יהודי-ערבי? אין דבר כזה

השימוש במונח "יהודי-ערבי" להגדרת יהודים בעלי רקע מזרחי אינו נכון היסטורית ועובדתית

משה בן עטר
משה בן עטר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ערב שירה של קבוצת ערס פואטיקה בתל אביב ב-2013
ערב שירה של קבוצת ערס פואטיקה בתל אביב ב-2013. רצון להתגאות במוצאם המזרחי שנדחק לקרן זווית משום שהתביישו להבליט אותו בעברקרדיט: גנאדי שקולניק
משה בן עטר
משה בן עטר

לאחרונה השתתפתי בכנס שבמהלכו התבטא איש ציבור בכיר והגדיר עצמו יהודי-ערבי. בשנים האחרונות אני שומע ביטוי זה עוד ועוד מפי אנשים צעירים שהוריהם עלו לישראל מארצות ערב. המונח חלחל בהשראתם של אנשי שמאל מזרחים ואנשי הקשת הדמוקרטית המזרחית וקבוצת ערס-פואטיקה שנובע מתוך רצון להתגאות במוצאם המזרחי שנדחק לקרן זווית משום שהתביישו להבליט אותו בעבר. האינטלקטואלים המזרחים עשו זאת כראקציה על דחיקת שורשיהם בחברה הישראלית.

המושג "ערבי-יהודי" הוא מושג שגוי – אין דבר כזה. כל מי שמכיר את יהדות ארצות ערב לכל אורך ההיסטוריה היהודית – בעיראק, צפון אפריקה, סוריה, לבנון, מצרים ומקומות אחרים, מבין היטב כי היהודים בתפוצות שמרו על ייחודם ועל זהותם היהודית. ליהודים היתה שפה יהודית משלהם, שונה לגמרי מהשפה הערבית הרשמית והמקובלת. נמזגו בה שלל הגיגים יהודיים, סיפורים, פיוטים ושירים בעברית וכן תרבות יהודית עשירה. היהודים שמרו על דתם וזהותם ועל מרחב המחיה הנבדל שלהם. היו להם בתי ספר יהודיים שהשפה העברית התנ"כית היתה דומיננטית בהם. הם למדו בחדר, בבית הספר, בבתי הכנסת בקהילה ובמקומות יהודיים. הוגה הדעות והפרופ' למחשבת ישראל אליעזר שביד סבור, שהתורה היתה מרכזית בדת היהודית ובלי אורח חיים קהילתי שלם לא היה קיום יהודי.

לצורך כתבה זו שוחחתי עם עשרות אישים שעלו מארצות ערב ובהם רבים שעסקו בנושא באקדמיה. הם הסתייגו מהמונח יהודי-ערבי. ערבי זה לא שם של ארץ, אלא מרחב, וערבים במדינות ערב רדפו יהודים בשל היותם יהודים. בעולם הישן, הדת היתה הזהות המרכזית של התרבות. המונח יהודי-ערבי, אומר לי ד"ר מאיר בוזגלו, חוקר התרבות היהודית, שייך לתפיסה של להכעיס, אבל אסור לטשטש את ההבדלים. פרופ' שמעון שטרית, שכתב על עליית יהודי מרוקו, טוען שהמונח מתריס ואינו מתיישב עם המסורת. מעולם לא אמר רב או מנהיג יהודי שהוא ערבי. "אני", אומר פרופ' שטרית, "יהודי מרוקאי אבל ממש לא ערבי:. פרופ' משה בר-אשר, שעלה ממרוקו ומכהן כנשיא האקדמיה ללשון העברית, מסתייג גם הוא מהמונח – "יש למנוע שימוש במושג נלוז זה", הוא טוען. שוחחתי עם החוקר פרופ' סמי סמוחה יליד עיראק הטוען שהמושג הוא אנטי-ציוני מעיקרו למרות שהיינו קרובים לתרבות הערבית. "אין כיום תרבות יהודית ערבית", טוען סמוחה. מי שמשתמש במונח זה משדר מצוקה.

בכל רחבי העולם היהודי שמרו היהודים על ה"גטו" היהודי. במרכז אירופה ובמזרחה דיברו בלשונות יהודיות שונות ונפרדות – שפת היידיש שלטה שם. בספרד, במדינות הבלקן, באפריקה ובמזרח התיכון דיברו לדינו, שהיו בה יסודות מהעברית והארמית, והיו עוד שפות יהודיות שנשמרו כנכס צאן ברזל במקומות רבים ועברו מדור לדור. מובן שהיו השפעות סביבתיות, שכן יש דמיון רב בין השפה העברית לערבית. היהודים נחשבו במדינות המוסלמיות לבני חסות ובמדינות הנוצריות הם היו בדרגה נחותה ונרדפו לאורך הדורות.

שחרור אירופה מכבלי הכנסייה הקתולית ותהליך המודרניזציה, שהובילו לפריצה של הלאומיות המודרנית ולאמנסיפציה, לא הגיעו למדינות ערב. היהודים שמרו על זהותם ועל ייחודם התרבותי-החברתי ולא התערבבו בחברה הכללית. זו היתה המציאות במשך כל התקופה שבה התקיימה תפוצה יהודית. הסופר אלי עמיר טען בשיחתנו האחרונה, שתהליך ההתמערבות בעיראק החל על ידי יהודים. ראוי להדגיש, כשהחלו לחדור רעיונות מודרניים לעיראק, הגיעה גם הציונות, שהובילה אותם לקיום חיים יהודיים בישראל.

ראוי להדגיש כי לאורך כל ההיסטוריה היהודית בארצות ערב, יהודים לא ראו את עצמם ערבים ולא הגדירו את עצמם ערבים. הם היו יהודים, בני דת משה, ששמרו על המסגרת הנפרדת בכל שטחי החיים. השימוש במונח זה, שהולך ונפוץ בקרב צעירים בישראל, נובע מחוסר כנות ומבורות וראוי לחדול מהשימוש בו.

משה בן עטר

משה בן עטר | |המסע לישראל האחרת

משה בן עטר הולך במסע ארוך שמתחיל בשכונות ירושלים דרך תנועת הנוער הציוני, בוגר החינוך הצה"לי, עם הרבה אכפתיות חברתית ואהבת אנשים. יהודי-ציוני וישראלי המעמיד את האדם כמטרה ולא כאמצעי. מאמין בחברה צודקת ושוויונית, שואפת שלום ודמוקרטית המשתלבת במרחב.

כתיבתו ישירה, משוחררת מאינטרסים ולפעמים כואבת, אבל נעשית מעומק הלב והדאגה.

משה בן עטר יליד ירושלים נשוי ואב לשלושה בנים. איש חינוך, פעיל חברתי ויועץ לשרי ממשלה, איש ירושלים שמזה 35 שנים עוסק בחיים החברתיים והציבוריים. כיהן כ-17 שנים כמנכ"ל המועצה הציונית בישראל ומאחוריו עשרות יוזמות ומפעלים חברתיים וציבוריים העוסקים בנוער, הגשמה חברתית, ציונות והעם היהודי ועיצוב אסטרטגיה רבתי לישראל.

כיהן כמנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי שבו כ1000 עולים מחבר המדינות, יו"ר הפורום לאחריות אזרחית ויו"ר אגודת בני אברהם לדיאלוג בין תרבותי. חבר במספר הנהלות ציבוריות, יקיר עיר הכרמל ומכהן כיו"ר המועצה הציבורית היהודית-דרוזית. 

כיהן עד לאחרונה כמנהל המרכז הרעיוני לחינוך ומחקר בבית ברל.

בהשכלתו: לימודי ארץ ישראל באוניברסיטת תל אביב, תואר ראשון במדעי החברה והרוח באוניברסיטה הפתוחה ותואר שני במדיניות ציבורית מאוניברסיטת בר-אילן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ