הטרוריסט היהודי שעשה צחוק מכולנו

ישראל לדרמן נידון ל-20 שנות מאסר על רצח צעיר ערבי בירושלים. בזכות רפול הוא שוחרר אחרי שנתיים ומיד שב לסורו. בין היתר שפך תה רותח על ח"כ יעל דיין ופעילי שמאל. החודש מת כ"צדיק"

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
לדרמן בסיור שהדריך באלון שבות. צילום-מסך מתוך עמוד היוטיוב שלו
לדרמן בסיור שהדריך באלון שבות. "הערבים מהווים פצצת זמן וצריך לסלקם בהקדם האפשרי"קרדיט: צילום-מסך מתוך עמוד היוטיוב שלו
עופר אדרת
עופר אדרת

עיון בקורות חייו של ישראל לדרמן, טרוריסט יהודי מהימין הקיצוני, שמת החודש בגיל 83, הוא חוויה קשה ומתסכלת לכל מי שמדינת החוק היא נר לרגליו. פעם אחר פעם ביצע לדרמן פשעים חמורים, פעם אחר פעם נהגה בו המערכת בסלחנות ואפשרה לו לחזור לסורו תוך שהוא שם אותה לצחוק.

את המקרה של לדרמן אפשר ללמוד בבתי הספר למשפטים. לא לחינם, כך נראה, הוא "כיכב" בספרו של משה נגבי, "כסדום היינו". לדרמן נולד ב-1936 להורים שעלו לישראל מהעיירה הפולנית ז'יכלין: לוי יצחק לדרמן ומינדל לבית נאשעלעויץ. עיון ב"דפי עד" שמילא לדרמן ב"יד ושם" מעיד כי קרובי משפחתו, בהם סבו, סבתו ודודיו, נרצחו בשואה.

את "הקריירה" שלו בימין הקיצוני החל לדרמן כסטודנט לפילוסופיה באוניברסיטה העברית, כשפירסם בעיתון הסטודנטים "פי האתון" מאמרים נגד הסטודנטים הערביים. תחת שם העט "ישראל נץ" קרא לגירוש ערבי ישראל. באחת הפעמים כתב: "סבורני שהערבים בארץ הזאת מהווים פצצת זמן וצריך לסלקם בהקדם האפשרי". לצד זאת היה פעיל בחוגי "כך" ו"גוש אמונים".

ב-1978, כשהיה בן 42 ואב לארבעה, תרגם לדרמן את רעיונותיו למעשים. בעת שירות מילואים במזרח ירושלים לקח את נשקו האישי, תת מקלע עוזי, ורצח צעיר פלסטיני. לעבר הקורבן, חליל טחאן, בן 20, נורו 16 כדורים. הוא הותיר אחריו אשה בהריון. בבית הדין הצבאי טען לדרמן תחילה כי פעל מתוך הגנה עצמית משום שחשש שהנרצח מנסה לגנוב את נשקו. "יריתי בו מתוך הגנה. חששתי לחיי. לא רציתי לירות. האדם נפל, נבהלתי מאוד, אחוז פחד והלם, פחדתי להישאר במקום והסתלקתי", אמר אז.

לדרמן באחד הסיורים שהדריך כמדריך טיולים ב"ארץ התנ"ך". צילום-מסך מתוך עמוד היוטיוב שלו
לדרמן. ירה 16 כדורים לעבר חליל טחאן, שמת והותיר אחריו אשה בהריוןצילום: צילום-מסך מתוך עמוד היוטיוב שלו

השופטים דחו את גרסתו וקבעו כי הרצח בוצע בנקמה על רצח חייל המילואים אברהם דויטש יום קודם לכן בידי ערבים, וכי טחאן היה עובר אורח תמים ש"כל חטאו הוא הימנותו עם הלאום הערבי". הם דנו את לדרמן ל-20 שנות מאסר.

שרשרת ההקלות בעונשו החלו מיד אחרי הקראת גזר הדין והסתיימו בכך שלדרמן חזר להיות אדם חופשי בתוך שנתיים בלבד. תחילה, בערעור, הופחת עונשו לעשר שנים לאחר שבית הדין הצבאי לערעורים, בראשות השופט אהרן ברק, קיבל את גרסתו לפיה לא ביצע את הרצח בנקמה. "ניסיונות פיגועים מצד תושבים ערבים המתחברים לארגוני טרור הם חלק ממציאות חיינו. בצד המאמצים למנוע פשעים כאלה, שומה עלינו להמשיך לחיות את חיינו ביחסי שכנות הוגנים עם תושבים ערבים שומרי חוק החיים בקרבנו", כתבו השופטים. "התאנות להם ואפילו לא כנקמה אלא מתוך חשש סתום מפניהם - פגיעה קשה וחמורה בתדמיתנו כחברה שומרת חוק. העונש צריך לבטא את יחסי הסלידה וההוקעה כלפי מעשים כאלה גם אם בוצעו בתגובה על איום מדומה".

בהמשך הומתק עונשו של לדרמן בידי הרמטכ"ל דאז, רפאל איתן (רפול), לשלוש שנות מאסר בלבד. בביוגרפיה שלו פירט רפול את הרקע להחלטתו: "עמדה לנגד עיני העובדה שהוא אדם מבוגר, בעל משפחה, אב לארבעה ילדים. חסתי על המשפחה. נקם הוא דבר לגיטימי בתורה. עין תחת עין, שן תחת שן. אבל אנחנו חיים במשטר מתוקן, במדינה של חוק, ולא כל אחד יכול לקחת את הכרעת הדין לידיו. לכן נענש לדרמן וישב פרק זמן סביר, לפי הערכתי, עד ששוחרר".

בפועל כאמור ישב לדרמן בכלא כשנתיים בלבד, ובמהלכן זכה לחופשות ולתנאים משופרים. הוא עצמו לא המשיך לדבוק בגרסת ההגנה העצמית ובראיון לערוץ 2 לפני מספר שנים התגאה: "חבר שלנו תקעו לו סכין בגב, הרגו אותו. אני באתי למקום בלי לשאול אף אחד, נתתי צרור אחד. אחד מת ושלושה נפצעו". ב-2015 אמר ל"מעריב": "למה את לא שואלת אותי למשל מה אני אומר על כל היהודים שכרתו להם ראשים בחברון? רק ערבים יכולים להרוג בלי תגובה? אם הם לא ירצחו גם אנחנו לא נרצח".

יעל דיין
יעל דיין. "מעשה של אלימות אנטי דמוקרטית, שתכליתו לפגוע בנבחרת ציבור באמצעות מעשה טרור אישי, כדי להניאה מלמלא את תפקידה הציבורי"צילום: מגד גוזני

לאחר שחרורו מהכלא שב לדרמן לשירות מילואים, חמוש בנשק. הפעם הבאה ששמו עלה לכותרות היתה ב-1985, כשהניף את דגל ישראל בהר הבית בעת שירות מילואים. שלוש שנים לאחר מכן נידון למאסר על תנאי בלבד על מעורבתו בתקרית במהלכה נחטף תינוק פלסטיני בבית לחם ובהמשך הותקף חייל צה"ל. ב-1996 שפך לדרמן תה רותח על ח"כ יעל דיין בעת שביקרה בחברון וגרם לה לכוויות. הוא נשלח לשלוש שנות מאסר אך שוחרר בטרם ריצה את מלוא העונש לאחר שהביע חרטה. בהמשך תבעה אותו דיין גם אזרחית והוא חוייב לפצותה כספית. בית המשפט הגדיר אז את פשעו של לדרמן "מעשה של אלימות אנטי דמוקרטית, שתכליתו לפגוע בנבחרת ציבור באמצעות מעשה טרור אישי, כדי להניאה מלמלא את תפקידה הציבורי". 

אלא שגם העונש הזה לא הרתיע את לדרמן. ב-2008 שוב הורשע בשפיכת כוס תה רותח, הפעם על פעילי שמאל זרים בסיור בחברון. בשל "מצבו הרפואי", כפי שדווח אז, נגזרו עליו עבודות שירות בלבד. "הימין הוא אימפוטנטי. התייאשתי ממנו. אם היינו עומדים על שלנו בכבוד, לא היו מלחמות באזור. הערבי צריך לקבל מכה על מכה ואז אפשר לחסוך המון דם", צוטט פעם.

לדרמן גר בביתר עילית ולמחייתו עבד כמדריך טיולים. באתר תיירות גוש עציון אפשר עדיין להזמין מקום בסיורים שהעביר בארץ התנ"ך והמשנה. בין היעדים - מערת המכפלה, קבר רחל, דרך האבות, בית אל, שילה והר גריזים. "בואו להכיר מקרוב את האזורים בהם התרחשו הסיפורים הגדולים של העם היהודי", כתוב שם. הסיורים מתקיימים בעברית, אנגלית ויידיש.

לדרמן, אדם מאמין, היה אחד מ"פעילי המקדש" ועד ימיו האחרונים המשיך לעלות להר הבית. הוא מת החודש ונטמן בהר הזיתים. "אוהב ישראל, תורתו וארצו", נכתב במודעת האבל. "צדיק, מלך, גבר שבגברים", ספדו לו בפייסבוק.

עופר אדרת

עופר אדרת

יליד 1981 מתל אביב, כתב ההיסטוריה של "הארץ".

מוזמנים להציע רעיונות, להגיב, להעיר ולהשתתף.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ