מה עושה קצין בכיר בלופטוואפה על בול ישראלי?

במלאת 100 למלחמת העולם הראשונה הנפיק השירות הבולאי סדרת בולים שמתעדים את הפרק הארצישראלי של המלחמה הגדולה. הכוונה טובה, הביצוע קצת פחות: בפרק על התעופה מככב קצין נאצי ובפרק הטורקי - ראש ממשלה ישראלי

עופר אדרת
עופר אדרת
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בול לכבוד מאה שנה למלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל - לוחמה אווירית
בול לכבוד מאה שנה למלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל - לוחמה אוויריתקרדיט: השירות הבולאי
עופר אדרת
עופר אדרת

הכוונות היו טובות. לרגל מאה שנים למלחמת העולם הראשונה (1918-1914), ביקשו ב"עמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל" להנציח את הפרק הארצישראלי של המלחמה הגדולה.

מה לנו ומלחמה ההיא, תשאלו? ובכן, לא מעט, מתברר. פרשים אוסטרלים, טייסים גרמנים, רכבות טורקיות וקצין בריטי אחד, שעל שמו נקרא רחוב תל אביבי שידע ימים יפים יותר, אשר שיחרר אותנו מעול האימפריה העותמאנית.

מפקד הטייסת הבווארית פראנץ יוזף ואלץ במנחת המטוסים בעמק יזרעאל
פרנץ יוזף ולץ במנחת המטוסים בעמק יזרעאלצילום: פרטי

השירות הבולאי נרתם למשימה בשמחה, והנפיק סדרת בולים שמתעדת מראות נבחרים מהמלחמה במחוזותינו: הלוחמה האווירית, הרכבת הצבאית, הקרב על באר שבע ועוד כמה אנקדוטות נשכחות, שעבור רבים בארץ נחשבות, שלא בצדק, לפרה-היסטוריה.

אלא שלפעמים לא מספיק כוונות טובות ודרושים גם קצת מחשבה או ייעוץ מקצועי. כך קרה, שעל אחד הבולים בסדרה, שמנציח את "הלוחמה האווירית" שהתנהלה בארץ, מופיעה דמותו של טייס גרמני, שלימים, במלחמת העולם השנייה, היה קצין בכיר בלופטווהפה - הזרוע האווירית של הוורמאכט, בפיקודו של הרמן גרינג.

מפקד טייסת 304, סרן פרנץ-יוזף ולץ (ימין), עם מפקד נוסף רס"ן אדוארד המסקרק
מפקד טייסת 304, סרן פרנץ-יוזף ולץ (ימין), עם מפקד נוסף רס"ן אדוארד המסקרקצילום: נדב מן / ביתמונה

האיש, פרנץ יוזף וולץ, כונה "נשר יריחו" וזכה להישגים מבצעיים רבים כאן בארצנו. לצד זאת הוא גם התחבב על כמה יהודים מקיבוץ מרחביה, ואף מתועד באלבומים שלהם. ואולם כשהשמים התקדרו והנאצים עלו לשלטון, הוא הצטרף לשורות הצבא הנאצי, והתקדם בו לדרגה בכירה: גנרל לוטננט. ב-1945 הוא מת במחנה שבויים סובייטי בברסלאו (היום ורוצלב בפולין).

ד"ר דב גביש, גיאוגרף שעוסק במחקר צילומי האוויר הראשונים של ארץ ישראל ובהיסטוריה הצבאית שלה, הוא שחשף את זהות האיש שתועד בבול רשמי של מדינת ישראל. את ממצאיו פירסם לאחרונה בבלוג המצוין "עונ"ש" (עונג שבת) של פרופ' דוד אסף מאוניברסיטת תל אביב.

וולץ, תחת המדים הנאצים, בתקופה אחרת
וולץ, תחת המדים הנאצים, בתקופה אחרתצילום: ארכיון

איך קרה שקצין נאצי (לימים) תועד בבול ישראל? אבי נבון מקיבוץ להב היה האיש שיזם את הוצאת סדרת הבולים הזו. "אני מבקש להתוודות: אני אשם בכל", כתב בהומור בעונ"ש. המעצב שנשכר למשימה קיבל לידי מידי העמותה צילומים ממקורות שונים ומארכיונים בארץ ובחו"ל, ועל פיהם צייר את הדמות שמבטאת לדעתו באופן הנכון ביותר את תחום הלוחמה האווירית בא"י בתקופה הנתונה.

רצה הגורל, והתמונה שצדה את עיניו היתה דווקא זו של פרנץ. הנה היא כאן, לפניכם. מוזמנים לשפוט בעצמכם. את הצלב, שמופיע בצילום המקורי, אגב, הוא מחק, כמובן, כי לא נאה שבבול ישראלי יופיע סמל שכזה. כך היטשטש במקצת מוצאו הגרמני - וכן עתידו הנאצי - של גיבור הבול.

אבל כאן לא מסתיים הסיפור שלנו. הציצו בטורקי המשופם שמעטר את הבול הבא:

בול לכבוד מאה שנה למלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל - לוחמה אווירית
בול לכבוד מאה שנים למלחמת העולם הראשונה - הרכבותצילום: השירות הבולאי

זה בול אחר בסדרה, שהוקדש ל"רכבת הצבאית". ההנחיות שהועברו למעצב היו לעטר אותו בדמות של חייל טורקי על רקע קטר ותחנת רכבת, סביב השנה 1915. הביטו בחייל הטורקי שנבחר למשימה. מזכיר לכם מישהו? זהו משה שרת, שר החוץ הראשון וראש הממשלה השני של מדינת ישראל, בתקופתו - הקצרה - כחייל עותמאני.

מה לראש ממשלה ישראלי ולשירות בצבא הטורקי? ובכן, שרת הצעיר יצא ב-1913 ללמוד משפטים באיסטנבול, בירת הממלכה העותומאנית, שארץ ישראל היתה אז חלק ממנה, "כדי להכשיר עצמו לייצוג היישוב מול הכוח השליט", כפי שמפורט באתר של העמותה להנצחתו.

משה שרת במדי הצבא העותמאני
משה שרת במדי הצבא העותמאניצילום: ארכיון

ב-1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, חזר ארצה והיה מפעילי תנועת ההתעתמנות – קבלת הנתינות העותמאנית – תנועה שגרסה כי רק כך ניתן לבלום את גירוש התושבים היהודים מהארץ.

ב-1916 גויס יחד עם 120 מבוגרי גימנסיה '"הרצליה" ובית המדרש למורים בירושלים, לצבא העותמאני. הוא סיים קורס קצינים באיסטנבול והודות לשליטתו הטובה בטורקית, גרמנית, צרפתית וערבית, שירת כמתורגמן בחזיתות מקדוניה, דרום עבר-הירדן וסוריה.

ללא ספק, דוגמה טובה לחייל טורקי בארץ ישראל.

***

הסיפור הזה הזכיר לי אנקדוטה משעשעת אחרת מבית היוצר של השירות הבולאי, שפירסמתי לפני שלוש שנים ב"הארץ".

יהודית איילון, ממייסדות קיבוץ מעגן מיכאל, מאוד שמחה על הפנייה שקיבלה מהשירות הבולאי של מדינת ישראל. שם בישרו לה שבקרוב ייצא בול לכבוד "100 שנים לתעשיות בישראל", וביקשו לברר אם יש ברשותה תמונות ארכיון ממכון איילון, שבו עבדה בצעירותה.

הבנות במכנסיים קצרים במכון איילוןצילום: אתר היסטוריה על המפה

"אכן, יש לנו תמונות ממכון איילון - מתעשיית הכדורים של תש"ח", השיבה יהודית בשמחה. יחד עם שאול גולדברג, האחראי על הארכיון של קיבוץ מעגן מיכאל, היא אספה ושלחה לשירות הבולאי כמה תמונות מ-1948 בהן מופיעות נשים צעירות – יהודית בהן – כשהן עובדות במפעל ובמכבסה שמעליו.

אלא שהתשובה של השירות הבולאי הצליחה להפתיע אפילו את יהודית. "אולי יש באפשרותכם למצוא תמונות עם פחות רגליים חשופות של בחורות", כתבו לה, וגנזו את התוכנית.

"כשעבדנו בבית החרושת, בימי תש"ח, היינו בבגדי עבודה של אז: מכנסיים קצרים עם גומי", הסבירה בשיחה עם "הארץ" את הסיבה שבגינה העזו הנשים הצעירות להצטלם בבגדים קצרים. לפני שנתיים נפטרה והוספדה במדור "אחרי מות".

***

ויש גם את הסיפור הזה, על מבשרת השיניים, שמדבר בעד עצמו.

עופר אדרת

עופר אדרת | |היסטוריה מתמשכת

יליד 1981 מתל אביב, כתב ההיסטוריה של "הארץ".

מוזמנים להציע רעיונות, להגיב, להעיר ולהשתתף.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ