יהודי, דבר ערבית - חי בסרט - הבלוג של אוהד (מילצ') מילכגרוב - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יהודי, דבר ערבית

הופעה צפויה של משרוע לילה בקהיר גרמה ללב שלי להתעטש, אולי זו האלרגיה לאביב הערבי, אולי זו סתם שפעת מזגנים

תגובות
להקת משרוע לילה בהופעה בפסטיבל אקזיט בסרביה
Jelena Ivanović / EXIT Festival

השבוע חבר פייסבוק שיתף פוסט של משרוע לילה שמודיעים שהם מגיעים בספטמבר להופיע בקהיר, ושאל "מי בא איתי?". הרעיון לקפוץ למצרים לקונצרט רוק פתאום נראה לי כמו הזדמנות לחוויה כיפית שכוללת הופעה של להקה שאני מאוד אוהב וטיול לעיר שאמורה להיות מרתקת. פניתי אליו לברר קצת פרטים ולשמוע ממנו על קהיר, והוא מיד התעניין איך הערבית שלי.

החיים שלנו תחומים מאוד. אין לנו את האפשרות להיכנס לאוטו ולנסוע לאן שהוא ייקח אותנו. בשנות ה-90 לעגו לשמאלנים שהם מוכנים לוותר על הגולן בשביל "חומוס בדמשק". כאילו שחומוס בדמשק זה הסיפור, ולא החופש שמייצג הרעיון של חומוס בדמשק. היכולת להיות חלק מהמרחב שלנו, ולא קוץ בישבן שלו. עצם זר שתקוע באמצע הנוף.

אני אוהב לשמוע את השירים של משרוע לילה עם טאב פתוח על תרגום השיר כדי להבין את המלים. למדתי ערבית בשנים האחרונות, אבל קשה להגיד שאני מסוגל להבין יותר מכמה מלים בשיחה, ואני מתבייש לנסות סמול-טוק הכי בסיסי בערבית, וזה למרות שלא אמורה להיות לי בעיה קשה מדי עם השפה. בסך הכל היא שפה אחות של שפת-אמי, מה שהופך אותה לשפה דודה שלי או משהו כזה, אבל בואו נגיד, שזו הדודה שלא מתים עליה במשפחה, זאת שרבים איתה על הירושה ולכן היחסים איתה צוננים במקרה הטוב. אם הייתי צריך לתת פנים לדודה הזאת, היא היתה ג'יהאד נאסר הידועה יותר כ"לולו" מן אל טלפיסיון ישראלי פי אורסלים אל קודס, הדמות הנלעגת שאין שום בעיה לשיר לה "אינעל אבוק יא לולו".

אז אני לא יודע ערבית, וכמו שאמרה ראשת הממשלה מ"מלכת האמבטיה" בנאום לשכנינו הערבים, "רבותי, ניסיתי וניסיתי ואני לא יכולה למצוא בעצמי שום פגם", זה לא אני שהערבית לא נקלטת אצלי ספציפית. להפך, בסביבתי הקרובה אני נחשב לזה שיודע ערבית - כאילו מתוך הזמנה פנתה אליי היום חברה עם שאלה לגבי איך נכון לכתוב משהו בערבית. בהכללה די גסה ניתן לומר שהאוכלוסייה היהודית בארץ ישראל לא יודעת ערבית. לא מלמדים אותנו ערבית, ובהתחשב בכך ש-20% מהאזרחים ו-100% מהמדינות והטריטוריות השכנות מדברים ערבית, אי אפשר שלא לחשוד שמדובר בהחלטה מכוונת. כשכבר כן מלמדים ערבית בבתי-הספר מלמדים כמעט רק ערבית ספרותית, ולא את הערבית המדוברת, שבאמצעותה אפשר להכיר אנשים סביבנו, להקשיב להם, לקרוא מה שהם כותבים בפייסבוק, להבין את שירי הפופ שהם שרים.

אז מה שאנחנו מקבלים בתרגומים מהערבית זה את הקולות שחשוב לממסד שנשמע, בדרך כלל קולותיהם של כל מיני אהוד יערים וצבי יחזקאלים, שהערבית השגורה בפיהם לא טובה בהרבה משלנו, אבל היא מאיימת הרבה יותר. אז מה שעובר את הפילטרים שלהם הוא כמעט תמיד הטקסטים הערביים שבהם הערבים מדברים עלינו, וכשהערבים מדברים עלינו הם הרבה פעמים לא נחמדים, כי הם לא ממש אוהבים אותנו.

אנחנו מקבלים את הרושם שהערבים הם אומה שמחוייבת למלחמה, לשנאה, למוות, כי זו הטרמינולוגיה שהם משתמשים בה כשהם מדברים עלינו. אין לנו את הכלים לשמוע אם גם בשיחת חולין בין אמא ובתה ניתנות הבטחות לפדות זו את זו בדם ואש, או שגם כשהם עושים רשימה לסופר הם מציינים לפני הבנדורות והבמבה-אוסם גם מיליון שאהידים שצועדים לאל-קודס, וזה בדיוק מה שמאפשר לעשות להם דה-הומניזציה, להפוך אותם להמון חסר פנים שמתודלק בשנאה ליהודים ורצחנות 95 אוקטן.

סולן משרוע לילה חאמד סינו והגיטריסט פיראס אבו פאח'ר בראיון לאי-פי בלבנון, 2016
חוסיין מאלה / אי-פי

ומעניין לשים לב שהפילטרים שבהם מתווכים לנו את המציאות מסביבנו הם מצד אחד הפילטר המסורתי האוריינטליסטי, לפיו האוריינט הוא נשי ואקזוטי, ומצד שני הפילטר המיליטריסטי של הגרוניות המשוספת - שני פילטרים לכאורה סותרים, שיוצרים או תמונה מאוד מונוכרומטית, או פשוט תמונה מושחרת לגמרי. וככה אנחנו יושבים בוילה שלנו בג'ונגל ולא באמת רואים את הג'ונגל בגלל החושך הזה, אלא רק שומעים את הקולות מסביב, שהם כנראה מאיימים, כי המלים היחידות שאנחנו יודעים לזהות מהז'רגון של חיות הפרא סביבינו הן מלים מאיימות. מזל שיש לנו צבא חזק ומנהיג חזק, והם מגנים עלינו מפני בליל המלמולים הלא ברור הזה.

קווי ההשקה בין האהבה הרומנטית של הלאומן למולדתו ובין האהבה הרומנטית של גבר קנאי לאשתו בולטים מאוד בארצנו הקטנטונת, ארצנו היפה. כל מחבקי הטרשים ומאונני החרולים מאוהבים לא בארץ עצמה, כמו שהיא, אלא בדמות הערטילאית שלה, הם לא מתעניינים במה שהיא באמת, אלא במה שהם הוזים אותה. האקס האחרון שלה? זה שהיא בילתה איתו כמה מאות שנים? הוא לא באמת קיים, או שהיא לא באמת אהבה אותו, או שהוא אנס אותה וטימא אותה. העובדה הפשוטה שבמידה רבה הארץ הזו עוצבה בערבית, סותתה בערבית, נחרשה בערבית, נמחקים מדפי ההיסטוריה ומהשירים ההו-כה-רוסיים שלה.

ובאופן לא מפתיע גם שירי האהבה של ימי תחילת המדינה ומחיקת הערבית הם שירים שבדומה לשירי אהבת המולדת, לאישה אין בהם זכות של ממש על גופה. "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת", הוא הדוגמה הכי מפורסמת, אבל הוא רחוק מאוד מלהיות חריג בנוף התקופה. פעם אתגרתי את עצמי למצוא שיר אהבה של "שלישיית גשר הירקון" שאין בו עבירת מין או הטרדה, וזה לא קל. בין אם זה שריקות ("יום יום כשאת עוברת כאן בתשע אנו לך שורקים מן הסולם" של "אהבת פועלי הבניין"), איומים באונס ("אל תעברי לבד ילדה ברחוב, זה משחק באש" ומאוחר יותר "אל מיטתו לעד אותך יקשור, למה, למה לך") או מציצנות בואכה סטוקריות ("כשאור דולק בחלונך אני יודע שאין עוד טעם לחכות פה עד מתי").

וכמובן שהפחד מהחוץ הלא ידוע, הלא מוכר, הוא כלי שמאפשר את המשך השליטה בנשים, וזה עובר בצורה הכי מזוקקת בשיר "בייבי קר בחוץ" מתוך המופע "הטוב, הרע והנערה". למי שלא מכיר, מדובר בדואט שכתב פרנק לסר בו מי שמכונה "הזאב" מנסה לשכנע את מי שמכונה "העכבר" להישאר, כאשר הוא לא מתאמץ מדי להסתיר את כוונותיו המיניות, אבל משתמש באמתלות על כמה שקר בחוץ ומסוכן לצאת בגלל הסופה, בעוד ה"עכבר" מנסה להתחמק בתירוצים שונים. האינטרפרטציה המקובלת היא שהגבר הוא הזאב והאישה היא העכבר, אבל לא תמיד זה ככה.

המופע "הטוב הרע והנערה" הוא מופע מחווה לסרטי שנות ה-30 וה-40 שרץ בארץ בשנים 1972-1973. אז אמנם השיר במקור באנגלית, וגם השורה הבעייתית "מה שמת בכוס" נמצאת גם במקור האנגלי, אבל אהוד מנור שתרגם את המלים אחרי המהפכה הפמיניסטית של שנות ה-60, קישט אותן הרבה מעבר למה שהיה במקור, והגבר מתווך עכשיו לאישה גוזמאות ובדותות.

למשל "בייבי, יש דוב בחוץ" שהוא חוזר עליו פעמיים והוא שקר מוחלט (הדובים נכחדו בארץ לפני כמאה שנים. ואתם יודעים באשמת מי הם נכחדו? גברים!!1), אבל זה עוד בקטנה. שימו לב לבית הזה:

היא: אמרתי שלא!

הוא: בייבי, סופך בחוץ.

היא: מדוע לגמור?

הוא: עוד רגע יזרח האור.

היא: תמיד ברע?

הוא: את לא נותנת לי ברירה.

היא: אחי מחכה לי בדלת.

הוא: יש לך עיניים, איילת.

היא: ואבא יזמין משטרה...

הוא: יש לך גזרה מזהירה.

היא: אולי עוד נשיקונת במצח.

הוא: תכף יהיה פה רצח!

כי ברור, רצח הוא התגובה ההגיונית כשאישה שמהססת לגבי סקס איתך, זו הדרך שלה להגיד תודה על זה שמגנים עליה ולא זורקים אותה לדובים? אבל בסדר, תגידו, מה אני כבד? זה ברור שהוא לא התכוון. אז אני רוצה להזכיר שהזמרת ששרה את התפקיד הנשי בשיר היא ג'וזי כץ, אישה שאיומים ואלימות מצד בן הזוג גרמו לה לברוח מהארץ כמה שנים לאחר מכן. אבל היי, אנחנו פה במזרח התיכון. ככה זה.

ואז את צופה ב"רומאן", הקליפ האחרון של משרוע לילה, קליפ שמציג הרבה נשים ערביות, בדרגות שונות של חיג'וב, וקורא להן להשתחרר, להתקומם - עליהום. ואת לא מבינה. את מבינה כמה את לא מבינה את הסביבה שאת חיה בה.

"פאקינג תתעוררו, תקלטו איפה אתם חיים", אומרים לנו האנשים שעושים כל מה שאפשר כדי שלא נדע לתקשר עם הסביבה שלנו ולקלוט איפה אנחנו חיים, אחד המשפטים העילגים היחידים שאנחנו יודעים להגיד בערבית קלוקלת זה "ג'יב אל האוויה" - תן את הזהות, וכמו חיילים במחסום אנחנו מקבלים זהות מהוהה לידינו, הופכים בה מצד לצד, מנסים להיראות סמכותיים ולהעמיד פנים שאנחנו מצליחים לקרוא מה כתוב בה, ומחזירים אותה בפנים חתומות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#