אבי מירר את חיי בילדותי, כיום לא בא לי לטפל בו. מוצדק? - מחלק מוסר - הבלוג של יוענה גונן - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבי מירר את חיי בילדותי, כיום לא בא לי לטפל בו. מוצדק?

אני יודעת שיש חובה מוסרית כלפי הורה חולה, אבל אבי הוא לא איש נעים במיוחד והטיפול בו מתיש וכולל המון התעסקויות. וגם: ספק אם הוא בכלל אבא שלי, האם זה משנה משהו?

תגובות
זקן בכסא גלגלים
Dreamstime.com

סיימתי את התואר לא מזמן והתחלתי משרה חדשה בתחום מאוד תובעני. לקראת סיום התואר אבא שלי חלה ונדרש לטיפול רפואי, השגחה וחברה כי הוא די בודד. אני יודעת שיש חובה מוסרית כלפי הורה חולה, אם אני זוכרת נכון מאיזה קורס שלקחתי אז קוראים לזה ציווי דאונטולוגי. אבל הטיפול בו הוא מאוד מתיש וכולל המון התעסקויות קטנות ולבלות איתו הרבה זמן, והוא לא בן אדם נעים במיוחד. אני מרגישה שמאוד לא בא לי לעשות את הדברים האלה ומנסה להתחמק מהם כל הזמן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#