מאזני משקל
יוענה גונן
אילוסטרציה צעיר מתעטש בבית קפה
"לא כל מתעטש בהכרח חולה. מבחינה מוסרית יש משמעות לנזק הפוטנציאלי"קרדיט: Khosrork / iStockphoto via Getty
מאזני משקל
יוענה גונן

אני יושב עכשיו בפנים בית קפה, בצהרי היום, ומנסה לעבוד. בשולחן אחר יושב בחור צעיר, גם הוא עם מחשב, ולא מפסיק להתעטש. לא מפסיק. כבר שעתיים. זה מעצבן אותי. זה מקום סגור, והדבר האחרון שמתאים לי עכשיו הוא להידבק ממנו.

מצד אחד, ברור לי שהוא לא אשם שהוא מצונן. הוא עצמו סובל מזה, ואני מבין גם את הצורך שלו לצאת מהבית ולהתאוורר. מצד שני, רבאק, אתה לא לבד כאן, ואתה מתיז רסיסים לכל עבר. להעיר לו? להגיד לבעל בית הקפה? פשוט ללכת משם בעצמי? להישאר ולקוות לטוב? אשמח לדעתך.

תודה!

פנחס

תוכן ויראלי יקר,

אחת הבעיות העיקריות בתחום האתיקה, לפחות מבחינת מי ששולח שאלות ל"מחלק מוסר", היא שהתביעה המוסרית מופנה תמיד אל הסובייקט, כלומר שואל השאלה. אילו המתעטש הכרוני היה פונה אליי, הייתי עונה שהוא צריך לקבל אחריות על הסובבים ולהשתדל להימנע מהפצת נגיפי הגועל-נפש שלו. אבל הוא לא פנה אליי. כזה מין בן אדם הוא, תאמין לי, לא אכפת לו מכלום, וחמור מכך - הוא כנראה לא קורא את המדור. אתה כן פנית, ולכן התשובה תתמקד בך ובאחריות המוטלת עליך.

לפני שנברר מי אמור לעשות מה, צריך לשאול אם החשש שלך מהעיטושים אכן מוצדק. התשובה היא כן, בערך. הידבקות בהצטננות או בשפעת מתרחשת כאשר אנחנו נושמים את הרסיסים שהתפזרו בעת שאדם חולה התעטש והשתעל, או כאשר אנחנו נוגעים במשטח שאדם חולה נגע בו אחרי שהתעטש. כלומר, אתה עלול להידבק גם אם החולה מכסה את הפה כשהוא מתעטש ואחר כך נוגע בשולחן או בידית, ואתה נוגע בהם אחריו ואז מגרד את העיניים או האף. משום כך, אחת הדרכים היעילות ביותר לצמצום התפשטות נגיפי ההצטננות והשפעת היא להקפיד על רחיצת ידיים לעתים קרובות.

עמנואל לוינס
עמנואל לוינסצילום: Bracha L. Ettinger / ויקיפדיה

יחד עם זאת, חשוב לא להגזים בחומרת הסכנה. ראשית, לא כל מתעטש בהכרח חולה. אנשים מתעטשים ומשתעלים גם בגלל אלרגיה, מחלות לא מידבקות, עישון וטמפרטורות נמוכות. שנית, נגיף השפעת דוגר בגוף לפני התפרצות המחלה, כך שאדם בריא למראה יכול להדביק אחרים, בעוד אדם אחר שמתעטש עשוי להימצא בשלב שאחרי ההחלמה, כשהגוף עדיין מתאושש אבל אין סכנת הדבקה. אין דרך ודאית לדעת מי מדביק ומי לא. ושלישית, מבחינת בעלי מערכת חיסון תקינה, הצטננות פירושה כמה ימים של מחלה מעיקה. זה לא נעים, אבל זה גם לא חצבת. מבחינה מוסרית יש משמעות לנזק הפוטנציאלי.

ואם כבר הגענו לזה, באמת עדיף שאשאיר את הייעוץ הרפואי לרפי קרסו ולאמא שלכם ואתמקד באחריות המוסרית כלפי האחר. הפילוסוף שמזוהה במיוחד עם הצבת האחר במרכז הגותו הוא עמנואל לוינס. לוינס ביקר את הפילוסופיה המערבית על התמקדותה בסובייקט ועל צמצום האחר והטמעתו בתוך העצמי. החשיבה המערבית ראתה את האחר בעיקר כאיום על החירות והחיים של העצמי, בדומה לאופן שבו התייחסת אתה למתעטש בקפה. משום כך, פילוסופים ליברליים התמקדו בניסוח חוזים חברתיים שיאפשרו לכל אדם להשיג חופש מקסימלי בלי לפגוע בזכותם השווה של אחרים לחופש ולחיים.

לוינס, לעומת זאת, הפך את הקערה על פיה והציב את האתיקה במרכז הפילוסופיה ואת האחריות לאחר בלב האתיקה. במקום להיאבק באחר ולהשתלט עליו, הוא הציע להתמסר לו ולקבל אחריות על פגיעותו: "אני תופש את האחריות כאחריות כלפי האחר, הווה אומר, אחריות כלפי מה שאינו שלי, או אפילו אינו נוגע לי... מן הרגע שהאחר מסתכל בי, אני אחראי כלפיו אף מבלי ליטול כלפיו כל אחריות שהיא; אחריותו מוטלת עלי... הקשר עם האחר שזור אך ורק בתור אחריות, בין אם אתה מקבל או דוחה אותה, בין אם אתה יודע או אינך יודע איך ליטול אותה ובין אם אתה מסוגל לעשות משהו קונקרטי למען האחר אם לאו... האחריות היא מה שמוטל אך ורק עלי, ובאופן אנושי אינני יכול לסרב לה" ("אתיקה והאינסופי", תרגום: אפרים מאיר ושמואל ראם).

כמו זכות קדימה, אחריות על האחר היא משהו שנותנים ולא לוקחים. לפי לוינס, "חוסר הסימטריה המהותי הזה הוא יסוד האתיקה". בשיחה עם הפילוסוף האירי ריצ'רד קירני הסביר לוינס שאם ננהג אחרת, "יהיה זה דומה למדי לסיפור על אמו של הצאר שמבקרת בבית החולים ואומרת לחייל הגוסס: 'אתה ודאי שמח מאוד למות למען ארצך'. תמיד עלי לדרוש מעצמי יותר מאשר מהאחר... כפי שאומר אליושה קרמאזוב בספר 'האחים קרמאזוב' מאת דוסטוייבסקי: 'כולנו אחראים על כל האחרים - אבל אני אחראי יותר מהאחרים'". (לוינס הִרבה להשתמש בציטוט הלא מדויק הזה מ"האחים קרמאזוב" והביוגרפית שלו, מרי-אן לסקורה, ציינה שזאת היתה מעין מנטרה שלו).

האחים קרמאזוב. "כולנו אחראים על כל האחרים - אבל אני אחראי יותר מהאחרים"
האחים קרמאזוב. "כולנו אחראים על כל האחרים - אבל אני אחראי יותר מהאחרים"צילום: ערן וולקובסקי

לוינס ודאי מתהפך בקברו מהשימוש בתיאוריה שלו, שעוסקת באחריות לסבלו של האחר, כדי לדון בעיטושים. בחרתי בו משום שהוא מאיר היבט חשוב בנוגע למצבים שבהם התנהגותו של אדם זר מרתיעה אותנו ועלינו להחליט אם להעיר לו, להביך אותו ולגרש אותו או שמא להכיל את המועקה או להתרחק בעצמנו. אם נאמץ את ראייתו של לוינס, ובכלל את ההתמקדות האתית באחריותו של הסובייקט, ברור שבמקרים כאלה מוטב לשאת באחריות בעצמנו במקום לצפות מהזולת להתיישר לפי דרישותינו, מוצדקות ככל שיהיו.

הגישה הזאת עלולה להישמע קורבנית ומרטירית, וזאת אכן ביקורת שהושמעה כלפי לוינס, אבל אין צורך להביא את האחריות לדרגת קיצון. במצבים שבהם מישהו אחר מאיים על שלומך וחירותך, או על שלומם וחירותם של אחרים, ראוי לא לוותר ולדרוש ממנו לחדול מכך. לעומת זאת, במצבים שבהם מישהו מפריע לך בצורה מינורית - כמו בשאלה שפורסמה בעבר במדור זה על שכן לא אטרקטיבי שנוהג לצאת לחצר בלי חולצה - מוטב לקבל את האחריות על עצמך ופשוט להסיט את המבט או להתרחק. זה יעיל בהרבה מהניסיון חסר התוחלת לשנות אחרים, וגם ימנע את השפלתו של אדם זר שלא ממש חטא.

במקרה שתיארת, קשה לטעון שהמתעטש גורם לך נזק משמעותי. איננו יודעים אם הוא בכלל חולה, וגם אם כן, סכנת ההצטננות אינה עוול שמצדיק הטלת מגבלות. אם הוא מתעטש לכיוונך בלי לכסות את הפה, לגיטימי להעיר על כך. אם הוא מתעטש לפי כללי הנימוס, הרי אין משהו שביכולתך לעשות כדי לאלץ אותו להפסיק. הערה כעוסה תגרום לו להסתלק - עונש מוגזם ולא הוגן - או שהוא יישאר וימשיך להתעטש אבל ירגיש מושפל. פנייה לבעל המקום היא פתרון מגוחך עוד יותר: כמוך, גם הוא אינו מסוגל לגרום ללקוח להפסיק להתעטש, ואסור לו לגרש אותו מהעסק בגלל צינון. כך סתם תתנער מאחריות, תגרום אי-נעימות לשניהם וממילא לא תפתור את הבעיה. לעומת זאת, אם תקבל אחריות על המצוקה שלך ותעבור מקום או תלך, המצב ייפתר בלי שתשפיל ותגרש אחרים בגלל זוטות.

כל האמור לעיל אינו סותר את אחריותו של המתעטש כלפי הזולת, ואת הדרישה שיעשה כל מאמץ למנוע הדבקה (יישאר בבית כל עוד הוא חולה, יקפיד להתעטש למרפק וכן הלאה). אבל כאשר אתה לוגם אספרסו ומישהו לצדך מתעטש, אתה לא מפקח ההיגיינה והמוסר שלו, אלא רק של עצמך.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו

מאזני משקל

יוענה גונן | |מחלק מוסר

אנו חיים בעיצומו של עידן מבלבל ומתעתע, תועים בין כללי הנימוס של העולם הישן, שהולכים ומאבדים רלוונטיות, ובין כלליו של העולם החדש, שטרם התגבשו בצורה ברורה. תקופות כאלה הן שעה אפלה לאנושות אך שעתם היפה של מדורי ייעוץ, ומדור "מחלק מוסר" ישמח לספק לכם את הצורך.

אם אינך בטוח איך נכון לנהוג במצב מסוים בלי לצאת תחת, אם את צריכה עצה טובה מחברה אבל כבר הרחקת את כל אלה השפויות שהיו לך, אם יש לך שאלה מביכה מהסוג שאפשר לשאול רק באנונימיות, שלחו מייל לכתובת:

mechlak.musar@gmail.com

התשובות של "מחלק מוסר" אדיבות וכנות אך אינן מהוות תחליף לייעוץ מקצועי, נו מה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ