בתודעתו. בכל פעם שהיא תוקפת - זה לא היא, זה נתניהו. 

הידידים של רגב עד היום הם האויבים הפוליטיים שלה מחר. קורבנותיה הנוכחיים הם שני פוליטיקאים שצריכים להיות "על הכוונת" של נתניהו במערכת הבחירות הבאה. הראשון הוא שר האוצר משה כחלון שיורד בסקרים ויש "לסייע לו" לרדת עוד עד ש"כולנו" תיעלם מהבמה הפוליטית. השני שצריך לספוג מנה טובה הוא אביגדור ליברמן, שהיה בפנים, תמך בכל החוקים ועכשיו רוצה למוטט את הקואליציה, ובעיקר - אינו תומך בחוק "נאמנות בתרבות" - הביבי של מירי. וכך, ליברמן "העביר כסף למחבלים" וכחלון בכלל "עובד בקרן החדשה"

"כל מי שמעז לתקוף, לבקר ולערער על מעמד נתניהו ראוי לחטוף מהר, חזק ומיד כדי שייבהל"
עמוס בידרמן
להמשך הפוסט

אבישי בן חיים - ש"סניק מורעל בשירות אריה דרעי

הכתב המוערך חצה את הגבול כשטען שחקירות שר הפנים וצמרת ש"ס הן "חלק ממהלך דיכוי אלים של תנועה מזרחית". אנושי לגלות סימפטיה למקור, אך במבחן האתיקה העיתונאית זה פשוט לא עובר

הכתב המוערך אבישי בן חיים חצה את הגבול. הוא מגן בחירוף נפש על חברו הנערץ השר אריה דרעי, וחרג מכללי האתיקה העיתונאית המקובלת כשקבע באופן נחרץ (מקור ראשון, 23 בנובמבר) שחקירות דרעי וצמרת ש"ס "הן חלק ממהלך דיכוי אלים של תנועה מזרחית".

כמזרחי, הייתי רוצה להאמין לבן חיים אבל לא לפני שדבריו אלה ילוו בעובדות מוצקות שאוכל להישען עליהן. עובדות כאלה לא נמצאו עד כה. לבן חיים קרה מה שקורה לעיתונאים רבים - הם הופכים שבויים בידי המקור שלהם, מגלים אליו סימפטיה ונעשים חברים טובים. זה אנושי, אולם ראוי שערוץ התקשורת המעסיק אותו יאפשר לו פסק זמן מסיקור דרעי כדי שיוכל להתנתק מההטיה הרגשית שהתפתחה אצלו, הטיה שהיא כאמור אנושית אבל אינה עומדת במבחן האתיקה העיתונאית.

אבישי בן חיים. הפך לשבוי בידי המקור
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

שטרנהל, אוניברסליות חייבת משהו שיאזן אותה

הגלובליזציה חידדה מאוד את הפער שבין קידוש ערכי השוויון, החרות והומניזם לבין צורכו של האדם בזהות יחודית ולאום. נראה שעמים אינם לומדים מההיסטוריה ובלי משבר - המטוטלת לא תשנה כיוון

פרופ' זאב שטרנהל טען במאמר שפרסם ב"הארץ" (16.11) כי אימוץ מדיניות ישראלית בדלנית שמתרחקת מהערכים הליברליים, מנוכרת לחזון העמים האוניברסלי של מוסר, שוויון, צדק וזכויות אדם, מעצימה את הלאומנות, השנאה, האנטישמיות ושלילת האחר. טיפוח הרעיונות הפרטיקולריים מביאים להסתגרות, אתניות ושבטיות, הוביל לאסונות בין העמים במאה העשרים והצמיח את הנאציזם והפאשיזם. אצלנו, הגישה מתבטאת בסדרת חוקים כמו "חוק הלאום" וחוק "הנאמנות בתרבות" ובפוליטיקה של הסתה ושיסוי שמדרדרת אותנו לתהומות ופוגעת באנושיות ובחירות האישית. שטרנהל מציע לישראל ללמוד מהניסיון של אירופה ולאמץ מדיניות אוניברסלית ברורה של שוויון, חרות והומניזם. 

זהו העיוורון האידיאולוגי של השמאל, שמבטל למעשה את הלאומיות. השמאל הליברלי טיפח במידה רבה את האינדיבידואליות והאוניברסליות ואת יישום זכויות היחיד על חשבון הכלל ומכך נובע אצלנו למשל גם חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. בתפישתו, יש להציב את האדם במרכז על חשבון הלאומיות הקולקטיבית. קיומם של הניאו-נאציזם והפאשיזם וגם עליית הימין בעולם נובעים מטיפוח הגישה הפרטיקולרית, ולעומת זאת הגלובליזציה והחלשתה של הלאומיות הן הפתרון שיביא את אחוות העמים והן תורמות ליציבות העולמית.

מיצג בגרמניה
HENDRIK SCHMIDT / Picture-Allian
להמשך הפוסט

בנט ושקד דוחפים את ישראל למלחמה מיותרת בעזה

מאבקי ההרתעה ההדדית בין ראש הממשלה ליו"ר הבית היהודי החמיצו את העיקר. על אף שגורל הממשלה נחרץ, השורה התחתונה היא קבינט יותר לוחמני ואווירת בחירות מסוכנת

הם זורקים רפש, דורכים על נתניהו ותוקפים, אבל נשארים בממשלה. הפסקנו לנצח בביטחון אבל נישאר בממשלה, אומר נפתלי בנט. הם מבקרים חריפים אבל לא מוותרים על הג'ובים. הם רוצים את מנעמי השלטון, ההקצבות, הכסף להתנחלויות, את המשרדים הגדולים שהם חולשים עליהם, אבל הם לא מוכנים לעזוב את סיר הבשר - יש להם הרבה מה הפסיד. אנשים ישרים שאינם מוכנים לקבל את מדיניות נתניהו אינם צריכים להישאר בממשלתו. אבל הם, רוצים להיות בפנים ולהרגיש בלי. עשרות הרבנים המשפיעים שבלמו את פרישת "הבית היהודי" מהקואליציה זיהו את הטעות הטראגית שבנט עומד לעשות וצדקו בדאגתם לציונות הדתית.

הניתוח שעשה אתמול (שני) יוסי ורטר ("הארץ" 19.11) דומה לסקירה מאלפת של קרב איגרוף מתוקשר המונה הישגים וכישלונות פוליטיים. זה מעניין אבל נעדר ראיית עומק מרחבית על מה שעלול להתרחש בדרום. נאומיהם הלוחמניים של בנט ושקד מקרבים את סכנת המלחמה ודוחקים את נתניהו לצאת לקרב. זה רק עניין של זמן, שבועות או מעט יותר, שההתפרצות בעזה תתרחש ואז סכנת ההידרדרות למלחמה תהיה בסבירות גבוה. שניהם לא מוכנים לשאול את עצמם לאן היא תוביל, מה יהיה המחיר שישלמו לוחמי צה"ל ומה תהיה התוצאה הסופית. אחרי נאום הביקורת שהשמיעו צריך היה ראש הממשלה לפטרם לאלתר. במדינה מתוקנת זה היה מתרחש. אצלנו הכל מותר והדבר מוכיח שוב את רפיסותו של ראש הממשלה.

בנט ושקד בנאום שבו הודיעו כי אינם מתפטרים מהממשלה, אתמול
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

לקיים את הבחירות מהר ככל האפשר

קיצור פרק הזמן עד ליום הבוחר יביא לצמצום בזבוז הכספים והמשאבים וחשוב מכך - יאפשר להתמודד טוב יותר עם קמפיין שצפוי להיות עמוס בהשמצות ואלימות מילולית מסוכנת

הבחירות הכלליות צריכות להתקיים מהר ככל האפשר. אסור לדחותן למועד רחוק. מערכת הבחירות הבאה תהיה רווית השמצות, תעמיק את הקרע בעם והיא עשוייה להיות אלימה ומתוחה מאוד. לכן, ראוי לקצר את התמשכותה כדי להוריד את גובה הלהבות וכן כדי לחסוך בכסף ובמשאבים ציבוריים. ראוי ללמוד מן הניסיון של המדינות הליברליות באירופה, בהן נערכות הבחירות בתוך חודש וחצי עד חודשיים וההכרעה נופלת בזמן קצר. 

ניסיונו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לדחות את הבחירות לחודש מאי ולקיימם מיד בתום חגיגות יום העצמאות ה-71 נגוע בשחיתות ציבורית. נתניהו "יככב" באירועי יום הזכרון לשואה והגבורה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ובחגיגות יום העצמאות ואולי גם "יום ירושלים" שנותנים לו במת בחירות מתוזמנת. אין לדבר הזה מקום בתקופה של מערכת בחירות, שכן הוא יוצר אפליה וחוסר שוויון מול המתחרים. אין ספק כי נתניהו ינצל אירועים ממלכתיים ומשאבים ציבוריים כדי לחזק את מעמדו ולצבור נקודות לקראת הכרעת הבוחר, וגם זה דבר פסול מעיקרו, בעיקר כשהבחירות מתקיימות ביוזמת הקואליציה.

החגים והמועדים לא הוגנים כלפי מתחריו של נתניהו
עמוס בידרמן
להמשך הפוסט

הברית הלא קדושה בין נתניהו ובנט לחמאס

ראש הממשלה ויו"ר הבית היהודי לא רוצים למוטט את השלטון בעזה מכיוון שכל עוד הוא שם - אין מו"מ ואין התקדמות מדינית. זהו תנאי הכרחי, לפי חזון הימין, להגשמת הציונות. חמאס מסייע לשניהם

המלחמה בין נפתלי בנט לאביגדור ליברמן על השליטה במשרד הביטחון לאחר הבחירות נמשכת במלוא עוצמתה. היא חסרת מעצורים ונטולת אדרה ממלכתית מחייבת. מדובר בשני שרים בכירים היושבים בקבינט המדיני-ביטחוני ומשמיצים אחד את רעהו. השבוע האשים ליברמן את בנט כי תמך בקבינט בהעברת הכספים לחמאס, בתגובה להאשמתו של בנט כי הכספים הם "דמי פרוטקשן" להשגת שקט מדומה וכי הדבר פוגע בהרתעה. זה לא הפריע לשני השרים המתלהמים, הדוחפים לצאת לקרב, לקבל את המתווה להפסקת אש כשידו של חמאס על העליונה.

האמת צריכה להאמר - בנט כמו נתניהו אינו מעוניין למוטט את שלטון חמאס בעזה. שניהם מעוניינים בהמשך שלטונם של איסמעיל הנייה ויחיא סינוואר משום שהם משרתים היטב את השקפת העולם של הליכוד והבית היהודי. כל עוד חמאס ממשיך לשלוט ונמשך הנתק בין יהודה ושומרון לרצועת עזה - אין משא ומתן ואין התקדמות מדינית. כשאין התקדמות מדינית אפשר להמשיך במפעל ההתנחלויות ולמנוע את כינונה של המדינה הפלסטינית שהבית היהודי מתנגד נחרץ להתהוותה. לכן, על פי חזון הימין הישראלי, הברית הבלתי קדושה בין החמאס לנתניהו והבית היהודי הכרחית להמשך הגשמת הציונות. נתניהו לא רק מקדם את האג'נדה הזאת, הוא מוביל אותה בעצמו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החינוך נפתלי בנט, בתל אביב בנובמבר האחרון
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

ברקוביץ' לא ינצח בבחירות בירושלים

החילונים מוליכים עצמם שולל אם הם חושבים שעופר ברקוביץ' יכול לנצח בסיבוב השני מחר. בסוף, ההיגיון הדתי-חרדי-מזרחי ועמדת הרבנים הם שמנהלים את "הדמוקרטיה" בעיר והשפעתם על ליאון תהיה עצומה

הבחירות בירושלים מסמלות את האפליה על רקע דת, גזע ומין בעיר. בדרך כלל, מפלגות הרוב השולט הדתי-חרדי מדירות נשים, התושבים הערבים אינם חלק מהתהליך והשכונות הערביות מופלות לגמרי לרעה בחלוקת המשאבים. זאת ועוד, מנהיגים ופעילים ירושלמים קוראים להצביע למועמד דתי ומזרחי. הדבר צפוי להשפיע גם על תוצאות הסיבוב השני שיתקיים מחר (שלישי) ועל אופי ההתנהלות העיר.

החילונים בירושלים מוליכים את עצמם שולל. המצב מטעה משום שהרבנים אינם קוראים עיתונים, אינם עוקבים אחרי הרשתות החברתיות ואינם מושפעים מהאווירה בקרב הציבור החילוני. הם חיים בתוך העולם שלהם, עולם התורה, מקצתם בזים לכל דבר נאור ומגלים אתנוצנטריות כלפי העולם החילוני. אלה האישים שיחרצו את גורלה של העיר לשנים הקרובות. כל מי שנמצא בתוך העולם החילוני חי במציאות המתעתעת הזאת. נדמה לך שהעולם שאתה חי בתוכו הוא הקובע. אבל לא - ההכרעה נופלת על ידי רבנים והרוב הגדול נשמע לדבריהם כדין תורה שיש לכבד.

משה ליאון ועופר ברקוביץ'. מגמת עזיבת החילונים תימשך
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

הבחירות לרשויות המקומיות – סנונית המבשרת את בוא האביב

דפוסי ההצבעה מצביעים על רצון לשינוי והתנערות מסיאוב שלטוני ועל התייצבות של הדור החדש לצד אלטרנטיבה ראויה, כשזו קיימת. הלך רוח הזה ישפיע גם על הבחירות לכנסת

אנו נוהגים לומר שהבחירות לרשויות המקומיות אינן קשורות לבחירות לכנסת ויש לעשות הבחנה בין פינוי האשפה וצורכי החינוך המקומיים לבין החלטות הנוגעות לשלום ומלחמה. באמירה הזאת יש מידה לא מבוטלת של אמת, אבל לאור ניתוח מסוים של תוצאות הבחירות, אני מרשה לעצמי לחלוק הפעם במידת הזהירות הנדרשת על קביעה גורפת זו.

הבחירות לרשויות המקומיות מבשרות רצון לשינוי, התנערות מסיאוב ועייפות מן המנגנונים הקיימים, וזה חלק מהתהליך שהחברה עוברת. הישראלים משתוקקים להחליף ישן בחדש. זה חלק מהטרנד. תאוות הסיפוקים אינה פוסחת על הפוליטיקה. ביום הבחירות ביקרתי במטות רבים בכל מיני אזורים בארץ וחשתי בהצבעות המחאה. הבחירות לרשויות המקומיות הן טפטוף שעשוי להפוך למבול משום שכל שלטון זורח מגיעה שעתו לשקוע.

נבחרות בלוך וקליש
גיל כהן מגן; דוברות חיים בחיפה
להמשך הפוסט

ישראל השתגעה, והכל בגלל בן אדם אחד

מנדלבליט נוקט סחבת באמצעות איחוד תיקי החקירה נגד ראש הממשלה. פרק הזמן עד הבחירות יצמצם את יכולתו להמציא תירוצים נוספים. אם לא יסיים עבודתו - יש עילה לתבוע אותו בגין שיבוש חקירה

ישראל השתגעה - כל המערכת הפוליטית מגויסת כדי להבטיח את עתידו של בנימין נתניהו ומשבשת לשם כך את מערכות השלטון. בשום מדינה מתוקנת לא הולכים לבחירות לפי גחמה של אדם אחד. אם יחליט נתניהו יהיו בחירות ולא - לא יהיו. הכל תלוי בקצב התקדמות החקירות. הוא יודע שיש להכריז על בחירות לפני שתינתן המלצת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. המשבר התורן - חוק הגיוס - היה רק תירוץ. עכשיו, כשירד הנושא מסדר היום, צריך לחפש תירוץ חדש מדוע יש לפזר את הכנסת.

וייתכן שאין צורך בתירוץ. "אי אפשר למשול!", יאמר נתניהו לעם. ולאנשיו יאמר, הלחצים והתביעות גדלים, הבקשות הפופוליסטיות של שנת בחירות הן בלתי נסבלות. נמנע אותן ונגיד לעם שנחסוך כך מיליונים - ועל הדרך נזכה בעוד כמה דיווידנדים של מצביעים שיקבלו הוכחה שראש הממשלה שומר על הכסף הציבורי וזה ימצא חן בעיניהם.

נתניהו ומנדלבליט בפתח ישיבת הממשלה
מרק ישראל סלם
להמשך הפוסט

יגאל עמיר לא רצח את השלום, להיפרד מהפלסטינים זו מטרה

23 שנה אחרי רצח יצחק רבין ולקראת העצרת במוצ"ש בכיכר, ברור לגמרי עובדתית והיסטורית שהפלסטינים היו אלה שהכשילו את תהליך אוסלו. השלום שאנו מייחלים לו אינו בפתח אך זה עדיין היעד שאליו צריך לחתור

בשבוע שעבר מלאו 23 שנים לרצח המתועב של ראש הממשלה יצחק רבין וסוף השבוע יצויין ה-4 בנובמבר בעצרת בכיכר. ברור לגמרי עובדתית והיסטורית שיגאל עמיר לא רצח את השלום ואת שגשוג האזור. רוצחי השלום היו המנהיגים הפלסטינים בראשות יאסר ערפאת שהמשיכו לגבות את הטרור הרצחני בעקבות הסכם אוסלו, לא השלימו עם קיומה של ישראל, נתנו חמצן בידי מתנגדי השלום הישראלים והרסו את אמון הישראלים בו. הנזק שנגרם בדעת הקהל קיים עד עצם היום הזה. יגאל עמיר הוא רוצח שפל ומתועב אבל לא הוא שינה את כיוון ההיסטוריה - הפלסטינים עשו זאת.

מחנה השלום הישראלי, שיש לו כוונות טובות, לא עשה חשבון נפש אמתי. הוא לא הסיק את הלקחים הממשיים מכישלון התהליך - שאי אפשר להשיג בבת אחת הסדר כולל בינינו לבין הפלסטינים. הפלסטינים אינם רוצים בכך באמת ואינם מסוגלים לכך. גם התרבות הפוליטית שלהם לא השתנתה. הם חושבים אחרת מאתנו. התנהלותם היתה לצנינים בעיני רבים משוחרי השלום, ואלה התפכחו מאז ואינם מוכנים ליפול בפח שהקיצונים הפלסטינים מבקשים לטמון למדינת ישראל.

משפחת רבין בטקס בהר הרצל בשבוע שעבר
מארק ישראל סלם
להמשך הפוסט

ירושלים תבחר במשה ליאון, ואין בכך שום בשורה עבורה

כל מי שמכיר את הלך הרוחות הירושלמי ואת עמדת פרנסי העיר יודע כי התלבטות הרוב לא היתה בין ברקוביץ' לליאון אלא בין ליאון לאלקין. ירושלים זקוקה לרפורמטור גדול וליאון אינו כזה

ראש העיר הבא של ירושלים יהיה משה ליאון. זה ברור לגמרי הן מניתוח תוצאות הסיבוב הראשון והן לכל מי שמכיר את הלך הרוחות הירושלמי ואת עמדת פרנסי העיר, בעיקר הרבנים ואנשי הדת. המתלבטים הירושלמים מהזרם המסורתי, הדתי, הימני - זה שקובע את זהות ראש העיר - לא התלבטו בין ברקוביץ' לליאון אלא בין ליאון לאלקין. כעת, מרווח ההתלבטות הזה יצטמצם.

משה ליאון ייבחר משום שהוא חובש כיפה. הרבנים לא יוכלו להכריע אחרת. אדם ירא שמיים עדיף מבחינתם על חילוני ולכן סביר להניח שהם יחבקו את ליאון הקרוב אליהם יותר ברוחו, בהוויה שהוא משדר וברקע שממנו הוא בא. ראוי מבחינתם להעדיף אדם דתי על פני אדם שאינו דתי. בבתי הכנסת האשכנזים והספרדים תהיה לליאון עדיפות ברורה וגם אם היו חרדים שחצו את הקווים והצביעו למועמד חילוני - הרי שתופעה זו נמצאת בשוליים.

משה ליאון ורעייתו ביום הבחירות
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

הרצח בפיטסבורג - פני האגואיזם החברתי של טראמפ

הניאו-ליברליזם הפרוע בארה"ב הוא קרקע פורייה לאנטישמיות. בעוד הנשיא מתעלם מתהליכים מסוכנים המתרחשים בהשראתו, החברה האמריקאית הפכה לכזו של שווים ושווים יותר. מכאן קצרה הדרך לתביעת העליונות הגזעית

עצוב לראות את מעשה הרצח של 11 מתפללים בבית הכנסת בפיטסבורג. רוברט באוורס, לאומן מטורף החרד לעליונות הגזע הלבן והמשך תנועת המהגרים לארה"ב ובכלל זה ההגירה היהודית, ביצע מסע נקם הנובע משנאה ואנטישמיות.

ההתקפה הזו מסמנת נקודת מפנה בחיי הקהילה היהודית. לפי הליגה נגד השמצה, ב-2017 הוכפל במספר מקרי האנטישמיות בארה"ב וחלה עלייה של 59% במספר  המקרים בקמפוסים. האנטישמיות אינה צומחת בלי עשבים שוטים המתהווים בתוכה והיא מתפרצת כלפי כל מי ששונה ומאיים על ההגמוניות שהיא מטפחת. הפעם היהודים נפלו קורבן לטירוף המערכות שאוחז בארה"ב בשנים האחרונות. מדובר בגל מתעצם והולך של שנאה אשר מטפחים מנהיגים בכירים, מטיפים וניאו-נאצים, כדוגמת "קו-קלוקס-קלן". 

אנשי קהילת סקווירל היל מתכנסים להדלקת נרות לזכר קורבנות הירי, אתמול
AFP
להמשך הפוסט

אז מה אם הוא גנב קצת, העיקר שעשה דברים טובים

הבחירות לרשויות המקומיות הן מבחן מוסרי עבור המצביעים. עליהם לסמן לאנשי ציבור בשלטון המוניציפלי קו ברור: הורשעת? מעלת? ספגת קלון? לך הביתה

פרשיות שחיתות רבות שטרם נפלה בהן הכרעה עומדות ותלויות נגד ראשי רשויות מקומיות. ישנם מקרים שהיתה הרשעה, אבל זה לא מפריע למורשעים לנסות ולזכות שוב באמון הבוחר. הם יודעים שהציבור של היום סלחן יותר כלפי תופעות של גניבה, מעשים פסולים והרשעה עם קלון. נו, אז מה אם גנב קצת? בסופו של דבר הציבור קובע, ופני המנהיג כפני הציבור, ואם הציבור החליט לכופף את אמות המידה המוסריות - אין לערער על קביעתו. רשימת ראשי הרשויות הללו פורסמה בתקשורת וידועה לציבור.

נפגשתי לאחרונה עם תושבים רבים שמוכנים לסלוח לראשי עריהם או למועמדים לכהונה זו על פשעיהם הציבוריים. "לא נורא", אמרו לי, "אין בעיה שייקח קצת גם בשבילו, העיקר שיעשה למעננו..." הנורמות הללו חדרו עמוק לתודעת ציבורים רבים, והן מאיימות על המוסר החברתי, משמשות דוגמה רעה לילדינו ומשחירות את פני המדינה. מקומם לראות תמונות של מועמדים בעלי עבר מפוקפק המבקשים לייצג את האינטרסים שלנו ולדאוג שכספנו ילך לשיפור אזור מגורינו.

יצחק רוכברגר. רוצה להיבחר שוב
אילן אסייג
להמשך הפוסט

החוק להפללת הזנות - גול עצמי למאבק בהטרדות המיניות

הקשחת המאבק בזנאים אינה הדרך לבטא אמירה ערכית נכונה מכיוון שהיא רק תלבה הטרדות מיניות ומעשי אונס, זירה חשובה עוד יותר ביחסים בין המינים. אם המטרה היא לצמצם את הזנות יש לפעול במסגרות החינוך ולא במסגרות חוקיות

החוק להפללת לקוחות זנות עבר אמש (שני) בקריאה ראשונה בכנסת. חברות הכנסת שיזמו אותו מציינות כי מדובר באמירה ערכית וכי הן מבקשות להוציא אל מחוץ לחוק את ניצול גופה של האשה והשימוש בו לצרכיו של הגבר. לכן קובע החוק קנס של 1,500 שקל על גבר שניצל זונה וסכום זה יוכפל אם יצרו גבר עליו בשנית.

אלא שאליה וקוץ בה. מלחמה בזנות עשויה אולי להרתיע חלק מהגברים אבל היא רק תגביר את ההטרדות המיניות ומעשי האונס שהח"כיות מבקשות לצמצם. בכך הן למעשה מבקיעות גול עצמי למאבק בהטרדות המיניות, שהוא החמור ביותר ביחסי גברים-נשים במרחב הציבורי בכל העולם. אכן יש כאן אמירה ערכית, אבל לפעמים ראוי להקריב מערכת ערכים מסוימת לטובת מערכת ערכים הנעלים ממנה.

אישה יושבת בחדר מואר בתאורה אדומה אפלולית, דלת החדר פתוחה ומבעדה נראים גבר ואישה נוספת
גטי אימג`ס
להמשך הפוסט

לרעיונות גדולים, כמו היפרדות חד-צדדית, נדרש זמן להבשיל

העקרונות שהציג ב-1999 דן שיפטן להפרדה מושכלת מהפלסטינים זוכים כעת לתמיכת המכון למחקרי ביטחון לאומי. לנוכח הכאוס המדיני, הבחירות הקרובות צריכות לעסוק בהם

חלפו כמעט 20 שנה מאז פרסם המזרחן דן שיפטן את ספרו "כורח ההפרדה", שבו הציע לישראל ליזום הפרדה מושכלת, חד-צדדית, הנובעת מתוך הערכה שבעת הזאת אין סיכוי להשיג שלום עם הפלסטינים. לאחרונה הציג המכון למחקרי ביטחון לאומי תוכנית מדינית חדשה המציעה לישראל הפרדה ביהודה ושומרון מתוך שליטה ביטחונית מוחלטת על כל השטח ובכלל זה בקעת הירדן.

כאשר הציג שיפטן את חזונו רוב המערכת הפוליטית עדיין האמינה שיש סיכוי להשיג הסכם קבע לשלום עם הפלסטינים. היום מתרחבת ההכרה שהדבר אינו פשוט כלל ועיקר והשאיפה צריכה להתמקד בחתירה להסדרים זמניים חד-צדדיים. ההפרדה צריכה למנוע את כינונה של מדינה רב-לאומית בין הירדן לים. לעם נדרש זמן להבשיל לביצוע מהלכים מדיניים. שינוי של תרבות פוליטית וחברתית מתהווה עם הזמן לאחר התנסויות, התפתחויות, זרמי חשיבה חדשים הנובעים מכישלונות, לאחר שמוצו מהלכים שלא צלחו וכן חילופי דורות.

דן שיפטן
חגי פריד
להמשך הפוסט

אביגדור ליברמן - תפסיק לאיים ותחליף דיסקט

שר הביטחון הוא דברן חסר תקנה. דיבוריו, כמו גם אלה של נתניהו, משקפים את אזלת היד של הממשלה. במקום זאת, יש להפנים שתגובה צבאית נוספת היא חסרת תועלת ושראוי להחליף את כיוון החשיבה ולדבר עם חמאס

הוא שוב מאיים... הפעם הוא אומר שצריך להנחית מכה קשה על חמאס. שר הביטחון אביגדור ליברמן קם כל בוקר עם איום חדש-ישן. יותר מזה, הוא קורא לקבינט לקבל החלטה להכות. בינתיים הילדים בבאר שבע יישארו היום (רביעי) בבתים אחרי פגיעת הרקטה. כולנו מכירים את המשפט מהסרט "הטוב, הרע והמכוער": if you want to shoot - shoot, don't talk". חמאס כבר מזמן לא לוקח אותו ברצינות.

דברן חסר תקנה, ליברמן, בריון המלים ונעדר המעשים. התנהלותו בנוגע לנעשה בדרום מזכירה את זו של מנחם בגין, שעלה פעם אל דוכן הכנסת על רקע ביקורת על חוסר תפקוד הממשלה ואמר: "אני מבקש להודיע לכנסת כי הממשלה בישראל עומדת למשול...".

ליברמן באוגדת עזה
אליהו הרשקוביץ
להמשך הפוסט

פרשת לוסי אהריש - כשפוליטיקאים הופכים למכת מדינה

מימין ומשמאל עושים הון פוליטי מההקצנה תוך הזרמת אדרנלין רעיל לעורקי התקשורת והציבור. ההחלטה עם מי להתחתן היא עניין אישי שאין להתערב בו. באותה נשימה, זכותו של יהודי לשמור על ייחודו ולא להיות מואשם בגזענות

לוסי אהריש התחתנה עם יהודי. אין אפוטרופוס לאהבה, זה עניין אישי ואין להתערב בו, אך הפוליטיקאים משני צדי המתרס הביעו כל אחד עמדה הפוכה כדי להשיג עוד מעט פרסום מהאירוע. אין להתפלא על כך שכן הפוליטיקאים הפכו למכת העולם. אורן חזן ושלי יחימוביץ עלו בתגובותיהם על כל האחרים. היא כותבת לבייס שלה והוא כותב לבייס שלו. איך אמר לי חבר, זאת "בייסוקרטיה" של החברה. התגובות חיזקו את חזן והשיגו את מטרתן מעל למצופה. מרכז הליכוד כבר הוכיח שכשהוא אוהב משהו וחושש לדבר עליו מפאת הביקורת - הוא מסכים.

חזן אינו מפתיע בגסות הרוח שלו ומגלה בהתנהגותו סימנים פסיכופטיים. הוא פרסם הודעה פוגענית המאשימה את לוסי אהריש "שפיתתה נפש יהודי לפגוע במדינתנו ולמנוע מעוד צאצאים יהודים להמשיך את השושלת היהודית" והזמין אותה להתגייר. חזן עולה על העצבים, הוא מתריס ומתסיס. הוא אוהב לחולל שערוריות. זהו הסגנון היום - מתייחסים אליך רק אם אתה מקים מהומה ואם אתה מרגיז ומקומם. באירוע זה, פוליטיקאים רבים קיבלו הזדמנות להגיב - זו היתה הרמה להנחתה. יש להם במה לחבוט ועוד קצת פרסומת לפני הפריימריס הצפויים וזו הזדמנות טובה לרצות את ציבור המצביעים שלהם ולתת להם את מה שהם אוהבים לשמוע.

אורן חזן ושלי יחימוביץ
מוטי מילרוד ואוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

מנהיגי המרכז-שמאל, התכנסו בחדר וצאו רק שיעלה עשן האחדות

אגו הוא המרכיב שמשבש את שיקול הדעת, מונע אחדות שורות והקמת מחנה שיוכל להפיל את שלטון נתניהו. כל אחד ממוביליו משוכנע שיש צורך בוויתור אישי עד שזה מגיע אליו. השעה ההיסטורית דוחקת, העם משתוקק לאחדות הזו

אגו הוא דבר חיובי בכל הקשור לשמירה על ביטחונו העצמי של מנהיג. ואולם לפעמים הוא חזק יותר מן התבונה הפוליטית, וכשמדובר בעתיד של מדינה צריך לדעת לדחוק אותו. במחנה המרכז-שמאל מתקשים להתגבר על האגו והוא צץ שוב ושוב בלא הרף. זוהי הסיבה לכך שאיחוד הכוחות נמנע, והשינוי הדרוש לחברה ולמדינה מבושש לבוא. זה שנים רבות שמנהיגי המחנות אינם מצליחים להתאחד כדי להביא שינוי לישראל. הם שקועים בעצמם ואינם מסוגלים לראות את המרחב הדורש עתיד אחר במחיר של ויתור אישי למען הכלל.

הכלל הראשון לאיחוד צריך להיות שלא פוסלים ולא מחרימים איש. הרבה מנהיגים אינטליגנטים מבינים זאת היטב כשמדברים על הצורך באיחוד כוחות ובאחדות פנימית. הצרה היא שכאשר נכנסים לפרטים ומתגלה הצורך בוויתורים הדדיים כדי לקשור את החוטים, פתאום מתגלים הפערים, השנאות והניכור, ופורצת ביקורת שאינה נותנת סיכוי ובולמת את יצירתה של כוורת רצויה בדרך לשינוי הכיוון של ההיסטוריה. המשותף בין כולם רב על המפריד. אפשר להשיג הסכמות מהר מכפי שחושבים. אך כל אחד מהמנהיגים תומך באחדות בתנאי שהוא יוביל את המחנה. וכן...  אסור לשכוח, בלי פלוני גס הרוח ובלי אלמוני שייזכר לו לדיראון עולם ויכוח מתריס מלפני שנים, אין סליחה ומחילה אלא בגלגול הבא. ובינתיים שוכחים את העיקר.

קריקטורה שבה יאיר לפיד מאיץ בתומכיו לא לענות לטלפונים ממטה גבאי
ערן וולקובסקי
להמשך הפוסט

ממשלה שלא רוצה לטפל ביוקר המחייה - שתזוז הצדה

בכל הקשור למחירי המזון והדיור, הממשלה הזאת צריכה לקבל ציון אפס. ולא, אל תספרו לי על המדד, אני מסתכל על מה שקורה בסופרים ובשווקים. פעם נהגו לומר לצרכנים "תשברו את השוק", היום צריך לשבור את הממשלה

אם נכנסתם לאחרונה לסופר או ערכתם קניות בשוק, ודאי הבחנתם שהמחירים גבוהים. אני רוכש ארבעה-חמישה מוצרים ומשאיר כ-100 שקל. ביקרתי השבוע בשוק ונחרדתי ממחיר הענבים לקילו - 34 שקל. 28 שקל הם מחירי הפירות הנעים בדרך כלל סביב 16-18 שקל לקילו. פשוט טירוף. כשנכנס שר האוצר ללשכתו הוא הציב את הורדת יוקר המחייה והדיור בראש סדר העדיפויות שלו ואחרי קרוב לארבע שנים אנו עדים לאכזבה של ממש. אפקט המחאה החברתית מתרחק והמחירים מזנקים מחדש.

בכל הקשור להורדת יוקר המחייה, הממשלה הזאת צריכה לקבל ציון אפס. זהו כישלונה הכלכלי הגדול ביותר. היא לא טיפלה במונופולים, נכנעה לרשתות, אינה מוכנה להתעמת עם שום גורם משמעותי, לא ביטלה מכסים על יבוא היכן שצריך ונתנה לחמדנים שהבינו שהצרכן פראייר לעשות עליו סיבוב. ועכשיו, אחרי ששכר המינימום עלה, אפשר לעגל מחירים ואיש לא יבחין שממשיכים לעבוד עליו.

4-5 מוצרים ומגיעים למאה שקל
רמי שלוש
להמשך הפוסט

נחוץ הסכם טראמפ-פוטין ליציבות בגבול הצפון

נתניהו הציג יחסי קרבה בולטים עם נשיא רוסיה אך אלה התבררו כאחיזת עיניים. עכשיו, כשהנמר הרוסי פוער את פיו, אנו רצים אל האריה האמריקאי השואג כדי לבקש חבל הצלה. ישראל חייבת לחבר ביניהם כדי לשמור על מרחב התמרון שלה

ולדימיר פוטין הוא מנהיג חזק הנהנה מאשראי בלתי מוגבל בארצו. אדוארד לוקאס בספרו "המלחמה הקרה החדשה" מצביע על כך שרוסיה "שואבת חיזוק ממשאבי הטבע, ממשטרה חשאית יעילה ומתקשורת חונקת והערך הראשון שלה אינו החופש אלא יציבות כלכלית". רוסיה שנשלטת היום על ידי חבורת ק.ג.ב, מפעילה בנחישות כוחות מזוינים ומצפצפת על המערב. תוקפנותו של פוטין נחשפה בחצי האי קרים, בגיאורגיה, באוקראינה ובניצול הזדמנות טובה שנקרתה בסוריה כדי לבסס את אחיזתו ולהקים נמלי ים ואוויר באזור שארה"ב נטשה. זהו המנהיג שאיתו צריך לייצר מכנה משותף כדי להגן על גבולנו הצפוני.

האינטרסים הרוסים אינם זהים לאלה של ישראל. לרוסיה יש אינטרסים במזרח התיכון כמו במקומות רבים בעולם. ברור עם זאת שאין לרוסיה עניין שישראל תסתבך עם סוריה. ולכן, כך לפי מומחים במערב, טילי S-300 שיסופקו לדמשק יהיו בשליטה רוסית ובפועל עשויים להגביל יותר את חופש הפעולה האווירי הסורי. רוסיה מחזיקה בסוריה כבן ערובה כלפי המערב ומבקשת בדרך זו להסיר את הסנקציות שהוטלו עליה בידי המערב ומאוד מעיקות עליה.

טראמפ ופוטין בפסגת הג'י-20 בהמבורג, בשנה שעברה. מהבית הלבן נושבת רוח של ידידות כלפי פוטין וחשדנות, אפילו טינה, לבעלות הברית הוותיקות
Carlos Barria/רויטרס
להמשך הפוסט

שפלותו של המין האנושי בוקעת מהירוק הפורח של יער פונאר

כבן להורים מעיראק, חוויות השואה לא היו חלק מהזהות המשפחתית שעליה גדלתי. אולם בבית הספר החרדי בו למדתי, סיפורי השואה הטביעו בי חותם עמוק יותר מכל אירוע מכונן בחיי. השבוע ביקרתי בווילנה, זו שהיתה "ירושלים דליטא"

השבוע מלאו 75 שנים לחיסול גטו וילנה והשמדת אחת הקהילות היהודיות החשובות בעם היהודי. יצאתי לשם בשליחות הקונגרס היהודי העולמי כדי לשאת דברים בטקסים הממלכתיים לזכר הנספים. וילנה היתה עיר יהודית ולא לחינם נדבק בה התואר "ירושלים דליטא". עוצמתה הרוחנית והתרבותית הקרינה על מזרח אירופה כולה והפיחה בה רוח יהודית במשך מאות שנים. 70 אלף מיהודי ליטא נרצחו באכזריות והובלו כצאן לטבח ביער פונאר הסמוך לווילנה. סיפרתי לראש העיר שהמספר הזה הוא פי שלושה מכל חללי מערכות ישראל מאז הקמת המדינה.

השבוע, 75 שנים אחרי שהקהילה היהודית הפורחת של וילנה נעלמה באש וקוצים מורעלים, ליטא אינה עוד מה שהיתה. המדינה הבלטית היא בית יוצר לרבבות יהודים יוצרים והוגים, מעצבי תרבות ורוח. ביער פונאר צומחים כעת עצים והכל בו ירוק. הליטאים באים לכאן כדי ליהנות מהטבע, הפריחה והשקט, ורק האנדרטה הממוקמת במרכז היער מזכירה את שפלותו של המין האנושי.

האנדרטה בלב יער פונאר
משה בן עטר, בסיוע הקונגרס היהודי העולמי
להמשך הפוסט

ראוי להטיל ספק בתחזיות של מומחי הצבא

דו"ח נציב קבילות חיילים לשעבר, השפעת שינויים ערכיים בחברה על הצבא והלקחים ממלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון השנייה מחייבים את כולנו לברוח מפרדיגמות. ראוי שתהיה ביקורת מחמירה על כשירות צה"ל

העיתונאי בוב וודוורד מביא בספרו על נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, את עדותו של דרק הארווי , חבר המועצה לביטחון לאומי, הטוען שישראל לא תוכל להגן על עצמה מפני מתקפה מסיבית של חיזבאללה והדבר "עלול לגרום קטסטרופה". בתדרוך שנתן לטראמפ טוען הארווי את מה שאנחנו יודעים: חיזבאללה צבר כ-150 אלף רקטות לעומת 4,500 שהיו ברשותו ב-2006.

הארווי טועה. ישראל יכולה להשאיר אדמה חרוכה בלבנון במלחמה הבאה - עוצמת האש של צה"ל חזקה מאי פעם. במקביל לתחזית של פקידים וסוכנויות מודיעין אמריקאיים, נחשף לאחרונה דו"ח של האלוף יצחק בריק הטוען כי צה"ל אינו ערוך למלחמה הבאה. במסמך מציג בריק, בעבר נציב קבילות חיילים, תמונה מדאיגה על מצב כוח האדם בכל הזרועות וכן במערך הלוגיסטי, תמונה שמשפיעה על איכות הצבא. הכול בסדר, טוענים בצה"ל. הליקויים תוקנו והצבא ערוך לכל תרחיש. עם זאת מוסיפים שם כי "כשירות הצבא לעולם תהיה חסרה". 

כוח צה"ל בכניסה ללבנון במהלך מלחמת לבנון השנייה
Emilio Morenatti / AP
להמשך הפוסט

בערב יום הכיפורים, הביטו על הבדידות וחפשו חבר לחיים

אברהם היה אלמוני, צנוע ונחבא אל הכלים. בדידותו העיקה עלי, אך בפגישותינו ידעתי שאפשר להמתיק סוד. סיפורינו יישארו עלומים לנצח. כעת, משהלך לעולמו, אני יודע: חבר לחיים הוא צורך נפשי של האדם

הוא היה אלמוני, צנוע ונחבא אל הכלים ויותר מכול - אדם בודד. הכרתי את אברהם לפני שנים רבות. הוא רצה חום וקרבה חברית. חשתי בבדידותו הרבה והיא העיקה עלי מאוד. התקרבתי אליו כי הרגשתי שהוא זקוק לחבר, לאהבה שאינה תלויה בדבר. במשך שנים ישבנו בקביעות פעם בשבועיים בבית קפה תל-אביבי או בביתו ושוחחנו - זה נתן לו אנרגיות. אברהם היה איש טוב, קר רוח וסבלני, חכם ונדיב באופן נדיר, סוג של צדיק תמים בדורותיו. הוא סייע במתן בסתר לאנשים רבים.

נדיבותו היתה עד אין קץ. לפני כמה שנים החליט לעזוב את ביתו הגדול והרחב בשכונת בבלי בתל-אביב ולעבור לדיור מוגן כדי שלבתו ולמשפחתה יהיה בית טוב לגור בו. שאלתי אותו: "אתה מפנה את ביתך כדי שלבתך יהיה בית? טרם מלאו לך 70!". "אני רוצה לעזור לילדה", ענה לי, "וחוץ מזה חסרה לי חברה". בדידותו הציקה לי גם אחרי שסיפר לי על פרקי הזמן שהוא שרוי בדיכאון עד שלפעמים אינו רואה טעם בחייו. מאז הגיע לדיור המוגן, לפני כשנתיים, הוא חש בטוב ולאחרונה גם הכיר חברה - אלמנה שמתגוררת במקום, וזה שיפר את מצב רוחו.

איור של אדם בודד
איור: ערן וולקובסקי
להמשך הפוסט

מחיר הזלזול הפלסטיני בארה"ב

כמו אחרי העברת השגרירות לירושלים וקיצוץ הסיוע לאונר"א, גם כעת העולם אדיש לפלסטינים. סביר שהם ימתינו לתוצאות הבחירות בקונגרס כדי להחליט על צעדיהם, אבל גם אם ייאותו לחידוש הדיאלוג - יעשו זאת למראית עין

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ שינה את הכללים. החלטת הממשל לסגור את משרדי אש"ף בוושינגטון מבהירה לרשות הפלסטינית שאין מתנות חינם. המעצמה העולמית אינה מוכנה עוד לשחק לפי כללי העבר, לפיהם בבוקר מקללים את הנשיא ומחרימים את ארה"ב ובערב מבקשים כסף כדי להתקיים. זה לא הולך יחד. במשך עשרות שנים הזרימה ארה"ב מיליארדי דולרים לרשות הפלסטינית ולארגונים בינלאומיים שסייעו לחינוך, לבריאות, לסעד ולתעסוקה, ועכשיו היא אינה מוכנה עוד למשחק הזה. ההשתלחות הפרועה של סאיב עריקאת, שכינה את מדיניות ארה"ב "בריונות", אינה מקובלת בהתנהלות מול מעצמה ולא תגרום לה לשנות את מדיניותה.

בטווח הקצר הפלסטינים ישמרו על כבודם. המנהיגים לא יוכלו לחרוג מן התרבות הפוליטית הנהוגה אצלם, אולם בטווח הבינוני הם לא יוכלו להמשיך ולהחזיק בחבל בשני קצותיו, להתעלם מארה"ב ומהשפעתה הגדולה על הקהילה הבינלאומית. הפלסטינים לא ירוויחו מכך שום דבר חוץ מן הכבוד המפוקפק שהוביל אותם אל סף התהום בכל שנות הסכסוך המתמשך.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ והנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס בבית לחם, במאי האחרון
Evan Vucci/אי־פי
להמשך הפוסט

עיוורים, אהוד ברק צריך לחזור להנהגת המרכז-שמאל

ראש הממשלה לשעבר הוא האלטרנטיבה הטובה ביותר שהאופוזיציה יכולה להציג לדרכו המסוכנת של נתניהו. ברק טעה לא מעט בעבר אבל רק מנהיג כזה יכול לחולל שינוי. האחריות הלאומית חייבת לנצח את הפוליטיקה הקטנה

אהוד ברק צריך לחזור להנהגת המדינה. הוא המדינאי הבולט ביותר שגוש המרכז-שמאל יכול להציג כיום לציבור. אלה שאינם מתלהבים מהרעיון הזה מזכירים לי חולה שמסרב ליטול תרופה מרה עד שהוא נאלץ לקבל אותה ממש לפני מותו. האתגרים המדיניים והביטחוניים שישראל עומדת בפניהם מורכבים ודורשים הכרעות קשות של מנהיג חזק המסוגל ליטול סיכונים. האיש הזה הוא אהוד ברק.

ישראל זקוקה ל"בריאה מחודשת" בדרכה. לשינוי היסטורי למען הדורות הבאים. היא חייבת ליצור את התנאים להפרדה בינה לבין הפלסטינים, לשנות את השיח ולחזק את הדמוקרטיה, לייצר מנגנוני שינוי ולצעוד לקראת ישראל אחרת. הפסיכו-היסטוריון אריקסון כבר הצביע על הרגע הקריטי של המפגש בצומת היסטורי עם אישיות מנהיגותית.

אהוד ברק. עסקנים חוסמים את חזרתו
עופר וקנין
להמשך הפוסט

ישראל היא שתיפגע מצמצום הסיוע האמריקאי לאונר"א

מי שחושב שהכבדת הנטל על הפלסטינים תידחף את מנהיגיהם לשבת אל שולחן הדיונים - טועה. לישראל צריך להיות אינטרס ברור: שהמצב הכלכלי שלהם ישתפר והמצב ההומניטרי לא יחמיר

בצמצום הסיוע לאונר"א משדרת ארה"ב לפלסטינים שהם לא מעניינים אותה. היא נותנת מהלומה למאבק על "זכות השיבה", שהוא לב הטיעון הפלסטיני, ואינה מקבלת עוד את ההגדרה "פליט" שכן הם אינם מבקשי מקלט. הדבר ישפיע על היקף התמיכה שמקבלים הפלסטינים, יקבע שאין מקום עוד למחנות פליטים ובטווח הארוך - יחליש את המאבק הפלסטיני ויאותת להם כי עליהם להפנים שאין פליטים לנצח.

טראמפ לא רק אומר "אמריקה תחילה" - הוא גם עושה. במשך עשרות שנים מימנה ארה"ב ארגונים בינלאומיים: החל מנאט"ו, דרך ארגוני זכויות אדם וכלה בארגוני סיוע דוגמת אונר"א. עכשיו היא שואלת את עצמה מה יצא לה מזה ומבקשת לצמצם את הנטל שנפל עליה. השגרירה הנמרצת של ארה"ב באו"ם, ניקי היילי, אינה מבינה מדוע צריך לממן את הפלסטינים ביותר ממיליארד דולר כשהם צועקים "מוות לאמריקה!!!"

ילדות בבית ספר של אונר"א בעזה, במארס
Adel Hana/אי־פי
להמשך הפוסט

מה קורה כשהמורה מפסיק לחנך

בישראל אין מחסור במשאבים עבור חינוך. ההשחתה בחברה נובעת במידה לא מבוטלת מהעובדה שהמערכת אינה מתמודדת באופן יסודי עם שאלות של מוסר וערכים. כשהמורה מפסיק לחנך ומעמדו נשחק, התוצאה היא אי שוויון והישגים נמוכים

בשנים האחרונות חל שיפור בהישגי התלמידים אבל הפערים בחינוך נמשכים. שנת הלימודים בפתח ולכן ראוי לחזור ולהזכיר את הדו"ח המקיף של בנק ישראל מלפני כמה חודשים (דין וחשבון 2017). יש בו נתונים מעודדים על מצב המשק והמלצה להימנע מהפחתת מסים, בין היתר כדי לטפל באי השוויון המדאיג בין המרכז לפריפריה במערכת החינוך.

הדו"ח הוא תמרור אזהרה נוסף המתריע על הצורך הדחוף לייעל את מערכת החינוך השחוקה והמאובנת, שבה הפער בין ההשקעה לבין התוצאות בפועל הולך וגדל. כל המבחנים הישראליים והבינלאומיים מוכיחים זאת. האוצר שקובע כיום את מדיניות החינוך יכול  לנצל את הגאות הכלכלית כדי לבצע את המהפכה הכוללת הנדרשת כדי להתמודד עם אתגרי העתיד.

תלמידים בעת בחינה במתמטיקה
יאסר ואקד
להמשך הפוסט