מאזני משקל
יוענה גונן
אילוסטרציה זיקנה
"מעשים שמוגדרים כהגינות בסיסית אמנם אינם חובה, אבל אדם שיסרב לבצעם סתם כך יהיה חשוף לביקורת מוסרית"קרדיט: אריאל שליט
מאזני משקל
יוענה גונן

בכל יום ראשון אני יוצא מהעבודה בשעת צהריים על מנת להספיק לשיעור. אני יוצא בזמן שמאפשר לי התארגנות מינימלית בדירתי וזמן נסיעה, כדי להגיע כעשר דקות לפני תחילת השיעור. בשבוע שעבר, בדרך לדירה, עצר אותי איש מבוגר וביקש ממני שאעזור לו לחצות צומת שבו שנינו חיכינו לרמזור. הסכמתי ושאלתי אותו לאן הוא מגיע, וכשהתברר ששנינו הולכים לאותו הכיוון המשכתי איתו בערך חצי קילומטר, עד שאמר לי שאין צורך שאמשיך לסייע לו (הסיוע התבטא בכך שהוא אחז בזרועי בזמן ההליכה, ועזרתי לו לעלות ולרדת מהמדרכה לכביש). למרות ההליכה האיטית, הספקתי להגיע לשיעור בזמן ושמחתי על כך שהזדמן לי לעזור לו. היום יצאתי שוב מהעבודה וראיתי אותו בדרך. האם היה עליי להציע לו עזרה?

תודה רבה,
אסי

והדרת פני זקן יקר,

העורך, שזוכה להציץ בשאלה השבועית הנבחרת לפני שאני עונה עליה, לא אהב את השאלה שלך. הוא טען, במידה רבה של צדק, שאין בה מספיק קונפליקט. בעיני, זה בדיוק מה שהופך אותה לשאלה רלוונטית. כשאנשים חושבים על התלבטויות מוסריות, הם בדרך כלל מדמיינים מצבים דרמטיים כמו חילוץ אדם מבניין בוער תוך סיכון חיים, או דילמות חריפות כמו השאלה אם להביא ילדים לעולם שניצב בפני קטסטרופה אקולוגית. אבל בפועל, רוב הלבטים המוסריים בחיי היום-יום נוגעים למחוות קטנות של התחשבות בזולת: לתת למישהו לעקוף בתור, להחזיק את דלת המעלית או לוותר על המושב באוטובוס. אלה מקרים שבהם מקבל הטובה אינו מצוי בסכנה או במצוקה ממשית, וגם הנותן אינו מקריב משהו משמעותי. אך בנאליים ככל שיהיו, דווקא המעשים שקשורים למה שנהוג לכנות דרך ארץ או הגינות בסיסית נופלים בתחום האפור שבין חובות מוסריות ובין פעולות שהן מעבר לחובה מוסרית.

במאמר "לצפות להגינות בסיסית" (Expecting Common Decency) מספרת הפילוסופית האמריקאית צ'שייר קלהון שאחד הדברים הראשונים שהיא מסבירה לסטודנטים שלה הוא "שתיאוריות מוסריות שונות מפרשות בצורות שונות את היקף המחויבות המוסרית שלנו. חלקן גורסות שכמעט כל דבר שיהיה טוב לעשותו הוא בגדר חובה. אחרות מנסות להגדיר מרחב מצומצם יותר של חובות מובהקות, וגורסות כי הרבה ממה שיהיה טוב לעשותו אינו חובה אלא פשוט אפשרות מוסרית ראויה לשבח".

צ'שייר קאלהון
צ'שייר קאלהוןצילום: אוניברסיטת אריזונה סטייט

לדברי קלהון, הנקודה שבה התלמידים מתחילים להתרעם על החלוקה הבינארית בין חובה לבחירה ראויה לשבח, היא כאשר הם עוסקים בצורות מקובלות של התחשבות והגינות: "מה שהסטודנטים שלי רואים הוא שיש טווח רחב של דברים שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים לעשות, לא מתוך חובה מוסרית, אלא פשוט כי זה הדבר ההגון לעשות... אנשים שמסרבים 'לבחור' בצורות ההגונות המקובלות של התחשבות ואכפתיות חושפים את עצמם לביקורת מוסרית נוקבת". אם כן, סתמיות ככל שיהיו (לכאורה), דווקא המחוות הפשוטות ונטולות הקונפליקט האלה קשות במיוחד לסיווג מוסרי.

כאן צריך להזכיר מושג נוסף מתחום האתיקה: סוּפֶּראֶרוֹגַציה. הכוונה למעשים שנחשבים טובים, אך הם אינם בגדר חובה משום שהם מעל ומעבר לנדרש, כמו לתרום כליה למען אדם זר או להקריב את חייך כדי להציל אחרים. אי אפשר לדרוש ממישהו לעשות זאת או לבקר את מי שיחליט להימנע מכך, ולכן מבחינה מוסרית זאת בחירה חופשית. לעומת זאת, מעשים שמוגדרים כהגינות בסיסית אמנם אינם חובה - אבל באוטובוסים רבים נמצא שלטים שדורשים מהנוסעים לקום למען קשישים, ואדם שיסרב סתם כך לבקשה של זקן לסייע לו לחצות את הכביש כן יהיה חשוף לביקורת מוסרית.

יותם בנזימן
יותם בנזימןצילום: דניאל צ'צ'יק

אז למה אתה צריך להציע עזרה לזקן הזה, שאינו מצוי בסכנה משמעותית, גם אם לא חלה עליך חובה מוסרית של ממש? יותם בנזימן מציע תשובה פשוטה, שמזכירה את תשובתו המפורסמת של מטפס ההרים ג'ורג' מאלורי לשאלה מדוע רצה לטפס על האוורסט: כי אתה שם. במאמר "האתיקה של הגינות בסיסית" כותב בנזימן כי "כולנו זרים, עוסקים בעניינינו ולא מתעסקים בענייני הזולת... אבל אז, למרות היותנו זרים, דרכינו הנפרדות מצטלבות. אתה ואני עומדים להיכנס לאותה חנות. אני רואה אותך. אנחנו יוצרים קשר עין. להרף עין, כבר איננו זרים. לראות אותך ואז להתעלם ממך יהיה גס רוח".

סוגיית המרחק עולה לא מעט בפילוסופיה של המוסר בעשורים האחרונים, בין השאר בעקבות מאמר מפורסם שבו טען פיטר סינגר שלמרחק אין חשיבות מוסרית: אנחנו מחויבים לעזור לאדם שגווע מרעב במרחק אלפי קילומטרים, ממש כשם שאנחנו מחויבים לעזור לילד של השכנים שטובע במרחק כמה מטרים. על הרקע הזה, בנזימן מציין שדווקא במקרים יום-יומיים ובלתי דרמטיים יש חשיבות למרחק. לדבריו, בניגוד למצוקה הגלובלית שכולנו מחויבים לטפל בה, במקרים שדורשים הגינות בסיסית היחיד שיכול לסייע הוא מי שנקלע במקרה לאותו מקום באותו זמן. לכן הוא נדרש לעשות זאת. אם אתה עומד בתור לקופה עם עגלה עמוסה, ולאשה מאחוריך יש רק שני מוצרים, רק אתה יכול לאפשר לה לעקוף. בנקודה הזאת, אף אחד מלבדך אינו יכול להפגין הגינות כלפיה ובכך לתרום לדמותה החיובית של החברה. "כשאנחנו נוהגים בהגינות, אנחנו מאששים את הדימוי של בני האדם כמי שמביטים ישירות זה בזה כשהם חולקים חלל משותף ומשתפים פעולה בפרק הזמן הקצר שבו מתרחש המפגש ביניהם", כותב בנזימן.

המשלחת הבריטית לאוורסט ב-1921. מאלורי עומד מימין
המשלחת הבריטית לאוורסט ב-1921. מאלורי עומד מימיןצילום: ויקיפדיה

באותו האופן, היות שנקלעת במקרה לדרכו של הקשיש הזה, יש לך ורק לך מחויבות לעזור לו - פשוט כי אתה שם. כשהוא פנה אליך בפעם הראשונה, נענית למחויבות הזאת, הקלת עליו והפכת את העולם למקום קצת יותר נעים לכולנו. אבל השאלה שלך נוגעת לפעם השנייה שבה ראית אותו, כשהוא לא פנה לבקש את עזרתך. לא הסברת מה הדילמה שלך, אבל אפשר להניח אחת משתיים (או שתיהן): או שאתה לא רוצה שהמחויבות הזאת תיפול עליך שוב ושוב, ואם לא התבקשת במפורש תעדיף להעלים עין; או שאתה מתלבט אם לגיטימי להציע עזרה מיוזמתך, כי אתה עלול לפגוע בו אם ישתמע מכך שהוא נראה לך זקן ונזקק.

אלא שגם בפעם השנייה, אתה עדיין האדם הזה שנמצא שם והיחיד שיכול להקל עליו, ולכן אתה צריך להציע עזרה. למעשה, בפעם השנייה אתה "נמצא שם" אף יותר מאחרים סביבך, כי אתה גם מודע לצורך וגם יכול להיענות לו בצורה מוצלחת יותר. ראשית, משום שאתה יודע שהוא צריך עזרה, ואם תפנה אליו תחסוך ממנו את המבוכה הכרוכה בבקשת סיוע מזרים. ושנית, מכיוון שאם תציין שעזרת לו לפני שבוע ולכן אתה מציע עזרה, יש פחות סיכוי שתגרום לו להרגיש זקן, ויותר סיכוי שתגרום לו להרגיש את ההרגשה החמימה שנובעת מקשר עקבי ואכפתי עם הזולת. ואם בפעם הראשונה החשש לאחר לשיעור היה סיבה סבירה להימנע מעזרה, בפעם הבאה אתה כבר יודע שתספיק להגיע בזמן.

פיטר סינגר
פיטר סינגרצילום: Fronteiras do Pensamento / ויקיפדיה

המשמעות של השאלה שלך חורגת מהמקרה המסוים שתיארת, ונוגעת לדמות החברה שאנו שואפים אליה. כולנו "נמצאים שם" מדי יום וצריכים להחליט אם לעשות מחווה קטנה או להפנות את המבט ולהמשיך בדרכנו. כפי שמציין בנזימן במאמרו על הגינות בסיסית, "התייחסנו למעשים קטנים, אבל חשיבותם הכוללת רחוקה מלהיות קטנה. [הפילוסוף] ג'ון קיקס ניסח זאת היטב... הוא טען כי 'אין זו רק ההתנהגות המקובלת, היא גם כרוכה במהותה ברוח של רצון טוב כלפי חברים אחרים בחברה. הרצון הטוב הזה הוא סימן לאמונה, שלעתים קרובות אינה מבוטאת במילים, שהחברים בחברה חולקים זה עם זה השקפת עולם מוסרית'".

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו

מאזני משקל

יוענה גונן | |מחלק מוסר

אנו חיים בעיצומו של עידן מבלבל ומתעתע, תועים בין כללי הנימוס של העולם הישן, שהולכים ומאבדים רלוונטיות, ובין כלליו של העולם החדש, שטרם התגבשו בצורה ברורה. תקופות כאלה הן שעה אפלה לאנושות אך שעתם היפה של מדורי ייעוץ, ומדור "מחלק מוסר" ישמח לספק לכם את הצורך.

אם אינך בטוח איך נכון לנהוג במצב מסוים בלי לצאת תחת, אם את צריכה עצה טובה מחברה אבל כבר הרחקת את כל אלה השפויות שהיו לך, אם יש לך שאלה מביכה מהסוג שאפשר לשאול רק באנונימיות, שלחו מייל לכתובת:

mechlak.musar@gmail.com

התשובות של "מחלק מוסר" אדיבות וכנות אך אינן מהוות תחליף לייעוץ מקצועי, נו מה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ