"אתמול היתה העיר משונה. היום יום גדול. כולם חשו זאת אבל פחדו לשמוח"

מכתב אישי שכתבה צעירה מתל אביב ב-15 במאי 1948, היום לפני 70 שנה, נמצא בשוק עתיקות. "אני בהחלט מאמינה שננצח ולא בידיים וברגלים שבורות, כי מתוך גאווה ועוז של עמידה", כתבה

עופר אדרת
עופר אדרת
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פינוי פצועים מהפצצת תל אביב בידי מטוסים מצריים במלחמת העצמאות
פינוי פצועים מהפצצת תל אביב בידי מטוסים מצריים במלחמת העצמאות. "אני בוחרת לעמוד בחוץ ולצפות על האווירונים. ומצליחה אפילו לראות איך אחד צולל ואח"כ נשמעים קצת רעמי פצצות"קרדיט: לע"מ
עופר אדרת
עופר אדרת

ב-15 במאי 1948, היום לפני 70 שנה, צעירה תל אביבית שלחה מכתב לחברה או לקרובת משפחה. "תאריך היסטורי", היא כתבה מתחת למשפט "תל אביב, 15 למאי". "תאריך היסטורי. ובאמת היסטורי הוא, אלא שכאן הוא מתבטא בעצבנות איומה", כתבה הצעירה, שהייטיבה לתאר את אירועי השעה הדרמטיים, עם הולדתה של מדינת ישראל ופרוץ מלחמת העצמאות.

אותו תאריך היסטורי, לדבריה, התבטא גם ב"הסתכלות על האווירונים המטיילים בשמים וצונחים ומפציצים" וכן "בידיעה ברורה שזה לגמרי מקרה שאינם משליכים את הפצצות פה ולא ברחוב אחר של העיר", כדבריה. "אכן - הגיעה גם שעתה של תל אביב 'הבטוחה'", הוסיפה.

העמוד הראשון מהמכתב ששלחה הצעירה מתל אביב לחברתה במלחמת העצמאות. "פשוט לבכות כדי לתת פורקן לעומס שמצטבר בלב"
העמוד הראשון מהמכתב ששלחה הצעירה מתל אביב לחברתה במלחמת העצמאות. "פשוט לבכות כדי לתת פורקן לעומס שמצטבר בלב"צילום: צבי האוזר

מי היתה אותה צעירה איננו יודעים. המכתב שלה מתפרש על פני תשעה עמודים בכתב יד בעברית. את כתיבתו החלה ב-15 במאי וסיימה יומיים לאחר מכן. אם אכן נשלח והגיע ליעדו, אפשר להניח שהנמענת שמרה אותו בביתה במשך עשרות שנים, עד שמישהו השליך אותו לרחוב או לפח, אולי אחרי שנפטרה או לאחר שעשו "סדר" בבית.

משם המכתב הזה עשה דרכו – כמו פריטים דומים רבים אחרים – אל שוק העתיקות התל אביבי, שבעבר פעל בכיכר דיזנגוף והיום פועל בכיכר גבעון. בסופה של הדרך הארוכה הוא מצא מקום מבטחים אצל עורך הדין צבי האוזר, מזכיר הממשלה לשעבר שבין עיסוקיו הוא גם אספן של פריטים היסטוריים מהסוג הזה.

מטוס מצרי שנפל בים ליד חופי תל אביב במלחמת העצמאות. "מין דבר משונה שהם מעליך ואת עומדת ומסתכלת לראות אם הם משליכים את הפצצה לראשך...אבל לכל מתרגלים"
מטוס מצרי שנפל בים ליד חופי תל אביב במלחמת העצמאות. "מין דבר משונה שהם מעליך ואת עומדת ומסתכלת לראות אם הם משליכים את הפצצה לראשך...אבל לכל מתרגלים"צילום: לע"מ

מכתבה נע בין אופטימיות לחשש, כפי שחשו רבים מבני התקופה. "בציפייה לזמזומי האווירונים המפציצים יש איזה רטט, שהנה זה בבחינת קרב אחרון  - עבורנו כעם", כתבה. ומנגד, הוסיפה: "עם כל הביטחון שלי, שנהדוף את הפלישה כי אין לנו ברירה אחרת... הרי אנחנו בכל זאת עם הגב אל הים", הוסיפה.

"אתמול היתה העיר משונה. היום יום גדול. כולם חשו זאת אבל פחדו לשמוח", תיארה את המתח שבין השמחה על הכרזת העצמאות והחשש מפני הבאות. "עיר מתלבטת. ממש. ראית פעם דבר כזה? משהו בין שמחה לפחד. הונפו דגלים מהרבה בתים ואנשים פחדו להלך ברחובות", כתבה.

בכמה פסקאות תיארה את האפלה שנכפתה על העיר מחשש שהאורות יסייעו למטוסי האויב להפציץ אותה. "היה חג שחור. בתשע כבה הכל. אינך יכולה לתאר לעצמך מה זה חושך בכל. פשוט הכל כבה. מפעם לפעם מדליקות מכוניות פנסיהן לרגע, כדי לראות את הדרך. חושך ושקט. והערב יהיה ודאי יותר חשוך, כי כבר יודעים שזהו איננה רק מלחמת עצבים", כתבה.

בית שנפגע בהפצצה המצרית על תל אביב במלחמת העצמאות
בית שנפגע בהפצצה המצרית על תל אביב במלחמת העצמאות. "עיר מתלבטת. ממש. ראית פעם דבר כזה? משהו בין שמחה לפחד. הונפו דגלים מהרבה בתים ואנשים פחדו להלך ברחובות"צילום: לע"מ
קרדיט: ארכיון המדינה

חשיבותו של המכתב הזה, כפי שמסביר האוזר, נעוצה בעובדת היותו עדות בגוף ראשון של אירוע היסטורי, כפי שנחווה בזמן אמת בידי בת התקופה, ללא סינון או תוספת מאוחרת של היסטוריונים ופרשנים וללא נגיעות של תעמולה או אינטרסים של פוליטיקאים ומדינאים בני התקופה.

"לי לא כל כך רע, כי אני קוראת את 'הוא הלך בשדות' ויש בחדר המון פרחים ועכשיו לפנות ערב ושעות של בין חושך לאור ואני אוהבת אותן. אבל האזעקות בכל רגע מעצבנות", כתבה בהמשך המכתב.

"אותי זה לא מוציא מכלים. כאילו לא אכפת לי ואינני מאמינה שיפציצו במקום שאני בו. אלא שאמא מתרגשת ומתחילה להפציר בי שאלך למקלט - זה מין בנין בטון גדול מולנו, שבו מתאספת כל השכונה", תיארה.

"ובכן אני בוחרת לעמוד בחוץ... ולצפות על האווירונים. ומצליחה אפילו לראות איך אחד צולל ואח"כ נשמעים קצת רעמי פצצות. זהו", הוסיפה.  "היום כבר הפציצו גם כן פעמיים וכבר היו אזעקות ארבע פעמים ותל אביב איננה מוכנה. באם יפציצו ברצינות את העיר נסבול קשות, כי אין מקלטים ואין כוונה רצינית לבנות. חושבים שזה עניין ליום יומיים וגם אני כך חושבת. פשוט אדישה כמעט, במידה שאפשר, לאזעקות ולאווירונים ולמכונות הירייה".

שער "הארץ" המכריז על קום המדינה
שער "הארץ" המכריז על קום המדינהצילום: "הארץ"

"זה נורא לעמוד ולראות את האווירונים מעליך ואיך הם מסתובבים הלוך וחזור ולפתע צוללים ומשליכים פצצות ויורים ממכונות הירייה שלהם. מין דבר משונה שהם מעליך ואת עומדת ומסתכלת לראות אם הם משליכים את הפצצה לראשך...אבל לכל מתרגלים...כל היום שכבתי במיטה וקראתי. אזעקה ויריות תותחינו לא הצליחו להפסיק את קריאתי. עד כדי כך חינכתי את עצמי לא להתרגש, כי אחרי הכל זה ענין של מקרה. מה שיהיה יהיה...יתחשק לו לזרוק דווקא בשכונת הרכבת - יזרוק ונגמר! אזי במילא אבוד העניין".

במכתבה היא התייחסה גם לנפילתו של גוש עציון בידי הלגיון הערבי – אירוע טראומתי במיוחד בתולדות מלחמת העצמאות, בו נהרגו כ-130 מתושבי הקיבוץ וממגניו. "כמעט שאינני יכולה לומר מילה על ענין גוש עציון. זה פשוט מחריד לחשוב על כך. די להסתכל על פרצופו של איזה חבר ששותק ואינו מסוגל לענות לך כשאתה מעז לפנות אליו", תיארה.

בהתייחסה לקיבוץ רבדים, שנכנע ללגיון הירדני, כתבה: "וכשאני רואה בדמיון את אותם חברי רבדים, שאנחנו כל כך מכירים אותם, נכנעים, שבורים ורצוצים....בידיהם של טינופת הלגיון הערבי, זה פשוט אוכל אותי, שאני יושבת היום, במצב כזה, בתל אביב, בבית, ולא עושה כלום".

בגילוי לב סיפרה גם על סערת הרגשות בה היתה נתונה. "משהו נצבט חזק חזק ואני לא מתביישת להודות, שעם כל ההכרה שלי והידיעה שצריך להיות חזקים ולסבול כישלונות, הרי בקושי התגברתי על עצמי שלא לבכות קצת לעצמי. פשוט לבכות כדי לתת פורקן לעומס שמצטבר בלב".

במכתב היא מתארת במילים קשות את תחושותיה השליליות כלפי מנחם בגין, מפקד האצ"ל ולימים ראש הממשלה, לאחר שהאזינה ברדיו לנאום שנשא. "נאום פאשיסטי מובהק, מלא הבטחות לעם ולהמונים, מלא התחסדות", כתבה. "בדיוק (כמו) היטלר בעלותו. וההיסטריה של הטון בנאום. פשוט זוועה".

"ואילו אנשים ששמעו אותו בכו מהתרגשות, כי זאת היתה דמגוגיה מחושבת טוב טוב מראש ומדברת בכישרון ובכושר תעמולה יוצא מהכלל אל לב ההמונים, על הדם הנשפך ועל החזון ועל אלוהים אל צבאות, שישמור את חיילינו באשר הם שם. אילו היינו כעת יחד, היית שומעת ממני הבה ציטטות מנאומו תוך חיקוי מלא מרירות וכעס עמוק", סיכמה.

מצבות נופלי גוש עציון במלחמת העצמאות, בהר הרצל בירושלים
מצבות נופלי גוש עציון במלחמת העצמאות, בהר הרצל בירושלים. "עם כל הדיכאון, שמביאות הידיעות והמחשבות על המפלות שלנו, אין אני פסימית"צילום: Deror avi

את מכתב סיימה בטון אופטימי. "עם כל הדיכאון, שמביאות הידיעות והמחשבות על המפלות שלנו, אין אני פסימית", סיכמה. "אני בהחלט מאמינה שננצח ולא בידיים וברגלים שבורות, כי מתוך גאווה ועוז של עמידה - אנחנו עומדים בעוז. אין לומר שההתקפות על תל אביב שוברות את רוחה. לא נכון. האנשים בסדר גמור ואינם מתרגשים יתר על המידה והכל מתקיים כרגיל וזהו ניצחון גדול. ואני בטוחה שנעמוד גם בגבולות כי אנחנו מוכרחים ועשינו דבר גודל. פשוט יצרנו קפיצה בהיסטוריה בהקמת המדינה".

את המכתב חתמה השולחת בשורה הבאה: "בינתיים, היי בריאה וחזקה מאוד. צריך הרבה הרבה כוח נפשי, בעיקר".

עופר אדרת

עופר אדרת | |היסטוריה מתמשכת

יליד 1981 מתל אביב, כתב ההיסטוריה של "הארץ".

מוזמנים להציע רעיונות, להגיב, להעיר ולהשתתף.

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ