טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שמאלני אוכל עוגה ומתאכזב. למה? כי ביבי

פעם היה אפשר להעביר יום שלם בלי לשמוע את שמו של ראש ממשלת ישראל. היית יכול לקום בבוקר, לשתות אספרסו קצר כשלצדו עוגת שמרים במרקם בריושי עם קינמון ונגיעות חצופות של שוקולד ולא לחשוב על ראש הממשלה. היום? נדמה שהצל של ביבי מוטל על הכל

תגובות
עוגה שנראית כמו עוגת שמרים נימוחה
קאת'י ווילנס / אי-פי

אתמול בבוקר חתכתי לעצמי פרוסת עוגה לאכול עם הקפה, והיא היתה יבשה ולא טעימה, ולרגע חשבתי לעצמי "מה זה משנה? זה לא שיש בה פחות ערכים תזונתיים רק כי היא לא טעימה לי", כאילו שאת העוגה עם הקפה של הבוקר אוכלים בשביל הערכים התזונתיים שלה. לרגע התקנאתי ברובוטריקים שמקבלים את המזון שלהם בקוביות אנרגיה שנשאבות ישר אל החזה שלהם, ולא צריכים לעבור את הויה דולורוזה של לעיסת האוכל, גירוי של בלוטות הטעם, הבליעה והעיכול. כמובן שיכולתי להאשים בזה את עצמי, שאיבדתי טעם לחיים, שבגיל 40 אני כבר לא מסוגל להעריך את הדברים הקטנים בחיים, כמו עוגה עם קפה של בוקר. אבל אני שמאלני. אני מאשים את ביבי.

כן, ככה זה עובד, ביבי אשם. ומצד אחד זה הדדי, כי ביבי מאשים את השמאל בהכל, אבל מצד שני זה לא הדדי, כי לשמאל אין עדת מעריצים. למעשה את השמאל, או ששונאים מבחוץ או ששונאים מבפנים. וביבי? ובכן, ביבי הוא הכל. עבור אלה שחושבים שהכל נפלא פה, וגם עבור אלה שחושבים שהכל פה דרעק - ביבי הוא השמש והירח וגם כמה כוכבים.

פעם, לא כל כך מזמן, היה אפשר להעביר יום שלם בלי לשמוע את שמו של ראש ממשלת ישראל. היית יכול לקום בבוקר, לשתות אספרסו קצר כשלצדו עוגת שמרים במרקם בריושי עם קינמון ונגיעות חצופות של שוקולד ולא לחשוב על ראש הממשלה. שהוא אפילו לא יעלה לך בשולי התודעה. יש לך הרי חיים - משפחה, עבודה, טיול מתוכנן, חשבון חשמל. בלילה אולי חלמת על אבא שלך ואתה יכול להרהר קצת במשמעות החלום. לא היית קופץ ישר לחשוב על יחסיך עם ראש הממשלה. היית משאיר לרעיית ראש הממשלה לחשוב על יחסיה עם ראש הממשלה, ואתה בזמן הזה תחשוב על היחסים עם אשתך.

בני הזוג נתניהו
אביר סולטן / אי-פי

אבל בשנים האחרונות, וביתר שאת בחודשים האחרונים, ובשבועות האחרונים בכלל, נדמה שהצל של ביבי מוטל על הכל, וזה לא מה שנהוג לכנות "האובססיה של השמאל עם ביבי", אלא דווקא האובססיה של הימין עם ביבי, בעיקר הליכוד, שנראה שהפסיק לשאול את עצמו אם נתניהו טוב ליהודים, והתחיל לשאול האם היהודים טובים לנתניהו. וכשצלו של ביבי פרוש מעל כל פסיק בחיינו - האור דהוי, החושים מאולחשים, הצבע היחיד הוא כסף מטאלי, הטעם היחיד הוא בצק, והמים העמוקים נמצאים במקום בו דוד ביטן כבר לא יכול לעמוד. ביבי הוא הציר שסביבו מסתובבת המציאות הביביפולארית שלנו, ובסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית יושב ביבי עם רעייתו, פסיכולוגית ילדים בשירות הציבורי, כאילו שכל השפה העברית הוחלפה בשפת הב', והמושג "אני" הוחלף במושג "אבניביבי".

וכש"טו ביבי אור נוט טו ביבי" זאת השאלה היחידה, אין יותר מקום לסיפורים אחרים, לאנשים אחרים, לדעות אחרות. זה לא רק הימין שרואה בכל חשיפה של פרשת שחיתות של נתניהו נסיון להפיל את ממשלת הימין כדי לפנות יהודים מבתיהם. השבוע גם נתקלתי בטיעון לפיו כל החשיפות האחרונות בנוגע לילדי תימן הם ניסיון להזכיר למזרחים כמה שהשמאל דפק אותם שלא יעזו חלילה לנטוש את ביבי. וכמו בסדרת ספרי "ג'ינג'י" של גלילה רון-פדר-עמית, כשלכאורה כל ספר עומד בפני עצמו, אבל כולם מספרים את אותו סיפור על ילד וההתמודדות המגלומנית שלו עם רגשי הנחיתות שלו, ככה גם הסיפורים של מדינת ישראל, על שלל הצבעים, הקולות והנרטיבים שבה הופכת לסדרת ביבי, "ביבי וסודות הגרעין האיראני", "ביבי ופרשת הצוללות המסתורית", "ביבי או כולם מפחדים מהמופתי" ו"ביבי או נסיון להפיל את ממשלת הימין ולכונן ממשלת שמאל שתגרש יהודים מבתיהם".

ואני מודה, בתור ילד אהבתי את ספרי ג'ינג'י. פעם נשארתי שעה בשירותים כי הייתי במתח לדעת איך ייגמר אחד הספרים, וגם היום אני משער שהמתח שלי לדעת מה יעלה בגורלו של ביבי משחק תפקיד חשוב במצב הטחורים שלי. אבל כמו שאמר אוגוסטוס היינס בפרק הסיום של "הסמויה", אני רק רציתי לראות משהו חדש בכל יום, ולכתוב עם זה סיפור. בהצלחה עם זה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות