אבוי, נעמה יששכר הפרה חוזה

זה כלל לא חשוב אם ראש הסגל במשרד רה"מ נזף או העיר בנימוס על הפוסט שכתבה יששכר ובו "שכחה" להודות לבני הזוג נתניהו. מה שחשוב הוא שבבלפור סוגרים התקשרויות מבלי אפילו לשאול

עומר עינב
עומר עינב
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נעמה יששכר בדיון בעניינה, בחודש שעבר
נעמה יששכר בדיון בעניינה, בחודש שעברצילום: AFP
עומר עינב
עומר עינב

אם חשבנו שפרשת נעמה יששכר עברה מזמן כל גבול של טעם טוב, אין מה לחשוש - בישראל 2020 תמיד אפשר לשאוף ליותר. הפעם בתפריט: ענייני כיבודים וחוזים. איני יודע מה בדיוק אמר אשר חיון, ראש הסגל במשרד ראש הממשלה, ליפה יששכר אחרי הפוסט בפייסבוק שבו הודתה בתה ללמי שפעל למען שחרורה, ללא אזכורו של בנימין נתניהו, אבל זה גם לא מאוד משנה אם זו היתה נזיפה רושפת או הערה/בקשה מנומסת. בסופו של דבר המטרה הושגה ויצאה הבהרה מטעם המשפחה: תודה לראש הממשלה ולרעייתו.

אין פה יותר מדי סאבטקסט. מה כבר אפשר לצפות מאנשים שמנצלים ניחום אבלים כלוקיישן להתנגחות חסרת טקט בתקשורת? אנשים ש"מקריבים מעצמם בכל יום ובכל שעה" למען... עצמם. אולי, בהתחשב בסטנדרטים של מערכת הבחירות הזו, צריך לומר תודה שאפרוחי הדיגיטל של הליכוד לא נשלחו להדביק בפוטושופ את הפרצוף של יששכר לדגל הדיו עם פתק של מחל בידה.

פרשת נעמה יששכר מתעתעת. מצד אחד, מעורב בה המון רגש, חמלה וכל מה שנוגע בנפש יהודי הומיה. מצד שני, משחק פוליטי קר ונטול רגשות בניצוחו של ולדימיר פוטין. נשיא רוסיה הזמין את נתניהו "לשחק איתו בארגז החול" - ונענה בחיוב. לכן, את מעשיהם של שני המנהיגים בפרשה הזו יש לבחון בעין ריאליסטית ויבשה, ובציניקניות המאפיינת את שניהם. לרגש אין כאן מקום.

אז מדוע חרה אפם של דיירי רחוב בלפור? פשוט מאוד, לשיטתם, הם נכנסו להתקשרות חוזית משולשת ואחד הצדדים הפר אותה. בשלב הראשון של ההתקשרות, בין נתניהו לפוטין, נסגרה עסקה שכללה את שחרור יששכר בתמורה להפקעת הנרטיב ההיסטורי של העם היהודי קבל עם ועולם, במוסד "יד ושם", ולמחווה נדל"נית בירושלים. בשלב השני, בין הזוג נתניהו למשפחת יששכר, נדרשה הכרת תודה + אופציה "להארכת החוזה" שלה ושל אמה לצדם של נתניהו ורעייתו במאמץ להקים ממשלת שחיתות-חסינות בישראל.

אך אבוי, אחרי שהחלק הראשון עבר בהצלחה, ואחרי שנזרקה לאירוע יחצ"ני עם ראש הממשלה ורעייתו ונחטפה למטוס, חזרה יששכר להיות אדם חופשי והחליטה שהיא לא בהכרח מעוניינת לקיים את העסקה המפוקפקת עם הנתניהו'ז, עסקה שהיא לא חתמה עליה מלכתחילה. אז ביום בהיר אחד היא "הפרה" אותה.

כך צריך גם להבין את תגובת חצר נתניהו. קצת עלבון, הרבה חשיבה קמפיינרית קרה, ותכלית אחת: חוזים יש לכבד. הסיבה בגינה ראש הממשלה לא הופיע ברשימת התודות הארוכה של יששכר לא בהכרח ברורה. אולי בהיסח הדעת, אולי מסיבות אישיות ואולי מסיבות פוליטיות ("הצל" כבר הספיק להאשים את יפה יששכר בכפיות טובה בגין סטיקר של כחול-לבן שמודבק על רכבה). מסקנה אחת אפשר להסיק בוודאות: יש גבול לציניות.

נתניהו לא פעל לשחרור יששכר מטעמים הומניטריים או וולונטריים. הוא לא טס לרוסיה כי אכפת לו ממנה. הוא עשה זאת, אחרי ששילם במזומן לפוטין, כי רצה תמונה איתה עבור הקמפיין. ככה פשוט. בדיוק כפי שעשה אשתקד עם שרידי גופתו של זכריה באומל, ושמונה שנים קודם לכן עם גלעד שליט, במופע אימים שהפגיש אותם על כבש המטוס עוד לפני ששליט ראה את הוריו. גם אז, החליט נתניהו על עסקה שהתנגד לה נחרצות בתחילה בגלל המחיר הביטחוני הכבד. אפקט המחאה החברתית של קיץ 2011 עשה את שלו. למזלו של שליט, לא היו אז בחירות באופק.

שחרורה של נעמה יששכר משמח כמעט כמו שהעונש שנגזר עליה היה מקומם. ייתכן שנתניהו אכן יצא מגדרו כדי להביא אותה. אך הוא עשה זאת מתוקף תפקיד שאליו נבחר. יששכר לא בחרה להיות בפוזיציה הזו ולא ביקשה אותה, אז אנא מכם, חסידיו ושופריו של נתניהו הזועקים כקוזאק נגזל, עזבו אותה ואותנו במנוחה.

עומר עינב

עומר עינב | |כטוב בעינב

נולדתי ב-1986 בקיבוץ בית אלפא. מאז מנסה להתאושש בעזרת עט ומקלדת. חולה ספורט, דוקטור להיסטוריה ומשתמש בנושאים חדשותיים כתירוץ לכתוב עליהם. מתגורר בתל אביב, נשוי+1, רס"ן במילואים. 

הבלוג מציע את שתי הלירות ה(ר)ציניות שלי ביחס לנושאים שצדים את עיניי בזירה הציבורית בישראל, וזקוקים באופן דחוף להסתכלות נוספת.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ