אז למה באמת יש רק חסיד אומות עולם ערבי אחד?

השבוע תירשם היסטוריה, כשפרופ' מצרי יקבל אות "חסיד אומות עולם" עבור בן משפחתו, שהציל יהודייה בברלין הנאצית. אבל לאן נעלמו ערבים נוספים שהצילו יהודים בשואה? והאם יש סיכוי להכיר חדשים?

עופר אדרת
עופר אדרת
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שחקנים המגלמים את האימאם בן גבריט וקצין נאצי במסגד של פאריס, בסרט "האנשים החופשיים" צילום: גטי אימג'ס
עופר אדרת
עופר אדרת

החשיפה שלנו ב"הארץ" על כך שהשבוע יעניק "יד ושם" בפעם הראשונה אות "חסיד אומות עולם" לערבי, מעלה שאלה סבוכה, רגישה ומרתקת: למה ראשון? ולמה רק עכשיו?

נתחיל מהבשורות הטובות: ב-2013 הכיר "יד ושם" לראשונה בחסיד אומות עולם ערבי (מוסלמים כבר הוכרו בעבר) - מוחמד חילמי המצרי. אלא שמשפחתו סירבה לקבל את התואר ממוסד ישראלי, מסיבות פוליטיות ואקטואליות. 

השבוע, ארבע שנים לאחר מכן, יגיע בכל זאת בן משפחתו לטקס, ויקבל משגריר ישראל בברלין את האות. מה קרה בינתיים? טליה פינקל, במאית ישראלית שמכינה סרט תיעודי על הסיפור הזה, טוענת כי הצליחה לשכנע אותו שזו מחווה יפה להנצחת בן משפחתו - וגם סצינה יפה לסרט שלה.

רונן שטיינקה, עיתונאי גרמני עם שורשים ישראלים, חקר לעומק את הפרשה ואף יצא לקהיר כדי לפגוש את משפחתו של חילמי. זו סיפקה לו, לפני כשנה, שלל טיעונים נגד קבלת התואר מ"יד ושם": הוא מוסד ציוני; הוא מנכס לעצמו את האחריות על העולם היהודי; הוא מוסד פוליטי ישראלי; וכו' - סיבות רבות, שבבסיסן עומדת האיבה לישראל, פרי עשרות שנות סכסוך מדמם. 

חסיד אומות העולם מוחמד הלמי
חסיד אומות העולם מוחמד הלמיצילום: Süddeutsche Zeitung

את סיפור ההצלה של חילמי - רופא מצרי, שהיגר לברלין והסתיר בביתו יהודיה - כבר סיפרנו בעבר ושוב אתמול. תוכלו לקרוא אותו במלואו כאן. חילמי הוא אמנם הערבי הראשון שקיבל חסיד אומות עולם, אבל לא הראשון שהיה מועמד לתואר הנכסף. או שמא, "הנכסף?"

על השאלה למה עד כה לא היו חסידי אומות עולם ערביים השיב בעבר המזרחן רוברט סאטלוף במאמר מרתק, שתקציר שלו פורסם ב"הארץ" ב-2004.

על קצה המזלג: כמו הנוצרים, גם בקרב הערבים היו כאלה ששיתפו פעולה עם הנאצים, שרדפו יהודים תמורת טובות הנאה או בגלל שנאה עזה. מנגד, הרוב היה אדיש. ברקע, היו כמה יחידי סגולה, שניאותו לסכן את חייהם כדי להציל יהודים.

קרלה, בתה של האשה שהציל הלמי, פוגשת את קרוב משפחתו, נאסר קוטבי. מביטים זה בזו ואוחזים פורחים. היום ליד קברו של הלמי, ברלין
קרלה, בתה של האשה שהציל הלמי, פוגשת את קרוב משפחתו, נאסר קוטבי. היום ליד קברו של הלמי, ברליןצילום: קרדיט: חן לאופולד / מתוך הסרט: "אנה והרופא המצרי"

כן, לפי המחקרים יש כמה וכמה ערבים שראויים לתואר חסיד אומות עולם, על כך שהצילו יהודים תוך סיכון חיים. יש גם "ראול ולנברג" ערבי בפוטנציאל. אבל כדי שנכיר אותם, צריך קודם לגלות אותם. וכדי לגלות אותם, צריך שנשמע עדויות עליהם.

אלא שעל מורשת ההצלה הזו האפילו התפתחויות משמעותיות שאירעו אחרי מלחמת העולם השנייה ובראשן הקמת מדינת ישראל. על הרקע הזה, לדברי סאטלוף, "כערבי, לא היה הרבה מה להרוויח - אך היה הרבה מאוד להפסיד - מכך שיזהו אותך כמגן על היהודים וזכויותיהם".

לצד זאת, גם היהודים, כולל אלה שניצלו בזכות ערבים, לא ששו לספר על מציליהם הערבים. "אצל רבים מאלו שנשארו בצפון אפריקה, הזיכרונות על הזוועות שעברו בתקופת מלחמת העולם השנייה נמחו עד מהרה תחת הגל האנטי-ציוני, שהיה פחות עקבי, אך לעתים קרובות אלים יותר מזוועות המלחמה; בעקבותיו עזבו מאות אלפי יהודים את בתיהם ועלו לישראל", כותב סאטלוף.

במשך עשרות שנים, נוכח העיסוק בשואת יהודי אירופה, נטו היסטוריונים, חוקרים וגופים ממסדיים להתעלם ממורשת השואה של היהודים המזרחיים. גם בקרב היהודים עצמם לא הרבו לעסוק בנושא או לדבר עליו.

על הרקע הזה צריך להבין את היעדר חסידי אומות העולם הערביים: הערבים לא התנדבו לספר על כך שהצילו יהודים; היהודים לא סיפקו מידע על מציליהם; וברקע, צריך להודות, לא נעשו מאמצים יוצאי דופן מצד הממסד כדי לאתר את אותם מצילים ערבים. לאלה אפשר להוסיף את תופעת הכחשת השואה בעולם הערבי - והתוצאה ברורה.

ד"ר יעקב לזוביק, גנז המדינה ובעברו מנהל ארכיון "יד ושם", כתב בעבר ב"הארץ" כי אם היה קיים חסיד אומות עולם ערבי, "נראה כי צאצאיו אינם רוצים לדעת על כך, דבר זה מקשה כמובן על גילויו, שהרי הצלת יהודים מתגלה בדרך כלל מתוך עדויות אישיות, ולא בתיעוד ארכיוני".

ובכל זאת, לאורך השנים היו כמה מקרים שבהם חוקרים או אחרים סיפקו מידע שעשוי היה לשכנע את "יד ושם" להכיר בחסידי אומות עולם ערבים. אחד המקרים המפורסמים הוא זה של ח'אלד עבד אל-והאב, ערבי מוסלמי מתוניס, שלפי עדויות הציל עשרות יהודים. ב"יד ושם" דחו פעמיים את ההכרה בו כחסיד אומות עולם, בטענה כי לא סיכן את חייו כדי להציל את היהודים שהציל. סיכון חיים הוא תנאי הכרחי לקבלת התואר.

האימאם בן גבריט (מימין) בארמון האליזה, 1935. נקבר במסגד, ולקח עמו את הסודצילום: מתוך הסרט

מקרה מפורסם אחר הוא זה של האימאם סי קאדור בן גבריט מהמסגד הגדול בפאריס, שלפי עדויות הסתיר יהודים בתחומי המסגד, בהם הכוכב העולה סמיר הללי. מ"יד ושם" מסרו בזמנו בתגובה לפנייה של "הארץ" בנושא, כי "יד ושם עשה מאמץ עליון כדי לאתר ניצולים שבן גבריט הציל בתקופת השואה וכן פעל רבות כדי לאסוף תיעוד ארכיוני הנוגע לפעולת ההצלה במסגד בפאריס ואף פנה לארכיון המסגד, ואולם כל המאמצים עלו בתוהו. לא נמצאו עדויות של ניצולים או מסמכים רלוונטיים".

האם כעת, כשהתואר הוענק לחסיד אומות העולם הערבי הראשון, נשמע על עוד מקרים כאלה? יש לקוות שכן. המחקר ההיסטורי משווע לכך.  

עופר אדרת

עופר אדרת | |היסטוריה מתמשכת

יליד 1981 מתל אביב, כתב ההיסטוריה של "הארץ".

מוזמנים להציע רעיונות, להגיב, להעיר ולהשתתף.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ