הבטן השטוחה – המעוז האחרון של אידיאל היופי - ידועות בציבור - הבלוג של נגה כהן - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבטן השטוחה – המעוז האחרון של אידיאל היופי

נשים כבר פורצות את הדרך ומאתגרות את אידיאל היופי מכל הכיוונים. אז למה רק הבטן השטוחה מסרבת להיעלם?

תגובות

לפני מספר ימים העלתה אשה בשם לודה גרקו פוסט לפייסבוק על הבטן שלה. היא דיברה על הבושה שהיא חשה כילדה עם בטן בולטת, על נשים שעושות סקס עם חולצה כדי שבני הזוג שלהן לא יראו את הבטן שלהן ועל הדרישה החברתית מאיתנו הנשים להסתיר את הבטן שלנו. בפוסט שלה, לוד התייחסה לאחד הטאבוים הגדולים של אידיאל היופי של הדור שלנו: הבטן השטוחה.

הבטן שלי.הבטן שלי תמיד הייתה אישיו. היא אף פעם לא הייתה חלקה כמו שרציתי, היא אף פעם לא הייתה שטוחה כמו שרציתי, היא תמיד...

Posted by Lud Grk on Thursday, March 10, 2016

אידיאל היופי, או "מיתוס היופי" כפי שטבעה נעמי וולף, בתצורתו הנוכחית (כלומר בהקשרו הצרכני), ממרר את חיינו כנשים מזה כמאה שנים לפחות. מאז שהתפתחו בתי הכלבו ותרבות הפנאי במערב אירופה, ונשים עבדו והרוויחו כסף עבור עצמן, אנשי עסקים ופרסומאים רכבו על העצמאות החדשה של נשים וסובבו אותה. הם יצרו תלות חדשה במוצרי אופנה וטיפוח, כדי לייצר מציאות שבה נשים מוציאות כסף מהכיס שלהן לכיס שלהם, במרדף שלהן אחרי הניסיון להפוך לקישוט המושלם במרחב הציבורי. זהו מרדף שווא, אבל הוא מספק הרבה כסף ושליטה ליוצרים ולמשעתקים שלו, והוא מונע מנשים לעסוק בסוגיות כלכליות ופוליטיות - לרווחתם של השולטים במקומות אלה היום.

אידיאל היופי הוא לא בהכרח אותו אידיאל לאורך השנים (נגיד נשים ברפובליקת ויימאר הפכו לאנורקסיות כדי להיות במידה האידיאלית 42), אבל הוא תמיד מפרק אותנו לאיברים ודורש מכל איבר שלנו להיראות בצורה אחת ויחידה. באידיאל של הדור שלנו, הבטן השטוחה תופסת מקום מרכזי. אין דוגמנית שאין לה בטן שטוחה וזו לרוב מודגשת בצילומי גוף, צילום האילוסטרציה של דיאטה הוא לרוב בטן שטוחה של אשה שמחזיקה ג'ינס שגדול עליה, האתרים מלאים בפרסומות שמבטיחות לגלות למשלמות את סוד הקסם להשיג בטן שטוחה ובכל אימון כושר וחיטוב לנשים חלק מוקדש להשטחת הבטן (לא לחיזוקה, להשטחתה).

0
מתוך "ישראל היום"

אפילו השיח הציבורי הנרחב יחסית שמתנגד למיתוס היופי, שהצליח להביא למיינסטרים שינויים בגוף הנשי האידיאלי ואפילו לתת לגיטימציה לגיוון של סוגי גוף, עדיין לא הצליח לאתגר את אידיאל הבטן השטוחה. הילולת הקימורים, הפסקת השימוש בפוטושופ ואפילו זמרות פופ ששרות על גודל הגוף שלהן כמו ניקי מינאז' ומגאן טריינור, הגדילו את גודל הירכיים והתחת המותרים ואפילו הכניסו קצת צלוליטיס. אבל הבטן היא עדיין שטוחה.

בטן לא שטוחה נוכחת רק כאשר נשים שמנות מאתגרות את אידיאל היופי ומציגות את גופן בגאווה. אין שום דבר רע בנשים שמנות, והן מהוות חלק קריטי באתגור השיח על אידיאל היופי. אבל, בטן לא שטוחה היא לא נחלתן בלבד. עם זאת, עדיין אין מודל נשים לא שמנות שיש להן בטן, בניגוד למודלים שכן קיימים של נשים לא שמנות שיש להן ירכיים ותחת לא רזים.

כאשר נשים פורצות את הדרך ומכניסות אידיאלים חדשים של יופי, ורק הבטן השטוחה מסרבת להיעלם, יש לכך כנראה סיבה. כדי להצליח ולפרק את התפיסה הזו, צריך להבין למה הפטריארכיה המערבית נאחזת בבטן השטוחה כמעוז כמעט אחרון של שליטה על הגוף הנשי. אבל, היות שכמו שאין מועצות של פמיניסטיות שמתכנסות כדי לדון על מי נעליל עלילת שווא הפעם, כך גם אין מועצות של גברים פטריארכליים שמתכנסים כדי להחליט איך נגרום לנשים לשנוא את עצמן כדי שיוכלו לקחת להן את המיניות (אם לא כוללות את המרכז לאמנות הפיתוי כמובן), אלא אינספור מנגנונים ממוסדים ולא ממוסדים שיוצרים חלוקה גלויה וסמויה של כוח ושליטה, באמצעות יצירת אידיאל של גבריות שגורם לגברים להתחרות אחד בשני, לבוז לנשיות ולהפעיל כוח על נשים (זהו הסבר – לא לגיטימציה להסרת אחריות), לפיכך אין את מי לשאול.

אולם ניתן לשער. הלגיטימציה לירכיים ותחת גדולים יותר נובעת גם מהעובדה שאלה אזורים שקשורים לפוריות. כתוצאה, נוכחות גדולה יותר שלהן במרחב (ליטרלי) לא בהכרח מאתגרת מודלים של נשיות. ייתכן והבטן השטוחה קשורה גם היא לפוריות. למעשה, היא כנראה קשורה לאי-פוריות. הרי דווקא כאשר אין בטן שטוחה, בתקופת ההיריון, זהו שיא הפוריות. לא רק זאת, אלא שבתקופה זו הבטן הלא שטוחה היא מקור גאווה, שכן היא הופכת את האשה למהות הנשיות, בכך שהיא מסמלת שהיא תהיה אמא.

האשה כאמא היא האשה הקדושה, שממלאת את תפקידה הנשי באופן מובהק. ככזו היא מהווה את הניגוד המוחלט לאשה הזונה, זו שמחוייבת לספק שירותי מין לגברים שמגיע להם לקבל אותם. לא בכדי צרכני זנות שמחפשים נשים בהיריון נחשבים לסוטים במיוחד (מתברר שיש דרגת סטיות מעל התפיסה שלקנות מין וגוף של אשה זה סבבה). היות שהסימון המובהק ביותר של האשה הקדושה הוא בטן ההיריון, הניגוד שלו, הבטן השטוחה, הופך להיות הסימון המובהק ביותר של האשה הזונה. כך שלמעשה, הבטן היא הסמן שמפריד בין האשה הקדושה לאשה הזונה, כלומר היא הופכת לסמן האם מותר לקחת בכוח מין או לא. בעידן שבו ברור שכבר לא נלבש מחוכים ונהרוס את האיברים הפנימיים שלנו, ושבו תקשורת כדי להבין אם יש רצון הדדי למין היא לא חלק מהעניין, הלחץ על נשים להשטיח את הבטן מאפשר זיהוי וסימון מיני של הנוף הנשי במרחב.

הכנסת דימוי ה"וונדרוומנית" וה"מילף" (MILF – Mother I’d Like to Fuck), כלומר נשים שצריכות לעשות הכל – לפתח קריירה, להיראות יפות וצעירות ולהיות אימהות ועקרות בית מצטיינות - יצרה מצב שבו גם נשים שהרו וילדו אינן פטורות מהבטן השטוחה. אלא, מופעל עליהן לחץ להוריד את הבטן מיד אחרי היריון, בין הריונות וגם בשלבי חיים מאוחרים יותר. ערוצי רכילות שמהללים את הסלבריטאיות שהצליחו להוריד את הבטן שלהן אחרי היריון, נשים לא צעירות שמקבלות לגיטימציה להיתפס כמיניות רק כשהן רזות, ורשתות בגדים למבוגרות שלוקחים דוגמנית צעירה עם בטן שטוחה כדי לייצג אותם, דורשים מהאימהות ומהמבוגרות להיות גם נשים קדושות וגם זונות. זה לא להיות באמצע, כלומר לאפשר לנשים להיות בנות אדם שלמות עם מורכבויות ועומק, אלא גם וגם - גם קדושה שמטפלת בילדים ולא מזניחה אותם, וגם זונה – אשה מינית בלי בטן.

0
מתוך: נענע 10

אבל בטן ההיריון היא לא רק סמל של קדושה, אלא היא גם סמל של הגבריות של מישהו. הרי, בטן של נשים גדלה בזמן היריון לאחר שנכנס אליה זרע. זרע נתפס תרבותית כחלק מכוח הגברא וקיים ייצוג תרבותי חוזר על עצמו של גברים ששמחים לשמוע שבת הזוג שלהם נכנסה להיריון, כי המשמעות היא שהזרע שלהם חזק ועובד. אם הבטן היא סמל כל-כך מובהק לגבריות של גברים, אז נשים בהיריון שמסתובבות עם בטן מסמלות בגופן שבני הזוג שלהן הן "גברים" (אנחנו בחברה פטריארכלית הטרו-נורמטיבית כזכור). זה לא כוח שבקלות מוותרים עליו, באמצעות מתן לגיטימציה לחוסר הידיעה אם האשה היא עם בטן בזכות הגבר (היריון) או לא (פשוט יש לה בטן לא שטוחה).

יש כמובן משמעויות תרבותיות נוספות לבטן. היעדר בטן אצל נשים גם מסמלת שהאשה לא אוכלת. אפילו לנשים הרזות ביותר הבטן יכולה להתנפח כשהן אוכלות. המילים "אין לך בטן" כמחמאה אפילו רומזות שאשה אידיאלית היא כזו שאין לה את האיבר שמסוגל להכיל ולעכל אוכל. כתוצאה אנחנו מגיעות למצב האבסורדי שבו נשים שמתחתנות (היום המאושר ביותר בחייהן וכו') לא אוכלות כל היום כדי שלא תהיה להן בטן בצילומים ובאירוע עצמו. כלומר, האדרת הבטן השטוחה היא עוד דרך לשלוט באכילה של נשים, בכמה מרחב הן תוספות ובמיניות שלהן (עלייה וירידה במשקל יכולים להוריד את החשק המיני).

0

גם מגברים מצופה להיות בלי בטן וגם זו דרישה שאינה מוצדקת. אולם, זוהי דרישה חדשה יחסית, שהגיעה לדעתי מתהליכי החפצה של גברים שהתחילו עם העלייה בנוכחותם הציבורית-קבוצתית של הומוסקסולאים ותרבות גייז מחפיצת גברים, והזליגה של התרבות הזו למרחב ההטרו-סקסואלי. בשילוב עם השיפורים במעמדן וכוחן של נשים, ניתנה גם לנשים לגיטימציה מסוימת להחפיץ גברים ומופעלים לחצים על גברים להרזות ולפתח ריבועים בבטן.

אולם, הלחץ על גברים הטרו-סקסואלים הוא לא טוטאלי – כרס גברית עדיין נחשבת למרכז כובד מפואר שיוצרת נוכחות ותופסת מרחב. הדימוי הגברי של אל בנדי וחבריו, קבוצה של גברים עם כרס בירה שצופה בספורט ומחפשת לזיין חשפניות, היה עד לאחרונה (והוא עדיין במובנים מסויימים) אחת מהאופציות הלגיטימיות שעמדו בפני גברים. כמו כן, לגברים עדיין קל יותר לטשטש את הבטן שלהם בבגדיהם שהם רפויים יותר ופחות צמודים מאלה של נשים. לבסוף, הדרישה מגברים להיות עם ריבועים בבטן, מגיעה ממקום אחר – דרישה מגבר להיות שרירי וחזק. גם דרישה זו יוצרת חלוקת כוח – היעדר בטן כסמל לכוח פיזי (וכבר כתבתי על הקשר בין כוח פיזי לכוח סימבולי). אצל נשים-נקבות, בטן שטוחה אין משמעה כוח פיזי בהכרח, וגם בטן לא שטוחה אין משמעה שאין כוח פיזי.

זה כמובן בסדר להיות עם בטן שטוחה, וזה גם בסדר לאהוב בטן שטוחה על עצמך או על בת הזוג שלך. אבל חיים של מאות כפיפות בטן ביום, שנאה עצמית וסקס עם חולצה כדי להסתיר את הבטן, הם חיים עצובים שאף אחת לא צריכה לחיות. גודל הבטן הוא לא מדד לכלום, חוץ מאשר לגודל הבטן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#