ללא מילים: החירשים כובשים את הוליווד - התפוח המכני - הבלוג של נטע אלכסנדר - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה רק עם מינוי דיגיטלי של הארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ללא מילים: החירשים כובשים את הוליווד

ג'וליאן מור, סאלי הוקינס ואוקטביה ספנסר גילמו לאחרונה דמויות המתקשרות באמצעות שפה סימנים - וזוהי רק תחילתו של גל של סרטים וסדרות עם דמויות חירשות. אז למה הוליווד עדיין מעדיפה ללהק שומעים לתפקידים של חירשים?

תגובות
סאלי הוקינס ואוקטביה ספנסר ב"צורת המים" וג'וליאן מור ב"מעשה פלאים"
Amazon Studios, Twentieth Century Fox

באחת מהסצנות הראשונות של "מעשה פלאים" (Wonderstruck), סרטו החדש של טוד היינס ("קרול"), ילדה חירשת בשם רוז (מיליסנט סימונד) צופה בסרט אילם בקולנוע במנהטן. השנה היא 1927, רגע לפני שסרטים מדברים כמו "זמר הג'אז" כבשו את לבבות הצופים, ורוז מהופנטת לסיפור על אישה המנסה לברוח מסופה שמאיימת להחריב את ביתה (בגילומה של ג'וליאן מור). רוז, חירשת מלידה המתקשה לתקשר עם אביה הנוקשה, מזדהה לחלוטין עם מאבקה נטול המילים של הגיבורה היפהפיה. הילדה קצוצת השיער מורדת באביה ובורחת לעיר הגדולה בניסיון למצוא את אחיה, שעובד במוזיאון הטבע ליד סנטרל פארק.

"מעשה פלאים", הנע בין סיפור הבריחה של רוז ב-1927 לסיפורו של ילד בשם בן (אוקס פגלי מ"חברי הדרקון אליוט") אשר איבד את שמיעתו כתוצאה מפגיעת ברק ב-1977, הוא סרט חריג בנוף הקולנועי העכשווי מכיוון שמככבת בו שחקנית חירשת. זהו תפקיד הביכורים של סימונד, שחקנית אמריקאית בת 14 שאיבדה את שמיעתה בגיל שנה ומשתמשת בשפת הסימנים. לאחרונה סימונד הצטלמה גם למותחן אימה בשם A Quiet Place העוסק במשפחה שנאלצת לתקשר בשפת הסימנים בניסיון נואש להתחמק מישות על-טבעית שנמשכת לקולות ורעשים. הסרט, בכיכובם של אמילי בלאנט וג'ון קרסינסקי, יעלה לאקרנים בארה"ב באפריל הקרוב.

צפו בטריילר ל-A Quiet Place:

מכיוון שהקריירה של סימונד רק החלה, יש לה סיכוי לשחזר את ההישג המרשים של מרלי מטלין - הכוכבת החירשת הגדולה ביותר (והיחידה עד כה) בהיסטוריה של הוליווד אשר זכתה באוסקר ובגלובוס הזהב ב-1986 על משחקה בסרט "ילדים חורגים לאלוהים". לאחר זכייתה מטלין הגיחה להופעות אורח בסדרות כמו "סיינפלד", "עקרות בית נואשות" ו"ישנן בנות" ובהמשך גילמה דמויות בדרמה הפוליטית "הבית הלבן" ובסדרה האמריקאית "הוחלפו בלידתן", הנחשבת לפורצת הדרך בכל הנוגע לייצוגם של חירשים על המסך הקטן. בשנה הבאה מטלין תגלם אלכוהוליסטית לשעבר שמנסה לחדש את הקשר עם בנה בסדרה חדשה בשם This Close.    

32 שנה עברו מאז שמטלין קטפה את הפסלון הזהוב, ורק כעת נדמה כי הוליווד השכילה סוף סוף לשלב שחקנים חירשים בין שורותיה. בנוסף ל"מעשה פלאים", שיעלה לאקרנים בארץ ב-8 בפברואר, בשנה האחרונה השחקן האפרו-אמריקאי החירש סי.ג'יי ג'ונס גילם דמות חירשת בסרט האקשן עטור הכוכבים "בייבי דרייבר" של אדגר רייט. הסרט, שזכה ל-100 אחוזי טריות ב-Rotten Tomatos, מגולל את סיפורו של נהג שודים צעיר בשם בייבי (אנסל אלגורט, "אשמת הכוכבים") אשר שומע מוזיקה ללא הפסק בעקבות תאונת דרכים טראומטית שגרמה לצלצולים באוזניו. במקביל, סרטו המדובר של גיירמו דל טורו, "צורת המים", עוסק בעובדת ניקיון המתקשרת עם סביבתה באמצעות שפת הסימנים (בגילומה של סאלי הוקינס) וקטף את פרס הבימוי ב"גלובוס הזהב" בשבוע שעבר. לקראת צילומי הסרט, שיעלה לאקרנים בארץ ב-15 בפברואר, הוקינס, אוקטביה ספנסר ושחקנים נוספים למדו את שפת הסימנים במשך חודשים.

צפו בטריילר ל"צורת המים":

מחוץ להוליווד, סרט אלים במיוחד בשם "השבט" הגדיל לעשות וליהק נערים ונערות חירשים המתקשרים ביניהם באמצעות שפת הסימנים האוקראינית. הסרט, בבימויו של מירוסלב סלאבושפיטסקי, הוקרן בפסטיבלים רבים (ובהם פסטיבל חיפה) ב-2014 והספיק לעורר מחלוקת בשל סצנות אכזריות של התעללות בצעירים החיים בפנימייה לחירשים. בניגוד לפסימיות של "השבט", שנה לאחר מכן יצא לאקרנים סרט צרפתי מרגש ואופטימי בשם "משפחת בלייה" המגולל את סיפורה של פולה (לואן אמרה), תלמידת תיכון בת 16 והשומעת היחידה במשפחה של חירשים.

לצד הסרטים העלילתיים הללו, לאחרונה גם ישראל הצטרפה למגמה לאחר שהסרט התיעודי הראשון שנעשה על ידי במאי חירש - "איך מסמנים אהבה" של אל-עד כהן ואיריס בן-משה - זכה בפרס "חביב הקהל" בפסטיבל דוקאביב האחרון והוקרן בסינמטקים (לריאיון עם כהן ובן משה - גללו לתחתית הפוסט).

אמנם עדיין מדובר בדוגמאות בודדות, אך הן מתווספות לפריחה של דמויות חירשות על המסך הקטן, בין היתר בפרק המשובח "ניו יורק, אני אוהב אותך" בעונה השנייה של Master of None של עזיז אנסרי, אשר עסק בזוג שמתווכח על חיי המין שלו באמצעות שפת הסימנים. סדרות אחרות ששילבו לאחרונה דמויות חירשות הן "פארגו" - במסגרתה השחקן החירש ראסל הרווארד ("זה ייגמר בדם") גילם מתנקש חירש, והסדרה הישראלית "ויקי ואני" בהשתתפות השחקנית החירשת נורית שלום.

"השבט". סרט אלים, מרתק ומעורר מחלוקת

לדברי חוקר הקולנוע סלבה גרינברג, אשר סיים לאחרונה דוקטורט העוסק בקולנוע ומוגבלות באוניברסיטת תל אביב, הפריחה הזו אינה מקרית. "השיח הביקורתי של תנועת הזכויות של אנשים עם מוגבלות והתחום האקדמי של לימודי מוגבלות מבטאים רעיונות שמחלחלים גם לקולנוע", הוא אומר. "דימויים סטריאוטיפיים שהיו עוברים בקלות בעבר, זוכים לביקורות נזעמות ברשתות החברתיות ויכולים לפגוע משמעותית בסיכויי ההצלחה של הסרט. לעומת זאת, סרטים המציגים חוויות חושיות וגופניות שונות באופן מכבד, מורכב ואותנטי פשוט נוגעים בהרבה יותר צופים. כאשר שחקן חירש כמו ג'ונס מגלם דמות חרשת, הקהל מגיב לכך טוב יותר, לא רק משום שהשיח החוץ קולנועי משפיע על הצפייה, אלא כי הוא פשוט עושה את זה טוב יותר".

ואכן, בסרטון שהפך לאחרונה לויראלי וגרף למעלה ממיליון צפיות ביוטיוב, השחקן החירש נייל דימרקו מסביר באופן משכנע מדוע שחקנים שומעים מתקשים לחקות את שפת הגוף, הזרימה והתנועתיות של אנשים בקהילת החירשים אשר משתמשים בשפת הסימנים מילדותם. לטענת דימרקו, במאים ויוצרים שיבחרו ללהק שחקנים חירשים לגילומם של דמויות חירשות יזכו לאמונם של 70 מיליון חירשים ברחבי העולם - אוכלוסייה שיכולה להצביע ברגליים ויודעת לקדם סרטים הקרובים לליבה ברשתות חברתיות.

לדברי גרינברג, הוליווד עדיין נוטה ללהק כוכבים שומעים לגלם דמויות חירשות: "כשמטלין הגיעה לישראל לקבל פרס על פועלה כאקטיביסטית, היא סיפרה על סרט חדש שביקש ללהק שחקנית לתפקיד של דמות חירשת, וציפתה בהתרגשות שיפנו אליה. לבסוף, כשההפקה אכן פנתה אליה, הציעו לה להדריך את השחקנית השומעת שלוהקה לתפקיד וללמד אותה על חירשות ושפת הסימנים. מהדוגמה הזו, שמאפיינת את היחס של הוליווד לייצוג של מוגבלויות בקולנוע, ניתן ללמוד כי אי העסקתם של אנשים עם מוגבלות לשחק דמויות עם מוגבלות היא לא רק מפלה ופוגעת באמינות של הסרטים, אלא מייקרת באופן משמעותי את ההפקה. התחקיר וההכשרה של שחקנים ללא מוגבלות הם יקרים ולא תמיד יעילים או אמינים".

בקיץ האחרון קרן משפחת רודרמן פרסמה נתונים לפיהם 95% מהתפקידים של אנשים עם מוגבלויות בתכניות הטלוויזיה הנצפות ביותר בארה"ב מגולמים על ידי שחקנים ללא מוגבלות. הקרב על ייצוג והכרה בצרכיה של קהילת החירשים מתנהל לפיכך במספר חזיתות: קמפיינים שמטרתם להפעיל לחץ על אולפנים בהוליווד כדי להפסיק ללהק כוכבים שומעים לגלם דמויות חירשות, רצון לפלס דרך לבמאים ותסריטאים חירשים כדי שיוכלו לספר סיפורים מנקודת מבטם, וניסיונות לשפר את הנגישות לתכנים קולנועיים וטלוויזיוניים לצופים חירשים וכבדי שמיעה.

ננה בר, ממייסדי "המרכז הישראלי ללימודי חירשות" וסטודנטית לתואר שני בחוג למגדר באוניברסיטת תל אביב, מסבירה כי לא ניתן לנתק את השינוי הנוכחי בייצוגם של חירשים מהמהפכה הפמיניסטית. לדבריה, "כדאי להתעכב על תפיסת החירשות בקולנוע בהקבלה לתפיסת הנשים והמוגבלויות. בעבר דיסני נהגה להמית דמויות נשיות בסרטיה כדי לשמור על מקום האב או לקבוע אלו חיים ראויים יותר. אבל אנו רואים שינוי: כיום יש דמויות פמיניסטיות מרתקות ונפלאות בסרטים של דיסני כמו "אמיצה", "מיליפיסנט", ועוד. נפרשת קשת של אפשרויות ייצוגים של נשים, כך אנו רוצים לגבי ייצוגי החירשים".

"באופן דומה, דמויות חירשות הוצגו בסרטים כמקור לסבל - כבני אדם מסכנים, נחותים ופגומים. הוליווד עדיין מייצגת גופים באופן בינארי, קלישאתי וסכמטי: בריא או לא בריא. לכן למשל היתה נטיה לחשוב שדמות חירשת היא בהכרח א-מינית", בר מוסיפה. "במקביל קיימת סגידה לקול, למוזיקה ולדיבור. הקול האנושי מתקשר לרציונל ולנשגב. תמיד החירש מושווה לאדם שומע, ולכן הוא בבחינת נגטיב. רשימת הייצוגים המצומצמת כוללת גם ייצוג של דמות חרשת כמקדמת עלילה בלבד או כסוג של סייד קיק. השימוש הזה בחירשות דומה למה שעשו עם דמויות עם מוגבלויות, או דמויות מהקהילה הלהטב"ית והאפרו-אמריקאית במאה שעברה".

אולם, כפי שבר עצמה מזכירה, בשנים האחרונות חל שיפור של ממש, בין היתר בזכות במאים מוכרים כמו אדגר רייט וטוד היינס. בראיונות לקראת יציאתו של "בייבי דרייבר", רייט הסביר כי לאחר שכתב תפקיד לדמות חירשת הוא ערך אודישנים שאליהם הוזמנו גם שחקנים שומעים וגם שחקנים חירשים. "ברגע שראיתי את ג'ונס באודישן, ההבדל (בינו לבין שחקן שומע) היה ברור כשמש", הסביר לאתר Decider.

בריאיון לאתר "דדליין" היינס סיפר שמהרגע הראשון רצה ששחקנית חירשת תגלם את דמותה של רוז ב"מעשה פלאים". לדבריו, "מעולם לא עבדתי עם שחקנים חירשים, אבל היה לי ברור שמדובר בחלק מרכזי מהסרט. חיפשתי שחקנית שתוכל לספר סיפור ללא מילים. רוז משתמשת בפתקים מכיוון שב-1927 עדיין לא לימדו שפת סימנים בבתי ספר לחירשים בארה"ב. ולכן רציתי מישהי שתוכל להביא למסך את ניסיון החיים שלה ולתקשר באמצעות הבעות פנים ושפת גוף".

כדי ליצור סרט העוסק כולו בסיפוריהם המקבילים של שני ילדים חירשים, היינס ליהק שחקני תאטרון חירשים לתפקידי משנה ולתפקידי ניצבים. בנוסף, הוא והשחקן הצעיר (והשומע) אוקס פגלי הסתובבו בניו יורק במשך ימים עם אוזניות מבטלות רעשים כדי לנסות להתחבר לחוויה המתבססת על רגישות גבוהה לחושים אחרים - ראייה, מגע, ויברציות וריח.   

דמדומי הקולנוע האילם ש"מעשה פלאים" מתרפק עליהם היו גם תור הזהב של שחקנים חירשים בהוליווד. לא פחות מחמישה שחקנים חירשים כיכבו בדרך קבע בסרטים אילמים, וגילמו לא פעם דמויות שומעות. המפורסם מביניהם הוא הצייר החירש גרנוויל רדמונד, חבר קרוב של צ'רלי צ'פלין אשר נענה לבקשתו לשחק בסרטיו (בין היתר, הוא גילם פסל ב"אורות הכרך"). אבל היתרונות היחסיים של שחקנים חירשים - ובראשם היכולת להביע רגשות ולספר סיפור ללא מילים - הפכו בן לילה לחסרונות כאשר הקהל החל להתאהב בסרטים המדברים.   

ג'ונס, שהפך לשחקן מבוקש בעקבות ההצלחה של "בייבי דרייבר", מקווה כי 2017 היתה רק יריית הפתיחה במאבקם של שחקנים חירשים להכרה ולהצעות מפתות מהוליווד. בריאיון לאתר Decider הוא הצהיר כי "צריך לפתוח יותר דלתות לשחקנים עם מוגבלויות מכיוון שיש להם מה להציע. המאבק הנוכחי (לקבל תפקידים) הוא כואב, קשה - ובעיקר מיותר. בואו נפתח להם דלתות. אין שום סיבה להמשיך לסגור אותן".

והדלתות אכן מתחילות להיפתח: ב-2018 סימונד ומטלין יגלמו דמויות חירשות בסרט ובסדרה חדשים, וג'ונס עצמו יככב בסרט האימה Door in the Woods. סימן מעודד נוסף לכך שמתחילים להכיר בקיומה של קהילת החירשים הוא חוק פדרלי שאושר לאחרונה ומחייב את כל בתי הקולנוע בארה"ב להקרין סרטים עם כתוביות לטובת צופים חירשים או כבדי שמיעה.

לדברי בר, המהפכה הזו טרם הגיעה לישראל: "מאז חוק הנגישות בטלוויזיה (שאושר ב-2005 - נ"א) יש חובה להנגישה לצופים חירשים או כבדי שמיעה, וזו מהפכה כלשעצמה. אבל יש המון עבודה בתחום מאחר וחלה נסיגה, במיוחד לאור השינויים במדיום הטלוויזיוני. הצופים החירשים אינם נהנים מייצוג מלא והולם, מה גם שהנגישות בשפת הסימנים היא עד חמישה אחוזים מכלל השידורים, ומדובר בלעג לרש. אני בין המייסדים של "המרכז הישראלי ללימודי חירשות", אשר מקדם את הנושא עם הנציבות במטרה להגדיל את הבועה (שנועדה למתרגם לשפת הסימנים) ולשפר את רמת התרגום. מעבר לזה אנחנו פועלים כדי להטמיע פלטפורמה טכנולוגית חדשנית שתאפשר לצופה החירש לצפות בתרגום בגודל של חצי מסך".

עבור בר המהפכה לא טמונה רק בליהוקם של חירשים - אלא גם בשינוי תודעתי שיאפשר לתעשייה לקבל לזרועותיה יוצרים חירשים. לדבריה, "בעבר היה ייצוג מאוד גורף של דמויות עם מוגבלויות, אשר חולקו באופן שטחי לרעות או טובות. אבל בעשרים השנים האחרונות יש שיח חדש על סרטים כמו "נפלאות התבונה", "קוראים לי סם", "מחוברים לחיים," "אנשי התחנה", "לשבור את השתיקה" ועוד. הסרטים הללו מאפשרים ניתוח פוליטי, וזה עדיף משממה בעיניי. אבל חשוב להבין שיש הדרה של יוצרים חירשים. לכן אנחנו לא נחשפים לחוויות המבוססות על ידע אמיתי, עמוק ואותנטי. כי ליוצרים כאלה יש הרבה מה להגיד על חייהם מתוך ניסיון חייהם והגוף החירש, גם מתוך מושגים של הגדרה עצמית, שהחירשות היא בסך הכל אספקט אחד בין רבים".

______________________

לראשונה בישראל: במאי חירש

בשנה שעברה יוצר הקולנוע אל-עד כהן עשה היסטוריה לאחר שהפך לבמאי החירש הראשון בישראל. בתהליך יצירה משותף שארך מספר שנים, כהן והבמאית איריס בן משה יצרו ביחד את "איך מסמנים אהבה", סרט תיעודי מרגש ואמיץ שהוקרן בדוקאביב וזמין כיום לצפייה ב-VOD של הוט.  

בריאיון משותף שנערך במייל, כהן כותב כי החליט לתעד את חייו לפני כשבע שנים. "הכל התחיל כשהלכתי לארוחת ערב עם חברים, כולם חירשים", הוא משחזר. "באותה תקופה הסתובבתי כל הזמן עם מצלמת וידאו קטנה, התחלתי לצלם וכשצפיתי בקטעים שצלמתי הבנתי שאני רואה משהו חדש שלא ראיתי קודם, אני רואה נקודת מבט של אדם חירש, לעומת כל סרטי הדוקו על חירשים שנעשו בארץ, כולם מנקודת מבט של אנשים שומעים: הם תפסו את החירשות כחוסר, בעוד שנקודת מבט שלי הייתה להציג את המציאות שלנו דווקא בגלל החירשות. בתחילה תיעדתי הרבה חירשים אחרים, אבל הרעיון לתעד את חיי עלה רק אחרי שנתיים של צילומים, כשחלה תפנית חשובה בחיי".

כהן הכיר את בן משה במסגרת קורס צילום שבו שימשה כמתורגמנית. לדבריו, "במהלך העבודה הרגשתי שאיריס ממש מצליחה להיכנס לראש של האדם החירש ולפעול גם מנקודת מבט חירשת, ואז הצעתי לה לביים איתי. היה לי קשה לביים לבדי את עצמי ובגלל שנוצר קשר של אמון מלא רציתי שנהיה שותפים מלאים".

"התפנית החשובה" שכהן מתייחס אליה היא לב-ליבו של הסרט: ההחלטה להפוך לאב בעקבות חברות רבת-שנים עם חירשת לסבית בשם יעל. כהן, הומו ללא זוגיות, מחליט להקים עם יעל משפחה חדשה שתוכל, אולי, למלא את החלל הרגשי שהותיר הפירוק הטרגי של משפחתו הביולוגית (והשומעת) בעקבות מותה של אימו בתאונת דרכים. הסרט מתעד את הלבטים, החיכוכים המשפחתיים וקשיי ההורות בחודשים הראשונים לחייו של בנו הבכור.

כשהוא נשאל מהם האתגרים הייחודיים העומדים בפני חירשים המנסים להשתלב בתחום הקולנוע, כהן משיב כי "יש קשיים מבחינה טכנית מכיוון שאני צריך תרגום לשפת סימנים. כבמאי אני צריך תרגום צמוד ולשם זה צריך תקציב נפרד כי חירש במדינה מקבל תקציב של 45 שעות תרגום לשנה בלבד - שאינו מכסה אפילו את צרכיי הפרטיים הבסיסיים ביותר. בנוסף, על אף שביימתי סרט עד היום אני נתקל בסטיגמות מצד קהילת השומעים. יש נטייה לחשוב שבגלל שאני חירש אז אם ארצה לעשות עוד סרט הוא יהיה בהכרח קשור לחירשים, כאילו שאין עוד דברים שמעניינים אותי כבן אדם ישראלי, כחירש, כאבא. קיים גם הקושי שלי במפגשים עם אנשי קולנוע אחרים שנדמה שהם חוששים לדבר איתי ואני זה שצריך לגשת אליהם ולהרגיע אותם".

בן משה מוסיפה כי "אלעד ואני תמיד מדברים על איך אנשים רבים תייגו את הסרט כסרט על חירשים בלבד ושמותאם לחירשים בלבד, זו תפיסה מאוד נפוצה ומאוד מוטעת. התרגלנו לצפות בסרטים דוברי אנגלית בלבד, הקהל הישראלי בקושי מגיע לצפות בקולנוע ישראלי, אז כשמדובר בסרט דוקומנטרי ישראלי שעוד דובר שפה נוספת שהם לא מכירים, כמו שפת הסימנים, הסיכוי שהם יחשפו לסרט הוא נמוך מאוד".

לדברי כהן, יש שוני משמעותי בתגובות לסרט מצד צופים חירשים ושומעים: "יש חירשים אחרים שגדלו כמוני במשפחות שומעות ושמחו שיש סוף סוף סרט שמבטא את ההרגשות שלהם ואת הזהות שלהם. השומעים, לעומת זאת, הזדהו עם קשיי האבהות ועם תהליך ההורות המשותפת. אחרים הזדהו עם התחושה של להיות הכבשה השחורה במשפחה. זה גרם להם להבין שמעבר לתווית 'חירש' עומד בן אדם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#