מצעד המסגבירים - ידועות בציבור - הבלוג של נגה כהן - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצעד המסגבירים

מגדעון רייכר ויוסף פריצקי ועד לידיעות אחרונות והכנסת, ההסגברה מקיפה אותנו מכל עבר. אבל יש מה לעשות.

תגובות

הסגברה (הסברה + גבר; באנגלית: mansplaining) היא האקט שבו גברים מסבירים לנשים אמיתות על העולם באופן מתנשא, תוך זלזול בחוכמה, בניסיון וביכולות של הנשים בתחום, בגלל היותן נשים. מקור האקט בתפיסות פטריארכליות לפיהן גברים, מעצם היותם גברים, יודעים יותר על העולם מאשר נשים, שהינן יצורים לא רציונאליים, לא חכמות ובאופן כללי היסטריות ורגשניות. כמו כן, נקודת הראות הגברית נתפסת כאמת האובייקטיבית שמתארת את המציאות נכוחה, בעוד נקודת מבטן של נשים היא סובייקטיבית ו"אחר"ת.

פייסבוק

תופעת ההסגברה אינה מוגבלת לשאלות מגדריות, אך מן הסתם יש לה נוכחות רבה בדיונים מגדריים, היות וגברים רבים חשים צורך להסביר לנשים (ולגברים שתומכים במאבק הפמיניסטי) מדוע הן טועות באופן שבו הן מבינות סיטואציה מסוימת/מקבלות החלטות/מנהלות את המאבק הפמיניסטי. לפיכך, ענף נוסף של הסגברה הוא שיח על עניינים הנוגעים לנשים - כמו רפואת נשים, הטרדות מיניות, הגוף הנשי, נשים בשוק העבודה וזנות - בלי לערב בו נשים.

(כל זה לא אומר שלגברים אין מקום בדיונים מגדריים, וזה ודאי לא אומר שכל שיח בין גברים לנשים הוא הסגברה, כולל דיונים מגדריים. זה כן אומר שכשגברים שנכנסים למרחב הפמיניסטי-מגדרי, הם צריכים להכיר בכך שהם בעלי פריווילגיות, ושעליהם לעשות מאמץ לשים אותם רגע בצד, להקשיב, ללמוד, ואז לשאול שאלות, לנהל דיונים וגם להעביר ביקורת).

ההסגברה מקיפה אותנו מכל עבר, בכל פעם שאומרים לנו שאנחנו לא מבינות הומור, לא יודעות לקבל מחמאה או כשחשים צורך להכווין אותנו בחניה. אבל, אין ספק שאת תואר המסגביר המצטיין של השבוע האחרון מקבל גדעון רייכר, העיתונאי/פובליציסט שפרסם פוסט קורע לב על איך הוא חילק לח"כ תמר זנדברג ציון על המראה שלה כאשר ראה אותה על מסך באולפן בו התארח, ואיך לאחר-מכן העוזרת הפרלמנטרית שלה (אופיר בר-זהר) "התרעמה עלי בתוקפנות... תקפה אותי בשטף בלתי פוסק... לא הפסיקה להמטיר עליי גל של גינויים."

פייסבוק

רייכר, שלאורך הפוסט לא פסח על חלוקת ציונים גם על המראה של בר-זהר, המשיך והסגביר שמדובר בהומור ובמחמאה (אף פעם לא הבנתי איך שני הדברים האלה מתיישבים יחד, אבל ניחא), הציג את עצמו כקרבן של בר-זהר (כפי שניתן לראות בציטוטים לעיל) ופרס לאורך הטקסט את קורות חייו העשירים. כל אלה נועדו כדי לגרום לכולנו להבין מי כאן הגבר הרציונאלי, המבוסס והאובייקטיבי ומי כאן ההיסטרית שמגזימה ולוקה בהבנתה את המציאות. למקרה שפספסנו את המסרים הללו, באחת התגובות לפוסר רייכר גם הוסיף שיש לבר-זהר ליקוי נפשי.

פייסבוק

מסגביר נוסף מהעת האחרונה, שכבר הופיע כאן בבלוג בדברים שכתב על השרה איילת שקד, הוא השר לשעבר יוסף פריצקי, שבסוף יולי העלה לפייסבוק שלו תמונה של ירכיים ורגליים של אישה מלאה/שמנה וכתב "היושבת מולנו בבית קפה..." חלק מהמגיבים הבינו את המסר והעירו בגרוטסקיות על משקלה של האישה. מגיבים אחרים, שהזדעזעו מהפוסט, העבירו ביקורת על התנהגותו של פריצקי. באחת התגובות הוא כתב והסגביר: "...יושב אדם במרחב הציבורי, מניחה את רגליה על כסא לעיני כל, אבל מי שלא בסדר זה... אני?!" נדמה לפריצקי (ולא רק לו), שהוא הבעלים של המרחב הציבורי, ולפיכך שאישה במרחב הציבורי היא מותרת לו, ועצם נוכחותה מאפשרת לו לעשות בה ככל העולה על רוחה, כולל לצלם חלקים מגופה, ולפרסם אותם, עם ציון, בלי לשאול אותה. או כך, לפחות, הוא מסגביר לנו.

רייכר, פריצקי, וגם יעקב אחימאיר שתופס יחסים זוגיים רק כסקס, לפי הפוסט בו הסגביר שהיציאה מהארון של ח"כ שמולי וקרן נויבך היא רק שיתוף של מי שהם מבלים איתה/ו בחדר המיטות, הם מעניינים לא רק בגלל שהם פרטים שאומרים דברי הבל, ואפילו לא רק בגלל שהם פרטים בעלי נראות ציבורית כזו או אחרת שאומרים דברי הבל, אלא בגלל שדרכם משתקף היטב האופן שבה ההסגברה היא חלק אינהרנטי מהמוסדות החברתיים, שמכתיבים את ההתנהלות החברתית ואת חלוקת הכוח בחברה. זאת, מתוקף תפקידם בהווה ו/או בעבר במערכות הפוליטיות והתקשורתיות.

כלומר, הסגברה אינה רק כאשר אומרים לנו שאנחנו לא יודעות לקבל מחמאה או שזכותו של כל אחד לצלם כל אחת, אלא, הסגברה מתקיימת ברמה המוסדית. הסגברה מוסדית מתקיימת כאשר תיקים של תקיפות מיניות נסגרים מחוסר עניין לציבור, כאילו שאנחנו, שהתקיפות המיניות מעניינות אותנו, אינן ציבור. הסגברה מוסדית מתקיימת כאשר תוקפי מין מורשעים, כמו לירן חג'בי או חנן גולדבלט, מקבלים במה לשטוח את הצד שלהם של הסיפור, בידיעות אחרונות או בערוץ 2, כאילו שהצגת הצד שלהם היא אובייקטיבית באיזשהו אופן, ולא דה פקטו מניפולציה רגשית על הציבור בחסות יחצ"נים אגרסיביים. הסגברה מוסדית מתקיימת כאשר ועדת האתיקה מחליטה לא לדון בתחקיר שפורסם בחדשות 2 על מעשיו של ח"כ אורן חזן בבולגריה, כי אלה התרחשו טרם היבחרו לכנסת, כאילו שלדברים אין השפעה על ההחלטות שהוא יקבל בכנסת שקשורות לנשים, וכאילו שאין בכך מסר על הדרך שבה לגיטימי להתייחס לנשים. הסגברה מוסדית מתקיימת כאשר ידיעות אחרונות מציגים בצורה רומנטית ראיון עם סרסורית, אישה שמוכרת את גופן, מיניותן וחייהן של נשים, כאילו שיש משהו רומנטי בזה שגופן של נשים הוא חלק מהכלכלה והספירה הצרכנית. לבסוף, הסגברה מוסדית מתקיימת כאשר פרסומאים חושבים שהם יצליחו לעשות מניפולציות על פמיניסטיות באמצעות פרסומות מיזוגניות, וכך יצרו רעש ציבורי ויפיצו ב"חינם" את המותג.

הסגברה מוסדית מייצרת את הנורמות החברתיות הקלוקלות בכסות של אמת אובייקטיבית. לכן, בכל פעם שנשים (וגברים) מנהלות דיונים, מסבירות, מוחות ומעבירות ביקורת, הן על מסגבירים פרטיים והן על מסגבירים מוסדיים, הן לוקחות חלק פעיל וחשוב בשינוי התנהגויות וחלוקת הכוח באמצעות חשיפה שמדובר בדעות ולא בעובדות. זאת, כיוון שהסגברה משפיעה על מעמדן של נשים בחברה לא פחות, ואולי יותר, מאשר חקיקה של חוקים שייצרו שוויון פורמלי.

פייסבוק

ויש פירות לעמלנו. לראייה, שתי מחאות צרכניות נגד פרסומאים שניסו לרכב על הגל הפמיניסטי, הגיעו כעת לאו דווקא מתוך המעגלים הפמיניסטיים, ואחת לפחות הביאה לפגיעה ממשית במותג, באמצעות הורדת הדירוג של המבורגריה שבחרה להציג אישה צעירה ומינית כקישוט של גבר מבוגר. זאת, כמובן, לאחר עבודה מאוד קשה של פמיניסטיות שיורקות דם במשך שנים כדי להסביר את התפיסה הכה רדיקלית הזו, שנשים הן בנות אדם, ולא, כפי שמסגבירים לנו, חפץ, כלי או נותנות שירות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#