המנהיגות הערבית הובילה לנכבה הפלסטינית - המסע לישראל האחרת - הבלוג של משה בן עטר - הארץ
${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המנהיגות הערבית הובילה לנכבה הפלסטינית

עבד אל-קאדר אל-חוסייני, פאוזי אל-קאוקג'י וחסן סלאמה – הסייענים הגדולים להגשמת הציונות

תגובות
 עבד אל-קאדר אל-חוסייני ואנשיו מסתכלים במפה ומתכננים את צעדיהם
ישראל נתח / באדיבו

ח'אלד  אל – חרוב הוא חוקר ואינטלקטואל פלסטיני. הוא פרסם לאחרונה מאמר בעיתון הארץ ,(13.4.18) ,שבו הוא מאשים את ההנהגה הישראלית בעבר ובהווה ששגתה כשהעריכה שדור הנכבה ימות. המהומות האחרונות בעזה מוכיחות "שהזקנים לא מתו והצעירים לא שכחו", כותב אל – חרוב. המאמר מוכיח שוב שהפלסטינים לא לקחו שום אחריות על הטרגדיה ומאז, לא עשו כל חשבון נפש על מחדליהם. אין באמת אינטלקטואלים עצמאים בצד הפלסטיני.

הנכבה הפלסטינאית שתצוין ביום העצמאות ה-70 למדינת ישראל היא מועד מתאים להזכיר לכל מי שמנסה לשכתב את ההיסטוריה כי הסירוב הערבי מראשית הציונות ועד היום היה הגורם מסייע וחשוב להגשמת החלום הציוני. סרבני השלום והפיוס הפלסטינאים הפכו לאויב של עצמם. הם היו נערצים על תומכיהם אבל נעדרי הבנה מרחבית ומדינית. הם פעלו מהבטן, מתוך תרבות פוליטית של הערצת הכוח והכבוד, שדחקה את התבונה האנושית לקרן זווית ומוטטה את עתידם של ערביי ארץ ישראל לדורות. הם היו מפוצלים ,נלחמו רע ומאבקי הכוח הפנימיים והאלימים בתוכם פוררו את מאבקם וחיזקו את תבוסתם.

עבד אל-קאדר אל חוסייני
באדיבות ארכיון הה

הם סירבו לכל ניסיונות הפשרה ולכל התוכניות המדיניות שהיו יכולות להגביל את החזון הציוני, לעצור את התנועה הציונית ולצמצם את ההתיישבות. הקיצונים הכתיבו את הקו. המנהיג הבולט חאג' אמין אל-חוסייני ואחרים שירתו את המתלהמים והיו חסרים את כוח ההתלכדות והמעשה לבלום את רכישת הקרקעות ואת בניית המשק, החברה והכלכלה מתחילת המנדט הבריטי והצהרת בלפור ועד קבלת ההחלטה על חלוקת הארץ בכ"ט בנובמבר 1947 על ידי העצרת הכללית של האו"ם והקמת המדינה.

שיירה של פליטים ערבים במלחמת העצמאות
AP

הם דחו את תוכנית ועדת פיל, ב-1937, שנתנה פיסת קרקע מצומקת ליישוב היהודי לאורך רצועת החוף, ונאבקו בה. המנהיגות הפלסטינאית נלחמה בהחלטת העצרת הכללית של האו"ם על תוכנית החלוקה, שהשאירה בידי הערבים את לוד, רמלה, באר-שבע ואת רובו של הנגב וביקשה להפוך את ירושלים לעיר בין-לאומית. אילו קיבלו הערבים את תוכנית החלוקה היה מצבם שונה לחלוטין. הם סירבו לה, ומדינת ישראל הוקמה לא כתוצאה מהחלטת האו"ם, שלא היה לה כל תוקף משפטי מחייב והיא היתה המלצה בלבד, אלא כתוצאה ממלחמת קיום אכזרית של יישוב קטן ונרדף אבל נחוש ויעיל, שפעל בתעוזה ולחם באומץ רב על נפשו. היישוב העברי קיבל את כל התוכניות המדיניות שהוצעו, וההנהגה הפלסטינאית דחתה אותן.

שלושת סייעני הציונות החשובים ביותר בתקופה הקריטית של מלחמת העצמאות היו שלושת מפקדי השטח הראשיים, שהפכו את ערביי ישראל לעם של פליטים, שרבים מהם גורשו. הם שגרמו את סבלם וחוללו את הנכבה הפלסטינאית: הראשון היה עבד אל-קאדר אל-חוסייני, מפקד הכנופיות במרחב ירושלים, השני פאוזי אל-קאוקג'י, מפקד צבא ההצלה שפעל בצפון, והשלישי חסן סלאמה, מפקד הכנופיות שפעלו במרכז הארץ בסביבות יפו, לוד ורמלה. התעקשותם להילחם ולהורות לציבור הערבי לעזוב את בתיו סייעה ליצור מדינה בעלת רוב יהודי מובהק בסיום המלחמה. הם היו משוכנעים שכוחותיהם, בסיוע צבאות ערב שפלשו לארץ מיד עם הכרזת העצמאות, יחסלו את המדינה שהוקמה ויאפשרו את חזרתם של הפליטים הערבים לבתיהם. עקב הערכה שגויה זו, הם הורו לתושבים הערבים לעזוב את בתיהם. המשימה לא צלחה בידם והמפלה הפכה לנכבה – החורבן הגדול של ערביי ישראל בכל הזמנים. כישראלי וכיהודי אני מתייחס אל האבל של  הפלסטינים בהבנה ובסבלנות. במישור האנושי יש להצטער על הגירוש שנעשה בכמה מהאזורים אולם אין להתחרט על כך משום שלא היתה אפשרות להקים מדינה בעלת רוב יהודי בהיעדר רצף טריטוריאלי.

מגורשי לוד במלחמת העצמאות
באדיבות ארכיון הפ

מהקמת המדינה ועד מלחמת ששת הימים נלחמו הערבים לחסל את קיומה הפיזי של ישראל ולאחר הכישלון במלחמות דרשו את נסיגת ישראל לגבולות 1967 והקמת מדינה פלסטינאית דמוקרטית חילונית. מאז ועד היום ממשיכים הפלסטינאים לדרוש הסדר לאחר שהכשילו את הסכם אוסלו במעשי טרור וברצח של אלפי ישראלים חפים מפשע. גם לאחר הנסיגה מרצועת עזה, כשישראל פינתה כ-8,000 מתיישבים ומסרה את השטח לאחריות הרשות הפלסטינאית, השתלט החמאס והקים מדינת טרור שהיא מוקד של התקפות בלתי פוסקות לעבר ישראל.

יאסר ערפאת מנופף לשלום מכבש המטוס
Adel Hana / AP

במעשיהם הרסו הפלסטינאים את אמון הישראלים בשלום ,פגעו במחנה השלום הישראלי  והרחיקו את היכולת ליצור הסדר קבע לשנים רבות. יאסר ערפאת היה שקרן מדופלם שהמשיך לתמוך בטרור והיה גורם מתסיס שהמשיך את רצף הכישלונות של המנהיגות הפלסטינאית מאז ועד היום. מתחילת הסכסוך לא הפיקו הפלסטינאים לקחים מכישלונותיהם, והמנהיגות ממשיכה לגרום סבל רב להמוני העם הפלסטינאי.

הנזק הגדול ביותר לתהליך השלום הוא החמצן שהזרימו הקיצונים הפלסטינאים במעשי הטרור לסרבני השלום בישראל. פריצת הדרך לשלום תתחולל כאשר יחוש הציבור הישראלי שהפלסטינאים מוכנים באמת ובתמים להשלים עם קיומו באזור זה. אז יהיה אפשר לעשות ויתורים גדולים. הציונות ניצחה והגשימה את עצמה משום שהתנהלה בחוכמה ומנהיגיה דאגו לעמם. הפלסטינאים חיזקו במעשיהם את המפעל הציוני ובדרישתם לקבל הכול הפסידו הכול.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#