כך הפך ״הסרט הגרוע בהיסטוריה״ לשובר קופות

״אמן האסונות״, סרטו החדש והמדובר של ג׳יימס פרנקו, משחזר את הסיפור המשונה מאחורי אחד מסרטי הקאלט האהובים והשנואים ביותר בהיסטוריה של האינדי האמריקאי. ביקורת

נטע אלכסנדר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ג'יימס פרנקו ב"אמן האסונות". כדאי לעשות שיעורי בית ולראות את "החדר" לפני הצפייה
ג'יימס פרנקו ב"אמן האסונות". כדאי לעשות שיעורי בית ולראות את "החדר" לפני הצפייהקרדיט: Justina Mintz / Warner Bros.
נטע אלכסנדר

כש״החדר״ (The Room), סרט הקאלט האמריקאי שנכתב, בוים והופק על ידי טומי וויזו, עלה לאקרנים ב-2003 הוא לא זכה להצלחה. אם נדייק - הוא נכשל כישלון חרוץ. התרסק אל תוך חומת המציאות במהירות של 180 קמ״ש. הסרט, שוויזו השקיע בו כמה מיליוני דולרים מכיסו הפרטי, הוקרן במשך שבועיים במספר בתי קולנוע בקליפורניה כדי שיוכל להתמודד על האוסקר. ספויילר: הוא לא זכה, לא היה מועמד, והכניס קצת פחות מ-2,000 דולר (למעשה, וויזו עצמו נאלץ לשלם סכומי עתק כדי שימשיכו להקרין אותו מול אולמות ריקים).

אבל ההיסטוריה לא שכחה את ״החדר״. בשנים שחלפו מאז, סרטו הראשון (והיחיד) של וויזו הפך לתופעת קאלט: הוא מוקרן בקביעות בהקרנות חצות בעשרות בתי קולנוע ברחבי העולם, הוכתר על ידי אינספור מבקרים כ״סרט הגרוע ביותר בהיסטוריה של הקולנוע״, שימש השראה למשחק וידיאו ויצא במהדורת די.וי.די. ב-2013 חברו של וויזו ואחד השחקנים הראשיים בסרט, השחקן גרג ססטרו, כתב ספר בשם ״אמן האסונות״ שתיעד את מאחורי הקלעים של ההפקה המאתגרת והפך לרב-מכר. לפני כשנתיים השחקן-כוכב-במאי-מרצה-מורה למשחק-תסריטאי-אינסטלטור ג׳יימס פרנקו, רכש את הזכויות לספר והחליט ליצור מכתב אהבה קולנועי לחזון של וויזו. התוצאה היא הסרט החדש ״אמן האסונות״, אשר מוקרן בימים אלו בהפצה מצומצמת בארצות הברית והספיק לקטוף ביקורות מהללות ולהתברג במקום ה-11 בטבלת שוברי הקופות (הישג מרשים ומפתיע בהתחשב בכך שהסרט מציג כרגע בפחות מעשרים בתי קולנוע).

עם מבטא משונה, שיער שחור וגלי, וכמויות אהבה עצמית שלא היו מביישות את דונלד טראמפ, פרנקו מקים לתחייה את דמותו הצבעונית והמסתורית של וויזו. ״אמן האסונות״  נפתח בקורס למשחק שבו וויזו חושף את המתכון המנצח שיהפוך אותו בהמשך למלך הקאלט: אפס כשרון, אפס מודעות עצמית וטוטליות של מאה אחוז. בקורס משתתף גם ססטרו (בגילומו של דייב פרנקו, אח של) - שחקן מתחיל ותפרן בן 20 וקצת שגר אצל אמא שלו ומתבונן בהערצה בתרגיל אלתור במסגרתו וויזו צורח מסיבה לא ברורה ומתפרע מול הכיתה.

בהמשך, השניים מתקרבים והופכים לחברים על אף סירובו העקבי והמשונה של וויזו לחשוף פרטים בסיסיים על חייו או עברו (״אני בגילך״, הוא אומר לססטרו, למרות שברור לשניהם שגילו האמיתי קרוב יותר לתחילת שנות הארבעים). וויזו - שמסיבה לא ברורה יש לו ״חשבון בנק ללא תחתית״ - מזמין את ססטרו לעבור לגור בדירתו בלוס אנגל׳ס, ללכת לאודישנים ולכבוש את הוליווד. וכך, עם חלום, חברות אמיצה ואספקה בלתי נדלית של מזומנים, מתחילה ההרפתקה שהובילה ל״החדר״.

הרגעים החזקים בסרטו של פרנקו מיטיבים לתאר את דרך החתחתים שכל שחקן מתחיל נאלץ לעבור: הסירוב האוטומטי, הקושי להשיג סוכן, התסריטים המגוחכים והתחושה שאתה גרגר אבק נטול משמעות. אבל ההחלטה להיצמד לספרו של ססטרו ולא לנסות לשפוך אור חדש על חייו ועברו של וויזו הופכת את ״אמן האסונות״ לדיוקן שטחי ומוגבל למדי של דמות אקסצנטרית ולא חכמה במיוחד. הסרט מתמקד בשנה שבה וויזו עבר ללוס אנג׳לס, כתב את התסריט ל״החדר״, ליהק את עצמו לתפקיד הראשי של גבר בשם ג׳וני שארוסתו בוגדת בו עם חברו הטוב ביותר (שאותו גילם ססטרו) - ובסופו של דבר גילה לתדהמתו שבמקום לבכות הקהל מתפקע מצחוק.     

עבור מעריצי ״החדר״, ״אמן האסונות״ הוא קומדיה קלילה ומענגת לצפייה על אדם שהחליט להגשים את חלומו להיות שחקן למרות שנדרשו לו עשרות טייקים ללמוד שורה וחצי בעל פה. בנוסף לאחיו, פרנקו הקיף את עצמו בקאסט מפואר הכולל גם את סת׳ רוגן, אליסון ברי, זאק אפרון ורבים אחרים שמגיחים להופעות אורח (כולל ג׳אד אפאטו ואפילו, אם תשארו לשבת אחרי כתוביות הסיום, טומי וויזו בכבודו ובעצמו). השחזורים לסצנות מפתח מתוך ״החדר״ - כולל אחת מסצנות הסקס המשונות ביותר בהיסטוריה של הקולנוע - משעשעים למדי.

אבל ספק אם מי שלא טרח לראות את ״החדר״, שמשלב תסריט לא קוהרנטי בעליל, מנות נדיבות של סקסיזם ותצוגות משחק מביכות, יצליח להבין על מה המהומה. צפייה ב״אמן האסונות״ מספקת אסקפיזם של שעה וארבעים דקות, אבל סביר להניח שתשכחו מה ראיתם חמש דקות אחרי שהסרט יסתיים. מכיוון שאנחנו מתבוננים בוויזו מנקודת מבטו של ססטרו, הידע שלנו עליו מוגבל עד לא קיים. ההערצה שססטרו חש כלפיו בתחילה מתחלפת בהמשך בתמיהה, רתיעה וכעס. מיהו האיש הזה, שמתעקש שהוא נולד בניו אורלינס על אף שיש לו מבטא מזרח-אירופאי כבד? האם הוא אכן מאמין שיש לו כשרון כתיבה ומשחק? איך הוא עשה את הונו? מה מניע אותו - הרצון בחשיפה, הכמיהה לביטוי עצמי, או אולי פשוט שעמום קיומי?

השאלות הללו נותרות פתוחות, והתוצאה היא קומדיית ברומאנס במשקל נוצה המתמקדת בחברות בין וויזו וססטרו ובשאלה האם היא תשרוד את אחת ההפקות המטורללות שצולמו אי-פעם בהוליווד. לא ברור האם פרנקו צוחק על וויזו - או צוחק אתו. באותה מידה לא ברור האם הוא מבקר את היחס הדוחה שלו לנשים או מציג אותו כעוד מאפיין אקסצנטרי באישיותו. בסצנה המתעדת את הניסיון לצלם סצנת סקס בין ג׳וני לארוסתו ליסה, וויזו מעיר על הופעתה של השחקנית המעורטלת, קורא לה ״דוחה״ מול כל צוות ההפקה ומסרב לשכב איתה עד שהמאפרות יסיימו להסתיר את פגמיה. כמו כל סצנה אחרת ב״אמן האסונות״, השחזור הזה נועד להצחיק וללעוג לכישורי האנוש המוגבלים של וויזו, אבל בכך הוא מוסיף חטא לפשע משום שפרנקו הופך אירוע משפיל וטראומתי לעוד דאחקה אחת מיני רבות.  

בימים אלו אתרי ההימורים לאוסקר מסמנים את ג׳יימס פרנקו כמועמד אפשרי בקטגוריית השחקן הראשי הטוב והיחיד - ואת דייב פרנקו כמועמד בקטגוריית שחקן המשנה. ל״אמן האסונות״ יש גם סיכוי לקבל מועמדות על תסריט מועבד, ואולי אפילו להשתחל לעשרת הסרטים שיתחרו על פרס הסרט הטוב ביותר. הוליווד, כידוע, אוהבת מאוד סרטים על עצמה, ובעיקר סרטים אופטימיים וקלילים על מי שהגשים את החלום האמריקאי. בסופו של דבר, המחשבה שאחד מכוכביה הגדולים של הוליווד בחר לגלם את וויזו בסרט על חייו היא המימוש האולטימטיבי של חלום התהילה שגרם לו להשתקע בעיר המלאכים.

פרנקו הוא במאי ושחקן מוכשר לאין ערוך מוויזו, ובכל זאת יש לי חיבה גדולה יותר ל״החדר״ המקרטע, ההזוי, והדרמטי מאשר ל״אמן האסונות״ המשויף ועטור הכוכבים. וויזו לא בחר במודע לשרוף את ספר החוקים של כתיבה תסריטאית, משחק או בימוי. הוא פשוט מעולם לא טרח לקרוא אותם. כמו ילד שבונה עולמות שלמים בארגז החול, הוא בנה עולם שההיגיון הפנימי שלו מובן רק למי שיצר אותו. עבור הצופים, ״החדר״ הוא סרט שעוסק בין היתר בסרטן, בגידה, מיניות וחברות. עבור וויזו, מדובר בדיוקן אוטוביוגרפי על ״הסכנות שבחברות״.

״החדר״ מסתיים בקליימקס דרמטי וטרגי, ״אמן האסונות״ מסתיים עם סוף הוליוודי קלאסי שחוגג את דבקותו של וויזו במטרה. אולי, 14 שנה לאחר שסרטו צולם, וויזו יצעד השנה על השטיח האדום באוסקר לצד האחים פרנקו. עבור כל מי שצפה ב"החדר" חמש, 15 או 500 פעמים, זה יכול להיות רגע מתוק של צדק פואטי.

נטע אלכסנדר | |התפוח המכני

"התפוח המכני" הוא בלוג על תרבות בכלל, וקולנוע בפרט, בעיקר בניו יורק אבל גם מחוצה לה. נטע אלכסנדר היא עיתונאית ב"הארץ", דוקטורנטית לקולנוע באוניברסיטת NYU ובעלת תואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה של הקולנוע מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ