שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

נתניהו ילך הביתה רק בגלל הימין

המריבות בימין מאז ההחלטה על בחירות חוזרות הן סיבה למסיבה. לא בגלל שרה"מ נמצא בסכנה פוליטית מיידית, אין צורך להגזים, אלא בגלל שהשמאל עוסק רק בהנצחת מצבו כאסקופה נדרסת

עומר עינב
עומר עינב
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נתניהו. מורשת גזענית, נוטפת שנאה ואלימות
נתניהו. מורשת גזענית, נוטפת שנאה ואלימותקרדיט: הדס פרוש / פלאש90
עומר עינב
עומר עינב

לצד תהומות החמיצות הבלתי סופיים, הייאוש הפתולוגי ואובדן הדרך - מדי פעם גם למחנה השמאל מגיע קצת לשמוח. לנוכח המציאות הפוליטית המדכדכת, מה שקורה בימין מאז ההחלטה על בחירות חוזרות הוא חתיכת סיבה למסיבה. עשרות ויכוחים ארסיים ניצתו ברשת בימים האחרונים בין נאמני נתניהו לבין אנשי ימין שמאסו בו וסבורים כעת שתמיכה בו מזיקה יותר משהיא מועילה.

תקיעת הסכין של אביגדור ליברמן בבנימין נתניהו סדקה את חומת המנהיג הכל-יכול מבלפור ודרך החרכים החלו לצאת העכברים ממחילותיהם ולפקפק בקוסם. רב-הסריסים שמעון ריקלין הכריז כי הוא מבואס (בגלל מכירת החיסול שניסה נתניהו לקמבן עם אבי גבאי) ותהה אם האיש גדול מהרעיון. יו"ר אגודת המומרים אברי גלעד שלח את מאמיניו לסדנת גמילה, ינון מגל העז לפצות פיו נגד רעיית ראש הממשלה ואפילו קלמן ליבסקינד - עיתונאי שלשם שינוי עוסק בעיתונות ולא בחצרנות מטעם - התפכח והפליא לנסח כי הזיהוי המוחלט בין נתניהו לימין מנוון את האונה הימנית במוחו של המחנה הלאומי.

ירי בנגמ"ש? לא להגזים, אין סכנת חיים. המצב בימין דומה יותר להטלת רימון גז באוהל סיירים דחוק ומצחין במהלך שבוע שדאות מיוזע. ועם זאת, מה שעובר על הימין הוא קודם כל חדשות טובות למדינה. כעת, גם בימין מחלחלת ההבנה שלא צריך את נתניהו כדי למשול היטב וביתר יעילות. במוקדם או במאוחר כל בר דעת יפנים שראש הממשלה הזה הפסיק מזמן לשרת את המדינה ומשרת רק את עצמו. אם מה שקורה כעת בימין מקדם את "היום שאחרי נתניהו" - אזי כולנו נרוויח.

הנהגת כחול-לבן. מזל שיש את הרשות הפלסטינית שדואגת לאינטרסים של השמאל
הנהגת כחול-לבן. מזל שיש את הרשות הפלסטינית שדואגת לאינטרסים של השמאלצילום: תומר אפלבאום

עבור השמאל, יותר משאלה חדשות טובות אלה חדשות רעות. למעשה פחות "חדשות" ויותר קריאת השכמה מאוחרת, מעין "נודניק" בשעון המעורר שמתריע בפעם המי יודע כמה. רוב הציבור הוא ימני, רוב בית הנבחרים הוא ימני (הימור: בבחירות הקרובות המגמה רק תחריף ותלך) ואין לכך אלטרנטיבה רלוונטית ועדכנית. מפלגה ששניים מחבריה הבולטים נעדרים מעצרת מחאה בגלל השתתפות של ראש מפלגה ערבית - איננה אלטרנטיבה לימין. היא בסך הכל אלטרנטיבה לנתניהו.

נתניהו, למרות שקשה להאמין, בסופו של דבר ילך הביתה. לא בגלל השמאל, לא בגלל התקשורת, לא בגלל בית המשפט ולא בגלל המשטרה. זה יקרה בגלל הימין. המורשת הגזענית נוטפת השנאה והאלימות שיצר בהפקרותו תלווה אותנו עוד זמן רב. רק שלשום (שני) זעם הארגון הגזעני והאלים "לה-פמיליה" על הגעת הכדורגלן הניז'רי עלי מוחמד לבית"ר ירושלים. לאחר מכן הוא אף הגדיל והודיע כי לאחר בדיקות מקיפות הוסר החשש שמוחמד הוא מוסלמי וכל שנותר הוא רק למצוא לו שם חדש, כי מוחמד לא ישחק בבית"ר. נשמע איזוטרי? זה הרבה יותר מזה. כשנתניהו עשה ימים כלילות בשביל להכניס לכנסת את ארגון האב של לה-פמיליה, עוצמה יהודית, כשבנו מתלטף בתיוגים וציוצים מחדש עם מאור הכהניסטים, יואב אליאסי (הצל), ראש הממשלה הוא זה שמכשיר את השרץ. בחסותו ניתן להם מקום של כבוד תחת השמש הישראלית.

ומה בשמאל בינתיים? עסקים כרגיל. חיים את העבר, מחמיצים את ההווה וזורקים לפח את העתיד. תוחלת אין שם. עמיר פרץ רץ לראשות העבודה, ניצן הורביץ לראשות מרצ. כאילו הזמן קפא מלכת, כאילו בעקבות תוצאות הבחירות יש משמעות למפלגות האלה בזכות עצמן. מזל שיש את הרשות הפלסטינית שמנסה לקדם לפי הפרסום ב"הארץ" חיבור פוליטי בין יהודים לערבים בבחירות החוזרות. לפחות היא מבינה שכל מהלך שאין בו חיבור שכזה ימשיך להנציח את מצבו של השמאל - אסקופה נדרסת במדינת כהנא חי.

עומר עינב
עומר עינב |כטוב בעינב

נולדתי ב-1986 בקיבוץ בית אלפא. מאז מנסה להתאושש בעזרת עט ומקלדת. חולה ספורט והיסטוריה ומשתמש בנושאים חדשותיים כתירוץ לכתוב עליהם. מתגורר בתל אביב, נשוי+1, דוקטורנט בהווה ורס"ן במיל. 

הבלוג מציע את שתי הלירות ה(ר)ציניות שלי ביחס לנושאים שצדים את עיניי בזירה הציבורית בישראל, וזקוקים באופן דחוף להסתכלות נוספת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ