למה חייבים לערער על גזר הדין של יניב נחמן - ידועות בציבור - הבלוג של נגה כהן - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה חייבים לערער על גזר הדין של יניב נחמן

טיעונים משפטיים שעומדים בניגוד לדין הקיים והקטנת המשמעות של "אונס" - מורה נבוכים לגזר הדין של האנס יניב נחמן // עדי עזוז ונגה כהן

תגובות
נחמן בבית המשפט המחוזי בתל אביב
יוסי זליגר / ישראל היום

בסוף דצמבר, יניב נחמן הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בביצוע מעשה אינוס ומעשה מגונה בכוח ברוני ריבר. העונש שנגזר עליו הוא מאסר בפועל של שנה, שממנו בית המשפט ניכה את ששת חודשי המעצר שיניב נחמן ישב בזמן החקירה, ואת ששת החודשים שנותרו הוא המיר בעבודות שירות. עוד גזר בית המשפט מאסר על תנאי של שנתיים ועוד מאסר על תנאי של שנה - שניהם למשך שלוש שנים; פיצוי כספי; וקנס. מאז, גזר הדין שלו לא יורד מסדר היום, ביקורות רבות מושמעות כנגדו והציבור פנתה לפרקליטות בדרישה לערער על קלות העונש. אפילו נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, נדרשה לעניין בטקס השבעת שופטים חדשים בשבוע שעבר, באומרה "הביקורת היא רצויה וחשובה, עשויה להצביע על טעות ולחשוף נקודות תורפה."

לנו כחברה יש אינטרס שמערכת המשפט שלנו תהיה חזקה. מערכת כזאת מתקיימת כאשר מצד אחד האזרחים והאזרחיות מביעים אמון בבית המשפט, ומצד שני בית המשפט עושה משפט צדק בהתאם לדין. המשפט משמש ככלי מרכזי להכוונת התנהגות ויש בידו כוח רב – מחד, הוא יכול לצמצם פערים ולחתור לשוויון בין המינים, אך מאידך, יש בכוחו להעניק לגיטימציה לסדר חברתי המאפשר אלימות מינית כלפי נשים. פסיקתו של בית המשפט בעניין יניב נחמן היא חלק מרצף של אירועים שיצרו משבר אמון קשה בין הציבור הדוגלת בשוויון מגדרי, לבין בית המשפט. לפיכך, מטרת הביקורת היא לחזק את אמון הציבור בבית המשפט באמצעות התאמת הלך הרוח בבתי המשפט לזה הקיים בחברה. זאת, כדי שהוא יהיה מוסד שמשרת את כל המגוון האנושי בחברה ובכלל זה גם נשים שנאנסו.

בית המשפט שהרשיע את יניב נחמן לא רדף אחר הצדק שהיה ראוי שיעשה. על-פני 12 עמודים של גזר הדין, בית המשפט מגולל הסברים לעונש הקל שגזר עליו. המאמר הזה שאתן קוראות לא מבקר את בית המשפט על כך שלא התייחס לכתב האישום המקורי, בו 11 נשים התלוננו על נחמן ובו יוחסו לו ארבעה אישומים, בהם שלושה מעשי אינוס, ניסיון אינוס, שני מעשים מגונים בנסיבות אינוס כלפי שלוש נשים, עשרות מקרים של פגיעה בפרטיות, וכן הטרדה מינית של שתי נשים נוספות. הכשל המרכזי שבגללו כתב האישום המקורי לא החזיק מים מוטל על כתפי הפרקליטות, אך זהו נושא למאמר אחר. אנחנו מתייחסות למעשה האינוס ולמעשה המגונה בכוח שיניב נחמן כן הורשע בהם, ומבקשות לחשוף כיצד בית המשפט משתמש בטיעונים שאינם חלק מהחוק ומשעתק דפוסים של האשמת הקרבן. זאת, תוך הקטנת המשמעות החמורה של "אונס" בחברה.

בית המשפט: יניב נחמן לא אנס בנסיבות מחמירות

בתחילת גזר הדין, בית המשפט מפרט מדוע יניב נחמן לא אנס בנסיבות מחמירות, הבחנה זו היא חשובה מכיוון שלפי חוק העונשין העונש המזערי (מינימום) למורשע באונס, הוא ארבע שנות מאסר, והעונש המקסימלי הוא 16 שנים, ובנסיבות מחמירות – 20 שנים. לדברי בית המשפט, יניב נחמן לא אנס בנסיבות מחמירות כיוון שהוא אמנם ביצע עבירות מין ברוני ריבר, אך מעבר לאלימות הכרוכה במעשים המיניים מעצם טבעם, לא נגרמו לה נזקים גופניים והפעלת הכוח לא הייתה ברמה גבוהה. לא ברור מדוע בית המשפט מתייחס בכלל להפעלת כוח פיזי, שכן שימש בכוח פיזי הוא אינו תנאי לאינוס בנסיבות מחמירות. זאת, להבדיל מחבלה שהיא כן תנאי, אך היא יכולה להיות גם חבלה נפשית. בראיון של רוני ריבר ב"עובדה", היא מספרת שהיא מטופלת בביטוח לאומי עם אחוזי נכות, ושהעובדה שהוא לא העיף לה בוקס, לא אומרת שהפעלת הכוח נגדה לא הייתה ברמה גבוהה. (אגב, תיקון 61 לחוק העונשין הוריד את הדרישה לשימוש בכוח כחלק מהתנאי לעבירת האינוס בכלל כבר בשנת 2001. זאת, כיוון שככלל, לא נדרש להפעיל כוח על מנת לאנוס - מעל 85% ממעשי האינוס מבוצעים בין מכרים וטיבה של הסיטואציה לא דורשת הפעלה של כוח). 

עוד ממשיך בית המשפט ומסביר שלא מדובר באונס בנסיבות מחמירות כי לרוני ריבר וליניב נחמן הייתה מערכת יחסית מינית בהסכמה לפני כן, שרוני ריבר הסכימה שהוא יגיע אליה הביתה, שהם שניהם נכנסו בהתחלה ברצון לישון יחד במיטה כשהם עירומים, שהקשר ביניהם המשיך להתקיים לאחר האירוע ושהיא כבשה את תלונתה במשך שנים. אף אחד מההסברים הללו הוא לא תנאי נדרש בחוק לכך שלא יהיה אונס בנסיבות מחמירות. או אונס בכלל - הרי יכול להיות אפילו אונס שהתחיל כיחסי מין בהסכמה. ההדגשה הזו של בית המשפט מעידה על הלך רוח שמרני ומיושן של האשמת נשים ומיניותן בהחטאת גברים.

אבל יש גם עוד בעיות בחלק מהטיעונים. רוני ריבר מכחישה שהיה ביניהם קשר אחרי האונס, כלומר הנחה זו של בית המשפט, שהוצגה כעובדה, אינה נכונה. הטענה על הכניסה ברצון למיטה בעירום יחד היא תמוהה שכן בכתב האישום המקורי גם אירוע זה נכלל כאונס. אמנם, הוא לא נכלל בכתב האישום הסופי, אך עובדה זו עוד לא מעידה על כך שמה שהיה שם זה יחסי מין בהסכמה. לבסוף, השימוש בטיעון שרוני ריבר כבשה את תלונתה במשך שנים מעיד על חוסר הבנה מוחלט של הטראומה שבאונס. אבל סוגיה זו בכלל אינה רלוונטית. חוק ההתיישנות מתיר לנשים מרווח זמן לבוא ולדווח על אונס, ולפיכך שימוש בטיעון זה הוא לא רלוונטי (וזאת מבלי להידרש לקשיים שבהתיישנות).

כלומר, הטיעונים שבהם בית המשפט משתמש כדי לטעון שיניב נחמן לא אנס בנסיבות מחמירות אינם מגובים בחוק. לעומת זאת, הוא מתעלם מהפגיעות הנפשיות של רוני ריבר, שהן כן תנאי בחוק לאונס בנסיבות מחמירות.

בית המשפט גוזר על יניב נחמן עונש מזערי שבמזערים

בהמשך, בית המשפט ממקם את העונש של יניב נחמן ברף המינימום של החוק (שקובע כזכור 4 - 16 שנים) כאשר הוא קובע שמתחם הענישה שלו נע בין ארבע לשש שנות מאסר. אבל הוא לא מסתפק בכך ומעניק ליניב נחמן הקלות נוספות. זאת, באמצעות הגדרה מקלה שבמקלות למילים "שנות מאסר", אותן הוא גוזר לא כ"מאסר בפועל", אלא גם כמאסר על תנאי, תוך הסתמכות על האפשרות החוקית של בית המשפט לחרוג מעונש המינימום במקרים מיוחדים, ועל העובדה שהחובה להטיל עונש מאסר בפועל לא עוגנה בחוק. כך, נחמן קיבל שני מאסרים על תנאי לשלוש שנים, עוד חצי שנת מעצר שכבר ישב בזמן המשפט, ועוד חצי שנת עבודות שירות. סך הכל ארבע שנים.

הנימוקים למתן גזר דין לפי הרף התחתון (ארבע שנים), וללא מאסר, הם: לפי דו"ח שירות המבחן יניב נחמן נוטל אחריות על מעשיו ופועל להשתקם, הוא לא אנס בשש השנים האחרונות מאז האונס של רוני ריבר, יניב נחמן הודה באונס וחסך מרוני ריבר את הצורך להעיד בבית המשפט, עברו נקי, והפרקליטות והמשטרה הפיצו פרסומים על יניב נחמן ובכך פגעו פגיעה הרסנית בשמו הטוב. אנחנו נתייחס לכל אחד מהטיעונים האלה.

בית המשפט התייחס לדו"ח שירותי המבחן שקבע שיניב נחמן נוטל אחריות למעשיו, והתעלם מהערכת המסוכנות פסיכולוגית על כתב האישום המורחב הקודם, שקבע שהוא אוחז בעמדות מעוותות ביחס לנשים, שהוא מציג פסאדה של שיתוף פעולה, שהוא נעדר מודעות ומצוקה כלשהי להתנהלותו המינית, וכן שהודאתו היא פורמלית בלבד והוא ממזער ומעדן אותה. מבחינה משפטית טהורה ניתן להבין למה בית המשפט התייחס רק לדו"ח שירותי המבחן. אולם, הפער בין הערכת המסוכנות הפסיכולוגית לבין דו"ח שירותי המבחן אומרת דרשני - לא ברור איך על אותו הפרט יכולות להיות הערכות כה שונות. לפיכך, היה ראוי שבית המשפט יבקש הערכת מסוכנות נוספת, בהתאם לאישומים בכתב האישום המתוקן. הטענות כיום בפייסבוק בדבר הקמת פרופיל פיקטיבי בשם רותם גוברין שמטרתו להטריד נשים שהעבירו ביקורת על גזר הדין (כולל אותי – נ.כ) ושבפרופיל הוא העלה שיחות של "רותם גוברין" בצ'ט בפייסבוק עם גברים שהטרידו אותה מינית, כלומר לקח על עצמו את תפקיד הקרבן אך המשיך להיות תוקף במשחק תפקידים סאדיסטי, לכאורה כמובן, וכן העובדה שיש 11 נשים שהתלוננו נגדו במשטרה, מעידה על כך שההערכה הראשונה היא כנראה הקרובה ביותר למציאות.

לאחר-מכן, בית המשפט מריע ליניב נחמן שהוא לא אנס בשש השנים האחרונות. תמוה שזהו טיעון על הקלה בעונש. לא לאנוס אמור להיות בסיסי, לא מעשה אבירי וייחודי. כמו כן, העובדה שהוא לא הורשע באונס עוד לא אומרת שהוא לא אנס. כמו שאנחנו יודעות, יש אמת עובדתית ויש אמת משפטית, והמרחק ביניהן יכול להיות כמרחק בין מזרח ומערב.

הקלה נוספת ליניב נחמן נבעה מכך שהוא הודה באונס וחסך מרוני ריבר את הצורך להעיד בבית המשפט. כאן אנחנו מגיעות לבעיות רחבות יותר של מערכת המשפט. כאשר ילדות מתבקשות בבית המשפט להדגים כיצד הן נאנסו וכשנפגעות נשאלות אם הן נהנו מאונס או נאמר עליהן שהן התאכזבו ממין, התוצאה היא שאנסים שמודים מקבלים פרס על בעיות ביחס של בתי המשפט לנפגעות. כמו כן, אחת הסיבות שהוא קיבל את הפרס הייתה שהפרקליטות לא משקיעה מספיק משאבים באיתור סם אונס, ולא יכלה להתקדם עם כתב האישום המקורי. האם היו מרימים ידיים לו היה מדובר במחבל עם פצצה או סכין, ולא במחבל של נשים? האם היו חוסכים במשאבים לאיתור רעלן בדם שקוטל אזרחים ואזרחיות תמימות? כנראה שלא.

עוד טען בית המשפט שעברו של יניב נחמן נקי. זהו טיעון להקלה בעונש משיקולים של שיקום העבריין, אבל מנגד - אונס הוא אונס הוא אונס. שיטתיות יכולה בהחלט לשמש להחמרת העונש, אבל מרגע שנקבע שאדם הוא אנס, ההתייחסות לכך שאנס "רק" אחת אינה יכולה או צריכה להיות סיבה להקלה בעונשו. טיעון זה, שמצטרף לטיעון שבשש השנים האחרונות נחמן לא אנס, או ההתייחסות של בית המשפט לפער בין כתב האישום המקורי להסכם הטיעון כעוד מקור הקלה על העונש, רומזים על התייחסות בית המשפט לגבר שלא אונס כמעט כאביר.

לבסוף, בית המשפט טוען ששמו של יניב נחמן הוכפש בגלל ששמו הופץ בתקשורת על-ידי הפרקליטות והמשטרה. ראשית, שמו הוכפש כי הוא אנס. שנית, ההפצה בתקשורת היתה חלק ממהלך חקירתי והיא זאת שהביאה את רוני ריבר להגיש תלונה, תלונה שכאמור היא היחידה שנחמן הורשע בגינה. ניתן היה לצפות שבית המשפט יעריך את האסטרטגיה הזו, שאחרת הייתה מוציאה אנס חופשי לרחובות. הלכה למעשה, בית המשפט הוציא אותו חופשי לרחובות בכל מקרה. נראה, שבית המשפט מבקש להשתיק את השיח על אונס, אותו הוא לא תופס כחמור. או לכל הפחות, לא מצדיק חתירה לאמת או נקיטת אמצעים כדי להגן על נשים. כאמור, זהו הקו המנחה בכל גזר הדין הזה.

כלומר, בית המשפט מקל על עונשו של יניב נחמן בטיעונים שמקטינים את החומרה של אונס, בין אם באמצעות מתן דגש לא רלוונטי משפטית וחברתית על העובדה שהוא מורשע על אונס אחד "בלבד", ובין אם באמצעות אמפתיה מוגזמת למצבו תוך התעלמות ממצבה של רוני ריבר. התוצאה היא פרשנות שחוטאת לאינטרס הציבורי, ומסרים שלאנוס זה משתלם ושלנשים אין מה לחפש צדק בבית המשפט - כי העסקה שהמדינה, על כל גורמי האכיפה, מציעה לנו, היא פשוט לא משתלמת.

אחרית דבר

"פסקי הדין לא ניתנים בחלל ריק. הם משפיעים על חייהם של המתדיינים. הם משפיעים - מי יותר מי פחות - על הציבור בכללותו," אמרה נאור באותו הטקס שהוזכר לעיל. פסק הדין הזה משפיע על נשים ועל גברים. הוא מלמד שלאנוס זה בסדר, שקולותיהן של נשים יוכפפו בפני פלפולים משפטיים ושמי שנמצאת באינטראקציה עם גברים, בין אם ברצון ובין אם כזו שנכפתה עליה, שלא תתפלא אם היא נאנסת.

 

מספרי סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית:

נשים – 1202

גברים – 1203

נשים ערביות – 04-6566813

נשים דתיות – 02-6730002

גברים דתיים – 02-5328000

שיחת חינם 24 שעות

 

עדי עזוז היא עו"ד וחוקרת משפט ומגדר באוניברסיטה העברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#