שקד ובנט בקמפיין בחירות ללא כיוון

אם הימין החדש רוצה להישאר רלוונטי גם מחוץ לפייסבוק עליו למצוא דרך ללכת בה. אלא ששיטוט בדפי הפייסבוק של שני יושבי הראש מגלה בלבול, חוסר תיאום ורפרטואר אקלקטי ללא קלף מנצח

עומר עינב
עומר עינב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שקד ובנט, השנה. "המרצ של הימין"
שקד ובנט, השנה. "המרצ של הימין"קרדיט: אמיל סלמן
עומר עינב
עומר עינב

שרשרת ההתפרעויות סמוך ליצהר בשבוע שעבר והעימות בין מתנחלים לחיילים בגבעת "קומי אורי" בערב שמחת תורה - כבשו את הכותרות אך אין בהם חדשות של ממש. זוהי כרוניקה חוזרת בדברי הימים של הגדה המערבית. מעודד היה לשמוע את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מגנה את "נערי הגבעות", אך מעניין עוד יותר היה לשמוע את איילת שקד, שרת המשפטים לשעבר והיו"ר המשותף של הימין החדש.

"150 אלף יהודים גרים בשומרון מהם מעל אלף ביישוב יצהר. הנהגת יצהר בשנים האחרונות פועלת יד ביד עם מפקדי צה"ל. הנערים שניסו לפגוע בחיילי צה״ל צריכים להיענש. זו חרפה. אבל צריך להפריד בינם לבין תושבי יצהר, יישוב מיוחד שמחזיק בשיא תרומות הכליה הארצי. מחזקת את מפקדי וחיילי צה״ל ואת הנהגת השומרון ויצהר במאבקם נגד פורעי החוק", כתבה בפייסבוק.

הפוסט של ח"כ איילת שקד

נתקלתי בדברי שקד במהלך שיטוט מקרי ברשת ומיד חשתי אל המקור. הקלקה על הדף של שקד הוביל אותי לממד מקביל שבו יש רק דבר אחד ודאי: אנחנו בעיצומה של מערכת בחירות. תמונת הפרופיל הייצוגית של שקד מתנאה בפתק הבחירות "טב", שאומץ בידי איחוד מפלגות הימין ואז ימינה בשתי מערכות הבחירות האחרונות. וכי למה יאמץ פלוני פתק בחירות אחרי שאלה כבר הסתיימו לפני יותר מחודש? האם הזנחה או אולי רשלנות של צוות הניו-מדיה? סביר שלא.

יצר הסקרנות גרר אותי להמשיך ולבלוש בדף. התוכן בו מרשים, הרפרטואר אקלקטי, והמכנה המשותף המובהק היחיד שמצאתי בין תכניו הוא מטרת הקצה - הקלפי. הנה, בערב החג האחרון פרסמה שקד תמונה עם בתה בתום חופשה באילת (האנשת הפוליטיקאי/ת והחיבור למשפחה הוא מצרך הכרחי). הטירגוט במקרה הזה הוא להמוני ישראל המטיילים בארצנו, עם מיקוד בתת-הז'אנר של הפוקדים את אילת בחגים. באותו פוסט ממש הותיר שקדה קצה עלילתי לפוסט הבא שלה, כשהזמינה את העוקבים להגיע להקפות בבית כנסת בצפון תל אביב.

הטיזר לא הכזיב ולמחרת הגיע הפוסט המיוחל ואיתו מבצע 1+1. לא זו בלבד ששקד פקדה עם משפחתה את בית הכנסת בשכונת נוה אביבים (שלדבריה אחד ממקימיו הוא ח"כ לשעבר אבנר שאקי = קריצה למרכז המפד"ל הישן והטוב), היא אף הגדילה והלכה משם לבית הכנסת אחר, ברמת אביב ג', תוך שהצטמררה מכך שרק השנה הוא נפתח. לפני כן, לדבריה, השכונה היתה המקום עם ריכוז היהודים הגדול בעולם ללא בית כנסת. אכן, סומר שערות. רק שאלה קטנה: כיצד כוהנת הדת משכונת בבלי ומבשרת היהדות בגדה הצפונית של הירקון הספיקה להגיע מאילת לתל אביב בעיצומו של החג? האם בעזרת רוח הקודש?

התמונה שהעלתה איילת שקד
שקד על בית הכנסת ברמת אביב ג'

נחזור לכביש הראשי - הפוסט של שקד על יצהר. כמו שאר "הפריטים" הדף הפייסבוק של שקד, גם אותו יש לקרוא כתעמולת בחירות. תחילה, הסגנון: הטקסט קצר, תמציתי וברור. אין שימוש בפסיקים בכלל, כל משפט נקרא באבחה, כמו חץ למטרה, בנימה רובוטית משהו. מתיישב עם דימויה המחושב ונטול הסנטימנטים של שקד. המטרה: אחת יחידה - תיקוף והכשרת הקונצנזוס סביב המיינסטרים המתנחלי. סימון "הנערים" (בחירת מלים מעניינת) כ"פורעי חוק" הופך את מי שאינו חלק מהם למדורת השבט.

ומה יותר ישראלי משרבוב פרט הטריוויה על נתוני תרומת הכליות? במבט ראשון, תמהתי על הטמטום, השטחיות וחוסר הטקט שהובילו את קשר להעלות מן האוב את הנתון הזה. במבט שני, נותרתי עם אותה תחושה אך לפחות הבנתי את הרציונל. אם המטרה היא הכשרת המתנחלים, אז מטרת המשנה היא מיקום שקד כמנהיגתם, כבית הפוליטי שלהם. קודם כל כלפי פנים, לציבור הדתי-לאומי המפוצל, שמחפש כתובת למצוקותיו, ואח"כ החוצה, תוך קריצה למרכז הפוליטי, שיידע כי היא הפטרונית הפוליטית שלהם. מוסר כליות שכולו קמפיין בחירות.

אין להתעלם מהעובדות. הציבור הדתי-לאומי, והמתנחלים בפרט, באמת מגלים ערכים חברתיים ונורמטיביים מעוררי השתאות ביחס לשאר חלקי החברה הישראלית. רוח ההתנדבות, הסולידריות והמסירות שלהם אדירה. באמת, לא בציניות. הבעיה היא שכל אותם ערכים נעלים מתקיימים שתוך הבועה היהודית ובתוך כברת ארץ שמחצית מתושביה אינם יהודים. נחמד מאוד כש"כל ישראל ערבים זה לזה" ולמי אכפת שהפלסטינים חיים תחת משטר כיבוש צבאי מדכא. דבריה של שקד מאבדים מתוקפם גם כתוצאה מאמת אחרת שכנראה קל לה לשכוח: בבחירות האחרונות, כיו"ר ימינה, היא חיזרה במרץ אחר להקת הכהניסטים של איתמר בן גביר, החממה ומסגרת הגג של נוער הגבעות באשר הוא. האם מישהו קונה את הגינוי הרפה שלה ביודעו שהיא עצמה בנתה על כך שאותם "נערים" ייתנו לה עוד כמה קולות גזענים וחשוכים?

הפוסט של נפתלי בנט

במקביל לקמפיין המתמשך של שקד, פרסם שותפה לדרך, ח"כ נפתלי בנט, גילוי דעת ארוך שתכליתו תמיכה בראש הממשלה מול "הרדיפה הבלתי פוסקת של מתנגדיו". קצת מבלבל. האם בנט ושקד רואים עצמם אלטרנטיבה לנתניהו ביום שאחרי או שמא חלק בלתי נפרד משלטונו? ואולי גם וגם? שתי מערכות הבחירות האחרונות הבהירו מעל לכל ספק כי הימין החדש היא מעין "מרצ של הימין". אהודים מאוד בתקשורת, מעצבי שיח פוליטי, מאותרגים לרוב, בקושי עוברים את אחוז החסימה. ללא הקולות של רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ' הם שוב לא יהיו בכנסת הבאה ככל הנראה.

תרגיל של אביגדור ליברמן גנב בהפתעה משקד ובנט את הבכורה כמכתיבי סדר היום הציבורי, אך הקלף של הראשון, המלחמה בכפייה הדתית, הוא אולי הנושא היחיד ששני האחרונים אינם יכולים לרכוב עליו. במצב הזה, ולאור הבלבול וחוסר התיאום במסריהם, מעניין לראות לאן יפנו, איזו בשורה יביאו ואם בכוחם לאחד מחנה מאחוריהם. בימי מלכות נתניהו, בנט ושקד היו החליל לפיו רקדו בבלפור. לכל כיוון אליו משכו, מיד הגיבו בלשכת ראש הממשלה כדי לא להישאר מאחור. בין אם חלפו ימי נתניהו ובין אם לאו, בימין החדש יצטרכו למצוא כיוון חדש לפסוע בו אם הם רוצים להישאר רלבנטיים גם מחוץ לפייסבוק.

עומר עינב

עומר עינב | |כטוב בעינב

נולדתי ב-1986 בקיבוץ בית אלפא. מאז מנסה להתאושש בעזרת עט ומקלדת. חולה ספורט והיסטוריה ומשתמש בנושאים חדשותיים כתירוץ לכתוב עליהם. מתגורר בתל אביב, נשוי+1, דוקטורנט בהווה ורס"ן במיל. 

הבלוג מציע את שתי הלירות ה(ר)ציניות שלי ביחס לנושאים שצדים את עיניי בזירה הציבורית בישראל, וזקוקים באופן דחוף להסתכלות נוספת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ