כן לעזאזל, כל הגברים הם זבל - חי בסרט - הבלוג של אוהד (מילצ') מילכגרוב - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

הארץ מחבר אותך לכל מה שחשוב: מינוי לאתר ב-33 ש"ח לחודש  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כן לעזאזל, כל הגברים הם זבל

יום לפני שהתפוצצה פרשת לואי סי-קיי, אמר קפטן הפועל ירושלים האהוב עליי מאוד, כי אם לא היה משחק כדורסל, הוא היה מנסה להיות ביחידה הכי קרבית בצבא. כי גם יותם הלפרין, עם הקול השקול והנתינה והכבוד ליריב, חושב קודם כל עם הזין

תגובות
שחקנית בתעשיית הפורנו הברזילאית מבצעת מופע חשפנות
אלכסנדר מניני / אי-פי

בתוך גבבת הטקסט שנערמה בפידים סביב הפרסומים האחרונים על האלימות המינית של גברים מפורסמים, תפס אותי ציוץ פשוט של קווסטלאב, המתופף של ה-Roots.

הציוץ התמציתי והישיר הזה, שלא מנסה להתפתל ולהמציא תירוצים נוסח "ייתכן שהדברים קרו לפני הרבה שנים כשהייתי שיכור ולא הבנתי שלא כולם נהנים בסיטואציה בה גבר בוגר משתמש בכוח כדי להטיח על המיטה נערה בת 12 ולחדור אליה באלימות. במידה שהדברים אכן קרו, אני מצטער ותראו ציפור", גרם לי להרגיש ממש שהחוקים השתנו.

אנחנו כבר לא בסרט זומבים שבו מתגלה פתאום שגם החבר הכי טוב שלנו, או המורה האהוב, או המנטור מנסים לאכול לנו את המוח, זה כבר מעבר לאפוקליפסת זומבים. אנחנו לא בסרטי זומבים. אנחנו בפילם נואר שבו פיליפ מארלו מגלה שגם הוא לקח חלק ברצח אותו הוא חוקר. אנחנו בגרסת הבמאי של הסרט, וגם הבמאי כנראה מטרידן. כן, כל הגברים הם זבל, לעזאזל.

ההזדעקות המסורתית "לא כל הגברים" שהרבה גברים, גם אם לא כל הגברים נוטים לקפוץ אליה מיד בכל פעם שהפטריארכיה מואשמת במשהו, היא לא יותר מאשר נסיון לקבל תפוח מהמורה שכעסה על כל הכיתה שלא הכינה שיעורים. "המורה! לא כל הכיתה! אני דווקא עשיתי שיעורים בלא להציץ לך למחשוף!". כשאתה מזדעק שלא כולם אנסים למעשה אתה מנסה לפדות לעצמך pussydollars ממקרי אונס אחרים. "הבטנה בננות! הנה גבר לא מטריד! רוצנה לחיקי". אם לא כל הגברים, אז הגברים שהם לא לא ימהרו להיות צודקים פה, אלא יכירו בזה שגם בהם קיים בולבול-אלכס-גלעדי קטן שרוצה שידברו אליו.

יומיים לפני שהתפוצצה פרשת לואי סי-קיי. התנפצה אצלי עוד צלמית של אדם שאני אוהב מאוד: יותם הלפרין, קפטן הפועל ירושלים, התראיין לקראת משחק של הקבוצה וכששאלו אותו מה היה עושה אם לא היה שחקן כדורסל הוא ענה "השאלה הזאת עלתה לי הרבה פעמים והתשובה שלי היא מאוד ברורה. הייתי מנסה להיות ביחידה הכי קרבית שאני יכול בצבא". כי תכלס, יחידה קרבית בצבא זו באמת אלטרנטיבה הגיונית לכדורסל, זה בדיוק אותו דבר חוץ מזה שבמקום לנסות לקלוע יותר סלים מהיריבים שלך, אתה מנסה להרוג אותם.

יותם הלפרין
ניר קידר

זה מאכזב במיוחד כשזה מגיע מיותם הלפרין, ששיחק במכבי תל אביב ועבר לשחק ביריבה המושבעת שלה, הפועל ירושלים, וראה שגם שם וגם שם יש בסך הכל בני אדם. אמנם אותי אישית הרבה יותר קל לשכנע בחשיבות של נשק להשמדה המונית כשאני רואה צילומים של משחק מהיכל נוקיה מאשר כשאני רואה הפגנות תמיכה במשטר האיראני, אבל יותם הלפרין הוא אדם שהתואר שתמיד מלווה את שמו הוא "מענטש". זה שהמילה האהובה עליו היא "לתת" והדבר השנוא עליו הוא סוציומטיות, שמתנדב עם ילדים חולים ועם נכים. כלומר, זה שיוצר קשר אמיתי עם משפחות שכולות, הוא גם זה שרץ ברגע שהוא פושט את מדי הכדורסל ללבוש מדים של צה"ל כדי לייצר עוד משפחות שכולות.

כי יחידה הכי קרבית נתפסת בעולם המושגים הגברי הזה בתור הזניט של המושג "לתת". לתת את כולך, את חייך אם צריך, למען מטרה נעלה - הגנה על ביטחון המדינה, אלא שמתחת לזה מובלעת ההנחה הסמויה שהדרך הכי טובה לתרום לביטחון המדינה הוא להרוג כמה שיותר ערבים, ולא, נגיד, לגרום שכמה שיותר ערבים לא ירצו להרוג אותנו. וזה שוב כי גם יותם הלפרין, עם הקול השקול והכבוד ליריב, האינסטינקט הראשוני שלו הוא לחשוב עם הזין. ואולי היינו צריכים לחשוד כשאמרנו עליו שהוא מענטש - גבר בשפה שרוב הדוברים הילידיים שלה הם בני יותר מ-70.

"from the first little suck of colostrum. to the grope of the nurse in the old people's hostel we're just fuckin' monkeys in shoes", אמר טים מינצ'ן, וכשמבינים את רמת האוגה-בוגה שבה אנחנו חיים, אי אפשר שלא להיות מופתע מההישגים שלנו הגברים. מהעובדה שעל תקרת הקאפלה הסיסטינית מופיע משהו טיפה יותר מושקע מ"מיכלאנג'לו הגבר MDXII", ושהצלחנו לבקע את האטום גם אחרי הנסיון הכושל לעשות את זה באמצעות דפיקה בפטיש על מברג פיליפס.

אבל העניין הוא שדווקא יותר מכל תגמול כספי או תהילה, מה שמניע אותנו להגיע להישגים זה יתרת ה-pussydollars שלנו. אם למצוא תרופה לסרטן או לכבוש את טריוויה או לחבר את האודיסיאה זה מה שצריך כדי לקבל זכויות יתר במישוש טוסיקים, אז לעזאזל, זה מה שנעשה, וזה יהיה מאוד מכעיס אם ישנו לנו את הכללים באמצע. "טסתי לירח בשבילך, בייבי, מה זאת אומרת שאני לא יכול לקבל קצת שוגר בחזור? כמה זמן בדיוק הייתי שם?".

ביום שישי ראיתי עם הבת שלי את "הארי פוטר וחדר הסודות". הארי פוגש שם את מצנפת המיון ומדבר איתה על השיבוץ שלו לגריפינדור. "היית יכול להיות מצוין בסלית'רין", היא אומרת לו לחרדתו. ודמבלדור מסגביר לו מאוחר יותר שמה שקובע את מי שאנחנו באמת זה הבחירות שלנו, ולא היכולות שלנו.

אנחנו יכולים להיות מטרידנים. כל הגברים. זה חלק ממי שאנחנו, אבל אנחנו יכולים גם לגרום למצנפת המיון לאכול את הכובע. אלה לפחות שני ה-pussycents שלי בעניין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות