בלוגים

מחלק מוסר / הבלוג של מחלק מוסר

מסתבר שבמקום עבודתי חי הומלס, לדווח עליו?

מתחת לבניין בו אני עובד יש "זוּלה" ככל הנראה של נרקומן חסר בית. הוא אינו מפריע לאיש, אך מה עם חובותיי כלפי מקום העבודה?

אני עובד במוסד תרבות ציבורי גדול. השבוע גיליתי שישנו חלל נטוש מתחת לבניין, ושבחלל הזה ישנה "זוּלה" של (כנראה) חסר/ת בית נרקומנ/ית.

אשתי סבורה שעלי לדווח להנהלת המוסד, כחלק מחובת הנאמנות שלי למקום העבודה. לתפישתי, האדם אינו מהווה מטרד לאחרים, למעשה רק סקרנות כפייתית הובילה אותי לחלל הזה. נעילת החלל לא תפתור שום בעיה (כי אין בעיה), אבל מאידך תאמלל אדם שכנראה כבר בתחתית. את כל זה אני רואה על רקע ההזנחה הממשלתית את האוכלוסיות החלשות, לעומת ההשקעה הציבורית במוסד בו אני עובד.

איור של חסר בית הומלס
bowie15 / Getty Images IL
להמשך הפוסט

האם קלאסיקה גזענית או מיזוגנית עוד ראויה להיקרא?

הרבה מן היצירות הספרותיות נכתבו בתקופות אחרות מימינו ושזורות בתפישות ארכאיות. אני קורא לאט ומעט ומתלבט מה האיזון הנכון שעלי לעשות? להימנע מקריאה או לקרוא ובכך לעבד מחדש את אותן תפישות

אינני אדם המרבה לקרוא ספרים וכל ספר שכבר התפניתי לקרוא בו, תמיד הקריאה היתה איטית ומתפרשת לאורך ימים רבים. על אף שכך, אני מפיק הנאה רבה מתחביב זה, גם תחת הידיעה שלא אקרא ספרים רבים בחיי. אך חידוד זה, שהבהיר לי כי עלי לשקול ברצינות אילו ספרים להתחיל בכלל לקרוא, עורר בי דילמה שלאו דווקא כרוכה באיכות הספרים ואולי היא לא שמורה רק לבעלי מוגבלות קריאתית. הרבה מן הקלאסיקות הספרותיות נכתבו בתקופות עם סדר חברתי אחר מימינו, שזורות לא פעם בתפישות ארכאיות ואפופות ביטויים של גזענות, הומופוביה ושוביניזם (קיים לעתים גם תיאור אכזרי ביחס לחיות, שלדאבוני מקובל בחלקו גם היום). לעתים נדמה שמדובר באמונותיו של הסופר עצמו, ולא רק ברקע התיאורי של העלילה.

הדילמה היא מה האיזון הנכון שיש לעשות? מחד מדובר לעתים ביצירות קאנוניות, שחשיבותן עולה על אי אלו ביטויים גזענים של רוח תקופה זו או אחרת. אולי בעצם ההימנעות מקריאה כזו יש משום התכחשות להיסטוריה עצמה? מאידך אני מאמין שהשיח, הציבורי או הפנימי, משפיע על האופן שבו אנחנו תופשים את המבנה החברתי בו אנו חיים, כשם שאני סבור שלשפה יש השפעה על אופן החשיבה שלנו. כל קריאה מחייבת התייחסות ביקורתית, אך עצם העיבוד החוזר של אותן תפישות, אולי יש בו מספיק כדי להשפיע לרעה. לא בטוח שאדם מן השורה, בטח הממעט לקרוא, מסוגל תמיד להשגיח בהשפעות האלה (כדוגמת הח"מ). השאלה היא: האם קלאסיקה גזענית או מיזוגנית עוד ראויה להיקרא?

אילוסטרציה צנזורה
Getty Images IL
להמשך הפוסט

האם זכותן של מלצריות לסרב לחוגגים שמצלמים אותן?

במסעדות ובברים נהוג לכבד בעל שמחה בקינוח עם זיקוקין. לעתים גם המלצריות או המלצרים שרים לכבודו. הבעיה מתחילה כשהחוגגים מוציאים מצלמה ומצפים שלא יעכירו להם את המצב רוח. מוסרי לסרב?

אני מלצרית בבר. אין אצלנו זיקוקין, כשלמישהו יש יום הולדת אנחנו מגיעים עם הקינוח ושרים. היתה פעם אחת שמישהי הוציאה פלאפון וצילמה אותנו בווידאו. אני ממש לא רוצה להצטלם בסיטואציה כזאת, זה משפיל בעיני, אני שונאת את הבגדים שאני לובשת בעבודה, ובאופן כללי לא רוצה להיות מתועדת במכשירים של זרים כשאין לי שליטה על זה. מצד שני, הלקוח משלם לא מעט גם על חוויה ואם הוא רוצה לתעד, זאת זכותו. אם אני מסרבת להשתתף, אני יוצרת אווירה לא נעימה ומעכירה את החוויה.

אם הדבר יקרה שוב, האם לגיטימי להודיע שאני לא מוכנה? כשלקוחות נוגעים בי (בצורה לא מינית, סתם כדי להסב את תשומת לבי), מבחינתי אין שאלה בכלל, אני מזיזה אותם ולרוב לא מצליחה להימנע מלתת מבט המום/נוזף, גם אם זה לא נעים להם וגם אם זה פוגע לי בטיפ. אבל אני פחות בטוחה לגבי הצילום.

אילוסטרציה
באדיבות סינמטק תל אביב
להמשך הפוסט

האם לנסוע לטיול במדינה שמבצעת פשעים נגד אנושות?

השלטון במיאנמר עוסק בשנתיים האחרונות בטיהור אתני ורדיפה שיטתית של בני הרוהינגה. לפחות 700 אלף מהם נמלטו לבנגלדש. רוב המדינות מבצעות גם מעשים איומים (מישהו אמר ישראל?) אז מה השיקולים בבחירת המקום שבו נבזבז את כספנו?

בתור חובבי נסיעות וטיולים סימנו את מיאנמר, היא בורמה, בתור יעד לפנטז עליו למסעות עתידיים. במקביל, אנחנו קוראים על זוועות הטיהור האתני בבני הרוהינגה וגורלם במחנות הפליטים בבנגלדש, מה שהעלה את התהייה הבאה: האם מוסרי לנסוע כתייר/ת למדינה המבצעת מעשים המוגדרים כפשעים נגד האנושות?

נשמח לדעת המדור.
אילנית

פליטים בני רוהינגה במחנה הפליטים קוטופאלונג בבנגלדש, בשבוע שעבר
MOHAMMAD PONIR HOSSAIN/רוי�
להמשך הפוסט

האם להיכנס במוקדנית קשקשנית שאני נאלץ לדבר איתה חמש פעמים ביום?

את השיחות עם האשה שמפנה אותי למקומות בהם צריך לעבוד - אין דרך לקצר. היא גם רגישה וכשאני מנסה לענות תשובות קצרות, היא מעירה לי שאני קר. אי אפשר פשוט לבקש לעבוד וזהו?

כבר זמן רב אני יושב על בעיה קשה וצריך צידוק מוסרי להתנהג בדרך שאיננה מוסרית לחלוטין. העבודה שלי היא לצאת למקומות שונים ולבצע שם עבודה מסוימת. ביום ממוצע אני יוצא לעבוד פעמיים-שלוש, אבל זה גם יכול להיות פעמים רבות בימים עסוקים.

הבעיה שלי היא עם אחת הבחורות שמתקשרות להוציא אותי. היא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר והיא מאוד (מאוד מאוד) אוהבת לדבר. מבחינתה כל שיחה, שיכולה להיות גם השלישית או החמישית באותו היום, היא הזדמנות לקשקש (גם כסלנג וגם בשכל) וחוץ מלהגיד לה שאני ממש באמצע משהו אין דרך לקצר את השיחה, וגם אז היא מתחילה להתכתב בווטסאפ שממנו אני לא יכול להתעלם, כי זה הטלפון של העבודה.

מוקד שירות טלפוני. למצולמים אין קשר לכתבה
בלומברג
להמשך הפוסט

האם לבקר את אחי בעל תסמונת דאון, שהוריי הביאו לעולם והפך את חיי לגיהנום?

לא הייתי בקשר עם הוריי כ-15 שנה, עד שהם מצאו את הטלפון שלי והתקשרו אליי לבקש שאבקר אותו במקום שהוא גר בו. האם ללכת לבקר אותו ולחדש איתם את הקשר? או לעזוב את הפצע הזה?

יש לי בעיה. להורים שלי יש אותי ועוד ילד שהם הביאו כשהיו בני 43, והוא יצא עם תסמונת דאון ופיגור קשה. כל הילדות שלי מאז שהוא נולד סבלתי. ההורים הזניחו אותי, ולא רק זה, כשהיה צריך ללכת לאנשהו הוא היה מתחיל להשתולל ולהשתטח על הרצפה. היציאות המשפחתיות נהיו גיהנום ועשיתי הכל כדי לא לצאת. גם בבית הוא היה צורח ומשתולל הרבה ודופק את הראש בקיר, והיה צריך כל הזמן לדאוג שהוא לא יפגע בעצמו.

עכשיו אני בוגר וחי לבד. לא הייתי בקשר עם הוריי כ-15 שנה, עד שהם מצאו את הטלפון שלי והתקשרו אליי לבקש שאבקר אותו במקום שהוא גר בו. האם ללכת לבקר אותו ולחדש איתם את הקשר? או לעזוב את הפצע הזה? אני מאוד כועס עליהם. אין לי אומץ לשאול אותם למה הם הביאו אותו כשידעו שהסיכון גבוה כל כך, ושגם אני אפגע מהמהלך. למה לאנשים אין אחריות? מאז שהוא נולד ועד שעזבתי את הבית חייתי בגיהנום.

אחים
גטי אימג'ס ישראל
להמשך הפוסט

האם זה שסובל מחום במשרד הוא זה שמגיע לו לשלוט בטמפרטורות המזגן?

במשרד בן ארבעת העובדים, רק אחד מאיתנו סובל מחום, וטוען שאנחנו יכולים ללבוש סוודר בעוד שלו אין ברירה. למי מגיע השלט?

אנו ארבעה אנשים העובדים יחד בחלל עבודה משותף. לאחד מאיתנו הטמפרטורה המתאימה היא 20 מעלות, ואילו שלושת האחרים סובלים בטמפרטורה זו ומעוניינים לכוון את המזגן ל-25 מעלות. הבחור שחם לו כל הזמן טוען בפנינו שאנו יכולים ללבוש סוודר במשרד ואילו עבורו, הסובל מהחום, אין פתרון זולת טמפרטורת מזגן נמוכה. ניסיונות למצוא טמפרטורת ביניים המתאימה לכולם לא צלחו. מי צריך להתחשב במי? האם אנו צריכים ללבוש סוודר במהלך היום, או שמא הבחור צריך לסבול מחום עבור השלושה?

בתודה מראש,

איש מזיע בעבודה
גטי אימג'ס ישראל
להמשך הפוסט

האם המחמאות שלי לנשים הן בהכרח הערות זימה?

בכל השנים בהן אני מחמיא לנשים, לא נתקלתי אף פעם באשה שהזעיפה לי פנים בעקבות המחמאה שקיבלה. לאחרונה, בעקבות metoo# וגילי המתקדם, תקפו אותי ספקות

במשך כל חיי הבוגרים אני נוהג להחמיא לנשים עמן אני נפגש באקראי. לקופאית בסופר אמרתי הבוקר כי קלעה את צמותיה באופן מרהיב. לאדריכלית שפגשתי לראשונה דקות ספורות לאחר מכן החמאתי על הצמיד שענדה. אינני משקר, אגב. אני בהחלט מתכוון לכל מילה שנאמרת. במצטבר, מדובר מן הסתם באלפי מחמאות שניתנו במהלך עשרות שנים.

בכל אותן שנים, לא נתקלתי ולו פעם אחת באשה שהזעיפה לי פנים בעקבות המחמאה שקיבלה. להיפך, המענה שקיבלתי היה תמיד חיוך אוהד או מלה טובה, ונוצרה באחת גם קרבה כלשהי שלא היתה באה לאוויר העולם אלמלא אותן כמה מלים טובות.

ברט קופר מתוך "מד מן"
Justina Mintz / AMC
להמשך הפוסט

האם לצמצם את הקשר עם בנה של זוגתי אם איני מסתדר עם אחיו?

בת הזוג שלי דורשת שאעשה מאמץ, שאני צריך לתת יחס שווה - או שואף לשווה - לכל שלושת ילדיה. אני טוען שאין דבר כזה

יש לי בת זוג (אנחנו לא חיים יחד) שיש לה שלושה ילדים מקשר קודם (לי יש בת אחת גדולה). הבכור שלה נכנס כעת לגיל ההתבגרות והוא נער די מרגיז ולא מעניין. הקטן מפונק ונודניק. האמצעי הוא ילד פנטסטי! יש לי קשר נהדר איתו, הוא סקרן ונבון, אוהב מוזיקה - יש לנו הרבה על מה לדבר. לקחתי אותו להופעה פעם, ומאז נוצר קשר מעולה.

בת הזוג שלי דורשת שאעשה מאמץ, שאני צריך לתת יחס שווה - או שואף לשווה - לכל השלושה. אני טוען שאין דבר כזה. כל קשר הוא תלוי כימיה בין שני בני אדם, אי אפשר "לאהוב בכוח". שאלתי היא האם לצמצם את הקשר איתו?

ג'רי מגווייר" מ-1996
COLLECTION CINEMA / PHOTO12
להמשך הפוסט

ההורים שלי מזדקנים, האם בכל זאת הגיוני לגור בחו"ל?

ישראלים רבים עוזבים את הארץ לתקופות קצרות, ארוכות, וארוכות מאוד מסיבות שונות: כלכליות, אקדמיות, חוסר נוחות עם המדיניות הישראלית הנוכחית, או שמצאו אהבה ומשאירים את הוריהם בארץ לעת זקנתם

רציתי לשאול אותך שאלה שמעיקה עלי באחרונה, ואני מאמינה שנוגעת לרבים. עברתי לניו יורק לפני שנתיים מסיבות מקצועיות: המקצוע שלי בארץ מוגבל מאוד הן קרייריסטית והן כלכלית, והחלטתי לעבור לזמן מסוים כדי לקדם את שני ההיבטים האלה. כעת אני שוקלת להישאר כאן לחמש שנים נוספות.

אני מדברת עם הוריי כמעט מדי יום, אחת לחודש גם בסקייפ, ומגיעה פעמיים בשנה לביקור. גם החלטתי שאם בריאותם תידרדר במהלך השנים האלו - אשוב מיד לארץ. מאידך, לא הייתי רוצה לחזור לארץ כעת, מאחר שאני יודעת שזה בהכרח יגביל מאוד את הקריירה שלי ובהתאם גם את היכולת שלי להתפרנס בכבוד בארץ. כמו כן, אני יודעת שכשאחזור לארץ עם הקבלות "מאמריקה", אצליח - ככל הנראה - להשתכר היטב.

זוג מבוגר מדבר עם בתם ונכדם בסקייפ
גטי אימג'ס ישראל
להמשך הפוסט

האם אפשר לחצות ברמזור אדום גם ליד ילדים קטנים והוריהם?

באופן מוצדק לחלוטין ההורה מטמיע בבנו, שבינתו עדיין אינה מתמצאת מספיק במרחב, את הציות לאור האדום, וזאת תחת השמש הקופחת. האם עליי לציית לחוקים גם ברמזורים ארוכים כדי לשמור עולם תקין בפני הילד?

השאלה שלי נוגעת בתחום האפור של הרמזור האדום. פעמים רבות אני מוצא את עצמי בפרשת דרכים על סף מעבר החציה השכונתי. כביכול עלי לחכות עד שתזדהר נורתו של האיש הירוק, אולם אין אף מכונית באופק, והשמש הישראלית קופחת על פדחתי הזידאנית (כפי שזו כיכבה במונדיאל 98'). אילו זה תלוי אך ורק בי, אני חוצה - כשאין אף מכונית באופק, החוק היבש איננו הגורם שימנע ממני לעבור במעבר חצייה שכונתי ושקט שכזה, שחציתי פעמים כה רבות בחיי. ציות לרמזור הולכי הרגל ויהי מה אינו אופן חיים שאני מוכן לקבל.

הבעיה היחידה היא שלעתים קרובות אני נאלץ לזנוח את פילוסופיית חציית הרמזורים שמאחוריה אני עומד, ולהמתין בעל כורחי לירוק הישועי. הסיבה לכך היא שבשכונת הפרוורים שבה אני גר יש משפחות צעירות רבות, ובעקבות זאת יש אינספור פעמים שבהן אני מוצא את עצמי על שפת המעבר לצד הורה שאוחז בידו של ילדו הקטן ומחכה בסבלנות לירוק. באופן מוצדק לחלוטין ההורה מטמיע בבנו, שבינתו עדיין אינה מתמצאת מספיק במרחב, את הציות לאור האדום. ואני נאלץ להתמודד עם הצורך העז לחצות וללכת עם האמת המרומזרת שלי, אל מול הרצון להיות שכן טוב ולא להחריב בבת אחת את האקט החינוכי של אותו הורה, שבסך הכל לא רוצה שהילד שלו יתנהג בפזיזות סמוך לכביש.

מעבר חצייה ברחוב שלמה המלך בתל אביב. גם ככה הורים לילדים קטנים הם רודנים שאין לתאר
מרב מורן
להמשך הפוסט

האם להציע לשלם שכר דירה גבוה יותר רק כדי להגדיל את סיכויי?

אני בעיצומו של חיפוש דירה להשכרה ועלתה אצלי השאלה אם זה מוסרי להציע למשכיר לשלם שכר דירה גבוה ממה שהוא מבקש בתקווה שאבחר לשוכר המאושר

אני בעיצומו של חיפוש דירה להשכרה ועלתה אצלי השאלה האם זה מוסרי להציע למשכיר לשלם שכר דירה גבוה ממה שהוא מבקש, כדי להגדיל את הסיכוי שיבחרו בי להיות השוכר המאושר. שמעתי על מקרים מעטים בהם זה קרה והתגובה שלי הייתה שלילית, אבל לא ממש ברור לי למה.

תודה,

תמונת אילוסטרציה של בעל בית או שוכר
גטי אימג'ס ישראל
להמשך הפוסט

האם הייתי צריך להסתיר בראיון עבודה שידעתי את השאלות מראש?

כשהמראיין הציג את השאלה הראשונה, זיהיתי את השאלה ממאגר אינטרנטי מוכר והודעתי לו על כך. כשהוא ראה שאני מכיר את השאלות פעם אחר פעם הוא אילתר שאלה שבעיניי היא קשה יותר, ומשם הראיון הידרדר ולא עברתי אותו

אני סטודנט בתחום ההייטק ולפני מספר חודשים הוזמנתי לראיון העבודה הראשון שלי. עיקרו של הראיון הוא שאלות חידתיות, שבדרך כלל נדרשת איזו הברקה על מנת לפתרן. ישנם אתרי אינטרנט בהם מרואיינים מעלים שאלות שהם נשאלו (בדרך כלל תמורת הטבה כלשהי), וכך מתאפשר למועמדים עתידיים להתכונן ספציפית לסגנון השאלות לחברה או למשרה שאליה הם מתראיינים.

לפני הראיון הראשון שלי עברתי לתומי על כל השאלות שנהוגות בחברה שאליה באתי להתראיין. את הרוב הגדול של השאלות פתרתי בכוחות עצמי (חלקן אחרי מאמץ מסוים, אבל זה טבעי). והנה, כשהמראיין הציג את השאלה הראשונה, זיהיתי את השאלה מהאתר והודעתי לו על כך. הוא שאל עוד שאלה, כך קרה שוב פעם. ושוב פעם. כשהוא ראה שאני מכיר את השאלות הוא אילתר שאלה שבעיניי היא קשה יותר, ומשם הראיון הידרדר ולא עברתי אותו.

מועמד בראיון עבודה (אילוסטרציה)
גטי אימג'ס ישראל
להמשך הפוסט

סטודנטית אמרה שהדיון היה טריגרי בשבילה. מה עליי לעשות?

בסוף שיעור באוניברסיטה שעסק בפסיכואנליזה ותרפיה תלמידה פרצה בבכי משום שדיברנו על פתולוגיזציה, והיא הרגישה שלא דנו בזה ברגישות גבוהה מספיק וגם שלא הדגשנו מספיק את הסבל וחוסר האשמה של המטופלים. האם זו רגישות שעליי לפתח?

אני לא מצליחה להבין אם אני בהמה חסרת רגישות, או שהציפייה גבוהה מדי ולא סבירה, או שניהם. מעשה שהיה כך היה, באוניברסיטה אני משתתפת בקורס על תופעת ה-burnout לאורך ההיסטוריה. היום הגענו לפסיכואנליזה ותרפיה, והטון בכיתה השתנה מאוד לקראת סוף השיעור. תלמידה פרצה בבכי משום שדיברנו על פתולוגיזציה, והיא הרגישה שלא דנו בזה ברגישות גבוהה מספיק וגם שלא הדגשנו מספיק את הסבל וחוסר האשמה של המטופלים. היא אמרה שהיא triggered ורצתה ללכת הביתה, אך חשבה שלפני שהיא הולכת תגיד לנו למה עזבה. הייתי די בשוק. למען הסר ספק, דיברנו על הוגים ועל תופעות סוציולוגיות בלבד ולא ירדנו לחיים פרטיים.

עכשיו אני באמת מבולבלת. השיח משתנה, זה ברור לי. אם פעם שיח בשיעור היה לא רגשי, הוא מקבל היום מימד הרבה יותר פתוח ומקבל ואולי זה חיובי. אבל אולי גם לא? התנצלתי מולה בכנות, כי הרעיון בדיון הוא כמובן לא לפגוע, אבל זה הרגיש לי גם מוזר. האם זו רגישות שעליי לפתח? האם עלינו לצפות ששיח אקדמי יהיה בהכרח רגשי ופרטני?

מתוך "בנות"
HBO / yes
להמשך הפוסט

האם להתפטר מעבודתי האהובה כי הבוס מעיר לי הערות מגעילות?

הבוס שלי הוא אדם נחמד שאין לו שום כוונות רעות, אבל מיומי הראשון בעבודה הוא מנהל איתי שיח פוגעני כלפי נשים, לעתים אף פוגעני וחודרני כלפיי, שלא בכוונה

אני בת 23, שעובדת בעולם הגברי למדי שהוא עולם הגינון. לא פעם אני שומעת קריאות הפתעה מעוברי אורח על כך שאני בחורה שעובדת בעבודה פיזית קשה. עם זאת, המעסיק שלי העסיק בעבר נשים ולא זרה לו היכולת שלנו לעבודה איכותית בתחום זה. אני והבוס עובדים יחדיו שעות ארוכות יום יום, לרוב רק זה עם זו. העניין הוא כזה: הוא אדם נחמד שאין לו שום כוונות רעות, אבל מיומי הראשון בעבודה הוא מנהל איתי שיח פוגעני כלפי נשים, לעתים אף פוגעני וחודרני כלפיי, שלא בכוונה. הערות על הרגליהן של נשים ומראן, ובאופן כללי פטרוניזם הנובע מהעובדה שאני בחורה צעירה והוא גבר בן 40.

בתור אדם ובטח שבתור בחורה, הדבר מפריע לי מאוד. בהתחלה ניסיתי להראות לו ברצינות ובהומור שהדבר מפריע לי, ואף לנסות להסביר לו את גישתי הפמיניסטית ומדוע הערותיו פוגעות בי, אך בהיותו אדם שההסגברה אינה זרה לו ראיתי שאיני מתקדמת לשום מקום. לאט לאט הבנתי שהדרך היחידה ליצור סביבת עבודה נעימה היא "להיכנס בו" בהומור כשהוא מגזים, אך לרוב לזרום איתו בשיח שלעתים קרובות אני מוצאת כשוביניסטי ולא הולם. אני אוהבת את עבודתי, ובאמת חושבת שהמעסיק שלי הוא לא אדם רע, אך אני מוצאת את עצמי מתביישת בעצמי כאשה על כך שאני מאפשרת לו לנהל איתי שיח כזה, ובכלל על כך שאני נותנת לפטריארכיה לנצח אותי ומרכינה את ראשי כלפיה בכל הערה שנותרה ללא מענה.

ארון סטאטון, אליזבת מוס וג'ון האם ב"מד מן"
Michael Yarish / AMC
להמשך הפוסט

השכנה שלי צועקת ומאיימת על הילדים שלה. להתערב או לא?

עד עכשיו פטרתי את זה כגישה אחרת להורות ובזה שאי אפשר לשפוט מישהו שאתה לא באמת מבין את הקשיים שלו, אבל חבל לי על הילדים, לדעתי הם עוברים התעללות רגשית

אני גר בסוג של שכונת חיים וסך הכל זה די נחמד, אבל ההתנהגות של אחת מהשכנות שלי מטרידה אותי. היא גרושה ואם לשני ילדים, כשהקטן בן עשר בערך. לא נראה שיש לה חיים קלים, אני שומע אותה צועקת על הילדים שלה כמה פעמים בשבוע וזה די מטריד אבל עד עכשיו פטרתי את זה כגישה אחרת להורות ובזה שאי אפשר לשפוט מישהו שאתה לא באמת מבין את הקשיים שלו.

הערב, כשהיא צעקה על הבן שלה שנמאס לה ממנו ושהיא תשחט אותו, זה פתאום זעזע אותי וגרם לי לחשוב שאולי זה מצב לא נורמלי. לא נראה לי שהיא באמת תשחט אותו, להערכתי היא בדיכאון ופשוט חסרת סבלנות לילדים אבל חבל לי עליהם, לדעתי הם עוברים התעללות רגשית. ממש לא בא לי להתערב למישהו אחר בחיים וגם אין לי מושג איך אפשר לעזור פה. מה עמדתך?

פמלה אדלון ב"Better Things"
FX Networks
להמשך הפוסט

זה בסדר להעיר לנוסע אחר באוטובוס שיפנה את כסאו עבור קשיש או נכה שעומדים לידי?

כביכול נראה לי שהתשובה צריכה להיות פשוטה ואין ספק כי זהו הדבר הנכון לעשות, אך אחרי שעשיתי זאת פעם או פעמיים קיבלתי מבטים חודרים מאותו נוסע שהקמתי וכעת עומד לידי

אני נוסעת לעתים תכופות באוטובוסים וברכבות. בימינו, כשכל הנוסעים תקועים עם העיניים בתוך הפלאפון ולא מרימים את הראש לראות מה קורה סביבם, מעטים הצעירים שקמים עבור קשישים או אנשים בעלי מוגבלות, נשים בהריון וכו'.

אני משתדלת תמיד להיות מודעת לסביבתי ולהציע את מקומי לאדם שברור כי הוא צריך את הכסא יותר ממני, אך רבות הפעמים שהיא או הוא עומדים לצדי ואין לי כסא להציע. האם זה מוסרי לבקש מנוסע אחר שיפנה את כסאו עבור אותו קשיש או נכה? כביכול נראה לי שהתשובה צריכה להיות פשוטה ואין ספק כי זהו הדבר הנכון לעשות, אך אחרי שעשיתי זאת פעם או פעמיים קיבלתי מבטים חודרים מאותו נוסע שהקמתי וכעת עומד לידי, או שאלות כמו "אתם ביחד?" (הקשיש ואני).

נשים מבוגרות עומדות באוטובוס
גטי אימג'ס ישראל
להמשך הפוסט

האם להמשיך להטיף לנשים סביבי על אהבה עצמית כשאני בעצמי לא שם?

אחרי תקופה מסוימת של תסבוך עם עצמי, הבנתי שלא נוח לי להגיד את הדברים האלה כי אני לא מצליחה ליישם אותם על עצמי. אם היו אומרים לי דברים דומים, הם היו נכנסים מאוזן אחת ויוצאים מהשנייה

אני אשה צעירה שנאבקת מרבית חיי בבעיות עם המראה החיצוני שלי. יש כאלה שקוראים לזה בעיות בדימוי גוף, אני קוראת לזה בעיות בגוף עצמו. בלי להכנס לסוגייה עצמה, רציתי להתייעץ בנוגע לדיבור עליה עם אנשים אחרים. נתקלתי הרבה בנשים צעירות ממני או בגילי, שמדברות על כמה שהן לא אוהבות דברים בגוף שלהן. בעבר, הייתי מנסה לגרום להן להבין שיש בהן יותר מהמראה החיצוני שלהן. שתמיד יהיה טוב יותר אם הן ילמדו לאהוב את עצמן ולחיות בשלום עם הגוף שלהן, אבל גם אם לא - זה רק חלק מסך המרכיבים שבונים את האדם שהן. בקיצור, שיסתכלו מעבר למראה החיצוני. ואיכשהו זה תמיד זה נגרר למשפטי קלישאות כמו: בעיניי את מהממת, יש בך יותר מהמראה שלך, יאהבו אותך גם אם לא תהיי מלכת היופי, האשה הממוצעת בכלל לא נראית כמו הדוגמנית שאת משווה את עצמך אליה.

אחרי תקופה מסוימת של תסבוך עם עצמי, הבנתי שלא נוח לי להגיד את הדברים האלה כי אני לא מצליחה ליישם אותם על עצמי. אם היו אומרים לי דברים דומים, הם היו נכנסים מאוזן אחת ויוצאים מהשנייה, ואם כבר רק מותירים תחושה שהצד השני לא מבין.

איימי שומר ב"מרגישה פצצה" (2018)
Mark Schfer / Courtesy of STXfilms
להמשך הפוסט

האם מוסרי לדרוש דמי מזונות עבור ילד מגבר שלא רצה בו?

נכנסתי להריון, ואף שהאב לא היה מעוניין, החלטתי לשמור עליו. האם עליי לאלץ אותו לקחת חלק במימון הילד?

התלבטתי הרבה בשאלה שמטרידה אותי מאוד, והחלטתי לשאול דווקא גורם חיצוני. לפני קרוב לשלוש שנים, שנה אחרי גירושיי, הייתי מספר חודשים בקשר זוגי עם גבר, קשר שהוא רצה בו מאוד והירבה להצהיר על אהבתו, מחויבותו וכו'. לאחר מספר חודשים החלטתי, מסיבות שונות, לסיים את הקשר. שבוע לאחר מכן גיליתי שאני בהריון, לאחר פעם אחת לא זהירה. עדכנתי את הגבר, שהאשים אותי מיד בגניבת זרע (דבר בלתי אפשרי טכנית, במקרה זה) ובשלל האשמות, וניסה לשכנע אותי להפיל. לאחר התלבטות, הבנתי שאני לא מסוגלת לכך וילדתי.

שאלתי היא, האם מוסרי לדרוש דמי מזונות עבור הילד מגבר שלא רצה בו? הילד כמעט בן שנתיים, המתנתי עד היום מתוך תקווה שאולי ישנה את דעתו ויראה עניין כלשהו ומתוך חוסר רצון בעימות ומשפט. יש לציין כי הגבר מרוויח הרבה יותר ממני, וכן שסיפר לי שדבר זהה קרה לו בקשר קודם, בו החליטה האשה לא להמשיך את ההריון. באותה הזדמנות גם ציין כי מבחינתו ההחלטה היתה נתונה לחלוטין בידי האשה, וכי אם היתה בוחרת ללדת היה לוקח אחריות ומכיר בילד, למרות שלא רצה בו. שאלה נוספת היא, האם מוסרי ליידע את שלושת ילדיו הבוגרים של האיש על כך שיש להם אח קטן?

האנה (לינה דנהאם) ובייבי גרובר בפרק הסיום של "בנות"
HBO
להמשך הפוסט

חברה הסיעה אותי הביתה וקיבלה דו"ח. האם להציע לשלם אותו?

לפני כמה ימים חברה טובה שעובדת איתי והציעה לי טרמפ קיבלה דו"ח תנועה ודרישה לתשלום קנס בסך 500 שקל עבור נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית בשכונת מגוריי

אני עובדת ברמת החייל בתל אביב וגרה בדרום העיר. חברה טובה מהעבודה נוסעת דרומה ומדי פעם, ביוזמתה, מציעה לי טרמפ עד למקום מגוריי. לפני כמה ימים היא קיבלה דו"ח תנועה ודרישה לתשלום קנס בסך 500 שקל עבור נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית. מיותר לציין שהמצלמה בה נקלט הרכב ממוקמת בשכונת מגוריי, כלומר אלמלא היתה נדיבה והציעה להחזיר אותי ולחסוך לי את הנסיעה המייגעת באוטובוסים, לא היתה מקבלת את הקנס. היא לא מכירה את האזור ולא שמה לב שנכנסה לנתיב תחבורה ציבורית.

האם עליי להציע לשלם מחצית מהסכום?

קריסטן וויג, רוז ביירן וכריס או'דוד בסרט "מסיבת רווקות" מ-2011
Universal Pictures
להמשך הפוסט

חברה טובה שלי יוצאת עם דוּש. האם עליי לשקר לגבי מה שאני חושבת עליו?

מן הסתם רצתה ועוד תרצה לדעת מה אני חושבת עליו. אני לא רוצה לגרום לעגמת נפש, אבל גם לא לשקר לה ולהגיד דברי חיבה על הבחור זה מצב מאוד לא נוח מבחינתי. האם זה מוסרי לשקר כך לחברה קרובה בעניין כל כך מהותי?

לאחרונה חברה טובה התחילה לצאת עם בחור חדש לאחר זמן ממושך של חיפושים. לדבריה, מדובר בקשר שעשוי להתפתח למערכת יחסים רצינית, שזה הדבר שהיא רוצה יותר מהכל. התרשמתי מהאופן שבו היא מספרת לי עליו שהיא מאוהבת בו ומרוצה מאוד מהקשר שנרקם ביניהם, ונשמע שזה הדדי. כמובן שמאוד שמחתי על כך ואף חיכיתי לפגוש את הבחור המדובר, ולפני כמה שבועות אכן הזדמנה פגישה משותפת.

אמנם התרשמתי שיש ביניהם קשר טוב, לפחות נכון לשלב זה של היחסים שלהם, אבל לצערי אני חושבת שהבחור הזה הוא, ובכן, די דוּש, השיחות איתו נעות בין שעמום למבוכה וקשה לי להבין מה החברה מוצאת בו. העניין הוא שמן הסתם היא רצתה ועוד תרצה לדעת מה אני חושבת עליו. מאחר שלא מדובר בבחור רע או מזיק לא ראיתי סיבה להגיד לה את דעתי האמיתית עליו, הרי זה סתם יגרום לעגמת נפש ולא באמת יוביל לשום דבר טוב. מצד שני, גם לשקר לה ולהגיד דברי חיבה על הבחור זה מצב מאוד לא נוח מבחינתי. האם זה מוסרי לשקר כך לחברה קרובה על משהו כל כך מהותי? מה הדבר הנכון לעשות במצב זה?

רייצ'ל מציגה את פאולו הדוּש ב"חברים"
NBC
להמשך הפוסט

האם לתת הקלות והגשות חוזרות לסטודנטים מקבוצות מוחלשות?

הסטודנטים/יות עושים מאמץ כביר לעמוד בתנאי הקורסים בשפה שאינה שפת אימם ובמציאות חיים שאינה מיטיבה. עם ציון 60 בקורס ממכללה הם לא יהפכו לרופאי מוח, אבל אולי ישפרו מעט את תנאי חייהם

אני מרצה באחת המכללות הציבוריות בארץ. ביני לבין עמיתיי עולה ויכוח אינסופי, שבמרכזו עומדת שאלת מידת הרחמים והראייה הסוציולוגית לעומת המצוינות האקדמית והביורוקרטיה המגינה שלה. בבסיס הוויכוח שלוש הנחות בסיס מוסכמות: הנחה ראשונה, שבמכללה הציבורית בה אנו מלמדים לומדות אוכלוסיות שונות, בהן אוכלוסיות מוחלשות. טוב שכך, היות שזו הייתה אחת מהסיבות להקמת המכללות הציבוריות מלכתחילה. הנחה שנייה היא שהמכללה שלנו, בדומה למכללות אחרות, מבקשת לשמור על מצוינות אקדמית ועל עמידה בסטנדרטים מקצועיים. הנחה שלישית היא בדבר ההוגנות, השקיפות והשוויון, שבהם נמדדים הסטודנטים על ידי מערכת ביורוקרטית.

הוויכוח נסוב סביב כישלונם של סטודנטים מקבוצות מוחלשות, בעיקר פלסטינים אזרחי ישראל, וסביב שימוש בתחום הפעולה האפור והחמקמק בו אנו כמרצים יכולים לבחור: למשל לאפשר הגשה חוזרת של עבודה, מועד מיוחד, עבודת בונוס ו/או בדיקה מקילה. האמור לעיל הינו בכל הנוגע לאופציה של "לעבור את הקורס", ציון 60 לכל היותר. יש הטוענים כי הכללים ידועים לכל, הביורוקרטיה מגינה על כולם ודין אחד לכל סטודנט וסטודנטית. לפי טענה זו, אם סטודנט מקבוצה מוחלשת נכשל הרי זו אשמתו, והרקע הסוציולוגי שלו אינו מזכה אותו במידת הרחמים. יתרה מכך, אם נעביר סטודנט שלא ראוי לעבור, נוריד את הרמה האקדמית וכולם יינזקו מכך.

סטודנטיות בשביל גישה לאוניברסיטה בישראל
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

מה הקטע של הבחורות שמגיעות חשופות כל כך ליוגה?

נדמה לי שמלבד ההקלה בחום, החולצות והמכנסונים של מתרגלות היוגה בקבוצה שלי הם בעיקר דרך להרגיש טוב עם עצמן ועם גופן; גם על חשבון האחרות שלא בורכו בנתונים כאלה, וגם עם המורה החביב

בחורף האחרון התחלתי לתרגל יוגה בקבוצה, תרגול שאני נהנית ממנו ומתמידה בו. המורה מצוין והקבוצה פחות או יותר קבועה. עם בוא האביב, שמתי לב שהמתרגלות סביבי לובשות פחות ופחות. נשים צעירות מגיעות עם "טופ" קטן ומכנסונים, ואחרות מגיעות עם מחשופים גדולים מאוד, שכמובן חושפים עוד יותר תוך כדי שלל התנוחות המוזרות ביוגה.

הרושם שלי הוא שלא מדובר בלבוש שנבחר לשם נוחות התרגול. כך נדמה לי לפי כמות המבטים שלהן בעצמן במראה, ועל סמך היגיון נשי בסיסי לפיו כשהציצי כמעט יוצא החוצה מתוך החזייה ואת צריכה להחזיר אותו למקום, זה לא כל כך נוח. נדמה לי שמלבד ההקלה בחום, הלבוש הזה הוא בעיקר דרך להרגיש טוב עם עצמן ועם גופן; גם על חשבון האחרות שלא בורכו בנתונים כאלה, וגם עם המורה החביב. לי אישית לא נוח להתאמן ככה - אני מוצאת את עצמי לא מרוכזת במקרה הטוב, ומקנאה עד כאב במקרה הרע.

שיעור יוגה מהגיהנום מתוך "האקסית המטורפת"
CW
להמשך הפוסט

מה לעשות עם עובד שלא מתפקד, אבל לא באשמתו?

עובדת בעלת רקע מקצועי משובח לא יידעה בעת הגיוס שהיא אם יחידנית לילד בעל בעיות רפואיות וכעת מתברר שאינה מסוגלת להשקיע את תשומת הלב הנדרשת. וגם: עובד שסובל מכאבים כרוניים גורם לאווירת עבודה לא מזמינה

אני עובד בחברת הזנק טכנולוגית. אנו מפתחים טכנולוגיה מדהימה שעשויה להיטיב עם האנושות, אולם כדי שכך יקרה, עלינו להגיע לפריצת דרך לפני שיאזל הכסף בקופה שהעמידו לרשותנו המשקיעים.

לעמדה מרכזית בחברה גויסה עובדת בעלת רקע מקצועי משובח. מה שלא היה ידוע בעת הגיוס, הוא שהיא אם יחידנית לילד בעל בעיות רפואיות משמעותיות. לאחר תקופה קצרה הסתבר כי היא אינה מסוגלת להשקיע בעבודה את הזמן ואת תשומת הלב הנדרשים. מבחינה משפטית היא זכאית להיעדר ימים רבים, והמעביד חייב לנשוך שפתיים ולשלם את שכרה, כך שהשאלה שלי מוסרית: הסיטואציה הזו מסכנת את קיומה של החברה ואת מטה לחמם של כל העובדים. החברה הקצתה סכום נכבד מהתקציב על מנת לשלם לעובדת בכירה בתפקיד שדורש השקעה אדירה, אבל בפועל אנחנו משלמים על עובדת טרודה שנמצאת בעבודה רק לפרקים. האם מוסרי לפעול לפיטוריה על מנת להחליפה בעובד/ת שיוכלו לשאת בנטל? האם מבחינת העובדת מוסרי לקבל על עצמה משרה מלאה, כשהיא יודעת שבגיבוי החוק היא תעבוד רק במשרה חלקית?

ג'וליה רוברטס ב"ארין ברוקוביץ'" מ-2000
Universal Pictures / Columbia Pi / yes
להמשך הפוסט

מחלק בזק: האם לשאול מישהו אם הוא הומו? כדאי לצאת עם האקס של האקס?

לרגל יום/שבוע/חודש הגאווה, החלטנו לקבץ שאלות שנשלחו למדור בנושאים להט"ביים. לא מצאנו מספיק כאלה, ולכן צירפנו אליהן גם שאלות כלליות ששאלו קוראים להט"בים. אתם יכולים לקרוא לזה העדפה מתקנת, אנחנו קוראים לזה, כמו תמיד: מחלק בזק!

אם אני חושבת שמישהו הומו בלי שיש לי ודאות ברורה, האם זה בסדר לשאול אותו אם יש לו בן זוג? אנחנו מיודדים אבל לא חברים קרובים, ואני תוהה האם הדבר נראה כחדירה לפרטיות או כהתעניינות חברית? ואם אני טועה בנטיותיו המיניות, אולי הוא עלול להיעלב?

תודה,

מצעד הגאווה בתל אביב, היום
להמשך הפוסט

מה עושים עם קולגה שלא מפסיקה להשתעל ולכייח במשרד?

לא מגיעה לי סביבת עבודה פחות מידבקת? הרי אם אדבק, אני זו שאפסיד ימי עבודה. איך אפשר לגרום לקולגה החיידקית להבין שזה ממש לא לעניין להגיע ככה לעבודה? אמרתי לה ללכת הביתה, אבל אני לא הבוסית שלה והיא לא לקחה את זה ברצינות

קולגה באופן-ספייס מגיעה לעבודה בשבוע האחרון עם שיעול מחריד ומלא כיח. מעבר לגועל נפש הכללי, יש חשש רציני להפצת חיידקים (ביררתי, לא מדובר באלרגיה עונתית). העניין הוא כזה: אני לא היפוכונדרית ואין לי בעיה לאכול משהו שנפל על הרצפה, וברור לי שהקולגה צריכה את הפרנסה, אבל...

א) איכסה.

אישה מתעטשת במשרד
Getty Images IL
להמשך הפוסט

אני מוכר חופשות לזנאים בחו"ל במסגרת עבודתי - האם אני שותף לתעשיית הזנות?

אחת לכמה זמן אני מוכר כרטיסי טיסה ללקוחות שנוסעים לצרוך שירותי מין בתאילנד, רומניה וכדומה. בנסיבות אלה עולות בי תחושות סלידה קשות לאור המפגש עם תיירות המין המבחילה

הייתי שמח להתייעץ בבעיה מוסרית שמלווה אותי כבר כמה שנים בעבודתי היומיומית כסוכן נסיעות. אחת לכמה זמן אני מוכר כרטיסי טיסה לזנאים הנוסעים לצרוך שירותי מין בתאילנד, רומניה וכדומה. מדובר לעתים בגברים באמצע החיים שנוסעים לחופשה של שבועיים-שלושה, חלק מהם לקוחות חוזרים שנוסעים לפחות פעם בשנה, וברור לכל בר בי רב מה מטרת נסיעתם. לעתים מדובר על חבורות של בחורים צעירים שנוסעים לסופי שבוע בבוקרשט או באודסה, שהפכה ליעד פופולרי בקרב הזנאים.

מיותר לציין את סלידתי האישית מהתופעה ואת התחושות הקשות שעולות בי בנסיבות האלה, כשאני רואה את הגברים שמתרגשים לקראת נסיעתם למחוזות תיירות המין המבחילה, ולעתים אף מרגישים בנוח לשתף אותי במטרת נסיעתם.

גברים צופים בנשים תאילנדיות רוקדות במועדון במרכז בנגקוק
Yvan Cohen / LightRocket via Getty Images
להמשך הפוסט

האם ראוי שאדם בעל אלרגיה קיצונית יהרוס את הטיסה לשאר האנשים?

מטעמי חיסכון, טסתי בטיסת לואו-קוסט והבאתי איתי חטיפי אנרגיה משובחים. אולם לאחר העלייה למטוס, הושמעה הודעה לפיה נמצא במטוס נוסע בעל אלרגיה קיצונית לאגוזים - רגיש ברמה כזו שאם מישהו במטוס יאכל פריט שמכיל אגוזים הוא עלול להיפגע קשות

מטעמי חיסכון טסתי לפני שבועיים בטיסת לואו-קוסט מאירופה לארה"ב, מסוג הטיסות בהן אתה משלם אפילו על על תיק יד. ברור שבטיסה כזו אוכל ושתייה עולים הרבה ולא שווים הרבה. מאחר שמדובר על טיסה של מעל 8 שעות, נערכתי והבאתי איתי חטיפי אנרגיה משובחים. אולם לאחר העלייה למטוס, הושמעה הודעה לפיה נמצא במטוס נוסע בעל אלרגיה קיצונית לאגוזים - רגיש ברמה כזו שאם מישהו במטוס יאכל פריט שמכיל אגוזים הוא עלול להיפגע קשות.

לא נשמע לי הגיוני שקיימת כזו רמה של אלרגיה, אבל בטיסה מסוג זה כמובן שאין אינטרנט כך שלא יכולתי לבדוק. ביקשתי מאחת הדיילות לבדוק אם חטיפי האנרגיה המשובחים שהבאתי איתי מכילים אגוזים המסכנים אותו, היא בדקה והשיבה שהוא אלרגי אליהם וביקשה שלא אוכל אותם. שאלתי אם הם יספקו לי מזון חלופי, וכמובן שהתשובה היתה שלילית. הדיילת הסבירה לי שרק בעלייה למטוס עידכן אותם הנוסע על קיומה של האלרגיה הקיצונית, ולכן לא יכלו לעדכן את הנוסעים מראש. המשכתי לפקפק, אך מחמת הספק והחשש מפגיעה בו לא אכלתי את החטיפים ונשארתי רעבה. לאחר הטיסה חיפשתי באינטרנט, ולא הצלחתי למצוא מידע על אלרגיה קיצונית כל כך...

בוטנים בטיסה
Vicki Beaver / Alamy
להמשך הפוסט

אני מנהלת שיחות ארוכות בסלולרי במרחב הציבורי. מה הקטע של אנשים שמעירים לי?

זמן הנסיעות הוא הזמן העיקרי שלי לטפל בעניינים אישיים, לפעמים בשיחות סלולריות, ולפעמים אין לי הרבה ברירות

השבוע ננזפתי פעמיים כששוחחתי בסלולרי שלי במקום ציבורי. פעם אחת באוטובוס, על ידי נוסעת שאמרה "לא כולם צריכים לשמוע את השיחות שלך", ופעם שניה בקולנוע, בתור לקופה, על ידי מישהי שעמדה עם חברה שלה ובעצמה שוחחה איתה בקולי קולות.

אני עובדת באופן-ספייס, כך שלא יכולה לנהל שיחות מהעבודה, מה גם ששם אני בעיקר עובדת, ובבית זה בלתי אפשרי בגלל הילדה. זמן הנסיעות הוא הזמן העיקרי שלי לטפל בעניינים אישיים, לפעמים בשיחות סלולריות, ולפעמים אין לי הרבה ברירות. האם אני גסת רוח?

בחורה מדברת בנייד באוטובוס
שאטרסטוק
להמשך הפוסט

האם להתפתות להסבר של בעלי המפעלים בהתנחלויות ולבקר שם?

איני מבקרת בשטחים. אבל אנשי אחד המפעלים הסבירו לי שהם מספקים לא מעט מקומות עבודה לפלסטינים, משלמים להם שכר הוגן והם שמחים על נוכחותם במקום. יש בזה משהו, לא?

למעט במקרים חריגים, אינני מבקרת בשטחים. הוזמנתי לא פעם לביקור בחברות ובמפעלים (יהודיים) במסגרת עבודתי וסירבתי. הסיבה שאני נותנת היא שלצערי אין לי ממי לבקש ויזה.

הטיעונים שהעלו מולי אנשי אחד המפעלים הוא שהם מספקים לא מעט מקומות עבודה לפלסטינים, משלמים להם שכר הוגן והם שמחים על נוכחותם במקום. טיעון שאכן יש בו ממש. גם מדינות עצמאיות מנסות למשוך מפעלים זרים. עד כה לא השתכנעתי.

מפעל של חברה ישראלית מעבר לקו הירוק
מיכל פתאל
להמשך הפוסט