כיצד היה מגיב אחד העם לנוכח המתרחש בישראל? - המסע לישראל האחרת - הבלוג של משה בן עטר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כיצד היה מגיב אחד העם לנוכח המתרחש בישראל?

הרהורים ביום השנה לפטירתו של אחד העם, שלא האמין במדינה יהודית וקרא ליהודים להגר לאמריקה

תגובות
אשר צבי (הירש) גינצברג
אוסף שבדרון / הספרייה הלאומית

השבוע חל יום פטירתו של אחד העם, הנחשב לאבי הציונות הרוחנית. כולנו זוכרים מעט את דמותו מבית הספר – האיש המזוקן בתמונה שרצה שהעם היהודי יהיה אור לעצמו ויאיר על סביבתו. הוא ביקש להקים חברה ערכית שרוח נביאי ישראל מהווה בה מופת ומקרינה על העם היהודי כולו. כיצד היה מגיב אחד העם לנוכח המתרחש בישראל של היום, המוסר החברתי וההשחתה של מערכות ציבוריות, המשבר בחברה הישראלית, סדר היום החלול של המפלגות והנורמות החברתיות הפסולות שחדרו לחיינו.

ראוי להדגיש כי המציאות השוררת במדינת ישראל היא מציאות שהוא לא צפה. אחד העם לא האמין שאפשר להקים מדינה יהודית. הוא סבר שזו משיחיות שקר שתביא לנו אסון. הוא היה בטוח שהערבים לא יניחו לזה לקרות. הוא היה משוכנע שהצהרת בלפור לא תביא מדינה, אלא אוטונומיה יהודית בלבד. אנגליה לא עמדה מאחורי הצהרת בלפור ואחרי עשר שנים נסוגה ממנה למעשה. אחד העם התנגד לציונות המדינית של הרצל, אך בסופו של דבר הרצל ניצח בוויכוח הזה מפני שהיה ריאליסט – הקמת מדינה היתה הכרח קיומי. המדינה קמה והציונות המדינית ניצחה. זה היה עיקר הפולמוס בין שני האישים.

הרצל ראה את האנטישמיות כאתגר קשה שיש להתמודד איתו. לעומתו אחד העם סבר שהאנטישמיות היא שריד מימי הביניים ומדובר בתופעה שתחלוף. הוא לא הבין שהאנטישמיות היא תופעה מודרנית חילונית בעולם החדש. המסקנה שייתכן פתרון ליהודים בגולה היתה טעות היסטורית. הערכתו בנוגע ליכולתנו להקים מדינה היתה בלתי ריאלית והוא לא העריך מה יכול להתפתח בעתיד בארצות הברית ובישראל. 

הרצל באונייה בדרך למצרים, במסע לארץ ישראל, 1898
ארכיון קק"ל

אחד העם האמין באוטונומיה יהודית שתהיה בה אוניברסיטה יהודית המיועדת לכל העם היהודי. הבעיה הפיזית של היהודים תיפתר באמריקה ואתה גם הבעיה הפוליטית. לכן הוא קרא לכל יהודי העולם – לכו לאמריקה. לארץ ישראל צריך להביא רק צעירים ולהקים בה מרכז רוחני גדול. המרכז היהודי אינו צריך להישען על הדת היהודית, אלא על התרבות היהודית המתחדשת ועל ערכיה ההיסטוריים. כשאנחנו מביטים היום על חזונו של אחד העם כפי שבא לידי ביטוי במאמרו "לא זה הדרך", הרי המרכז הרוחני לעם היהודי הולך ומתרחק. הנתק והניכור בין מדינת ישראל לעם היהודי הולכים וגדלים. איזה מרכז רוחני אפשר להקים כאן כאשר איננו מסוגלים להעניק פתרון פשוט בנוגע לסידורי התפילה בכותל לקהילה המייצגת 80% מיהודי ארצות הברית – המרכז היהודי הגדול ביותר בעולם? הצעירים היהודים באמריקה הם ליברלים יותר, וערכיה של ישראל עלולים להרחיק אותם.

ראוי להדגיש, הוויכוח היה עקר באותם ימים משום שאיש לא האמין שבהתחשב במספר הערבים שחיו בארץ אפשר להקים מדינה בעלת רוב יהודי ברור מאוד. אפילו ב-1947, ערב המלחמה, היו 860 אלף ערבים בשטחה של ישראל. בתוך ארבע שנים חל שינוי דמוגרפי בלתי נתפס – כתוצאה מהמלחמה נעקרו כ-600 אלף ערבים ונוספו כ-750 אלף יהודים מארצות ערב. הארץ השתנתה לבלי הכר. איש לא האמין שזה יקרה.

ישראל אינה מרכז רוחני לעם היהודי משום שהעם היהודי ברובו לא בחר בה להיות כזו. צריך להיות רצון של יהודי אמריקה לשאוב מכאן ואין רצון כזה. להיפך, ייתכן שהלכה למעשה אמריקה היא המרכז הרוחני שלנו, שכן אנו מחקים כל דבר שיש שם. לכן ראוי שנקרין קודם כול  על עצמנו. החזון של אחד העם אינו בר יישום היום, זו מליצה – העולם השתנה. במציאות הדת היהודית אינה עוד גורם משפיע ואין אפוא על מה להקרין. התהליכים הסוציולוגיים מצביעים על כך שהיהודים האמריקאים רוצים להיות אמריקאים. קשה להתמודד עם זה משום שאין לנו שליטה על התהליכים. הפילוסוף היהודי יחזקאל קויפמן אמר בשעתו לאחד העם שארץ ישראל אינה יכולה לתפקד כמרכז רוחני בגלל הדת. כאשר הדת תיעלם גם ישראל לא תתפקד כמרכז רוחני. לתרבות חילונית אין כוח של דת. לכן מדינת ישראל צריכה להסתפק בכך שתהפוך למרכז הרוחני של עצמה. זה אתגר עצום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#