איך התמודדו במכללת ספיר עם היעדרן של נשים בתקשורת? - ידועות בציבור - הבלוג של נגה כהן - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך התמודדו במכללת ספיר עם היעדרן של נשים בתקשורת?

מחקר של ד"ר עינת לחובר מראה על תת-ייצוג של נשים וקולותיהן של נשים בתקשורת. כיצד התמודדו במחלקה לתקשורת של מכללת ספיר עם הפער, ומה אנחנו יכולות ללמוד ממנה?

תגובות
0
לינדה ששון

סטודנטיות וסטודנטים במחלקה לתקשורת במכללת ספיר, שלומדות את הקורס "יסודות יחסי הציבור" של רועי לחמנוביץ' במסלול תקשורת שיווקית, קיבלו מטלה מעניינת: לעשות יח"צ למחקר של ד"ר עינת לחובר, על נשים בתקשורת בישראל. ביום שני, ה-11.1.16 (מחר), ממצאי המחקר יוצגו בכנס "היא-תונאות: נשים בתקשורת הישראלית" במכללת ספיר.

המחקר של ד"ר לחובר, שבדק מאות פריטי חדשות בטלוויזיה, ברדיו ובאינטרנט, והוא חלק ממחקר עולמי על נשים בתקשורת, העלה תוצאות מאוד מעניינות. לדוגמה, פחות מרבע מהדמויות בחדשות הן נשים; קולן של נשים נשמע פחות בכל תחומי הסיקור והדיווח, כאשר בנושאי פוליטיקה וממשל רק 6% מהדמויות הן נשים, במדע ובריאות רק 19% ואפילו בסוגיות "רכות" ונשיות יותר – סלבס, אמנות ומדיה – נשים מהוות 47%, פחות מחצי, מהדמויות המדווחות או המסוקרות; ונשים מופיעות פי שלושה מגברים בתפקיד משפחתי, כלומר כאמא של, אחות של, בת של וכיו"ב. נתונים נוספים על המחקר ניתן לקרוא כאן, בכתבתו של איתי שטרן.

נוכחותן של נשים בתקשורת משפיעה על התפיסה הציבורית בדבר יכולותיהן ומקומן של נשים בחברה. כאשר נשים עוסקות ומסוקרות בכל הסוגיות החדשותיות, כמו גברים, הן נתפסות ככאלה שכל הנושאים הם חלק מחייהן, שיש להן זכות להביע עליהם דעה ושהן יכולות לדרוש מענה לצרכיהן בהם. תפיסה זו משפיעה גם על נשים וגם על גברים, ויכולה להשליך, לדוגמה, על קבלת נשים למקומות עבודה, על הבחירה של נשים בתחום לימודים מסויים ואפילו על ההשתתפות של נשים בדיונים וויכוחים עם המשפחה והחברים. לפיכך, היעדר הנוכחות יוצרת תודעה שנשים הן בלתי-נראות בתחומים הללו, ושהן קיימות רק בתפקידים מסוימים. לפי המחקר, הן נוכחות כבנות משפחה שקיומן תלוי בגבר שהוא מרכז המשפחה, או כעסוקות בסוגיות שנחשבות שטחיות, כמו סלבס. בהתאם, ד"ר לחובר מצאה ש-95% מהסיפורים החדשותיים מחזקים סטריאוטיפים מגדריים שמרניים. ניתן גם להניח בבטחה שאין נוכחות טרנסג'נדרית בחדשות, למרות שהמחקר לא בדק זאת ספציפית.

אבל לנוכחותן של נשים בתקשורת יש עוד היבט, והוא ההצפה של סוגיות מנקודת מבט נשית, או של סוגיות שחשובות לנשים. כאשר איילה חסון מזכירה במהדורת שישי (עוד בערוץ 1) שחלק מהטרור של דעא"ש הוא שיעבוד ואונס נשים, וכאשר ורד לי מסקרת ומציפה את המציאות של נשים בזנות, קולן של נשים מושמע והשאלות שרלוונטיות לנשים נכנסות לדיון הציבורי. משם, הסוגיות יכולות לעבור לשינוי פרקטיקות התנהגות ומדיניות. לפי המחקר של ד"ר לחובר, רק 4% מהסיפורים החדשותיים עסקו בדרך כלשהי באי-שוויון מגדרי. כנראה שנצטרך להמשיך להיות חזקות ברשתות החברתיות.

0
עצמי

תוצאות המחקר הן חשובות, והן אמורות לגרום לכל ערוץ תקשורת להסמיק, להסתכל פנימה ולפעול מיד לשינוי. אבל פרסום המחקר הוא לא סוף התהליך מבחינת המחלקת לתקשורת של מכללת ספיר, אלא רק ההתחלה. הפרקטיקה של לעשות יח"צ למחקר, היא בעצמה התמודדות עם תוצאותיו (בין אם במודע ובין אם לאו). לדוגמה, הצפה לתקשורת של בעיית ייצוג הנשים בתקשורת, היא ניסיון להעלות את מספר הסיפורים החדשותיים שעוסקים בחוסר שוויון מגדרי. או, יצירת היכרות לסטודנטיות וסטודנטים שככל הנראה יעסקו בעתיד ביח"צ, עם השתקת קולן של נשים בתקשורת אולי תעודד אותן בעתיד לוודא שסיפוריהן וצרכיהן של נשים נכנסים להודעות היח"צ.

כפי שאמרה לי גילי שילה, אחת הסטודנטיות איתן שוחחתי: "תחושתי האישית היא כי ההחשפות שלי למחקר כחלק מהמטלה היא משמעותית ביותר. לא רק בזכות הכלים שאני זוכה לרכוש, שיסייעו לי בהשתלבות בעולם התקשורת; אלא גם בהעלאת מודעות לבעיות החברתיות והמגדריות הקיימות בחברה ובעולם התקשורת בפרט, ופיתוח חשיבה ביקורתית ורצון לגרום לשינוי."

מכאן יכולות לעלות שתי שאלות. הראשונה, כיצד גם אנחנו יכולות ליישם בפרקטיקה את התיאוריות הפמיניסטיות, ולהביע התנגדות במעשינו לסוגיות שאנחנו מבקרות, כמו שעשו במכללת ספיר? זוהי סוגיה נרחבת, שכן היא מגלמת את המתח שבין האישי והפוליטי, ודורשת מאתנו לקחת על כתפינו משא שאנחנו רוצות לקחת, אבל לעתים רוצות גם להוריד אותו ולנוח. עם זאת, מדובר בפרקטיקה הכרחית. אחת ההצלחות הפמיניסטיות הגדולה ביותר בשנה האחרונה היא שינוי הנורמות בכל הקשור ללגיטמציה של תקיפות מיניות. הצלחה זו הגיעה בזכות שינוי התנהגות של נשים רבות, שסירבו להמשיך ולשתוק. בסופו של דבר, המהפכה הפמיניסטית הגיעה גם בזכות נשים כמו הסופרג'סטיות ששילמו בחייהן על הדרישה לשוויון, וגם בזכות נשים רבות שיצרו איים של שוויון ושל התנגדות לפטריארכיה בסביבה שלהן.

השאלה השנייה דורשת מאיתנו להסיט את המבט ולהפוך את החוקרות ואת המחקרים למושאי המחקר. האם נשים וסוגיות מגדרית נוכחות בצורה שווה במסדרונות האקדמיה ובמחקרים? כפי שנוכחותן של נשים בתקשורת ושל סיפורים חדשותיים על נשים משפיעה על הכנסת סוגיות נשיות ומגדריות לשיח הציבורי, כך גם נוכחותן של חוקרות ומחקרים שעוסקים במגדר, משפיעה על הכנסת סוגיות נשיות לעולם הידע. החשיבות מודגמת היטב במחקר הנ"ל, שכן אשה היא זו שערכה את המחקר. אין משמעות הדבר שכל אשה צריכה לעסוק במגדר, אבל יותר נשים באקדמיה ייצרו יותר הזדמנויות ולגיטימציה לנקודות מבט מגדריות.

נתונים מהשנים האחרונות מראים שיש יותר סטודנטיות מסטודנטים, אבל פחות מרצות ממרצים. כלומר, אין מספיק נשים. יתרה מזו, אין נתונים על מחקרים שעוסקים במחקר מפן מגדרי אך ניתן לומר די בבטחה שקיימת הטיה ושפחות נשים נלמדות מגברים, ששאלות מגדריות לא נכנסות לתוך רוב הקורסים ושמחקר מגדרי נתפס כפחות רציני מאשר מחקרים אחרים. הפער הזה יוצר משבר אמון של פמיניסטיות מול האקדמיה. לא בכדי חלק מהמחקרים האקדמיים שבודקים, לדוגמה, אילו תכונות גברים מעדיפים בבנות זוגם, אינם נלקחים ברצינות בחלק מהחוגים הפמיניסטיים. יתרה מזו, הפרקטיקה של ייצור ידע בידי נשים מחוץ לאקדמיה, בעמותות, בבלוגים, במעגלי שיח וכו', היא בעצמה יצירת אלטרנטיבה לייצור הידע באקדמיה.

מאידך, נשים רבות פועלות בתוך האקדמיה ופועות מבפנים כדי לשנות אותה, והשינויים ניכרים. לא מדובר רק בהשפעתם של חוגים למגדר או של מרצות ומרצים שמכניסים מגדר לקורסים שלהם, אלא בהתנהלות המוסדית. רק לפני מספר ימים הוקם באוניברסיטה העברית פורום פמלי"ה לליווי נפגעות תקיפה מינית, בידי פרופ' תמר אלאור, ד"ר קרולה הילפריך ופרופ' ורד ויניצקי-סרוסי.

המתח בין תיאוריה לפרקטיקה, ובין התנגדות ומתיחת גבולות לקבלה של אקסיומות מסוימות כדי להשפיע על אחרות, מלווה פעילות אידיאולוגית באשר היא. אולם, מתח זה נוכח במיוחד בפמיניזם, שכן מדובר בגוף שלנו, בבית שלנו ובחיים שלנו. מודלים של התמודדות כמו במכללת ספיר, כמו פורום פמלי"ה וכמו עוד דוגמאות רבות שאנחנו יכולות למצוא סביבנו, הם הזדמנות טובה לדון בסוגייה מחדש, בקבוצה או עם עצמנו, כדי לבחור מחדש את הגבולות שלנו.

תודה לסטודנטיות שפנו אליי עם תוצאות המחקר ושוחחו אתי: גילי שילה וקבוצתה (מרווה שטרן, עדי נתנזון ושיראל מנדס) ואביה בר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#