שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מאזני משקל
יוענה גונן
3 באוגוסט 2009 - ולדימיר פוטין במהלך טיול במחוז טובה שבדרום סיביר
3 באוגוסט 2009 - ולדימיר פוטין במהלך טיול במחוז טובה שבדרום סיבירקרדיט: AP
מאזני משקל
יוענה גונן

אם הסנונית מבשרת את בוא האביב, כי אז מנהג מסוים ומטריד של השכן שלי מסמן את בוא הקיץ. כידוע, בישראל חם בקיץ, וגם לשכן חם. והיות שחם לו, הוא נוהג לרדת למטה - לזרוק את הזבל, להביא משהו מהמכונית, לטפל בגינה - במכנסיים קצרים ובחזה חשוף.

כשרק עברנו לדירתנו, בשכונה שקטה בצפון תל אביב, עיקמתי את האף לנוכח המנהג הזה, שנראה לי סותר את כללי הנימוס, והחרשתי. אבל עכשיו, מקץ 20 שנה, אני מתקשה להמשיך ולהחריש. מה שהשתנה בעיקר הוא שכמו הדירה, גם השכן הזדקן בעשרים שנה, והמראה של חזהו החשוף - שמלכתחילה לא היה מרנין - נהיה ממש... אין מלה אחרת לתאר זאת: דוחה. ואני שואלת את עצמי, למה אני צריכה לראות את זה כמעט כל יום? האם יש לי בסיס מוסרי לפנות אליו בבקשה מנומסת שיואיל ללבוש חולצה? ואולי מוטב שאדבר על כך דווקא עם אשתו?

תודה,

השכנה הסובלת

המדשאה של השכן יקרה,

הקיץ ניתך עלינו במלוא עוזו, ואיתו הגברים הטווסיים שמתהלכים בלי חולצה ברחובות הערים. ומילא מתהלכים - רצים ורוכבים על אופניים, כשטיפות זיעתם החומצית ניתזות לכל עבר. החזה הגלוי במרחב הציבורי הוא לא רק שיטת התמודדות עם החום (ובפועל דווקא חשיפה מוגברת לנזקי השמש) אלא גם הצהרה נרקיסיסטית שמטרתה להקרין ביטחון עצמי וגבריות מנצחת. דוגמה מפורסמת לאיתות החברתי הזה אפשר לראות אצל נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שיועצי התקשורת שלו נוהגים להפיץ למערב את תמונותיו רוכב על סוס בלי חולצה, דג דגים בלי חולצה, יורה באקדח בלי חולצה ומבצע מגוון פעילויות מסוקסות אחרות בלי חולצה.

במציאות אורבנית כה צפופה ומצחינה ממילא, מוטב לצמצם את פשיטת החולצה למרחבים שבהם זה נחשב לגיטימי וצפוי יותר: למשל בחוף הים, בחצר הבית, במצעדי גאווה ובמשחקי כדורסל חובבים שבהם זה משמש להבחנה בין הקבוצות. אין פה בעיה אתית, סתם נימוס מקובל. ממש כמו אמירת שלום במדרגות או החזקת הדלת לאחרים - זה איתות לסובבים שאנחנו רואים אותם ומכבדים את הצרכים שלהם. אז למען השם, שימו על עצמכם חולצה.

אבל כמו בשאלת הנהג והטרמפיסטיות שנדונה במדור הקודם, העובדה שצד אחד לא מתנהג בנימוס הנדרש אינה פוטרת את הצד השני מחובותיו המוסריות. רוצה לומר, העובדה שאנשים מסוימים כושלים בלבישת חולצה בציבור לא מעניקה לאחרים את הזכות לבייש אותם. במקרה שתיארת אפילו לא מדובר בהסתובבות ברחוב, כי אם בסך הכל בגיחות קצרות לאזורים שעל גבול המרחב הביתי - אוטו, פח, חצר. מטרידה במיוחד העובדה שמדובר באדם מבוגר, ושחלק מהגועל שהבעת קשור לכך שגופו אינו חטוב מספיק. הלגלוג על גופם של אחרים ודאי שאינו יכול להיחשב לעמדה מוסרית זוהרת. אמנם נשים סופגות הרבה יותר השפלה ודיכוי חברתי על רקע המראה שלהן, אך גם גברים סובלים מכך. אנשים לעתים מקלים ראש בעלבונות כאלה כשמדובר בגבר, ואין לזה הצדקה.

דיוקן עמנואל קאנט
דיוקן עמנואל קאנטצילום: UniversalImagesGroup / UIG via G

מובן מאליו שגישות מוסריות מהסוג ששם דגש על מידות טובות או על הערך המהותי של מעשים לא יספקו לך "בסיס מוסרי לפנות אליו בבקשה מנומסת". אסכולות כאלה מתמקדות באופי האדם ובטוהר כוונותיו, ונוטות לעקם אף לנוכח גילויי בוז וזלזול. ניקח כדוגמה מייצגת את עמנואל קאנט, מההוגים הבולטים באגף זה, שבחיבור "המטאפיזיקה של המידות" מתייחס בין השאר לחובה לכבד אחרים. לפי קאנט, "לזלזל באחרים, משמע, לשלול מהם את הכבוד המגיע לבני אדם ככלל, הרי זה מנוגד בכל מקרה לחובה המוסרית". בעיניו הכבוד הזה מגיע לכל אדם, לא רק לאנשים ראויים מבחינה מוסרית (או לאלה שמקפידים ללבוש חולצה בקיץ).

אם כבר, יש יותר סיכוי למצוא אישור לפנייה אצל השכן באסכולה התועלתנית, שבוחנת את ערכן המוסרי של פעולות לפי ההקשר שלהן והתועלת שהן מביאות. אולי את יכולה לטעון שפנייה מנומסת לשכן שבחייאת יכסה את עצמו תצמיח תועלת רבה לך ולאחרים, מפני שהיא תחסוך מכם את התעוקה הנפשית שכרוכה בחשיפה לחזהו העירום.

נפנה אפוא לאבי האסכולה, ג'ון סטיוארט מיל, ונחפש מזור לכאבייך בספרו "התועלתיות" (1863). אבל לפני זה כדאי להתעכב רגע על חיבור שהוא כתב ארבע שנים קודם לכן, "על החירות", אחד הטקסטים היפים ביותר על חשיבותו של חופש הפרט לקידום החברה כולה. מיל טוען שיש להניח לאדם לחיות כרצונו כל עוד מעשיו אינם מזיקים לאחרים. לדבריו, "אין לך חופש הראוי לשמו אלא רק זה בלבד, המרשה לנו לבקש את טובתנו אנו לפי דרכנו אנו, כל זמן שאיננו מנסים למנוע מאחרים את טובתם הם או להפריע בעד התאמצותם להשיגה. כל אחד ואחד הוא השומר הנכון לבריאותו הגופנית, השכלית והרוחנית. ראוי יותר לבריות לתת איש לחברו רשות לנהל את חייו באופן הנראה לו, מלהכריח את כל אחד ואחד לנהל את חייו באופן הנראה לשאר בני אדם (תרגום: אריה סימון).

מיל חתר להגן על היחיד מפני עריצות החוק ולא מפני ויכוחים והערות פוגעניות, אבל דבריו הם בכל זאת תזכורת לכך שיש להניח לאחרים לחיות בשקט את חייהם הקטנים, כל עוד הם לא מזיקים לזולת. אהא, תאמרי, הלא השכן מזיק לי באמצעות הטורסו החשוף שלו, שגורם לי מועקה וגועל. אך לפי אמות המידה התועלתניות של מיל, בירור המוסריות של פעולה מסוימת לא מסתכם בבחינת תועלתה לרווחתו של אדם מסוים, אלא לאושר האנושי ככלל.

ג'ון סטיוארט מיל
ג'ון סטיוארט מילצילום: London Stereoscopic Company / Hu

אז מה מזיק יותר בתמונה הגדולה? השכן שמסתובב בחצר בלי חולצה מעורר בך רתיעה אבל לא פגיעה ממשית. הוא לא נצמד אלייך ומאיים על תחושת הביטחון שלך, למשל. מנגד, אם תפני אליו כדי שילבש חולצה תנסי לכפות עליו לפעול לפי תפישותייך האסתטיות, וחמור מכך - תפגעי בו ותגרמי לו בושה (קל וחומר אם תפני לאשתו ותלביני את פניו מולה). הגועל שלך ודאי יעבור בין השורות, כי כך קורה בשיחות כאלה, ובכל מקרה התחושה שזרים מסתכלים עליך ברתיעה ודורשים ממך להתגמד היא תחושה מעליבה. זה לא אומר שאסור להעיר לאחרים, אלא שצריך לצמצם את ההערות למקרים שבהם ההתנהגות שלהם גורמת נזק ממשי. על כל זה צריך להוסיף שיש פתרון קל למצוקתך, שלא כרוך בכפיית עמדותייך ובפגיעה בזולת: את יכולה פשוט להסב את המבט.

לפי מיל, "כללי המוסר אשר אוסרים על בני האדם לפגוע זה בזה (שביניהם אל לנו לשכוח לכלול התערבות בלתי מוצדקת בחופש של האחר) חיוניים יותר לרווחה האנושית מאשר כל עיקרון כללי, חשוב ככל שיהיה, אשר רק מצביע על האופן הטוב ביותר לניהול עניינים בתחום כלשהו". ברור אפוא שגם מפרספקטיבה תועלתנית עדיפה מציאות שבה אנשים סובלים בשקט את השכן בלי החולצה על פני מציאות שבה אנשים מעירים זה לזה על לבושם ועל גופם ודורשים מהם להתאים את עצמם לסרגל של אחרים.

אחזור ואדגיש (כי באמת אי אפשר להגיד את זה יותר מדי פעמים), היה נחמד אילו השכן היה טורח ללבוש חולצה בצאתו מהבית. אבל מה ששלו שלו, ומה ששלך שלך. ברוח ישו הנוצרי והלל הזקן, מיל מסביר כי "לנהוג כפי שהיית רוצה שיתנהגו אליך ולאהוב את שכנך כמו את עצמך, זהו האידיאל המושלם של המוסר התועלתני". תראי איך הוא מתייחס במפורש לשכן. איך אומרת אלאניס מוריסט, האין זה אירוני?

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו

מאזני משקל
יוענה גונן |מחלק מוסר

אנו חיים בעיצומו של עידן מבלבל ומתעתע, תועים בין כללי הנימוס של העולם הישן, שהולכים ומאבדים רלוונטיות, ובין כלליו של העולם החדש, שטרם התגבשו בצורה ברורה. תקופות כאלה הן שעה אפלה לאנושות אך שעתם היפה של מדורי ייעוץ, ומדור "מחלק מוסר" ישמח לספק לכם את הצורך.

אם אינך בטוח איך נכון לנהוג במצב מסוים בלי לצאת תחת, אם את צריכה עצה טובה מחברה אבל כבר הרחקת את כל אלה השפויות שהיו לך, אם יש לך שאלה מביכה מהסוג שאפשר לשאול רק באנונימיות, שלחו מייל לכתובת:

mechlak.musar@gmail.com

התשובות של "מחלק מוסר" אדיבות וכנות אך אינן מהוות תחליף לייעוץ מקצועי, נו מה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ