בלוגים

היסטוריה מתמשכת / הבלוג של עופר אדרת

הטרוריסט היהודי שעשה צחוק מכולנו

ישראל לדרמן נידון ל-20 שנות מאסר על רצח צעיר ערבי בירושלים. בזכות רפול הוא שוחרר אחרי שנתיים ומיד שב לסורו. בין היתר שפך תה רותח על ח"כ יעל דיין ופעילי שמאל. החודש מת כ"צדיק"

עיון בקורות חייו של ישראל לדרמן, טרוריסט יהודי מהימין הקיצוני, שמת החודש בגיל 83, הוא חוויה קשה ומתסכלת לכל מי שמדינת החוק היא נר לרגליו. פעם אחר פעם ביצע לדרמן פשעים חמורים, פעם אחר פעם נהגה בו המערכת בסלחנות ואפשרה לו לחזור לסורו תוך שהוא שם אותה לצחוק.

את המקרה של לדרמן אפשר ללמוד בבתי הספר למשפטים. לא לחינם, כך נראה, הוא "כיכב" בספרו של משה נגבי, "כסדום היינו". לדרמן נולד ב-1936 להורים שעלו לישראל מהעיירה הפולנית ז'יכלין: לוי יצחק לדרמן ומינדל לבית נאשעלעויץ. עיון ב"דפי עד" שמילא לדרמן ב"יד ושם" מעיד כי קרובי משפחתו, בהם סבו, סבתו ודודיו, נרצחו בשואה.

לדרמן בסיור שהדריך באלון שבות. צילום-מסך מתוך עמוד היוטיוב שלו
צילום-מסך מתוך עמוד היוטיוב שלו
להמשך הפוסט

טרומפלדור כתב בעברית? אז זהו, שבכלל לא בטוח

המכתב של גיבור תל-חי, שמכירתו הוקפאה בחשד שנגנב, עורר את סקרנותו של תושב קיבוץ איילת השחר. הוא אסף הוכחות לכך שכתב היד אינו של הגידם המפורסם, שהתקשה בלימוד שפות והעדיף להתבטא ברוסית. כתב הטענות המלא מוגש כאן לשיפוטכם

יוסף חרמוני מקיבוץ איילת השחר נרעש ונסער בעקבות פרסום הידיעה על מכירת מכתבו של יוסף טרומפלדור, שתואר כפריט ארכיוני נדיר בשל העובדה שהוא כתוב כולו בעברית. בהוראת בית המשפט המחוזי בירושלים הוקפאה לעת עתה המכירה בגלל הטענה כי נגנב מ"מכון ז'בוטינסקי". חרמוני בדק ומצא כי אין כל סיבה לדרוש בעבור המכתב 100 אלף דולר - כפי שמבקש המוכר האלמוני - משום שלטענתו הוא כלל לא בכתב ידו של הגידם מתל-חי.

"נראה לי כי המכתב לא נכתב בידו האחת. נראה שההכרזה כי זהו 'המכתב היחידי בעולם שכתב טרומפלדור בעברית', היא טעות אשר הוריה הם הנוסטלגיה והצורך הקמאי למשש את ההיסטוריה", אמר חרמוני ל"הארץ". מבחינתו, הראיות לכך "ברורות כל כך, שיש להתפלא על שהאגדה הזו השילה מעל עצמה את אגדתיותה". אז ברשותכם, ניגש ישר לעניין ונפרט כאן את "כתב האישום" שמבקש להוכיח כי המכתב אינו פרי עטו של טרומפלדור. זכות הקניין הרוחני לתחקיר הזה היא כולה של חרמוני. 

המכתב ששלח טרומפלדור
בית מכירות פומביות King David Auctions
להמשך הפוסט

כשבתל אביב חיפשו "מקום חניה לאווירונים"

שדה דב הוקם ב-1938, בימי המרד הערבי, בעקבות ניסיון לפגוע ב"תחנת האווירונים" בלוד. בטקס החנוכה הושק קו תל אביב-חיפה-ביירות. פנחס רוטנברג, מייסד חברת החשמל, מימן את ההקמה

"הצורך בקביעת מקום חניה לאווירונים בתל אביב באופן המבטיח את הקשר האוירי גם בשעות חירום" - המשפט הזה, המופיע בפרוטוקול ישיבת מועצת העיר העברית הראשונה ב-1937, סלל את הדרך להקמתו של שדה דב, שנסגר הלילה. השדה הוקם שנה אחרי הישיבה, ב-1938, בימי המרד הערבי הגדול. בין יוזמיו ומקדמיו בלטו שניים: דב הוז שכיהן כסגן ראש העיר תל אביב והיה ממקימי חברת התעופה "אווירון", ופנחס רוטנברג, אביה של חברת החשמל.

בפרוטוקול מועצת העיר בולטים דבריו של הוז, לפיהם יש להקים מקום מנחת לאווירונים בתל אביב מחשש שדרכי היבשה והים שלה ינותקו עקב המאורעות. "בדיון התעכב מ"מ רה"ע (ממלא מקום ראש העיר) על הניסיון שנעשה בימים אלה להשמיד את תחנת האווירונים בלוד, והדגיש, כי לא יתכן שנוסף על הסכנות של הפסקת אמצעי החיבור בארץ בכבישים ובמסילת הברזל, תרחף גם הסכנה של הפסקת דרכי החיבור האוויריים בשל היות שדה התעופה המרכזי במקום פתוח להתקפות זדוניות. על פי הצעתו החליטה המועצה על הצורך בקביעת מקום חניה לאווירונים בתל אביב באופן המבטיח את הקשר האוירי גם בשעות חירום", נאמר.

נוסעים בטיסה מת"א לחיפה, 1939
זולטן קלוגר
להמשך הפוסט

77 שנה אחרי שנרצח: בקרקוב מנציחים את "קורצ'אק החרדי"

דוד אלתר קורצמן, שניהל בית יתומים בעיר הפולנית, הלך ב-1942 אל מותו עם 300 מחניכיו, אך שמו אינו מוכר בדומה למחנך מוורשה. נכדו, החי בישראל, נחל השבוע הצלחה נוספת במאבק להנצחתו

השבוע הוצב בפולין שלט לזכרו של דוד אלתר קורצמן, מנהל בית יתומים מקרקוב, שהתפרסם בכינוי "קורצ'אק החרדי" לאחר שבחר ללכת אל מותו עם חניכיו. הצבת השלט בחזית המבנה שבו פעל קורצמן, 77 שנה אחרי שנרצח בידי הגרמנים, היא שלב נוסף בדרך לתיקון עוול היסטורי ולהנצחתו, שכן לא זכה להוקרה דומה לזו שקיבל יאנוש קורצ'אק, מנהל בית היתומים המפורסם מוורשה.

נכדו של קורצמן, מרצל, תושב ראשון לציון, בן 83, פועל בשנים האחרונות להנצחת סבו, אותו לא זכה להכיר. מסייע לו בכך נכדו-שלו, אלעד פורמן. בזכותם נקרא רחוב בראשון לציון על שם קורצמן ב-2014 ובהמשך השנה ייקרא על שמו רחוב גם בקרקוב.

קורצמן (במרכז) ועמיתתו, המחנכת אנה פוירשטיין (שנייה מימין), עם צוות מדריכי המוסד והיתומים, בקייטנה בקיץ 1939
אוסף משפחת קורצמן
להמשך הפוסט

צה"ל מציג: סיכום מלחמת העצמאות, פרי עטו של מרגל

ד"ר ישראל בר, סא"ל בצה"ל ופרשן צבאי ב"הארץ", שריגל לטובת בריה"מ, פירסם ב-1950 מאמר שניתח את המלחמה. "פשעו בלתי נסלח, אבל יכולת ניתוח מערכתי-אסטרטגי כפי שניחן בה היא נדירה", הסבירו בצה"ל את ההחלטה לפרסמו שוב

היום, 15 במאי, הוא יום הולדתה של מדינת ישראל ותחילת השלב השני של מלחמת העצמאות, בו פלשו אליה צבאות ערב. באתר צה"ל אפשר לקרוא מאמר מרתק שמנתח את המלחמה, ומסביר איך הצליחה ישראל הצעירה לנצח בה, חרף כמה חולשות חמורות וחרף העובדה שלאישים ולמוסדות שנשאו באחריות לתכנון ולביצוע המלחמה לא היה את הניסיון הדרוש לשם כך.

"ההישגים של הפיקוד הגבוה שלנו לא היו פרי מקרה" קובע המאמר. "כשם שניצחוננו במלחמת השחרור היה ניצחון של משטר חברתי מתקדם על משטר חברתי מפגר, ניצחון החייל המוסר את נפשו על עניינו כנגד השכיר או המגויס מאונס שלא יודע לשם מה הוא נלחם, וכשם שהיה ניצחונו של הפיקוד הטקטי המוכשר ומודרך באופן יסודי על פיקוד טקטי בלתי יעיל, כך היה זה גם ניצחונה של מחשבה אופרטיבית נכונה על מחשבה אופרטיבית נפסדת".

ישראל בר (מימין) ומשה דיין
ויקיפדיה / נחלת הכלל
להמשך הפוסט

"התחלה חדשה": עבור יצרנית ציקלון B, השואה לא אירעה מעולם

ביקור באתר האינטרנט של חברת "דגש" הגרמנית הוא חוויה מעניינת. התיעוד ההיסטורי שלה נעצר בימי מלחמת העולם השנייה ומתחדש מיד אחריה

הכתם בהיסטוריה של חברת "דגש" הגרמנית, יצרנית הגז "ציקלון B", מסתכם במשפט קצר אחד באתר האינטרנט שלה. "ניצול לרעה בידי הנאצים". אין מלה וחצי מלה על השימוש הנרחב שנעשה במוצר שלה, הגז ציקלון B, כדי להשמיד יהודים באושוויץ.

ביקור באתר האינטרנט של "דגש", שנקנתה ב-1986 בידי חברה אחרת והיום היא חלק מ"דטיה דגש", הוא חוויה מיוחדת לחובבי היסטוריה. בתמימות שגובלת בציניות, החברה לא מתביישת לפרסם לשונית שמובילה לתקציר ההיסטוריה שלה מ-1817 ועד ימינו אנו. התחנות בדרך כוללות את 1888, 1899, 1925, 1934 ו-1935. בכל אחת מהן התרחש אירוע מכונן בתולדותיה. אחר כך מפסיקה הסקירה הכרונולוגית עד לכותרת "התחלה חדשה אחרי מלחמת העולם השנייה".

התחלה חדשה לאחר מלחמת העולם השנייה. דגש
מתוך האתר הרשמי
להמשך הפוסט

הפייק ניוז הציוני הראשון חוגג 120 שנה

ב-28 באוקטובר 1898 פגש בנימין זאב הרצל את קיסר גרמניה במקווה ישראל. הצילום המשותף התפקשש ומה שהציל את המצב היא תמונת פוטומונטז' שנכנסה לספרי ההיסטוריה

הפייק ניוז הציוני הראשון היה תמונת פוטומונטז' שנועדה להנציח את הפגישה (האמיתית) בין בנימין זאב הרצל לקיסר גרמניה וילהלם השני. הפגישה הזו התקיימה היום לפני 120 שנה (28.10.1898) ליד מקוה ישראל ונחלה כישלון: דוד וולפסון, שהתלווה אל הרצל במסעו בארץ ואמור היה לתעד את המפגש ההיסטורי במצלמה, פספס את הרצל, שלא נכנס לפריים. בתמונה שהתקבלה נראה קיסר גרמניה על סוסו הלבן מביט לעבר רגלו של הרצל, שנותר ברובו מחוץ לתמונה.

בעידן שקדם לפוטושופ נהוג היה להשתמש בטכניקת הפוטומונטז' כדי ליצור תמונות "טובות יותר" או כדי לזייף אירועים שלא קרו מעולם. במקרה הזה, הרצל צולם מחדש, הפעם על גג בית ביפו, כשהוא מחזיק את כובעו בידו ובהמשך "נשתלה" התמונה המבוימת בתוך הצילום המקורי. פועל יוצא של התמונה ה"מעובדת" היה גם העברת הקיסר אל הסוס השחור שהיה מאחוריו, ומחיקת הסוס הלבן כליל.

הפסל של מוטי מזרחי שמנציח את המפגש ההיסטורי. נחנך במקווה ישראל ב-2012
מרכז המבקרים מקווה ישראל / פייסבוק
להמשך הפוסט

70 שנה אחרי: הודעה על נפילת חלל עומדת למכירה פומבית

משפחתו של טוביה מזרחי, שנהרג במלחמת העצמאות בתל אביב, קיבלה קלף ועליו הודעה על מותו בחתימת בן גוריון. בעוד שבועיים הוא יימכר וסכום הפתיחה הוא 150 דולר

טוביה מזרחי היה בן 27 כשנפל בהתקפה על גבעת הרצל בדרום תל אביב ב-14 באפריל 1948 במהלך מלחמת העצמאות. מזרחי, בן מסעודה ושמואל, נולד בטבריה ב-1921. כשמלאו לו 14 עבר עם משפחתו לירושלים, שם הצטרף ל"הגנה". ב-1944 התגייס לחיל-האוויר הבריטי ושירת במצרים בתפקיד טכני. כששוחרר, חזר למשטרה, השלים את הכשרתו בבית הספר לשוטרים בבית לחם, ושירת במשטרת אבו-כביר. באחת המשמרות שלו נפל.

70 שנה חלפו מאז, ובעוד שבועיים תימכר בבית המכירות הפומביות "ווינרס" ההודעה שנמסרה למשפחתו של מזרחי על מותו, חתומה על קלף בידי ראש הממשלה דוד בן גוריון. מחיר פתיחה: 150 דולר (כ-550 שקלים). "נפל בשעת מילוי תפקידו... ממשלת ישראל, צבא ההגנה לישראל והאומה העברית ישיאו תמיד את זכר טוביה, אשר נפל בהגנת המולדת ובמערכה על חרותה ועצמאותה", נכתב שם.

ההודעה על נפילתו של מזרחי, בחתימתו של בן גוריון. "נפל בהגנת המולדת ובמערכה על חרותה ועצמאותה"
בית המכירות הפומביות "ווינרס"
להמשך הפוסט

77 שני אחרי: הפלמ"חניקית עם הענבים זוהתה בידי בנה

300 דיוקנאות של יפי בלורית נמצאו לאחרונה באלבום נשכח בבית הפלמ"ח. בעקבות הפרסום ב"הארץ" החלו המשפחות לזהותם

הצילום הנהדר של הפלמח"ניקית שאוכלת אשכול ענבים כיכב השבוע בכתבה שפירסמנו כאן ב"הארץ" תחת הכותרת "נראו לאחרונה כשהם יפי בלורית". במרכזה, סיפורו של אלבום תמונות נשכח, שנמצא לאחרונה בארכיון הפלמ"ח, ותיעד כ-300 דיוקנאות של פלמח"ניקים, גברים ונשים. המשותף לכולם: הם נותרו לא מזוהים.

הפרסום ב"הארץ" עבד, ועד כה זוהו כבר ארבעה מהם בוודאות, בעקבות פניות שהתקבלו במערכת לאחר פרסום הכתבה.

רותה גת
באדיבות המשפחה
להמשך הפוסט

שפטל כינה את רבין "יודנראט" ותוייק ב"מכתבי המטורפים"

ארכיון המדינה העלה לאתר שלו מכתב מ-1994, ששלח עורך הדין לראש הממשלה, בו כינה אותו "משת"פניק של אש"ף". בלשכתו של רבין לא ידעו איך להתייחס אליו

ארכיון המדינה העלה לאחרונה לאתר האינטרנט שלו, כחלק מפרויקט הדיגיטציה, תיק בשם "לשכת ראש הממשלה יצחק רבין - פניות ומכתבים - שפטל יורם". במרכזו מכתב ששלח עורך הדין ב-3 באפריל 1994 לראש הממשלה המנוח רבין, אותו כינה "ראש ממשלה" (במרכאות).

שפטל התייחס במכתב לפסק הלכה המחייב חיילים להתנגד לפנות יהודים מחברון. הוא כינה את הפינוי "פקודה בלתי חוקית בעליל, שרק יודנראט אדום ורשע כמו זה שאתה עומד בראשו, והמתפקד כמשת"פניק של אש"ף מסוגל להוציא מתחת ידיו". בהמשך המכתב חזר פעם אחר פעם על המילה "יודנראט" ביחס לממשלת רבין. באחת הפעמים כתב: "יודנראט בוגדני".

יורם שפטל
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

בית הכנסת מהציור המפורסם שוחזר בתרומת אוליגרך

אחד מבתי הכנסת הגדולים במזרח אירופה, שהוקם במאה ה-19 בעיר דרוהוביץ', קם לתחיה. "השיפוץ הוא יצירה ארכיטקטונית מרהיבה"

השיפוץ של בית הכנסת הכוראלי בעיר דרוהוביץ' באוקראינה, שהסתיים לאחרונה, שימח מאוד את לבה של דניאלה מבור, יו"ר ארגון יוצאי דרוהוביץ'. "מדובר בעשייה שאין לה אח ורע בנוף האתרים היהודיים באוקראינה כיום, שחורבותיהם מתפוררות יותר ויותר", היא אומרת. "השיפוץ הוא גם יצירה ארכיטקטונית מרהיבה", היא מוסיפה.  ואכן, התמונות "לפני" ו"אחרי" מדברות בעד עצמן.

העיר הקטנה התפרסמה בזכות כמה מבניה המוצלחים - ברונו שולץ ("קפקא הפולני"), הצייר מאוריצי גוטליב, שלפי אחת הגרסאות אף הנציח את בית הכנסת בציורו המפורסם "יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים" (היום באוסף מוזיאון תל אביב לאמנות), אפרים ליליין, ממייסדי "בצלאל" ("האמן הציוני הראשון") ודוד הורוביץ ("דולק"), חתן פרס ישראל למדעי החברה, שכיהן כמנכ"ל הראשון של משרד האוצר ונגיד הראשון של בנק ישראל. בית הכנסת, שנבנה באמצע המאה ה-19, נחשב לאחד הגדולים במזרח אירופה.

צילום אווירי של בית הכנסת בדרוהוביץ'
ארגון יוצאי דרוהוביץ', בוריסלב
להמשך הפוסט

קורבנות פוגרום קיילצה הונצחו באבנים בפתח הבית בו נרצחו

פולני קתולי הציב 46 אבני זיכרון לכבודם של קורבנות הפוגרום, שאירע ב-4 ביולי 1946 בפולין

היום, 5 ביולי, מלאו 72 שנה לפוגרום קיילצה, בו נרצחו כמה עשרות ניצולי שואה יהודים (ושני פולנים) בידי המון זועם. זה קרה שנה אחרי תום מלחמת העולם השנייה, כשפולין היתה תחת שלטון סובייטי. הפוגרום הזה היה לסמל לסבלם של יהודי-פולין, אשר לאחריו האיצו את בריחתם ממולדתם.

בוגדן ביאלק, פולני, קתולי, שפועל בשנים האחרונות להנצחת זכר הנרצחים, יזם פרויקט הנצחה מיוחד, לרגל יום השנה לפוגרום. הוא הכין 46 אבנים עליהן נכתבו שמות הקורבנות (44 יהודים ו-2 פולנים), והציב אותן בתוך המדרכה הסמוכה לבניין בו אירע הרצח.

אבן זיכרון לנרצחים בקיילצה
בוגדן ביאלק
להמשך הפוסט

"כמו כן, מופיע תיאור של הזדווגות לסבית"

בארכיון המדינה שמורה ההתכתבות הפנימית שניהלו משרדי ממשלה בשנות ה-60 סביב פסילתם של ספרי "תועבה". הנה הצצה למבחר דוגמאות מעניינות

הנדון: מולי רוק

"תוכנו - גלגוליה וקלקולה של נערה בדרכה משכונת העוני לבית הבושת ואף החוצה. התיאורים האירוטיים מפורטים תיאור רב... הסימפטיה שהגיבורה מעוררת, ייתכן ותהיה לה השפעה על קוראות צעירות. כמו כן מופיע תיאור מפורט של הזדווגות לסבית. לכן סבור אני כי יש להביא את מדפיסיו ומפיציו לדיון".

תיקי "הוועדה למלחמה בהפצת ספרות התועבה" השמורים בארכיון המדינה
ארכיון המדינה
להמשך הפוסט

דרישת שלום משוק הפשפשים: מזהים את עצמכם?

הצלם דני גושן רכש 64 נגטיבים המתעדים דיוקנאות של צעירים וצעירות. כעת הוא מחפש את קרוביהם. כמה מהם כבר אותרו בעקבות פרסום הכתבה. האם אתם מזהים מישהו נוסף?

64 נגטיבים עשויים מזכוכית הועמדו לאחרונה למכירה בשוק הפשפשים ביפו. איך הגיעו לשם, מתי ולמה - עדיין לא ידוע. מבט חטוף מספיק כדי להבין, כי מתועדים בהם דיוקנאות של תלמידים ותלמידות צעירים מארץ ישראל, רובם ילידי שנות ה-20 של המאה הקודמת מתל אביב.

הצלם דני גושן רכש את האוסף כולו והוא מקווה כעת לאתר את משפחות המצולמים, כדי להעניק להן במתנה את התמונות. בשיחה עם "הארץ" סיפר גושן, כי אין כל פרט מזהה על האוצר שנמצא כעת בידיו. "אלה רק שקיקי נייר, שהכילו את הנגטיבים העשויים זכוכית. לא מעבר לכך", אמר.

הילדים משוק הפשפשים
(רפרודוקציה) דני גושן
להמשך הפוסט

סיפור ההצלה הנשכח מאחורי התודה של נתניהו לפרגוואי

במלחמת העולם השנייה פעל בברן שבשווייץ מפעל זיוף דרכונים פרגוואיים, עליו ניצחה שגרירות פולין המקומית. 1,050 פספורטים נופקו שם ליהודים. נכדו של אחד מהם התרגש לגלות את שמו של סבו ברשימה

כשראש הממשלה בנימין נתניהו הודה השבוע לממשלת פרגוואי על פתיחת השגרירות בירושלים, הוא סיפר כי ״פרגוואי עזרה ליהודים להימלט מגרמניה הנאצית", הגדיר זאת כ"מעשה של נדיבות ורחמים שנחקק בלבנו לעד״ וציין: "לעולם לא נשכח זאת".

חלק מרכזי בסיפור ההצלה אליו התייחס נתניהו מילאו דיפלומטים פולנים. כפי שציין השבוע מנהל "המכון הפולני ליחסים בינלאומיים", כמעט כל הדרכונים הפרגוואים המזוייפים, שנועדו לסייע ליהודים להימלט מאירופה תחת הכיבוש הנאצי, הוכנו בידי דיפלומטים פולנים ששירתו בברן, בירת שווייץ. רובם, כך נראה, ללא מעורבות של פרגוואי.

תיעוד מזוייף שהנפיקה שגרירות פולין בברן בזמן מלחמת העולם השנייה
שגרירות פולין / שווייץ
להמשך הפוסט

"אתמול היתה העיר משונה. היום יום גדול. כולם חשו זאת אבל פחדו לשמוח"

מכתב אישי שכתבה צעירה מתל אביב ב-15 במאי 1948, היום לפני 70 שנה, נמצא בשוק עתיקות. "אני בהחלט מאמינה שננצח ולא בידיים וברגלים שבורות, כי מתוך גאווה ועוז של עמידה", כתבה

ב-15 במאי 1948, היום לפני 70 שנה, צעירה תל אביבית שלחה מכתב לחברה או לקרובת משפחה. "תאריך היסטורי", היא כתבה מתחת למשפט "תל אביב, 15 למאי". "תאריך היסטורי. ובאמת היסטורי הוא, אלא שכאן הוא מתבטא בעצבנות איומה", כתבה הצעירה, שהייטיבה לתאר את אירועי השעה הדרמטיים, עם הולדתה של מדינת ישראל ופרוץ מלחמת העצמאות.

אותו תאריך היסטורי, לדבריה, התבטא גם ב"הסתכלות על האווירונים המטיילים בשמים וצונחים ומפציצים" וכן "בידיעה ברורה שזה לגמרי מקרה שאינם משליכים את הפצצות פה ולא ברחוב אחר של העיר", כדבריה. "אכן - הגיעה גם שעתה של תל אביב 'הבטוחה'", הוסיפה.

פינוי פצועים מהפצצת תל אביב בידי מטוסים מצריים במלחמת העצמאות
לע"מ
להמשך הפוסט

כשיוספטל התלונן על מכונית הפאר שקיבל מהסוכנות

בכיר מחלקת הקליטה, שהוצג כגזען בסדרה "סאלח", ביקש ב-1955 להחליף את מכוניתו כי "אינו יכול להסתובב בה ליד העולים". מכתבו נחשף בארכיון הציוני על ידי ההיסטוריון אבי פיקאר

ב-1955 שלח גיורא יוספטל, מבכירי מחלקת הקליטה בסוכנות היהודית, מכתב לאחד מבכירי הארגון. שישה עשורים לאחר מכן, תוכנו נראה מעט מוזר והבקשה שעולה ממנו - חריגה. "הודעתי לך שאינני מוכן לנסוע במכונית שנמסרה לנהגי ע"י ועדת המכוניות", כתב יוספטל.

המכונית החדשה שקיבל מהסוכנות, אשר הדגם שלה לא פורט במכתב, היתה בעיניו מפוארת מדי. "המכונית מהודרת בצורה כזאת שאנשים העוברים ברחוב נעמדים על מנת להסתכל בה", כתב. "היא יותר ארוכה ויותר רחבה מהמכוניות בהן נוהגים לנסוע בארץ", הוסיף.

ד"ר גיורא יוספטל ורעייתו
דוד אלדן / לע"מ
להמשך הפוסט

איך אפשר לעיין בארכיון השב"כ? "הנוהל סודי וגילויו אסור"

אם לא די בכך שארכיון השב"כ כולו סגור לעיון הציבור, מתברר כי גם הנוהל, שאמור היה לאפשר להגיש בקשות חריגות לעיון בו "אינו טעון פרסום"

שימו לב למכתב המסקרן שקיבל לפני כחצי שנה עו"ד אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח. פינצ'וק פנה למשרד ראש הממשלה כדי לנסות לברר מהו הנוהל שמאפשר לעיין במסמכים השמורים בארכיון השב"כ. התשובה המדהימה של היועצת המשפטית במשרד ראש הממשלה, אשר נמסרה על דעת השב"כ ולאחר התייעצות עמו, מובאת פה כלשונה.

מתברר, כי מאז 2011, כלומר כבר שבע שנים, קיים נוהל שמאפשר לחשוף חומר ארכיוני, "מסוים", מארכיון השב"כ, אם עברו 50 שנה מרגע פרסומו. אבל... "בהתאם להוראות סעיפים 19 ו-22 לחוק שירות הביטחון הכללי, התשס"ב 2002, נוהל זה הנו סודי, גילויו אסור, והוא אינו טעון פרסום".

לוגו שירות הביטחון הכללי
להמשך הפוסט

70 שנה אחרי: מיהו החייל האלמוני שנפל בשיירת חולדה?

מי מכיר את משפחתו של טוראי חיים פרידמן, שנפל בשיירת חולדה בדרך לירושלים במרץ 1948? לצה"ל אין כל מידע עליו. לקראת יום השנה ה-70 לנפילתו מחפשים בעמותת "לתת פנים לנופלים" כל קצה חוט שיאפשר לספר את סיפור חייו

מי הכיר את טוראי חיים פרידמן, מ.א. 0173154, שנפל בשיירת חולדה? החודש מלאו 70 שנה להתקפה על השיירה, בה נהרגו 23 איש, רובם לוחמי פלמ"ח. ב-31 במרץ 1948 הם היו בדרכם מחולדה לירושלים הנצורה, והותקפו על ידי מאות ערבים.

בין הנופלים היה גם חיים פרידמן, שפרטי חייו חסרים על מצבתו וסיפור חייו עלום. באתר "יזכור" של משרד הביטחון המידע עליו דל וחסר. "בתקופת מלחמת-העצמאות לחם בשורות הפלמ"ח. ביום כ' באדר ב' תש"ח (31.3.1948), התארגנה ליד חולדה שיירה בדרכה לירושלים. עיכוב בהתארגנות והבוץ בדרך איפשרו לכוחות הערביים להתארגן ולחסום את דרכה של השיירה, וזו נאלצה לסגת תוך קרב. בקרב זה נפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בחולדה".

שיירת משוריינים במלחמת העצמאות
זולטן קלוגר / לע"מ
להמשך הפוסט

הספרייה הלאומית מתקנת את "הארץ": המזכירה הפכה למזכיר

ב-1962 פורסמה בעיתון מודעה בה מתגאים שני גברים שמצאו מזכירה מצוינת בזכות מודעה שפירסמו ב"הארץ". לרגל יום האשה הבינלאומי, בספרייה הלאומית מציגים את הגרסה הגברית לאותה פרסומת

כל מי שמעלעל בעיתונים ישנים, למשל - אלה ששמורים בארכיון "הארץ" - נתקל בפרסומות מהסוג שהיום (במקרים מסוימים, לפחות) לא היו מגיעות לעמודי העיתונים. כאלה שבמרכזן נשים שמככבות בתפקידי מזכירה, מנקה ומבשלת.

לרגל יום האשה הבינלאומי, בחרו בספרייה הלאומית את אחת הפרסומות האלה לפרויקט חדש, שבו הציגו את הגרסה הגברית שלה. תחת הכותרת "מיוחד: מתקנים את הפרסומות השובניסטיות!", גייסו בבלוג הספרייה את הגרפיקאית והמאיירת עפרה קובלינר, כדי "לתקן את המעוות" בכמה פרסומות ישנות.

המודעה המקורית והמודעה המחודשת
הספרייה הלאומית
להמשך הפוסט

"לחזות בזיווך, לשתות מספלך": מכתב החיזור מיצחק נבון אל מזכירתו של בן גוריון

באלבומה הפרטי של מלכה ליף נמצא מכתב יפהפה ששלח לה יצחק נבון, מנהל לשכתו של "הזקן" ולימים נשיא המדינה. "ירוד ארד תל אביבה, ואז אכווין פעמיי אל רחוב אידלסון"

בין המכתבים האישיים שנשמרו באלבומה הפרטי של מלכה ליף, המזכירה של בן גוריון שנפטרה לאחרונה בגיל 89, בולט אחד תחת הכותרת "הנדון: פגישה". החתום עליו היה "יצחק בן יוסף לבית נבון", או בקיצור - יצחק נבון, לימים נשיאה החמישי של מדינת ישראל.

השניים הכירו בעבודה. בין השנים 1952 ל-1963 ניהל נבון את לשכותיהם של ראשי הממשלה בן גוריון ומשה שרת. ליף, כאמור, היתה מזכירתו של בן גוריון בלשכתו כשר הביטחון. עיון במכתב מגלה את העברית היפה שבפיו של נבון כמו גם את כישורי החיזור שלו. פרטים נוספים על הקשר ביניהם לא התקבלו במערכת.

ליף
באדיבות המשפחה
להמשך הפוסט

צפו: היום לפני 100 שנה - אלנבי נכנס לירושלים והסרט העברי נולד

ב-11 בדצמבר 1917 ירד הגנרל הבריטי מסוסו ונכנס רגלית לירושלים דרך שער יפו. הצלם יעקב בן דב, מצויד במצלמת חובבים, תיעד את ההתרחשות ההיסטורית - ועשה בכך היסטוריה בעצמו

היום לפני מאה שנים בדיוק, ביום שבו ירד אלנבי מסוסו ונכנס רגלית לירושלים דרך שער יפו, נולדה גם תעשיית הסרטים בארץ ישראל. הצלם יעקב בן דב יצא ביום ההוא לרחוב וצילם במצלמת קולנוע לחובבים את הרגע ההיסטורי.

"בסוף שנת 1917, לפני שחרור ירושלים, רכשתי לי את מכונת הראינוע הראשונה... פגשתי את המשחרר, גנרל אלנבי, עם צבאו בשערי ירושלים. היתה זו התמונה הראשונה לפילם הראשון שהכינותי על פי האיניציאטיבה העצמית", כתב בזכרונותיו. חוקר תולדות הקולנוע העברי, יעקב גרוס, שנפטר בתחילת השנה בטרם עת, ציין כי יום כניסת אלנבי לירושלים הוא לפיכך גם יום הולדתו של הסרט העברי. את מחקרו המקיף בנושא פירסם גרוס בספר "ירושלים - תרע"ח 1917/8 חורבן, נס וגאולה".

אלנבי נכנס לירושלים, 11.12.1917
ויקיפדיה, נחלת הכלל
להמשך הפוסט

כך הפכו בחדשות 2 אדם יהודי לנאצי

הוויכוח בין משפחה ירושלמית למוזיאון ישראל, סביב הבעלות על הגדה לפסח, יצא משליטה. עורך הדין של המשפחה הציג מסמך נאצי, ש"מוכיח" כי המוכר של ההגדה "נשבע אמונים להיטלר". חדשות 2 מיהרה לדווח כי הוא היה "מזוהה עם המפלגה הנאצית". בדרך, שכחו שם שהוא היה יהודי שנשלח לדכאו

במהדורה של חדשות 2, ששודרה ביום שלישי, הפכו יהודי לנאצי. זה קרה בשקט, בלי שאיש שם לב, וחמור מכך - בלי שלאיש היה אכפת. "אדם שהיה מזוהה עם המפלגה הנאצית", כך דווח שם, מכר למוזיאון ישראל פריט יקר ערך, שכעת יש מחלוקת על הבעלות עליו. 

צפיתי בדיווח הזה ולא האמנתי למשמע אוזניי. אני מכיר היטב את הפרשה המדוברת. האיש שעליו דובר לא רק שלא היה נאצי, אלא אף היה יהודי, שנרדף בידי הנאצים. איך קרה שבמהדורת החדשות המרכזית הפכו יהודי לנאצי? מתברר, שדי בקלות. הנה התיאור המלא.

הידיעה בחדשות 2
חדשות 2
להמשך הפוסט

אז למה באמת יש רק חסיד אומות עולם ערבי אחד?

השבוע תירשם היסטוריה, כשפרופ' מצרי יקבל אות "חסיד אומות עולם" עבור בן משפחתו, שהציל יהודייה בברלין הנאצית. אבל לאן נעלמו ערבים נוספים שהצילו יהודים בשואה? והאם יש סיכוי להכיר חדשים?

החשיפה שלנו ב"הארץ" על כך שהשבוע יעניק "יד ושם" בפעם הראשונה אות "חסיד אומות עולם" לערבי, מעלה שאלה סבוכה, רגישה ומרתקת: למה ראשון? ולמה רק עכשיו?

נתחיל מהבשורות הטובות: ב-2013 הכיר "יד ושם" לראשונה בחסיד אומות עולם ערבי (מוסלמים כבר הוכרו בעבר) - מוחמד חילמי המצרי. אלא שמשפחתו סירבה לקבל את התואר ממוסד ישראלי, מסיבות פוליטיות ואקטואליות. 

גטי אימג'ס
להמשך הפוסט

"נזכרת מאוחר מדי, רגל אחת בקבר"

מכתב אהבה קורע לב, שנכתב בכתב יד ברוסית ב-1951, התגלה במקרה בעת חיפוש חומרים לכתבה על קהילת הסובוטניקים. עיון בו מגלה סיפור על אהבת נעורים שלא מומשה, והותירה אישה אחת שבורת לב, מעבר לים

ישבנו ביפו, בדירה המקסימה של הצלם אריאל ינאי, שקרובה לנמל ולעיר העתיקה. על השולחן בסלון, בין החתולים הרבים שהתרוצצו שם, הוא הניח כמה קופסאות ואלבומים ובהם תמונות ומסמכים שהותירה אמו, בת עמי, אחרי פטירתה. חיפשנו, יחד, את החומר המעניין ביותר, שיתאים לכתבה חגיגית לאחד ממוספי החג של "הארץ".

כמה חודשים לפני כן נפגשנו שם, סביב אותו שולחן, בפעם הראשונה. זה היה אחרי שאמו נפטרה. ביקשתי לראות את החומר שהותירה אחריה כדי לחבר בעזרתו הספד לזכרה במדור "אחרי מות". "החיים הסוערים של החיילת משער "במחנה" ב-52" קראתי לטקסט שהוצאתי תחת ידי בסופו של יום, ובו סיפרתי על בת עמי ינאי, "החיילת הכי חתיכה בחיל הים", שעבדה ביחידה הסודית שחקרה את אייכמן, שעיצבה חלונות ראווה בתל אביב, שגידלה בזים בביתה, ושהפליגה ליעדים אקזוטיים בעקבות בעלה, סגן מפקד חיל הים.

אליהו (אלישה) פרוטופופוב (שמואלי) עובד את אדמתו בסג'רה בגליל, בתחילת המאה שעברה
אוסף בת עמי ינאי
להמשך הפוסט

כשלשכת ראש הממשלה החזירה 50 דולר לבנק

ב-1965 תורם פרטי מטרינידד הפקיד כסף בחשבונה של מרים אשכול וביקש לקבל "תודה". בתגובה, מיהרה לשכתו של בעלה להחזירו לשולח. "אין אנו מקבלים כספים ללא ידיעת המטרה" הוסבר לו, במכתב שנחשף השבוע. הצצה לכמה מסמכים שמתעדים את דרך הארץ של מנהיגי העבר

המכתב שנשלח מלשכת ראש הממשלה אל בנק לאומי לפני 52 שנה מעורר היום חיוך, על אף שבזמנו נכתב ברצינות תהומית. "לפני זמן מה העברתם לחשבונה של הגב' מרים אשכול סכום של 50 דולר מאדם בשם אריך טאוב מטרינידד", כותב הפקיד מלשכתו של ראש הממשלה, לוי אשכול, לסניף הבנק בשכונת רחביה בירושלים.

"חיכינו כי תבררו מי האיש ולשם איזו מטרה שלח את הכסף. לפני כארבעה ימים צלצלתם והודעתם לגב' אשכול, כי האיש מתלונן על שלא קיבל כל מכתב תודה או אישור על קבלת הסכום", הוא מוסיף.

מרים ולוי אשכול בטיסה בארה"ב, 1968.
דוד אלדן / לע"מ
להמשך הפוסט

וילה משופצת, יד שנייה מרוצח נאצי

עבודות השיפוץ בווילה של אמון גת, הרוצח שפיקד על מחנה פלאשוב בפולין, הסתיימו. הדיירים הפולנים החדשים ייכנסו אליה בקרוב, חרף פניות להפוך אותה לאתר זיכרון היסטורי

רק פועל אחד נותר לסיים את עבודות השיפוץ בווילה המהודרת שברחוב הלטמנה 22 בקרקוב. בקרוב מאוד ייכנסו אליה הדיירים החדשים שמחכים כבר כמה חודשים לסיום העבודות. ביקור באתר היום (3.8.2017) העלה כי השיפוץ הצליח מעבר למצופה. בין המבנים הישנים ברחוב השקט בולטת מייד הווילה הזו גם בלי שמכירים את הסיפור ההיסטורי הקשה שמאחוריה.

אלא שהעבר המקולל של הווילה הזו מוסיף לרדוף אותה עד היום. ב-1943-4 היא שימשה כמעונו של אמון גת, המפקד הידוע לשמצה של מחנה הריכוז פלאשוב הסמוך. לפי המידע של "יד ושם" "המוני יהודים נרצחו שם בעת היותו מחנה עבודות כפייה". גם אסירים פולנים נורו בו למוות. כ-8,000 בני אדם נרצחו בו בסיכום הכולל, על פי אומדני "יד ושם".

אמון גת ב-1945 והווילה בקרקוב, השבוע
עופר אדרת
להמשך הפוסט

אבל המפקד, זו אוניה אמריקאית! לא חשוב, פגע בה. כשצה"ל ירה על "ליברטי"

"כנראה שיש בידי האמריקנים ממצאים המראים שהטייסים שלנו כן ידעו שהאוניה היתה אמריקנית", נכתב במסמך שפירסם ארכיון המדינה. במסמך CIA שמופיע בספר חדש מצוטט גורם עלום כאומר: "הם אומרים שדיין באופן אישי הורה על התקיפה"

בחגיגות היובל למלחמת ששת הימים, שהתמקדו בכיבוש הכותל והגדה המערבית, קצת נשכח מאחור סיפורה הטרגי של ספינת הביון האמריקנית "ליברטי", שהופגזה בידי מטוסי קרב וספינות טורפדו ישראלים ב-8 ביוני 1967. 34 מלחים אמריקאים נהרגו בתקיפה הישראלית. רבים אחרים נפצעו.

ישראל התנצלה ושילמה פיצוי למשפחות הקורבנות. ועדות חקירה – ישראלית ואמריקאית – מצאו כי התקיפה אירעה בשוגג. ואולם באופן טבעי, כפי שקורה באירועים מהסוג הזה, עד היום, 50 שנה אחרי, יש מי שמאמין שישראל תקפה את הספינה בזדון ובאופן מכוון.

תיק ארכיון המדינה שפורסם לאחרונה
ארכיון המדינה
להמשך הפוסט

גאון ישראלי: המתמטיקאי שקיבל דוקטורט עם צוקרברג

פרופ' מיכאל רבין, בן 86, מחלוצי מדעי המחשב בעולם, עלה לאחרונה לבמה אחת עם מייסד פייסבוק כדי להוסיף עוד תעודה יוקרתית לאוסף שלו. בשיחה בביתו בירושלים סיפר על הרגע בו גילה כי הוא גאון, על הדוד של ביבי, שלימד אותו מתמטיקה, ועל המועד בו הבין שמהפכת המחשבים יוצאת לדרך

לפני כחודש הוסיף המתמטיקאי הגאון פרופ' מיכאל רבין עוד תעודה יוקרתית לאוסף המרשים שמוצג על קירות חדר העבודה שלו בביתו בירושלים. פרופ' רבין, שבין תאריו הוא חתן פרס "טיורינג" (ה"נובל" של מדעי המחשב) והראשון שקיבל את פרס ישראל למדעי המחשב, נמנה עם מייסדי וחלוצי התחום. בספטמבר יחגוג את יום הולדתו ה-86.

על המעמד הבינלאומי הרם אליו הגיע בתחומו תעיד גם העובדה שמכל מקבלי הדוקטורט לשם כבוד באוניברסיטת הרווארד, שהוזמנו לטקס שנערך שם בחודש מאי, מארק צוקרברג, האבא של פייסבוק (שנשר מלימודיו שם בטרם השלים את התואר), ופרופ' רבין – שהגדיר את כיווני המחקר המשמעותיים ביותר במדעי המחשב מאז נוסד התחום  – היו היחידים שתמונתם זכתה לפאר את האתר של האוניברסיטה היוקרתית לאחר הטקס.

רבין (מימין) וצוקרברג, מקבלים ד"ר לשם כבוד בהרווארד, בסוף מאי
יח"צ
להמשך הפוסט

יצחק פונדק, אלוף בן 104, מציג: זה המקל שבו הרגתי ערבי

ביקור בית לרגל יום הולדתו של האלוף המבוגר ביותר בצה"ל, שמספר כי יש סיבה טובה שבגינה אלוהים רוצה שיישאר בחיים

בשנה בה נולד יצחק פונדק, וילסון נבחר לנשיא ארה"ב, יוסף ג'וגאשווילי אימץ את השם "סטאלין", קרל יונג וזיגמונד פרויד נפגשו בפעם האחרונה וכאן, בארץ ישראל, נחת המטוס הראשון. מלחמת העולם הראשונה – רק נזכיר – עוד אפילו לא החלה.

אבל בשעה שכל המוזכרים בפסקה האחרונה כבר מזמן אינם בחיים, וגם המלחמה הגדולה הסתיימה – ואפילו לזו שפרצה אחריה מלאו כבר כמעט 80 שנה - יצחק פונדק עדיין כאן.

פונדק בביתו, 27 ביוני 2017
עופר אדרת
להמשך הפוסט

מכירה פומבית חושפת תמונות לא מוכרות של המופתי בגרמניה הנאצית

רוכש אלמוני קנה מסוחר מסמכים גרמני תצלומים נדירים בהם נראה חאג' אמין אל-חוסייני בסיור במחנה בלוויית קצינים נאצים סביב 1943. כעת הוא מוכר אותם דרך בית המכירות "קדם" במחיר התחלתי של עשרת אלפים דולר

בקטלוג החדש של בית המכירות הפומביות "קדם" בירושלים מסתתר פריט היסטורי חשוב ומעניין: שישה תצלומים לא מוכרים מביקור המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני, בגרמניה הנאצית.

המופתי והקשר הנאצי שלו שבו בשנים האחרונות לכותרות לא מעט בזכות ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אשר השתמש בדמותו בניסיון לחזק את טיעונו בדבר אופיים של אוביינו הערבים. רוצה לומר, מי ששיתף פעולה עם הנאצים, לא יכול להיחשב כפרטנר או בן ברית של ישראל.

המופתי אל-חוסייני בגרמניה הנאצית, סביב 1943
בית מכירות פומביות "קדם"
להמשך הפוסט

הסיגריות, הבירה והקפה של 1967: מסע בין פרסומות

הניצחון המזהיר של ששת הימים הביא עמו גל של פרסומות שתפסו טרמפ על צה"ל. 50 שנה אחרי, חזרתי לגיליונות הישנים של "הארץ" בעקבות התה של השריונרים, הסיגריות של המנצחים והתכשיר שקטל את כל היתושים של האויב

הפרסומת שהופיעה ב"הארץ" באחד מימי חודש יוני 1967 נראתה תחילה כמו בדיחה רעה. באחד החודשים הכי חמים בשנה פירסמה חברת ויסוצקי, שחגגה אז 118 שנים להקמתה, את התה שלה. היום איש לא היה מעלה בדעתו לפרסם תה כשבחוץ הטמפרטורה היא סביב 30 מעלות, אבל לחודש יוני 1967 היו חוקים משלו בכל הקשור לפרסומות. מלחמת ששת הימים נתנה את אותותיה גם בדבר המפרסם, כפי שמגלה עיון בגיליונות "הארץ" שחוגגים בימים אלה 50 שנה.

מה לתה ולמלחמת ששת הימים? תחת הכותרת "תה בטנק", שהתנוססה מתחת לתמונה של טנק, סיפרה ויסוצקי לקהל שלה על "מסורת בין השריונאים". מתברר, כי "אין כמו כוס תה חריף וחם לעידוד ולמרץ". החברה הוסיפה וכתבה, כי הנאמנות הזו לתה היא זו שהניעה את מתכנני הטנק הבריטי המפורסם, ה"צנטוריון", להתקין למען הצוות שקע חשמלי בתוך הטנק, המתאים לקומקום. "השריונאי מוכן לסבול קשיים וחוסר נוחיות, אולם עד כוס התה שלו - לא יוותר", סיכמה החברה. מתחת לסיפור הזה היא הוסיפה ברכת "חזק ואמץ!" לנמצאים בעורף ולעומדים על המשמרת.

פרסומת ל"טיים"
הארץ
להמשך הפוסט

השיר האחרון והמרגש של מחבר "עגלה עם סוסה"

זמן קצר לפני מותו בארה"ב, פירסם הפזמונאי אבשלום כהן פוסט בפייסבוק ובו שירו האחרון, "באפס כוחות", אשר בו הוא חוזר למחוזות ילדותו בתל אביב

שבועיים לפני שנפטר בגיל 89, בתום התמודדות ארוכה עם מחלת הסרטן, פירסם אבשלום כהן את שירו האחרון. הוא בחר לעשות זאת בפוסט בפייסבוק, שהעלה ממיטת חוליו ממנה לא קם עוד.

שמו של כהן - פזמונאי, מלחין וזמר עבר נשכח - לא מוכר לציבור הרחב, אך כמה משיריו, שהפכו לנכסי צאן ברזל בישראל הצעירה, מושרים בפי כל עד היום. בראשם: "עגלה עם סוסה".

אבשלום כהן
המשפחה
להמשך הפוסט

גברת בונד מרחוב טרומפלדור בקריית אונו

רוג'ר מור, שמת אתמול, היה נשוי ארבע פעמים. אחרי שאשתו הראשונה עזבה אותו, היא היגרה לישראל, התגיירה והקימה כאן משפחה. הצצה לחייה הסוערים של המחליקה על הקרח, שהיכתה את ג'יימס בונד (לטענתו)

מההספדים הרבים שפורסמו אתמול לרוג'ר מור נשמט פרט ביוגרפי-רכילותי מעניין - הזווית הישראלית של "ג'יימס בונד". אשתו הראשונה של מור היגרה לימים לישראל, נישאה לישראלי, התגיירה, למדה עברית והקימה משפחה ברחוב טרומפלדור בקריית אונו.

מור היה נשוי ארבע פעמים. אשתו הראשונה, דורן ואן סטין (Doorn Van Steyn), שנולדה בכלל שם לוסי וודווארד (Lucy Woodard) וכונתה "גילדה" (ובארץ גם "גולדה"), היא כנראה המסקרנת והצבעונית מכולן.

רוג'ר מור ב-1972
אי־פי
להמשך הפוסט

הילדה שפיהקה עם שחרור הכותל

לצד התמונות ההירואיות ממלחמת ששת הימים מסתתרות גם כמה כאלה שלא זכו להיכנס לספרי ההיסטוריה. על אחת מהן נכתב באוסף התצלומים הלאומי: "נשים הן נשים, תמיד: שתי נערות צבא עם מראה ומסרק בנגב"

אחרי הצנחנים הבוכים, ששיחררו את הכותל ותמונתם פיארה מאז כל אלבום מלחמה אפשרי, פקדו את האתר הקדוש גם אזרחים מהשורה. אחת מהן, ילדה אלמונית, לא התרגשה יותר מדי מהמעמד, ופיהקה מול המצלמה של צלם סוכנות IPPA. חמישים שנה אחרי המלחמה, השבוע פירסמה הספריה הלאומית את הצילום הזה, אשר שייך לאוסף דן הדני - הצלם שהקים את הסוכנות - שהספריה רכשה לאחרונה.

האוסף העשיר של הדני מכיל עוד כמה וכמה צילומים לא שגרתיים מימי המלחמה. באחד המוצלחים שבהם נראים הרמטכ"ל יצחק רבין מנמנם, ראש הממשלה לוי אשכול שקוע בקריאת חוברת ושר הביטחון משה דיין מנשנש תפוח. התמונה צולמה ביום השלישי של המלחמה, בשעה שהשלושה עשו דרכם לחזית הדרומית.

הכותל המערבי, מייד אחרי תום המלחמה
אוסף דן הדני / IPPA / הספריה הלאומית
להמשך הפוסט

למה זוכה רחבעם זאבי לכבוד שלא זכו לו לוי אשכול וגולדה מאיר?

בערב יום הזיכרון אושרה במשאל טלפוני העברת 43.5 מיליון שקלים להקמת "מיזם" לזכרו של שר התיירות רחבעם זאבי. בניו של ראש הממשלה, משה שרת, יסתפקו בפחות מחצי מיליון. למה, בעצם?

בערב יום הזיכרון, דקות לפני הצפירה, הועבר בין חברי הממשלה "משאל טלפוני דחוף". על הפרק עמדה הקמתו של "מיזם תיירותי, חינוכי ותרבותי על שמו של השר רחבעם זאבי הי"ד" באחת ההתנחלויות בשומרון. תוך כמה דקות אישרה הממשלה העברה של 43.5 מיליון שקלים לטובת הנצחתו של האלוף, שר התיירות ואבי רעיון הטרנספר שנרצח בידי פלסטינים, אשר שורת נשים טענו כי תקף אותן מינית.

כיצד בדיוק יונצח גנדי באותו "מיזם"? עיון בהחלטת הממשלה לא מספק תשובות. למעשה, לפי הנוסח שלה, נראה כי אופיו של המיזם ייקבע רק כעת, משאושרה ההחלטה להקימו. לעת עתה ידוע רק כי הוא יכלול "פעילויות חינוכיות, תיירותיות ותרבותיות בתחומי ידיעת הארץ ומורשת" וכי יושם בו דגש על "חיבור בין אזור השומרון ובקעת הירדן למורשתו של השר זאבי".

קריקטורה על הנצחת גנדי
ערן וולקובסקי
להמשך הפוסט

אחרי 72 שנה: נמצאה האשה מצילום השואה האיקוני

ב-1945 הונצחה יהודיה-הונגריה אוחזת את בתה ברגע דרמטי של שחרור רכבת בת 2,500 נוסעים שהיתה בדרכה מברגן בלזן אל הלא נודע. בעקבות פרסום הצילום ב"הארץ", יצרה איתנו קשר נכדתה

הוא כונה "אחד הצילומים החזקים ביותר במאה ה-20", וללא ספק נחשב לאחד מצילומי השואה המרשימים והמטלטלים ביותר. מוזיאונים ואתרי זיכרון ברחבי העולם הציגו אותו והוא התפרסם גם בסרטים ובמאמרים.

לפני שנתיים הוא אף הוצג בטקס יום הזיכרון לשואה שנערך ב"יד ושם". "כשמחפשים את המונחים 'שואה' ו'רכבת' במנועי חיפוש באינטרנט, מקבלים צילומים של אנשים מובלים אל מותם. התמונה המדהימה הזאת מראה בדיוק את ההפך", אמר לי לפני כשנה מאט רוזל, מורה להיסטוריה מארה"ב, שגילה את הצילום הזה במקרה, בקופסת נעליים בארון בביתו הפרטי של וטרן אמריקאי בסן דייגו, במסגרת פרויקט הנצחה של גיבורי מלחמת העולם השנייה, שהוא הוביל בבית ספרו.

רגע השיחרור של הרכבת, 13 באפריל 1945
מייג'ור קלרנס בנגמין, באדיבות משפחת ג'ורג' גרוס מסן דייגו
להמשך הפוסט

טבעת הנישואין שהובילה לתלייתו של מפקד אושוויץ

היום לפני 70 שנה, ב-16 באפריל 1947, נתלה רודולף הס במחנה ההשמדה עליו פיקד. כמה ימים לפני כן ביקש מאשתו לחזור לשם נעוריה כדי ש"שמי ימות יחד איתי". סיפור מעצרו המרתק, בידי יהודי-גרמני ששירת בצבא הבריטי, נחשף רק לפני כעשור

כמה ימים לפני שהוצא להורג, היום לפני 70 שנה (16.4.1947), כתב מפקד אושוויץ רודולף פרנץ הס (Rudolf Höß), מכתב אחרון לאשתו. "הייתי גלגל שיניים במנגנון הגרמני המפלצתי של הרס... אוטומט שציית בעיוורון לכל פקודה... הלכתי בדרך פסולה לגמרי, ובכך המטתי חורבן על עצמי". את עצמו כינה "גדול המשמידים של בני האדם". למכתב הוא צירף את טבעת הנישואים שלו, וביקש מאשתו לחזור לשם נעוריה. "הטוב ביותר יהיה אם שמי ימות יחד איתי", כתב.

טבעת הנישואין מילאה תפקיד חשוב במעצרו, שנה לפני כן.

הס (מימין) ואלכסנדר - הרוצח והאיש שעצר אותו
ארכיון "יד ושם" ו-ארכיון משפחת אלכסנדר
להמשך הפוסט

האם אוסף התצלומים הלאומי הפך לאלבום התמונות הפרטי של ראש הממשלה?

חיפשתם בן גוריון, קיבלתם נתניהו. כמעט 10% מהצילומים הזמינים בו הם של נתניהו, פי חמישה משל ראש הממשלה הראשון

החיפוש אחר תמונות של ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, באוסף התצלומים הלאומי, הוא חוויה מתסכלת ומעוררת תמיהה. כמה סימבולי, שהתמונה הראשונה שעולה בחיפוש היא זו של ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו.

לא, אין זו תקלה טכנית.

טקס אזכרה ממלכתי לבן גוריון בשדה בוקר, 2015. זה מה שמקבל מי שמחפש צילום של בן גוריון
קובי גדעון / לע"מ
להמשך הפוסט

המדינה-שבדרך, כפי שתיעד הצלם שעזב אותה

כ-20 אלף תמונות שצילם זולטן קלוגר בארץ ישראל משנות ה-30 הועלו לאתר ארכיון המדינה לשימוש חופשי של הציבור. ילדים, חלוצים, חיילים, קיבוצניקים ופועלים - חגיגה ויזואלית ומתנה לחובבי היסטוריה מקומית

כשחתן פרס ישראל דוד רובינגר מת, בתחילת החודש, הצטערתי לשמוע כי הארכיון שלו נמכר ל"ידיעות אחרונות". אני מחזיק בדעה, לפיה המדינה צריכה להיות הבעלים של אוספי צילום או מסמכים בעלי חשיבות היסטורית מהסוג של רובינגר. לא הפוליטיקאים, לא חברי הכנסת, לא השרים ולא הממשלה - אלא המדינה עצמה באמצעות גופים כמו ארכיון המדינה, הספריה הלאומית, מוזיאון לאומי או רשות ציבורית אחרת, שהאינטרס היחיד שיעמוד לנגד עיניה הוא זה הציבורי. אני חושב, שאסור לאפשר לאוספים מהסוג הזה להתגלגל לידיים פרטיות, מסיבות מובנות.

מאחורי הקלעים התברר, כי המדינה לא הביעה נכונות או לא עשתה מאמץ - מסיבותיה שלה - לרכוש את האוסף הזה - שמכיל כחצי מיליון צילומים - והצלם גרף לכסו סכום נכבד ממכירתו לגורם פרטי ומסחרי. כעת, "ידיעות" הוא שמחזיק בידיו את הזכויות על חלק מהזיכרון הקולקטיבי הויזואלי של ישראל. לטוב (הארכיון בידיים מוכרות, מקצועיות וותיקות) ולרע (מדובר בגוף פרטי ומסחרי, שיכול לפשוט רגל, לסרב להציג או למכור תמונות מהאוסף וכו').

חברי הקיבוץ צועדים לעבודה בשדה, קיבוץ מעברות, 1939
העמסת חציר על גמל בשדה, חקלאות - כפר ויתקין, 1939
זולטן קלוגר / ארכיון המדינה
להמשך הפוסט

סרטון החתונה הנדיר מ-1939 הסתתר במזוודה: 80 מתוך מאה האורחים נספו

לפני עשור, אחרי ששני הוריו נפטרו, פתח אנדרה בורס את המזוודה שאמו אסרה עליו לפתוח, ומצא שם אוצר משפחתי והיסטורי: סרט וידאו שתיעד את חתונת הוריו בהולנד. כשצפה בו התברר לו כי כמעט כל האורחים לא שרדו את השואה

במשך עשרות שנים שכב סרט החתונה של מימי דווינגר וברנד בורס, זוג יהודים הולנדים, במזוודה שאסור היה לפתוח. החתן והכלה, ששרדו את השואה בדרך מופלאה, לא סיפרו לילדיהם על המזכרת המיוחדת מיום חופתם ב-1939. ייתכן כי חששו לצפות בסרט, נוכח העובדה שלפי הסטטיסטיקה העגומה, 80% מהמצולמים בו, בהם קרובי משפחתם וחבריהם, לא שרדו את השואה.

"רוב האנשים שרואים בסרט החתונה הזה לא היו בחיים כמה שנים לאחר מכן", אומר אנדרה בורס, אחד מבניהם של הזוג. "ידענו בתור ילדים, שיש מזוודה שלא נוגעים בה. אסור לגעת", הוא מספר. לימים, ב-1979, כשאביו נפטר, ביקש מאמו להתיר לו לפתוח את המזוודה. "לא, לא צריך, אין זמן", אמרה לו פעם אחר פעם. "בסוף הבנתי, כמובן, שקשה לה להתמודד עם מה שיש במזוודה", הוא אומר.

מימי דווינגר וברנד בורס ביום חתונתם, אפריל 1939
המשפחה
להמשך הפוסט

הארכיון חשף: הצילום הישן ביותר של הגבר המבוגר ביותר בעולם

ישראל קרישטל, בן 113 וחצי מחיפה, הוכר בשנה שעברה כגבר המבוגר ביותר שתועד בספר השיאים של גינס. החודש אותרה בארכיון בפולין התמונה המוקדמת ביותר שלו - בה הוא נראה בגיל 28 - לפני 86 שנה

באמצע חודש אוגוסט 1919 נקרא ישראל קרישטל, נער יהודי-פולני בן 16 מהכפר ז'רנוב, להתייצב בלשכת ראש העיר במחוז אופוצ'נו במרכז פולין. על הפרק: בדיקת שנת לידתו בהתאם לחוק רישום התושבים.

שני עדים מכובדים זומנו אף הם ללשכה, והצהירו כי הם מכירים את קרישטל, בנם של משה וברוכה, מאז נולד בשנת 1903. בתום הפגישה הונפק לו מסמך רשמי מטעם העירייה, בו כתוב כי קרישטל הוא יליד 1903.

תעודה המעידה על שנת לידתו של קרישטל, שהונפקה ב-1931
המשפחה
להמשך הפוסט

קפה בתל אביב עם השכן היהודי של היטלר

בגיל 92, בביקור בישראל, אדגר פויכטוונגר מתפנה לשיחה קלה על ילדותו במינכן בשכנות לפיהרר. "אם היטלר היה יודע מי אני, לא הייתי כאן היום", הוא אומר בחיוך

לרבים מאיתנו יש שכנים רעים. כאלה שחוסמים את החניה, מרעישים בלילה או לא מקפידים על ניקיון חדר המדרגות. אבל רק מעטים זכו לכבוד המפוקפק של מגורים בשכנות לרוצח המונים מהנוראיים שידעה ההיסטוריה האנושית.

בתחילת החודש ישבתי לקפה בתל אביב עם אדגר פויכטוונגר, שכבר 87 שנים ברצף מחזיק בתואר השכן היהודי של היטלר. ממרומי גיל 92 הוא עוד זוכר היטב את הבחור החדש שבא לשכונה שלו במינכן ב-1930.

פויכטוונגר, בדירת קרובי משפחתו בתל אביב, החודש
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

מה עושה קצין בכיר בלופטוואפה על בול ישראלי?

במלאת 100 למלחמת העולם הראשונה הנפיק השירות הבולאי סדרת בולים שמתעדים את הפרק הארצישראלי של המלחמה הגדולה. הכוונה טובה, הביצוע קצת פחות: בפרק על התעופה מככב קצין נאצי ובפרק הטורקי - ראש ממשלה ישראלי

הכוונות היו טובות. לרגל מאה שנים למלחמת העולם הראשונה (1918-1914), ביקשו ב"עמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל" להנציח את הפרק הארצישראלי של המלחמה הגדולה.

מה לנו ומלחמה ההיא, תשאלו? ובכן, לא מעט, מתברר. פרשים אוסטרלים, טייסים גרמנים, רכבות טורקיות וקצין בריטי אחד, שעל שמו נקרא רחוב תל אביבי שידע ימים יפים יותר, אשר שיחרר אותנו מעול האימפריה העותמאנית.

בול לכבוד מאה שנה למלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל - לוחמה אווירית
השירות הבולאי
להמשך הפוסט