למה מנסים להשתיק את המתלוננות נגד סילבן שלום - ידועות בציבור - הבלוג של נגה כהן - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה מנסים להשתיק את המתלוננות נגד סילבן שלום

עוד ועוד עדויות מצטברות נגד סילבן שלום. במציאות של היום, אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. אבל רק בתנאי שיהיה מספיק לחץ ציבורי

תגובות
0
עופר וקנין

עוד ועוד נשים אמיצות קמות ומעידות שסילבן שלום הטריד אותן ותקף אותן מינית, בעת שעבדו אצלו או אתו. עדויות אלו הן המשך לעדויות שעלו לפני כשנה וחצי, כאשר שלום ביקש להתמודד לנשיאות. על כל אשה שקמה ומעידה על תקיפה מינית נשפכים קיתונות של חרא ורעל, רק תשאלו את רחלי רוטנר. אבל לפני שנה וחצי, התלונה של אחת הנשים נגד סילבן שלום במשטרה הביאה לבקלאש תקשורתי עכור במיוחד. שיאו היה בחריצת לשון ונפיחה ורבאלית של ירון לונדון כלפי המתלוננת בשידור חי, באקט שלא היה מבייש אף ילד בן חמש שיודע שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה ולחמוק מעונש או לקיחת אחריות. כנראה כך חשב על עצמו גם סילבן שלום. אבל השבוע, עם ההצפה של עוד ועוד עדויות של נשים שמסרבות לשתוק, נוכחנו שלא כך הדבר.

במציאות הישראלית של היום, הרבה יותר קשה להפנט את הציבור ולהציג אקטים של תקיפה מינית כמחוות רומנטיות, אילוזיות של נשים אובססיביות או אירועים שקרו באשמתו של אבא (טוב, אולי את האחרון עדיין אפשר). פעילות פמיניסטית עיקשת במגוון גדול מאוד של מרחבים, ובמיוחד ההשפעה על השיח הציבורי דרך הרשתות החברתיות, הובילה לשינוי התודעה הציבורית כלפי הטרדות ותקיפות מיניות. זה לא אומר שהגענו לשוויון מגדרי או שאין יותר תקיפות מיניות. זה גם לא אומר שההליך שנפגעות עוברות במשטרה, בפרקליטות או בבית המשפט לא פוגע בהן או כן מביא להן צדק. זה כן אומר שהדברים שהיו מקובלים בעבר כבר אינם מקובלים כיום, כאשר יש מספיק לחץ ציבורי.

באופן אירוני, לפרשת סילבן שלום מלפני כשנה וחצי-שנתיים יש חלק בדבר. התגובות החריפות נגד האשה שהתלוננה וציור הנשים כולן כשקרניות מניפולטיביות שמחפשות להעליל על גברים ולהרוס את חייהם, הצליחו לאחד את הקהילה הפמיניסטית, לקבע את האמונה למתלוננת כאקט פוליטי של סולידריות, להביא להשמעת עדויות על היחס של הסביבה ושל המוסדות לנפגעות ולתת מענה לשיח השקרי על תלונות שווא. שנה וחצי קדימה, וינון מגל פורש מהכנסת לאחר עדויות על הטרדות ותקיפות מיניות שביצע כלפי רחלי רוטנר ונשים נוספות, הנשיא רובי ריבלין מעיד על עצמו שהוא פמיניסט וזרם הנשים שחושפות עדויות על גברים שתקפו אותן או אנסו אותן ממשיך לחצוב בסלע.

המאבק כרגע בפרשת סילבן שלום הוא מאבק על השמעת הקולות והפצתם. ככל שהעדויות יקבלו יותר במה, כך יגבר הלחץ לדרוש אחריות מסילבן שלום וממערכות אכיפת החוק. ככל שהעדויות יזכו ליותר תמיכה, ככה יותר נשים יקבלו אומץ להשמיע את קולן גם הן, ויהיו יותר קולות שיקבלו במה. את האמת הפשוטה הזו ג'ודי ניר מוזס שלום מבינה היטב. על-אף הדימוי הציבורי שלה, טיפשה היא לא. האיום הלא מרומז שלה בטוויטר כלפי נשים שמתלוננות נגד בן זוגה נועד להשתיק אותן, כדי לשחרר את הלחץ שמופעל עליו. כפי שדיווחה רינה מצליח בחדשות 2 של שישי, לחץ כזה אכן קיים בתוך הליכוד. לא מן הנמנע שסיבה נוספת לפרסום הטוויט היתה לעורר סערה, כדי להסיט את הדיון מסילבן שלום אליה. יותר ג'ודי, פחות במה לעדויות, פחות לחץ על סילבן, יותר סיכוי שהוא יישאר בתפקידו. אגב, הניסיון של ג'ודי ניר מוזס שלום להשתיק ולסתום לנשים את הפה לא שונה מהניסיונות להשתיק קולות אחרים בחברה הישראלית, בין אם של חיילים שהעידו ב"שוברים שתיקה", ובין אם של המתנגדים למתווה הגז. מאחורי כל אלה עומדת אותה אסטרטגיה - לא לאפשר דיון ציבורי, והם מכוונים לאותה מטרה - לשמר את הכוח אצל מי שמחזיקים בו.

הדיון על הטוויט של ניר מוזס שלום הוא חשוב כדי להמחיש את היחס לנשים שמשמיעות את קולן. אבל אסור שהדיון עליה יסיט אותנו מהמטרה: לא יכול להיות שמישהו שהתייחס לנשים כאילו הן גוף שנועד לספק את צרכיו המיניים, ושבאופן מעוות שוזר את ההנאה המינית שלו בשליטה ובכוח, ימשיך להתנהל כאילו הכל כרגיל. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בהתנהגות סדרתית. לפני שנה וחצי, התלונה שהוגשה למשטרה לא הבשילה לכתב אישום, בגלל שחלה עליה התיישנות. אבל היא יצרה שינוי, כי סילבן שלום לא התמודד לנשיאות. זה לא מספיק. סילבן שלום הוא עדיין שר, הוא עדיין פוליטיקאי והוא עדיין לא נתן את הדין, ובעת שיידרש, גם פיצוי לנפגעות. עכשיו זה הזמן להפיץ את העדויות, לחבק את הנפגעות ולדרוש תגובות מהמערכת הפוליטית. ראשן מורם וקולן מושמע, רק צריך לוודא שלא גוברים עליהן במגאפונים, ושהאנשים הנכונים מקשיבים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#