שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

תפסיק לרכוב לנשים על הגב קיבינימט

לוחמים גבריים שכובשים שטחים ונשים, הומופוביה והוקעת אנשים שמתמודדים עם הפרעות נפשיות - סרטון הקמפיין של אראל מרגלית מנסה לחזור אחורה, ועושה את זה יותר מדי טוב

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
0
איזה גברים
נגה כהן

פוליטיקאים, פעילים, יועצים אסטרטגיים ועיתונאים רבים מנסים כבר שנים לפענח את "הבעיה של השמאל" ומביאים שלל תשובות, עצות, רעיונות והבטחות. לפני יומיים, ב-19.4, גילינו שהתשובה של שני אנשים שמתיימרים להנהיג את השמאל, שבמקרה או שלא במקרה הם שניהם גברים אשכנזים הטרו-סקסואלים בעלי ממון רב, כוללת רמיסה של אוכלוסיות שלמות במדינה. יצחק בוז'י הרצוג אמר שצריך להפסיק לתת את התחושה שחברי המפלגה "אוהבי ערבים", ובכך רמס ערבים. אראל מרגלית הוציא סרטון כחלק מהקמפיין שלו לרשות המפלגה, ובו הוא רומס נשים, הומואים, גברים לא מאצ'ואים ואנשים שמתמודדיםות עם מחלות והפרעות נפשיות.

סרטו של מרגלית הופק במסגרת הקמפיין שהקמפיינר של הימין הקיצוני, משה קלוגהפט, מנהל עבורו. הסרטון מתיימר להזריק אנרגיה בשמאל נגד הימין. זאת, באמצעות הצגת הימין כעלוב ובהצבת דרישה ברורה לחזור לימי הגדולה של מפא"י/מערך/העבודה. רק שהדרך שבה מרגלית בוחר, עוברת דרך אידיאליזציה של דמותו של הגבר-המאצ'ו-הקרבי-שכובש-שטחים-ונשים. כל מי שאינו כזה ראוי ללעג ולבוז לפי הסרטון, וכמובן גם לא צריך להנהיג את המדינה. בהחלט נשמע כמו חזרה אחורה, לימים שאחרי מלחמת ששת הימים ושל גנדי, או אולי תחילתה של מלחמת העולם הראשונה.

ארבעה מוטיבים חוזרים על עצמם בסרטון של מרגלית: אידיאל הלוחם הקרבי ובוז למי שלא היה קרבי, נחיתות הנשיות, גבריות ככיבוש נשים וחדירה מינית, והוקעה של המתמודדים עם מחלות והפרעות נפשיות. הספק מרשים בסרטון כל-כך קצר.

אידיאל הלוחם ובוז למי שלא היה קרבי

בסרטון, מרגלית וקלוגהפט בוחרים להקטין את לה פמיליה, את אורן חזן ואת הליכוד כולו באמצעות סימונם כג'ובניקים, ככאלה שלא החזיקו רובים וכאנשים שאכלו בקריה ושירתו ב"במחנה". את עצמו מרגלית מאדיר דרך תיאור שירותו בגולני, שבו הוא אכל חרא, זיעה ודם. על פניו, המילים עצמן הן נייטרליות. אחד ג'ובניק, אחד לא החזיק רובה, אחד אכל בקריה ואחד הזיע בגולני. אבל התפקידים הללו טעונים משמעות ערכית היררכית בחברה הישראלית, ומרגלית יודע את זה. הוא מדגיש את העליונות והנחיתות גם באינטונציה שלו, וגם באמצעות הנגדת הקרביות ללא קרביות. "גבריות" מונגדת בסרטון ל"ג'ובניקיות". "רובה" מונגד ל"רובה מים" ושירות בגולני מונגד לשירות בקריה או ב"במחנה".

התוצאה היא שהלוחם הוא הטוב והאקטיבי שעשה דברים חשובים, הלא לוחם הוא הפאסיבי שלא מבין מהחיים שלו ועשה דברים שטחיים ולא חשובים, והתפקיד של אדם בצבא הוא זה שקובע את ערכו החברתי. אלה הם מאפיינים של חברה מיליטריסטית, שיוצרת תחרות בין גברים ודורשת מהם להוכיח את "גבריותם", כלומר את ערכם בחברה, באמצעות הפגנת כוח ואלימות. בתוך העולם הזה מקומן של נשים וערבים הן רק כאביזרים. נשים, כפי שנראה בהמשך, קיימות כדי לעזור לגברים לסמן שהם "גברים". הערבים בכלל לא נוכחים בסרטון. אולי מרגלית קורא מחשבות וכבר הספיק לממש את האסטרטגיה של הרצוג.

נחיתות הנשיות

האשה היחידה שמופיעה בסרטון כבת אדם היא מירי רגב, אבל הנשיות, וליתר דיוק סימון הנשיות כשלילית, שזורה כחוט השני בכל הסרטון. ראשית, דרך הצגת המילה "גבר" כשם תואר לאדם עילאי וטוב. את מלחמת המינים לא המציאו הפמיניסטיות, בניגוד לתפיסה המקובלת, וההנגדה בין גבר לאשה היא תפיסה מיזוגנית עתיקה. לפיכך, אם "גבר" הוא טוב, ניתן להסיק ש"אשה" זה רע, ולראייה, כמעט ולא נראה מחוץ למרחבים הפמיניסטיים אמירות כמו "היא אשה אשה" אלא יותר אמירות כמו "אתה מתנהג כמו ילדה קטנה". מכאן, הטענה של מרגלית שהימין הם לא גברים, היא למעשה טענה שהם נשים ולפיכך לא מוצלחים.

שנית, כדי לתאר בצורה שלילית פעולות שהימין עושה, מרגלית משתמש בהטיות שונות של המילים: צרח, ילל, נכנס להיסטריה והתבכיין. המילים הללו מונגדות למה שהשמאל צריך לעשות: לצעוק. המילים לתיאור הימין הן מילים שמשמשות לתיאור סטריאוטיפי שלילי של נשים, ככאלה שמונעות מרגש ולא מרציונאל. זאת, בניגוד לשמאל בהובלתו שיהיה חזק ורציונאלי. שוב, הימין השלילי הוא האשה, השמאל החיובי הוא הגבר.

שלישית, מרגלית מציג שני אקטים של הימין כאקטים שליליים: פחד (של הצל מעצמו) והתארגנות בקבוצות של מאה (במקרה של לה פמיליה) כביטוי של חוסר גבריות. שני האקטים האלה הם אקטים נשיים: נשים נתפסות כפחדניות, ונשים באופן מסורתי פועלות בצורה קהילתית. זאת, בניגוד לאיזה ארנולד שוורצנגר שהולך לבד בלי מורא להציל את העולם החופשי או וואטאבר. אם כבר פתחנו את זה, אז אין לי מושג מה הצל חש, אבל לא ברור מדוע הפחד מוצג כפעולה שלילית. פחד זו תכונה אנושית, והאמת שיותר מפחיד אותי שמובילי דעה ובכלל אנשים לא יחושו אותו, מאשר שכן. קצת יותר אנושיות בקרב המנהיגים שלנו שלנו וקצת פחות התנהלות כוחנית, רק תועיל. גם קהילתיות היא דבר חיובי, שכן היא יכולה לסייע ביצירת ביטחון ובצמיחה כחברה. אגב, הלעג לקבוצות מנוגד גם לתפיסה הסוציאל-דמוקרטית של מפלגת העבודה, של חברה וסולידריות.

גבריות ככיבוש נשים וחדירה מינית

אז השמאל צריך להיות גבר וגבר זה אומר להיות קרבי ולא נשי, אבל לנשים בכל זאת יש תפקיד עבור הגברים האלה – להיות אמצעי להוכיח את גבריותם. ראשית, להב"ה מתוארים בצורה שלילית כגברים שאף אחת לא רצתה אותם, כלומר הגבריות שלהם היא פחותה כי הם לא כבשו נשים. שנית, בתיאור של תקיעת דגל בתחת ניתן דגש מזלזל באינטונציה למילה "תחת" באופן שמעורר אסוציאציה שלילית לדברים בתחת. במילים אחרות – זו הומופוביה, שנובעת מהסתכלות על החדירה כאקט של עליונות ונחדרות כאקט של השפלה ונחיתות. כלומר, האמירה לשמאל היא: תפסיקו להיות הומואים, כלומר נשיים, ותתחילו לחדור ולכבוש במקום שיחדרו לכם.

שלישית, בתיאורים של הימין כיללן ובכיין, הוא מתואר גם כגונח. גונח זו מילה שמקושרת למיניות, ובתרבות גבר שמצליח לגרום לאשה לגנוח במגע, לרוב בחדירה, הוא "גבר גבר" כי הוא הצליח לפענח את המיניות המסתורית והבלתי-ניתנת לפיצוח של האשה ולשלוט בה. למעשה, איבר המין הגברי הצליח לשלוט באשה. במילים אחרות, הימין מתנהל כמו אשה שנשלטת בידי גבר בשיא גבריותו (איבר מינו), ועכשיו השמאל צריך להיות הגבר הזה. תוהה אם אפשר להגדיר את הסרטון הזה כהטרדה מינית.

הוקעה של המתמודדים עם מחלות והפרעות נפשיות

מרגלית אומר שהימין גידלו פסיכופטים ושנערי הגבעות צריכים מוסד סגור. אמירות אלו הן חלק מהסטיגמות השליליות שיש בחברה שלנו כלפי אנשים שמתמודדיםות עם מחלות והפרעות נפשיות, באמצעות סימונם כחריגים ומוזרים, והוקעתם. זוהי גישה כוחנית ואלימה שלא מבינה את הצרכים של האנשים הללו, שכל הדרה כזו פוגעת באופן מהותי באיכות החיים שלהם ומסכנת את בריאות ואת חייהם. לתפיסה הזו יש גם אספקט מגדרי: נשים נחשבות למשוגעות יותר מגברים, היסטורית נשים הושמו במוסדות פסיכיאטריים הרבה יותר מגברים (בין השאר כי הן נפגעו יותר מגברים מאונס או שהלחצים הפטריארכליים השפיעו עליהן, ובמקום לטפל בבעיה או בהן סימנו אותן כמשוגעות) והומואים וטרנסג'נדריותים נחשבו ונחשבים ל"משוגעים" ול"חולי נפש" שפועלים "בניגוד לטבע".

--

אבל אולי בכל זאת המחנה הציוני צריך סרטון כזה. יש שיגידו שמעל לכל, הוא צריך לנצח את הימין, ואם זו הדרך, אז שיהיה במחיר של מספר קללות. הבעיה היא, שנשים תמיד נדרשות לשים את עצמן במקום שני לטובת מאבקים של אחרים, ואף פעם אחרים לא שמים את עצמם בצד למען המאבק שלהן. לפי הסרטון של מרגלית, וגם לפי ההיסטוריה שלו בכנסת, לא נראה שמה שהוא מציע ייטיב איתנו במיוחד. לפיכך, אם מרגלית רומס אותנו ולא כולל אותנו במחשבות שלו על המדינה העתידית, אז גם אנחנו לא נכלול אותו בהצבעות העתידיות שלנו בפריימריז, ונשתמש בכלים שכן יש לנו כדי להשמיע את קולנו. בכל זאת, יש דברים בעבר שאנחנו לא מוכנות לחזור אליהם.

נגה כהן |ידועות בציבור

אני בת 30 וגרה בתל-אביב. בעלת תואר שני היסטוריה ותואר ראשון בפכ"מ - פילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה - מהאוניברסיטה העברית. מתפרנסת מעבודה בשיווק בחברת הייטק.

אני פמיניסטית, ומתמקדת ביחס החברתי והתרבותי לנשים, במיוחד כזה שנוגע למעבר של נשים מהספירה הפרטית (הבית והמיניות) לציבורית (העבודה, הפוליטיקה והרחוב). זאת, במטרה לבחון את האופן שבו הם משפיעים על האופן שבו החברה תופסת את תפקידן של נשים

אני שמחה תמיד לשמוע רעיונות לנושאים לכתוב עליהם, אז תרגישו חופשי לכתוב לי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ