תשכחו מיובל המבולבל: כוכב הילדים ששינה את הטלוויזיה - התפוח המכני - הבלוג של נטע אלכסנדר - הארץ
${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תשכחו מיובל המבולבל: כוכב הילדים ששינה את הטלוויזיה

הלהיט הדוקומנטרי המפתיע של הקיץ בארצות הברית הוא ביוגרפיה מרתקת של פרד רוג'רס, שחינך דורות של ילדים אמריקאים באמצעות סדרת הטלוויזיה שלו. התוצאה היא צפיית חובה לכל הורה

תגובות
פרד רוג'רס. לימד ילדים לדבר על כעס, פחד וכאב
Gene J. Puskar /AP

בזמן שילדים ישראלים גדלו על שידורי הטלוויזיה החינוכית, ילדים אמריקאים גדלו על ״השכונה של מר רוג׳רס״ (Mister Rogers’ Neighborhood) - תוכנית ילדים מיתולוגית שלימדה אותם איך לדבר על רגשות והקדישה פרקים לנושאים כמו מוות, גירושים וההתנקשות בנשיא קנדי. פרד רוג׳רס, מי שהגה, כתב, דיבב ושיחק בכל פרקי התוכנית, מככב בימים אלו בסרט דוקומנטרי חדש ומדובר בשם ״האם תרצה להיות שכן שלי״? (Won't you be my neighbor?) שמוקרן בארה״ב וסוחט ביקורות מהללות מהמבקרים (ו-99 אחוזי טריות מוצדקים לחלוטין ב-Rotten Tomatoes). גם מי שלא ביקר מעולם בשכונה של רוג׳רס חייב לצפות בסרט הזה, שהוא כולו שיר הלל לילדים, לטוב לב ולמחויבות של בני אנוש אחד לשני.

״השכונה של מר רוג׳רס״ שברה את כל החוקים של תעשיית הטלוויזיה: מדובר בסדרה דלת תקציב עם כוכב שנראה כמו דוד חביב ושורה של בובות-גרב בדיבובו של רוג׳רס עצמו. ואם זה לא מספיק חתרני, רוג׳רס סירב להקרין סרטוני אנימציה. במקום תכנים תזזיתיים ולעתים קרובות מטופשים או אלימים, הוא ברא עולם שלם של דמויות שסייעו לילדים לעבד רגשות כמו כעס, עצב וכאב. כדי לעשות זאת הוא לא היסס להאט את הקצב, גם אם מדובר בשתיקה בת דקה, בדיאלוגים איטיים או בשירים שהוא היטיב לאלתר על הפסנתר.

בהמשך התווספו לסדרה שחקנים, ובהם פרנסואז קלמונס האפרו-אמריקאי, שגילם את הקצין קלמונס והראיון שנערך איתו לאחר שהסדרה ירדה מהמרקע מעניק לסרט עומק, דרמה וקונפליקט רגשי. כך למשל, הוא מסביר כי ״בתור ילד שחור למדתי לפחד משוטרים, ופתאום רוג׳רס שאל אותי אם אסכים לגלם את השוטר השכונתי. כמובן שהסכמתי״.   

כדרכם של ניסים, אף אחד לא הצליח לחזות את ההצלחה האדירה של הסדרה אשר הפכה את רוג׳רס לסלב בעל כורחו. כפי שבנו אומר למצלמה, ״אבא שלי שנא טלוויזיה יותר מכל בן אדם אחר בטלוויזיה״. ואכן, רוג׳רס - שנולד ב-1928 ומת ב-2003 - לא גדל על ברכי המסך הקטן. הוא למד פסיכולוגיה וחינוך ותכנן להפוך לכומר. אולם, רצה הגורל ותחושת השליחות הדתית שפיעמה בו מצאה ביטוי בלתי שגרתי. ב-1966 "השכונה של מיסטר רוג'רס" שודרה לראשונה בערוץ הציבורי של פיטסבורג, ושנתיים לאחר מכן התחילה להיות משודרת לכל ארצות הברית גם בערוץ הציבורי פי-בי-אס. כוכב נולד.

סרטו הדוקומנטרי של הבמאי מורגן נוויל מנסה לעשות משהו חתרני: במקום לחשוף את פרצופו האמיתי של אחד מהסמלים האמריקאיים האהובים ביותר - הוא חושף כי פרד רוג׳רס היה בדיוק מי שהוא התיימר להיות: מחנך משכיל ואוהב אדם בעל כבוד עצום לילדים וכשרון נדיר לרכוש את אמונם. כל מי שראה סרטים דוקומנטרים בז׳אנר הזה - אשר כולל שורה של ריאיונות עם קולגות ובני משפחה ושימוש מופתי בחומרי ארכיון - מצפה לרגע שבו היוצר יקרע את המסיכה מפניו של כוכב הילדים האהוב. אבל למרבה השמחה פרד רוג'רס רחוק מיליוני שנות אור מיובל המבולבל. במקום רגע שיא מציצני כמתבקש מחוקי הז׳אנר, נוויל השכיל לייצר הספד אמיץ לא רק לרוג׳רס - אלא להשקפת העולם שהוא קידם בלהט דתי. המחשבה שכל אחד מאיתנו הוא בן אנוש מיוחד ובעל ערך ״בדיוק כפי שאתה״, ושאין טעם להיבהל או לברוח מרגשות מפחידים כמו כעס, עצב או קנאה.

״השכונה של מר רוג׳רס״ היתה מכונת אמפתיה משומנת היטב. הסדרה ביקשה, בדרכה, להראות לילדים ששחורים ולבנים יכולים לחלוק בחדווה בריכת שחייה בתקופה שבה שחורים הפגינו עבור הזכות להיכנס לבריכות שחייה ציבוריות ברחבי ארה״ב. רוג׳רס, כאמור, לא היסס לטפל ברגישות האופיינית לו בנושאים שנויים במחלוקת כמו גזענות, גירושים ומוות. הוא ניסה להסביר לילדים מדוע האומה כולה אבלה על חייליה שמתו בוייטנאם ולמה מעבורת החלל צ'לנג'ר התרסקה דקות לאחר שהמריאה.

ובכל זאת, לא כל הנושאים זכו לטיפול. קלמונס, שגילם כאמור את הדמות השחורה היחידה בשכונה, נאלץ להסתיר את נטייתו המינית לבקשתו של רוג׳רס. לדברי קלמונס, הוא בילה במועדון גייז ומישהו מההפקה ראה אותו וסיפר על כך לרוג׳רס ולעובדים נוספים. בעקבות הגילוי, רוג׳רס ביקש ממנו להסתיר את נטייתו המינית כדי לא לעורר סערה שעלולה להביא לביטול חסויות. שנים רבות לאחר מכן רוג׳רס הביע חרטה והשניים התחבקו והתפייסו, ובכל זאת קשה להתעלם מהמתח בין ההומופוביה לשירים המתקתקים על קבלת העצמי וקבלת האחר.

ביקורת אחרת שעולה לקראת סוף הסרט קשורה לטענה שהמסר המרכזי של רוג׳רס - הצורך לאהוב את עצמך בכל מחיר - תרם לנרקיסיזם ולתחושת העליונות של הדורות שגדלו על ברכיו. אולם, חומרי הארכיון - ובעיקר השיחות מלאות הסבלנות בין רוג׳רס לילדים מרחבי ארה״ב - מוכיחים כי המסר היחיד שאליו הוא הטיף היה אהבת חינם. הרצון לברוא שכונה שבה ילדים מרגישים מוגנים, בטוחים ובעיקר אהובים, נראה תמים וכמעט חסר סיכוי בעולם שמתאפיין בבידוד חברתי בחסות הטכנולוגיה. הקצב האיטי של ״השכונה של מר רוג׳רס״ עלול לאתגר (ולשעמם) כל ילד שגדל על תוכניות מצוירות או התרגל לריגוש הבלתי פוסק של מסכי מגע. דווקא משום כך כדאי לכל הורה לצפות ב״האם תהיה השכן שלי?״. זהו סרט שכולו שיר הלל לאנושיות, וסופו לא הותיר עין יבשה באולם.     



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#