גברת בונד מרחוב טרומפלדור בקריית אונו

רוג'ר מור, שמת אתמול, היה נשוי ארבע פעמים. אחרי שאשתו הראשונה עזבה אותו, היא היגרה לישראל, התגיירה והקימה כאן משפחה. הצצה לחייה הסוערים של המחליקה על הקרח, שהיכתה את ג'יימס בונד (לטענתו)

עופר אדרת
עופר אדרת
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רוג'ר מור ב-1972
רוג'ר מור ב"האיש בעל אקדח הזהב"צילום: אי־פי
עופר אדרת
עופר אדרת

מההספדים הרבים שפורסמו אתמול לרוג'ר מור נשמט פרט ביוגרפי-רכילותי מעניין - הזווית הישראלית של "ג'יימס בונד". אשתו הראשונה של מור היגרה לימים לישראל, נישאה לישראלי, התגיירה, למדה עברית והקימה משפחה ברחוב טרומפלדור בקריית אונו.

מור היה נשוי ארבע פעמים. אשתו הראשונה, דורן ואן סטין (Doorn Van Steyn), שנולדה בכלל שם לוסי וודווארד (Lucy Woodard) וכונתה "גילדה" (ובארץ גם "גולדה"), היא כנראה המסקרנת והצבעונית מכולן.

היא נולדה ב-1922, ובצעירותה היתה מחליקה על קרח, שחקנית ודוגמנית. בעלה הראשון היה טייס הולנדי, שלפי אחד הסיפורים נהרג במלחמת העולם השנייה ולא זכה לראות את בנם, שנולד לאחר נפילתו.

מור וגילדה בצעירותם
מור וגילדה בצעירותםצילום: חופשי

את מור הכירה אחרי המלחמה בבית הספר למשחק בלונדון. ב-1946 התחתנו. עבורו היו אלה הנישואים הראשונים מתוך ארבעה. עבורה - השניים. גם כן מתוך ארבעה. מור, שהיה צעיר ממנה בשבע שנים, היה אז רק בן 19.

הנישואים שלהם נמשכו שמונה שנים והיו מלווים בקשיים רבים – בין היתר כלכליים. לימים, אחרי מותה, סיפר מור, כי היא נהגה להתעלל בו נפשית ופיזית. לטענתו, היא שרטה ונשכה אותו, פצעה אותו וחבטה בו עד כי פעם אף נאלץ ללכת לרופא. באחת הפעמים, לדבריו, אף שפכה תה על ראשו (בגרסה אחרת סיפר כי זרקה עליו ספל תה). "לעולם לא תהיה שחקן", אמרה לו, והצביעה על פגמים בפניו.

ב-1953 הם התגרשו. לימים נכתב בתקשורת הישראלית, כי מור "גרש אותה מפאת איזה אישה קשישה", וגילדה אמרה: "בושה וחרפה לי".

לישראל היא הגיעה בשנות ה-50 במסגרת מופע "חגיגות על קרח" שהוצג בקרקס נודד. "מי שנכח באותן הצגות בלט על הקרח לא ישכח את הרגע שלזירה זינקה, בסיפור השלגיה, קרן אור מפזזת, צבעונית, מקסימה – רקדנית דקיקה ומלאת חן, קוסמת של ממש – שהוציאה מכליהם את כל רואיה", תיארה העיתונאית עפרה אליגון את ההיכרות של הקהל הישראלית עם אשתו הראשונה של ג'יימס בונד. 

"הקהל עצר נשימתו, מחה כפיים, הריע. ולא עברו יומיים שלושה וגילדה הפכה לאלילת הישראלים במלוא מובנה של מילה זו. פשוט התאהבנו בה", הוסיפה. "ילדים, גברים (מובן מאליו) ונשים (וזה לא מובן מאליו). היא היתה כל כך מקסימה ולבבית בהופעתה על הבמה, וכל כך מטורפת-חיבה בפגישה מאחורי הקלעים, ברחוב, בבית שהלכה לבקר בו – עד שפשוט היה כורח להודות שגילדה זה דבר אחר. 'מובן שבעלי משתגע אחריה...', היתה אומרת אישה לא אחת ביותר מקורטוב של נחת".

הביוגרפיה שלה כוללת גם השתתפות בסרט ישראלי שנכנס לספרי ההיסטוריה כסרט הראשון בו שיחק שייקה אופיר – הקומדיה "מעשה במונית" מ-1956.

תוך זמן קצר גילדה התאהבה בארץ, והחליטה להישאר פה. "וכך הודיעה יום אחד, שלא רק לגור בישראל היא רוצה, היא רוצה לחיות כאן תמיד – לא כאורחת, ולא כתושבת, אלא כאזרחית שוות זכויות וחובות. היא רוצה להיות יהודיה כשרה למהדרין", תיארה אליגון.

מי שעזר לה לממש את חלומה, היה עמי סולל, בעל מוסך מישראל, שאף הוא, כמו מור, היה צעיר ממנה בכמה שנים טובות. "לפני  שנישאה לצעיר הזה, הלכה גילדה ולמדה הלכות כשרות, ודת ודין ועברית. טבלה במקווה וקראו לה רות, למדה אף לבשל תבשילים יהודיים ומנהגי ימים טובים וחגים", כתבה אליגון.

את משפחתה החדשה הקימה בקריית אונו.

ואולם ב-1961 התגרשה גם מעמי סולל, ממנו הביאה ילד נוסף לעולם. על משפט הגירושים שלהם דיווחה התקשורת בישראל בהבלטה. סולל, כך דווח, האשים אותה בהיותה "בזבזנית", ובכך שהכריחה אותו "לפרוע את החשבונות שנשלחו מבתי עסק שונים שם הוציאה כספים לרוב". גילדה, מנגד, טענה כי "זנח אותה והחל נוהה אחר נשים אחרות".

גם דתה ואמונתה מילאו תפקיד במשפט. סולל טען, כי היא "חוגגת את חג המולד הנוצרי עם עץ אשוח" בנוכחות בנם הקטין, וכי  "הלכה תקופה ארוכה מקושטת בצלב גדלו על צווארה". לדבריו, "גם מקום שנתה מקושט בצלב". עוד הוסיף, כי לעיתים, "בלהט הוויכוח, היא מדברת דברי משטמה על היהודים בכלל". גילדה דחתה את הטענות האלה. "אני גיורת. אך אהבתי ואוהבת אני את העם והארץ שנקלטתי בתוכם, והוא עמי ואלוהיו אלוהי", אמרה.

למחייתה עסקה בארץ בריפוי בעיסוק לילדים פגועים, בלימוד רכיבה על גמלים וסוסים, ובניהול חנות הרהיטים וורסאי. בביתה גידלה גם חזירי בר. ב-1967 עזבה את הארץ לוושינגטון, שם נישאה בפעם הרביעית. לימים היתה גם צלמת של "נשיונל ג'יאוגרפיק".

מור, בעלה הראשון, החל את קריית המשחק שלו בשנות ה-50, אך את תפקיד ג'יימס בונד קיבל רק ב-1973, ומילא אותו עד 1985.

"מאות עמודים לא יספיקו לספר את האגדות הרבות על חייה בבריטניה, בישראל ובחלקים רבים נוספים של העולם וכאן בוושינגטון. היא חיה חיים מלאים באנקדוטות עשירות, דמויות צבעוניות ותפאורות מיוחדות. ואכן, רבים שהכירו אותה במשך השנים חשבו, שסיפור חייה מכיל את כל המרכיבים של סרט הוליוודי", נכתב באחד ההספדים שפורסמו לזכרה עם מותה ב-2010

אחת הכתבות על משפט הגירושין של גילדה בישראל
אחת הכתבות על משפט הגירושין של גילדה בישראלצילום: עיתונות יהודיות היסטורית
עופר אדרת

עופר אדרת | |היסטוריה מתמשכת

יליד 1981 מתל אביב, כתב ההיסטוריה של "הארץ".

מוזמנים להציע רעיונות, להגיב, להעיר ולהשתתף.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ