פמיניסטיות היסטריות משתלטות על האקדמיה

התקנון החדש נגד הטרדות מיניות שפורסם באוניברסיטה העברית מוציא מהמרצים, הפרופסורים והדוקטורים המכובדים, את הטוקבקיסטים החבויים בהם

נגה כהן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קמפוס גבעת רם באוניברסיטה העבריתצילום: דניאל בר און
נגה כהן

אלפי סטודנטיות זוממות להגיש תלונות שווא נגד מרצים בכירים כדי לסחוט מהם ציונים טובים או יחס מועדף. פמיניסטיות היסטריות משתלטות על האקדמיה. הקץ לרומנטיקה. אלה אינם טוקבקים. אלא, זוהי תמונת המציאות שמשתקפת מדבריהם ההיסטריים של פרופסורים, מרצים בכירים ועוד אנשי אקדמיה מאוניברסיטאות שונות ברחבי הארץ.

בימים האחרונים מתנהלת ברשת Academia-IL, רשת מיילים שמאגדת כ-10,500 אקדמאים מרחבי הארץ, בהם סגל אקדמי, סגל מנהלי ותלמידי מחקר, דיון על התקנון החדש נגד הטרדות מיניות שפורסם באוניברסיטה העברית. התקנון גובש בעקבות הביקורת על דרכי הפעולה של האוניברסיטה העברית במקרים של חשד למעשי הטרדה מינית, ובעיקר בעקבות מאבקה האמיץ של אפרת אפי יעקב, שנפגעה מפרופ' מריו שניידר שהטריד אותה ותקף אותה, וזכתה – פרופ' שניידר הודח דה פקטו ונדרש לפצות אותה. התקנון החדש גובש בשיתוף נציגים מקרב הסטודנטיות והסטודנטים, הסגל האקדמי והסגל הניהולי, כלל שיתוף של קהילת האוניברסיטה ואושר על-ידי כל הגורמים המקצועיים והניהוליים ובהם סנאט האוניברסיטה. במקביל, התקיימו פעילויות שטח נוספות שהיו חלק מגיבושו.

?
אפרת אפי יעקב, מובילת המחאה נגד היחס לנפגעות הטרדה ותקיפה מינית והמתלוננת נגד פרופ' מריו שניידרצילום: פייסבוק

החידושים העיקריים של התקנון הם: (1) הטיפול בתלונות וחשדות ייעשה ב"נציבות למניעת הטרדה מינית", שבה יכהנו שתי נציבות מהסגל ולפחות סגנית אחת סטודנטית. לנפגעת מותר לבחור למי להגיש את התלונה. (2) תובע/ת חיצוני/ת, שאינו/ה עובד/ת אוניברסיטה, תחליט אם להגיש אישום לבית הדין למשמעת. (3) לנציבה ולרקטור יש סמכות לנקוט בצעדי ביניים נגד מי שחשוד בהטרדה מינית. (4) הוקם בית-דין שיעסוק רק בנושא של שיפוט בענייני הטרדות מיניות. (5) שמו ופסק דינו של מי שהורשע בהטרדה מינית, יפורסם. שמה של הנפגעת לא יפורסם. (6) המורשע יהיה חייב לפצות את הנפגעת. (7) קיימת חובת דיווח מצד קהילת האוניברסיטה על הטרדות מיניות או התנכלות, למעט מקרים בהם הנפגעת ביקשה שלא יימסר דיווח. (8) הנציבה מחויבת ליידע את המתלוננת שהיא רשאית במקביל להגיש תלונה במשטרה ותביעה אזרחית, ואם יש חשד לעבירה פלילית הנציבה תדווח בעצמה למשטרה. (9) נקבעו כללים לליווי אקדמי ופסיכולוגי של מתלוננת.

מדובר במהפכה, לא פחות. לדבריה של לנה רומנובסקי, יו"ר תא ירושלמיות (התא הפמיניסטי של האוניברסיטה העברית) ואחת הנשים המעורבות בהליך גיבוש התקנון, "אני מאוד מתרגשת. יש תחושת סיפוק אדירה כאשר אחרי תהליך ארוך, מורכב ולא פשוט מגיעות תוצאות. אני בטוחה שהשינויים בתקנון יסייעו ביצירת אווירה בטוחה יותר, יאפשרו לתהליכי המשמעת להיות קצרים יותר (מה שטוב לכל הצדדים המעורבים), ויסייעו במניעת אלימות מינית באוניברסיטה. יש מספר סעיפים שמשנים באופן דרסטי את ההליך המשמעתי. כמובן, שלפנינו עוד עבודה רבה, בהעלאת מודעות, ביצירת תחושת ביטחון במרחב, בעיבוי מערך הליווי של הנפגעות, במקצועיות הטיפול. אבל אני גם יודעת שיש עם מי לעבוד. וזה גורם להכל להיראות אפשרי".

יש עם מי לעבוד? תלוי מאיזה כיוון. במקום שהדיון המיילי ב-Academia-IL על התקנון יסוב על הפיכת כל מוסדות ההשכלה הגבוהה למקומות בטוחים עבור נשים, הוא גלש מיד לצווחות על תלונות שווא. התגובה הראשונה למייל של פרופ' ברק מדינה, יו"ר הועדה ששלח את התקנון, הייתה מצד פרופ' שטען "לדעתי אין התייחסות ראויה למקרים שבהם התברר שהתלונה הייתה תלונת שווא." ומשם המצב הלך והדרדר. "קשה לי מאוד להאמין למי שאינו רואה את סכנת הסחיטה", "כיום, שלוש סטודנטיות שיתאמו היטב ביניהן, יכולות להרוס לכל מרצה ממין זכר את הקריירה.", "ניתנת כיום בישראל יד חופשית לכל הנשים להגיש תלונות שווא מבלי לחשוש מהעמדה לדין במקרה שיתגלה כי התלונה מפוברקת.", "אולי צריך לחשוב ברצינות על הנהגת 'דיני ייחוד' באוניברסיטאות?", "(מה עם) הפונקציה של האוניברסיטה כזירה חברתית – מקום להיכרויות וליצירת קשרים אישיים, ולעיתים גם אינטימיים, שאינם יכולים להתפתח באווירה של צייד מכשפות ובלווי עורכי דין.", "האם מישהו ניסה להגדיר את הגבול בין הטרדה מינית לבין התנהגות וולגרית? אם שני גברים ואשה מנהלים דיון ושני הגברים מספרים בדיחה עם קונוטציות מיניות האם האשה יכולה לטעון שזו הטרדה מינית?" ו"מישהי קיבלה מחמאה וכל הפמיניסטיות באוניברסיטה נכנסו להיסטריה?", היו רק חלק מהתגובות בהתכתבות. רובם מצד גברים, אך היו גם נשים שהגיבו כך.

?
לנה רומנובסקי, יו"ר תא "ירושלמיות"צילום: מריה ואקו

הפרופסורים המכובדים וחברים נוספים בקהילה האקדמית, אלה שנמצאים בחזית המדע ובקדמת הידע, חוקרים את החברה ומקבלים החלטות משפטיות, מחנכים סטודנטים וסטודנטיות ומייצרים נורמות של "נכון" ו"לא נכון" - מתנהלים כאחרוני ציידי המכשפות, נועלי הלשונות וצרכני הזונות. הם תופסים את המגדר הנשי כולו כאשם וכלא אמין, ולפיכך דורשים לנהל ציד אחר הנשים המרושעות שמבקשות להזיק לגברים בכוחותיהן, לסתום לנשים את הפה ולהמשיך לאפשר להם לקחת מין בכל צורה שהם חפצים בה. התפיסות שלהם לא נובעות מנתונים אמיתיים על מספר תלונות השווא, שכן האחוז הוא אפסי. אלא, מתפיסות מאוד קשות על נשים. תפיסות אלו נובעות במקרה הטוב מהתעקשות לא להבין מה זה יחסי כוח, ובמקרה הרע משנאת נשים גרידא, שבה הם מציבים את עצמם כקרבנות. כך, לא מעט מהמגיבים טפחו אחד לשני על השכם על האומץ ו"עז הרוח" לכתוב על תלונות שווא. מפחיד שם באוניברסיטאות, מסתבר שמכל מסדרון יכולה לצוץ אשה עם אש רושפת בעיניה, חיוך ממזרי על שפתיה וגיליון ציונים בידיה. אולי כדאי שהאבטחה בכניסה לאוניברסיטאות תתחיל לחפש בתיקים לא רק נשק, אלא גם מטאטאים וכובעים מחודדים.

כי מסתבר, שהדבר היחיד שמנע עד כה מנשים לצבוא על משרדי הנציבה למניעת הטרדות מיניות, זה התקנון הקיים. ולא, נגיד, תהליכים מתישים שגובים מחיר אישי כבד מכל מתלוננת, גם אם היא זוכה בסוף ההליך; חוסר אמון במתלוננת ופקפוק אינסופי בגרסתה; אות קין שנחרטת בה ומסמנת אותה כבעייתית, מאיימת על העתיד המקצועי והאקדמי שלה, ונותנת לגיטימציה לסביבה כולה לפשפש בתחתוניה; תרבות אונס שמלמדת כל גבר שמותר לו לקחת ושכל אשה חייבת לתת ושזה טבע העולם; קשרי שתיקה בין חברים בעמדות כוח; והטראומה של הפגיעה וחוסר הרצון לחוות אותה מחדש. תמיד תהיתי, עם כל כוחות הקסם שיש לנשים, המניפולציות האינסופיות שאנחנו עושות והרצון לנקום במין הזכרי, לא היינו אמורות כבר לשלוט בפוליטיקה ובכלכלה? ציונים טובים יותר זה נחמד, אבל מה עם, נגיד, לנהל את גוגל ופייסבוק, לעמוד בראש מדינת ישראל או לדאוג שטמפונים וויברטורים יהיו מסובסדים בסל הבריאות?

נעבור לנתונים. על-פי הנתונים של "אחת מתוך אחת", בשנים 2012  - 2014. כן, בשלוש שנים היו 9 תלונות שווא. הפער הזה אל מול המספרים המומצאים של אחוזים עצומים של תלונות שווא, נובע, לדבריה של עו"ד עדי עזוז, חוקרת משפט ומגדר באונ' העברית שכותבת את עבודת המאסטר שלה בנושא: "תלונות שווא בעבירת האינוס, מיתוס או מציאות?", מחוסר הבנה של הסיבות בגינן תיקים נסגרים במשטרה. לדבריה, "כאשר עולה המושג "תלונת שווא" בשיח החברתי- תרבותי, המדובר לרוב בתלונה שהוגשה למשטרה על ידי מתלוננת בגין תקיפה מינית והתיק נסגר. לא נעשית הבחנה בין הסוגים האפשריים לסגירת תיק שיכולה להיות מפאת 'אין עניין לציבור', 'אין אשמה' או 'חוסר ראיות'. כמובן שהסיבות הן שונות מתכלית זו מזו, ותלונה אשר הוגשה למשטרה והתיק נסגר בה מפאת 'אין ראיות' לדוגמה, יכולה ללמד כי לא היו מספיק ראיות בתיק על מנת להעביר את התיק לפרקליטות, קרי יכול ולא היה סיכוי סביר להרשעה שכן בהליך פלילי נדרש להוכיח את אשמתו של הנאשם במעל ל- 99% שהם למעלה מספיק סביר. כמו כן, נאשם יכולה להיות מזוכה בהליך פלילי מפאת 'ספק סביר' או כ'זיכוי מוחלט' וישנו הבדל משמעותי בין שני הזיכויים הללו לשאלה, האם בית המשפט סבר שבמקרה שלפניו דובר בתלונת שווא."

בקיצור, העובדה שהתיק נסגר או אפילו אם הנאשם זוכה, לא הופך את המתלוננת לנקמנית שקרנית שמנסה להרוס גברים. ועוד צריך לקחת בחשבון את המספר העצום של הנשים שלא מתלוננות במשטרה, לפחות 87% לפי נתוני איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, ועוד את אלו שאפילו לא פונות אליהן. כלומר, כל פעם שאנחנו מנסים לדבר על הטרדות מיניות ועוברים לדבר על תלונות שווא, אנחנו מסיטים את הדיון מהמגפה האמיתית: הטרדות מיניות ותקיפות מיניות, שכמעט כל אשה נפגעת מהן.

והמיתוס על חוסר היכולת להעמיד לדין נשים שהגישו תלונת שווא, שהיה חלק מהותי מהדיון ברשת? עזוז ממשיכה, "הטענה כי בישראל קיימת הגנה אוטומטית לנשים מפני העמדה לדין על הגשת תלונות שווא היא פשוט לא נכונה. בשנת 2003, פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל הוסיפה להנחיה 2.5 סעיפים שמהם עולה כי כאשר מדובר במתן עדות סותרת של עד שהיה קורבן לעברת מין או עבירת אלימות אחרת, יש מקום לנהל נגדו הליך פלילי רק במקרים נדירים ביותר וזאת מתוך הכרה במורכבות שבהליכים מהסוג הזה. ויובהר, הנחיה 2.5 מתייחסת למקרים בהם העדות הראשונה היתה עדות אמת ולא למקרים בהם העדות הראשונה היתה עלילת שווא. אם העדות הראשונה, בעת הגשת התלונה היא עדות כוזבת, אזי הנחיה 2.5 אינה חלה. כלומר, אין בהנחיה 2.5 פטור גורף מהעמדה לדין למי שמגישה תלונות כזב במשטרה אודות עבירות אינוס ואין בינה לבין ידיעות כוזבות דבר ולא חצי דבר. זאת מאחר ומסירת ידיעה כוזבת בהגשת התלונה, כאשר מגיש התלונה יודע שהתלונה כוזבת, היא עבירה פלילית בפני עצמה לפי סעיף 243 לחוק העונשין."

נו נו, יחסית להאדרה שאנשי האקדמיה אוהבים לעשות לאובייקטיביות מתודולוגית ומחקרית, נראה שהם הכניסו את התפיסות הפרסונאליות שלהם לתוך הטענות שלהם. איך מישהי חכמה אמרה פעם? האישי הוא פוליטי. והפוליטי, במקרה הזה, יוצרים בעיה מערכתית. לא שונה בהרבה מבעיות מערכתיות שיש בעוד מוסדות שנשלטים בידי גברים שחושבים שהם הבסיס שעליו החברה מתקיימת. כמו הצבא.

פרופ' דוד לוי-פאור מהאוניברסיטה העברית הקים את הרשת Academia-IL. זאת, לדבריו, כדי "לקדם קהילה פרסונלית פתוחה לתפארת האקדמיה והחברה בישראל." ברשת מתנהלים דיונים אקדמיים חשובים. בימים האחרונים, בזכותה, נחשפו שחור על גבי מסך הדעות האמתיות של אנשים רבים בעלי מעמד וכוח, בעוצמת דיון שלא הייתה עד כה בדיונים ברשת הזו. אולם, הושמעו גם קולות נוספים, ביניהם אקדמאיות שהסבירו שהבעיה האמיתית היא הנשים שלא מתלוננות, ולא תלונות שווא, ומרצים שתמכו בתקנון והסבירו שהם מעולם לא חששו מתלונות שווא.

הבעיה של נשים באקדמיה לא מתחילה ולא מסתיימת בהטרדות מיניות, כי הטרדות מיניות הן תמיד היסוד לעוד אפליות ודיכויים. חלק מהתהליכים המוסדיים הנוספים הנדרשים הם עידוד נשים להיכנס לכל המקצועות האקדמיים, פתיחת חוגים למגדר בכל האוניברסיטאות והפיכתם לחזקים, עידוד שילוב דיסציפלינה מגדרית בכל הדיסציפלינות המחקריות, מציאת פתרונות לעיכובים בפרסומים בקרב נשים בגלל היריון או טיפול בהורים קשישים ובחינת הטיות מגדריות בחלוקת כספי מחקר וביקורות. כמו כן, ראשי האוניברסיטאות נדרשים לעשות בדק בית דחוף ולוודא שסטודנטיות אינן מגבילות את עצמן בתחומי הלימודים והמחקר בגלל שמרצים מסוימים מחזיקים בדעות קשות נגד המגדר שלהן. או כמו שאמרה אחת המגיבות, "לא מספיק לנסח תקנון מתאים, אלא יש צורך לערוך בקרב סגל המרצים והחוקרים במוסדות הלימוד הסברה ופעילות ללימוד הנתונים המחקריים על התופעה והשלכותיה."

מספרי סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית:

נשים – 1202

גברים – 1203

נשים ערביות – 04-6566813

נשים דתיות – 02-6730002

גברים דתיים – 02-5328000

שיחת חינם 24 שעות

נגה כהן | |ידועות בציבור

אני בת 30 וגרה בתל-אביב. בעלת תואר שני היסטוריה ותואר ראשון בפכ"מ - פילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה - מהאוניברסיטה העברית. מתפרנסת מעבודה בשיווק בחברת הייטק.

אני פמיניסטית, ומתמקדת ביחס החברתי והתרבותי לנשים, במיוחד כזה שנוגע למעבר של נשים מהספירה הפרטית (הבית והמיניות) לציבורית (העבודה, הפוליטיקה והרחוב). זאת, במטרה לבחון את האופן שבו הם משפיעים על האופן שבו החברה תופסת את תפקידן של נשים

אני שמחה תמיד לשמוע רעיונות לנושאים לכתוב עליהם, אז תרגישו חופשי לכתוב לי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ