הדילמה הישראלית של מדינת הרווחה - המסע לישראל האחרת - הבלוג של משה בן עטר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדילמה הישראלית של מדינת הרווחה

ההשקפה הנאורה החותרת לצדק חברתי יש בה היגיון פנימי רב. סיוע לחלש הוא ערך יהודי אשר מהווה מצפן למדיניות. החברה צריכה לסייע למי שמתאמץ ונשאר חלש ולא למי שבחר שלא לעבוד כדרך חיים. גם האזרח שרוצה לגלות סולידריות חברתית אינו רוצה להרגיש פראייר

תגובות
הפגנת סטודנטים נגד חוק האברכים בירושלים ב-2010
אמיל סלמן

שתי הצעות חוק מועלות לאחרונה על ידי קבוצת חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה: הצעת החוק לביטוח סיעודי ממלכתי וההצעה להשוות את קצבאות הזיקנה לשכר המינימום. לכאורה אלה הצעות המיטיבות עם האוכלוסייה המבוגרת ומצמצמות את אי השוויון החברתי, ויותר מכול מעצימות את הדאגה לחלש ולעני, ומעידות על מוסריותה של החברה ועל הערבות ההדדית הנחוצה לחוסנה.

מניין יבוא הכסף? ביטוח הבריאות יועלה בכ-0.75% לכל העובדים, ואת השאר תוסיף הממשלה. בעניין קצבאות הזיקנה הממשלה תגדיל את השתתפותה למי שלא חסכו או לא עבדו כל חייהם, אם מתוך בחירה ואם מסיבות אחרות, ולמעשה הנטל על האזרחים שיש להם יגדל לטובת מי שאין לו. האם זו סולידריות חברתית ראויה? זוהי שאלה ערכית ודילמה מוסרית לא פשוטה גם לבעלי השקפת עולם חברתית מאוד שתומכים במדינת רווחה.

ניקח למשל את החרדים ואת הערבים, אוכלוסיות שאמורות להיות המרוויחות הגדולות מההצעות הללו. בחברה הערבית נשים רבות עדיין אינן יוצאות לעבוד, ובחברה החרדית מספר האנשים שאינם משתתפים במעגל העבודה גדל בקביעות כל שנה, יותר ממספר האנשים שמצטרף אליו (למרות ההתקדמות שחלה בעניין), בשל מספרם ההולך וגדל באוכלוסייה.

עם מי אחנו צריכים להיטיב? זוהי השאלה העיקרית. מדינה צריכה לסייע לחלשים בתוכה. לאנשים שמפרנסים ועדיין חיים בעוני, למי שעובדים קשה, מתאמצים לגמור את החודש ואינם יכולים, לעולים החדשים שלא היתה להם אפשרות לחסוך לפנסיה. ראוי להדגיש, לאנשים העמלים יש להרחיב את מענק העבודה הקרוי מס הכנסה שלילי כדי לעודד תעסוקה, ולהקל את העוני בקרב משפחות עובדות. ואולם, מדוע המדינה צריכה להתאמץ לטובת מי שמרצונו החליט שלא ללכת לעבודה, ומערכות השלטון מאפשרות לו לחיות כל חייו מקצבאות כבחור ישיבה, ובזקנתו לדאוג לו לביטוח סיעודי ולשכר מינימום? היכן הצדק החברתי? ובכלל, לאן המדיניות הזאת מובילה את ישראל?

נשים ממתינות מחוץ ללשכת התעסוקה בוואדי ג'וז
אמיל סלמן

זוהי מדיניות המעודדת אי עבודה במשך כל החיים. היא מתחילה בבחור ישיבה שאינו מתגייס לצה"ל ואחר כך הוא מקבל קצבה מהישיבה ועליה אפשר להוסיף הבטחת הכנסה. כתוצאה מכך הוא מקבל פטור ממס הכנסה, משלם תשלום סמלי בביטוח הלאומי, מקבל הנחה גדולה בתשלומי ארנונה וסיוע מיוחד לגני ילדים, ולמעשה כל חייו הוא נתמך סעד. ואחרי כל ההטבות הללו עכשיו רוצים חברי הכנסת לדאוג לו לשכר מינימום ולהבטיח לו ביטוח סיעודי ממלכתי עד יום מותו. גם האזרח שרוצה לגלות סולידריות חברתית אינו רוצה להרגיש פראייר.

ההשקפה הנאורה החותרת לצדק חברתי יש בה היגיון פנימי רב. סיוע לחלש הוא ערך יהודי אשר מהווה מצפן למדיניות. החברה צריכה לסייע למי שמתאמץ ונשאר חלש ולא למי שבחר שלא לעבוד כדרך חיים.

יש מקום לסייע בתרופות למי שאין לו ולהגדיל את התמיכה של הביטוח הסיעודי והקצבה, אבל לא לכולם ולא באופן גורף. מדוע הכול צריך להיות ממלכתי כשהכתפיים של העובדים הולכות וצרות? אז לכל החברתיים למיניהם צריך לומר שהמוסר החברתי הוא ערך עליון, אבל יש ליישם אותו לשני הצדדים. אי אפשר לחטוא לאנשים שעמלו כל חייהם ולהוריד את רמת הטיפול בהם לטובת אלה שסמכו על העמלים ומשלמי המסים והתעקשו לחיות מקצבאות כל חייהם.

היתרון הוא שאת קצבאות הביטוח הלאומי אפשר תמיד לקשור לשנות עבודה, וכך ליצור מנגנון פיצוי לאדם העובד ולשמור על רמת החיים שלו. קצבת הביטוח הלאומי אינה צריכה להיות אחידה. יש אנשים רבים שאינם זקוקים לקצבת הביטוח הלאומי אבל תמיד צריך לתת יתרון למי שעבד ויצר ומתקשה בזקנתו. פרופ' דן בן דוד, ראש מכון שורש, טוען שאפשר לעשות הבחנה בין האוכלוסיות ויש דרכים לכך.

עובדים חרדים. מספר האנשים באוכלוסיה שאינם משתתפים במעגל העבודה גדל בקביעות כל שנה
אייל טואג

תופעת מתן הקצבאות לתלמידי הישיבות היא חסרת תקדים בהיקפה ואין לה אח ורע בקרב המדינות המנהלות מדיניות סוציאל-דמוקרטית. איזו מדינה נאורה היתה משלימה עם פטורים סיטונאיים מעבודה ויצירה ומעניקה ממשאביה היקרים להעצמת תופעת הבטלנות הזאת? על פי נתונים של מכון שורש יותר ממחצית הגברים החרדים הם חסרי השכלה פורמלית - נתון שיעצים מאוד את הנטל על כתפי ילדינו ויאיץ את דרכנו למדינת עולם שלישי.

ח"כ איציק שמולי, מיוזמי החקיקה, הביע בשיחתנו את דאגתו על הנתונים הללו. ואולם כלוחם סומו חברתי הוא משוכנע שאין מניעה לממש מדיניות חברתית ובמקביל לכך לפעול בנחישות למען כניסת אוכלוסיות לשוק העבודה. איני מתעלם כמובן מן התסיסה החיובית הרוחשת בעולם החרדי שעשויה לשנות מגמות לטובה. עד אז יישא מעמד הביניים בנטל השוויון. על שר הבריאות ליצמן וחבריו המבקשים חוק ביטוח סיעודי ממלכתי שנוגס בתלוש המשכורת של העובדים להתנות את ההטבה בקיום לימודי ליבה ובמתן הכשרה מקצועית כדי לדאוג לאוכלוסיית הצעירים החרדים הגדולה שעליה לחסוך לעצמה ולזקנתה. אי אפשר רק לדרוש, צריך גם לתת ולפתור בעיה זו לאורך זמן.

גם לאלה הסבורים שהמדינה צריכה לקבל אחריות על רווחתו של האדם יש לומר: הגיעה העת לערוך חשבון נפש אמתי לנוכח המספרים ההולכים וגדלים של אזרחים שאינם עובדים מבחירה, ולבחון היטב אם ישראל תוכל להקצות משאבים רבים כל כך למי שלא טרח להפריש לעצמו וסמך על המוסר החברתי הנאור והרחום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#