אורי אבנרי – השקפה נאורה בעולם לבנטיני - המסע לישראל האחרת - הבלוג של משה בן עטר - הארץ
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אורי אבנרי – השקפה נאורה בעולם לבנטיני

על הגיבור האולטימטיבי של השמאל הישראלי

תגובות
אורי אבנרי בפתיחת מושב הכנסת השישית בירושלים, 1965
משה פרידן / לע"מ

אורי אבנרי היה אידאולוג, לוחם, ציוני נחוש באמונתו עד יום מותו. משחר נעורי בשכונות הימין של העיר ירושלים עקבתי אחריו. בסביבה הקרובה שגדלתי בה הוא נחשב לבוגד שנוא. "העולם הזה" היה עיתון שאסור לקרוא. דווקא משום כך, דמותו סקרנה אותי והרהרתי רבות באיש שנחשב זר משהו לסביבתו משום שרצה לתת לערבים מדינה. עצם המחשבה על כך היתה בבחינת בגידה באותם ימים. נבואתו שתקום מדינה פלסטינית לא התממשה, וככל הנראה היום היא רחוקה יותר מאי פעם. אורי אבנרי לא עיצב את התודעה שלנו כפי שטוען עורך "הארץ", אלוף בן, אלא רק את תודעת השמאל, וגם בקרב השמאל יש כאלה שכבר התנערו ממשנתו. תפיסותיו פורצות הדרך נחלו כישלון בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך שינוי הערכים כתוצאה מהשינויים בעולם הגלובלי עשויים לשנות את המציאות.

אבנרי לא הבין את התרבות הפוליטית הערבית לעומקה. זה כנראה המחדל הגדול ביותר של השמאל כולו. אין מדובר באי הבנה גרידא, אלא בהתעלמות מכוונת שמאפיינת אנשים שמאמצים אידאולוגיה מסוימת ואינם ניגשים לבחון את המציאות מתוך הבנתה המורכבת. יש להם אידאולוגיה אירופית במהותה, ולתוכה הם מכניסים את המציאות שהם מאמינים בה. מעניין שכמה מהמנהיגים הבולטים של השמאל התחילו את דרכם בימין. היתה להם אידאולוגיה מובנת מאוד.

אורי אבנרי (במרכז) ופעילי גוש שלום ב-2002
מייק נלסון / אי-אף-פי

זאב ז'בוטינסקי היה אידאולוג מעמיק ואיש חשיבה מוערך – אבנרי הלך אחריו. אבל ברגע שהוא וחבריו תפסו שהאידאולוגיה מתנגשת חזק עם המציאות, הם התהפכו שמאלה ובמקביל, המשיכו להיות אידאולוגים כי הם מהפכנים מטבעם. הם ביקשו לכפות את האידאולוגיה שלהם על המציאות.

אבנרי היה חכם והבין לעומק את כל ההשלכות של תפיסותיו. הוא ידע שהפלסטינים רצו למחוק את מדינת ישראל עוד לפני שהם רצו מדינה לעצמם. הוא היה מוכן לתת להם מדינה כבר לפני 70 שנה, כשהם רצו להעלים אותנו. אבנרי היה אינטלקטואל אירופי. הוא וחבריו בשמאל ביקשו לכפות על המציאות אמת מוחלטת שהם פיתחו בדמיונם. הם דיברו ברציונליות אבל התקשו ומתקשים להבין שהרציונל של הערבים הוא שונה. אבנרי חשב שהערבים חושבים לפי ההיגיון שלו. הוא לא הבין שלפלסטינים יש סולם ערכים אחר והיגיון אחר. הם משאילים לערבים את ההיגיון שלהם ומנהלים את המשא ומתן לשלום עם עצמם ולא עם הערבים.

רוב הציבור הישראלי ראה באבנרי תופעה שלילית בחיים הציבורים ולכן הסתייג ממנו. פגישתו עם יאסר ערפאת בעיצומה של מלחמת לבנון התקבלה על ידי חלק גדול מהציבור כבגידה והכעיסה מאוד. היום רוב הציבור הישראלי יודע שמלחמת לבנון היתה מלחמת שולל שגבתה מחיר כבד. כשאבנרי וחבריו נאבקו נגדה הם היו מאוסים אבל הם צדקו. השמאל של אבנרי לא הצליח לחדור להמונים, שראו בו נטע זר לרוח היהודית. התנהלותו הובילה לניכור גדול ולמשבר של השמאל, שנדחק לשולי החברה. לאורי אבנרי יש חלק מכובד בתהליך זה.

אבנרי בלשכתו של ערפאת ברמאללה ב-2002
חוסיין חוסיין / אי-פי

התפיסה שלו מתרחקת מהמציאות עוד ועוד. היא נובעת בעיקר מחוסר הרצון האמיתי של הפלסטינים לחיות בשלום לצד ישראל. אורי אבנרי הוא הגיבור האולטימטיבי של השמאל אף שהיה פטריוט מתוחכם מאוד. לאנשים קשה להבין סוג כזה של פטריוטיות. בני אדם רגילים אינם מבינים את הסתירות הפנימיות של תפיסותיו. זה מזכיר לי את שיחותי הרבות עם הפרופ' ישעיהו ליבוביץ. כשהבחנתי בסתירות בדבריו והערתי לו על כך השיב לי כי החיים שלנו הם מלאי סתירות. אבנרי היה אדם אמיץ, יצירתי, חכם וישיר, אבל היה סמל של שנאה יוקדת. הוא היה נביא לעמו, אבל נבואתו הלכה והתרחקה עם השנים, בין היתר משום שהסכם אוסלו היה יריקה בפרצופם של שוחרי שלום שראו שהטרור שולט ויאסר ערפאת שיקר לנו ובמעשיו נתן חמצן למתנגדי השלום.

עיתון "הארץ" יצא מגדרו לשבח את תרומתו והקפיד לכבד את האיש לפי הכלל של "אחרי מות קדושים", אף על פי שהעיתון מאפשר לרבים מכותביו לשחוט כל פרה קדושה. נראה שגם לשוחטי בהמות כשרות יש בהמות כשרות משל עצמם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#