מה קרה בגרמניה הנאצית אחרי שהיטלר התאבד? - היסטוריה גדולה, בקטנה - הבלוג של היסטוריה גדולה, בקטנה - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

Black Friday Sale - חוסכים 40% על מינוי דיגיטלי לאתר   

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה קרה בגרמניה הנאצית אחרי שהיטלר התאבד?

המלחמה מול גרמניה הנאצית עדיין המשיכה במשך שבוע וחצי מהרגע שבו היטלר התאבד ועד הכניעה המוחלטת של גרמניה הנאצית. מי היו האנשים שמילאו את החלל בלי היטלר, בורמן וגבלס, ואיך הם קיבלו את ההחלטה על כניעה?

תגובות
אדולף היטלר , מנהיג הרייך השלישי , לצד קרל דניץ ו אריך ריידר
ullstein bild via Getty Images

דור סער-מן

בדרך כלל, התאבדותו של היטלר נתפשת כשלב האחרון במלחמה של גרמניה הנאצית. מרגע שהיטלר ואווה בראון התאבדו ב- 30 באפריל 1945, היה ברור לחלוטין כי גרמניה הנאצית הגיעה לקיצה. אלא שכדאי לשים לב לכך שהגרמנים נכנעו רשמית רק בתאריכים של ה-9.5 במאי. מה קרה בשבוע וחצי בין ההתאבדות לכניעה?

בצוואתו היטלר הבהיר את מי הוא רואה כיורשיו ומי אמורים להיות בממשלה שתקום אחריו. הוא מינה את מפקד הצי הגרמני קרל דניץ להיות יורשו. לכאורה היינו מצפים כי בכירי מפלגה כמו הימלר או גרינג ימונו, אך אלו במשך החודשים מרץ ואפריל ניסו לבחון אפשרות לכניעה מול האמריקאים והבריטים, דבר שהיטלר תפס כבגידה. לכן מונה דניץ, שמאז ומתמיד היה קצין נאמן מאד להיטלר.

דניץ אכן הזדרז להקים ממשלה של ממש, ושקד על כך ארבעה ימים  - אבל לא בהכרח לפי ההוראות המדויקות שהיטלר הותיר אחריו. מבחינתו של דניץ הוא ראה שתי אפשרויות, כדבריו: האפשרות האחת תהיה כיבוש מלא של בעלות הברית, סילוק הנאצים, פירוק הוורמאכט, והפיכת הגרמנים לעם שישועבד במשך מאות שנים. האפשרות השניה, שאליה חתר דניץ, הייתה שהממשלה הנאצית תישאר, תשתף פעולה עם המערב ואולי אף עם ברית המועצות, והוורמאכט אמנם יצומצם משמעותית, אבל לא יפורק. בסופו של יום האפשרות שממנה דניץ חשש התממשה כמעט לחלוטין, למעט הסעיף של שיעבוד הגרמנים כמובן.

מרשל ברנרד מונטגומרי, מימין, קורא את תנאי הכניעה של כוחות גרמניה, דנמרק והולנד למפיצים הגרמנים. משמאל, האדמירל גרהרד פון וגנר; כתב המלחמה צ'סטר וילמוט (עומד), והאדמירל הנס-גאורג פון פרידבורג, 4 במאי 1945
Mondadori Portfolio via Getty Im

דניץ חשב כל העת כי יש לו קלפי מיקוח ביד: בתחילת חודש מאי חלקים מנורבגיה ודנמרק עדיין היו תחת כיבוש גרמני, והוא חשב שניתן יהיה לשאת ולתת עליהן בתמורה להישארות הממשלה הנאצית. הדבר המדהים הוא שבמקביל, כמה מבכירי המשטר (ולא ברחו או התאבדו בינתיים) שלא מונו לממשל דניץ ניסו בכל זאת לדרוש תיקים, ומדי יום בתחילת חודש מאי, התכנסה הממשלה הנאצית לדיונים, בתחושה מדומה שעוד יש לה השפעה. ממשלה זו זכתה לכינוי "ממשלת פלנסבורג" על שם המקום בו התכנסה.

בסופו של דבר, ב-8 במאי נכנעו הגרמנים למדינות המערב וב-9 במאי לברית המועצות, ללא שום קלפי מיקוח. אלא שבעלות הברית הותירו בינתיים לממשל דניץ להמשיך ולפעול גם לאחר הכניעה, ואף פנו לכמה שרים שפעלו בתחומים אזרחיים כמו שר המזון ושר התחבורה, בבקשה שיסייעו לאמריקאים בייעוץ באשר לניהול המצב החדש.

גם שלב זה בא אל סופו. ב-23 במאי 1945, תפסו בעלות הברית את דניץ ואישים נוספים, והובילו אותם למעצר. החל משלב זה באמת, נפסק באופן סופי קיומה הפורמלי של גרמניה הנאצית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות