אבי גבאי - האחראי הראשי לקריסת השמאל - המסע לישראל האחרת - הבלוג של משה בן עטר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבי גבאי - האחראי הראשי לקריסת השמאל

יו"ר העבודה מנע חיבורים משום שהתעקש להוביל ובכך סיכל את התנאים ליצירת מהפך. פנייתו האנוכית וחסרת האחריות נגד גנץ רק החזירה בוחרים לנתניהו וסללה את הדרך לממשלה קיצונית יותר

תגובות
גבאי ואנשי העבודה לאחר פרסום המדגמים, אמש
דודו בכר

האגו הנפוח של אבי גבאי ניצח, ועכשיו הוא גם מגובה במספרים. יו"ר העבודה, שהתעקש להוביל כל צירוף אפשרי בגוש המרכז-שמאל וטען בתחילת הקמפיין "זה אני או ביבי", הוביל לקריסה של מפלגתו ושל מחנה השמאל כולו. "אין מהפך בלעדנו", התעקשו בכירי העבודה וסירבו לתת לכחול-לבן את הכוח להחליף את השלטון למרות שזו הובילה בכל הסקרים. הם חשבו רק על עצמם ולא חדלו מלתקוף את בני גנץ. זה פעל לרעתם.

גבאי הוא זה שמנע חיבורים משום שהתעקש להוביל. גם אחרי שכחול-לבן הוקמה, הוא המשיך לנסות ולפורר את אמון הציבור בסיכוי היחיד לשינוי. בכל מערכות הבחירות הקודמות טענה העבודה ובצדק רב כי יש להימנע מבחירה למפלגות קטנות הפוגעות באלטרנטיבה. עכשיו, כשהיא כבר איננה האלטרנטיבה, היא תקפה את מי שכן היתה יכולה להיות המפלגה הגדולה ביותר. זוהי צביעות שהציבור לא אהב, אבל כך מתנהל השמאל - הוא הורג את עצמו לפני שהוא הורג אחרים. 

העבודה לא באמת רצתה שינוי וחוסר האחריות הזאת תלווה אותה עוד שנים רבות. מנהיגיה בישלו את הדייסה הזאת והציבור יקבל שוב את נתניהו במהדורה עוד יותר קיצונית ועוד יותר בלתי מתחשבת. הרוח הגבית שנתנו ראשי העבודה להתקפות והניסיונות לקעקע את מעמדו של גנץ רק סייעו לימין וגרמו לליכודניקים מתונים לחזור אל נתניהו. היה זה קמפיין חסר תבונה אסטרטגית ולאומית שמסרבת לראות את המרחב הדרוש ליצירת התנאים למהפך.

נאום גבאי אחרי פרסום תוצאות המדגמים

באחת מהשיחות האישיות שהיו לי עם משה (בוגי) יעלון, יום לפני שחתם כיו"ר תל"ם על הסכם האיחוד עם חוסן לישראל, הוא סיפר לי על המגעים החיוביים שניהל עם גבאי, גנץ, ציפי לבני, אהוד ברק ואיש עסקים נוסף, ועל כך שהיתה תחושה שהצדדים קרובים מתמיד לאיחוד כוחות. לפתע פיטר גבאי את לבני ופירק את המחנה הציוני. את הסיפור הזה שמעתי גם מגורמים אחרים שהיו שותפים למהלך. התעקשותו של גבאי להוביל, מתוך אנוכיות חסרת מעצורים והסתכלות צרה, טרפדה דיאלוג שהיה מוביל לאחדות שורות ולמהפך שלטוני. 

זאת ועוד, גבאי לא אמר שום דבר משמעותי מאז נבחר לתפקיד יו"ר העבודה. לא השמיע שום תובנה או חזון של ממש. איש אפור, חסר חוכמה פוליטית, כריזמה ומנהיגות. הוא גירש את אראל מרגלית, מנואל טרכטנברג, זוהיר בהלול ואיתן כבל, עיקר את מוסדות המפלגה, דרס את כולם ונישאר לבסוף כמעט לבד. הוא הצהיר כי "השמאל שכח מה זה להיות יהודי" אבל שכח להזכיר כי מעולם לא השתייך למחנה השמאל. הוא קפיטליסט מושבע במפלגה סוציאל-דמוקרטית. לא פלא שהציבור הפנה לו עורף. 

אבי גבאי הוא תקלה חמורה שהצליחה לחדור למפלגה שורשית אך שסועה שאיבדה את דרכה, וביצעה בה השתלטות עוינת. הוא אינו שייך לרוח העבודה, לא החמיץ שום טעות לאורך כהונתו ונהג כטירון פוליטי המסרב לקבל עצות. ראוי שיסיים מהר את תפקידו שכן הוא נושא באחריות הראשית למחדל הפוליטי הגדול ביותר בתולדות העבודה והשמאל הישראלי. בכירי המפלגה אמורים להיות אלה שיראו לו את הדלת החוצה. אך מפלגת העבודה כבר אינה מפלגה להוציא קובץ של אמביציונרים שנלחמים אחד בשני כל הזמן. כדי לחזור לקדמת הבמה, עליה להצמיח בראש ובראשונה מנהיגות חדשה מתוכה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#