הרפואה הפרטית היא לא האויב - דעת מיעוט - הבלוג של אורי כץ - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לזמן מוגבל - מינוי לאתר ב-33 ש"ח לחודש בלבד  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרפואה הפרטית היא לא האויב

הממשלה מעוניינת להטיל פיקוח על מחירי הניתוחים הפרטיים בישראל, אך זוהי טעות שתפגע בחולים ובמערכת הבריאות הציבורית

תגובות
חדר ניתוח בבית חולים בארץ
אמיל סלמן

במסגרת חוק ההסדרים הנוכחי מוצע להטיל פיקוח על מחירי ניתוחים במימון פרטי. משרד האוצר קורא למהלך "הרפורמה להוזלת מחירי ניתוחים", ומקשר אותה עם הוזלת יוקר המחיה, אך זוהי הטעיה. כפי שיספרו לכם פקידי האוצר בנוגע לכל תחום אחר, הדרך להפחתת יוקר המחיה עוברת בהגברת התחרות, ולא בפיקוח על מחירי מוצרים המוביל לרוב להופעת שוק שחור, לתמרון המחירים המפוקחים על ידי היצרנים ולפגיעה ברווחת הצרכן. המניע האמיתי העומד מאחורי הרפורמה הוא לא הוזלת יוקר המחיה אלא מלחמה מתמשכת ומיותרת לגמרי של משרד האוצר כנגד הרפואה הפרטית בישראל, מלחמה הגורמת לנזק רב למערכת הבריאות הישראלית ולחולים.  

בתגובה לחוק ההסדרים ששלחתי למשרד האוצר במסגרת עבודתי בפורום קהלת לכלכלה פירטתי את הכשלים הרבים בהצעתם. ההנחה השגויה המרכזית של מנסחי ההצעה, היא שניתוחים פרטיים הם "אותו המוצר" כמו ניתוחים ציבוריים. כך נכתב בהסבר להצעת החוק:

"מאחר שהתשתיות במערכת הבריאות הציבורית ובמערכת הבריאות הפרטית דומות, ובמקרים רבים אותם מנתחים מבצעים את אותם הניתוחים בשתי המערכות, אין הצדקה כלכלית לפער הגבוה הקיים בין המחירים בשתי המערכות. פער זה נובע מניצול הביקוש הקשיח של המטופלים לשירותי בריאות, ומפערי המידע הגדולים בין המטופלים לספקי שירותי הבריאות שגורמים לכשל שוק, והמחירים שנקבעים במשא ומתן "חופשי", הם גבוהים ובלתי יעילים. מדובר בכשל שוק, הגורם להוצאה לאומית גבוהה על בריאות – אותם שירותים בדיוק, נמכרים במחיר גבוה מאוד, וללא כל תועלת בריאותית".

במילים אחרות, הפערים קיימים רק מכיוון שהציבור לא מבין שזה אותו המוצר, עקב מחסור בידע רפואי, ועל כן מוכן לשלם פרמיה מיותרת לגמרי לבתי החולים הפרטיים. אך שיחה בת חמש דקות עם אדם כלשהו שבאמת שילם מכיסו עבור ניתוחים פרטיים מעלה שהציבור איננו נאיבי כלל. זה פשוט לא אותו המוצר.

כניסה לחדר ניתוח בבית חולים פרטי בישראל
מוטי מילרוד

התור עבור טיפולים פרטיים הוא קצר יותר, הצפיפות בבתי החולים הפרטיים נמוכה יותר, המטופלים זוכים לחדרי אשפוז פרטיים, למזון ברמה גבוהה יותר ולתנאים טובים יותר מכל בחינה אפשרית. מלבד זאת, היכולת לבחור את המנתח תורמת לתועלת שהפרט מפיק מהטיפול הרפואי. יתכן שעבור טיפולים נפוצים סיכויי ההצלחה של מנתח מנוסה דומים לסיכויי ההצלחה של מנתח בלתי מנוסה, אך הבחירה לשלם פרמיה גבוהה עבור מנתח מנוסה היא עדיין הגיונית מנקודת מבט של שנאת סיכון. צרכנים מסויימים מוכנים לשלם מחיר גבוה יחסית על מותגים כגון נעלי ספורט של נייקי, פלאפונים של אפל, או מכוניות של טויוטה, למרות שקיימים מוצרים זהים לכאורה וזולים יותר המיוצרים על ידי חברות אחרות, ואף אחד לא מציע להפעיל פיקוח מחירים על מנת להגן עליהם. מחיר גבוה של מוצר מסוים הוא לא בהכרח "כשל שוק".

מלבד ההנחה השגויה העומדת בבסיס טיעוניהם, מנסחי החוק מפספסים כמעט לגמרי את ההשלכות שלו. אם בתי החולים הפרטיים יחויבו לגבות תשלום נמוך יותר על טיפולים פרטיים, הם יציעו פחות טיפולים כאלו. מכיוון שזה לא אותו המוצר, התוצאה המיידית תהיה פגיעה ממשית בחולים שהיו מעוניינים לשלם בעבור טיפולים אלו. תוצאה שנייה תהיה גידול ביבוא של שירותי תיירות רפואית ממדינות אחרות (כלומר, נסיעה של חולים ישראלים לחו"ל על מנת לעבור טיפולים שם).

תחום התיירות הרפואית מתפתח במהירות רבה בשנים האחרונות, בעיקר עבור צרכנים עשירים ממדינות מתפתחות כגון רוסיה ומדינות המפרץ הפרסי, הטסים לגרמניה, שוויץ, בריטניה ומדינות אחרות כדי לעבור שם טיפולים ברמה גבוהה. ישראל יכלה להיות מובילה עולמית בתחום התיירות הרפואית לולא המאבק המתמיד של משרדי האוצר והבריאות כנגד יוזמות בתחום זה, וניסיונותיהם לחסל את הרפואה הפרטית בישראל יובילו גם את הישראלים לחפש בתי חולים ברמה גבוהה יותר במדינות אחרות.

תוצאה שלישית תהיה התפתחותו של שוק שחור, כפי שהתרחש תמיד בעקבות פיקוח מחירים בכל מוצר, בכל מדינה ובכל תקופה. בעבר נחשפו בישראל פרשיות שונות של רופאים אשר קיבלו כסף "מתחת לשולחן" בתמורה לקיצור תורים, ותופעה זו צפויה להחמיר בעקבות הפיקוח שיקטין את היצע הטיפולים הפרטיים.

הפגנה של רופאים ומתמחים מחוץ לבית החולים אסף הרופא ב-2011
דודו בכר

השלכה נוספת היא הפגיעה בשכרם של הרופאים, אשר עלולה לעודד רופאים לעבוד דווקא יותר במערכת הפרטית ופחות במערכת הציבורית, בניגוד גמור לכוונת המחוקק. מלבד זאת, הפגיעה תעודד פחות צעירים ללמוד את מקצוע הרפואה, ועשויה לגרום לרופאים ישראלים להגר למדינות אחרות, או להעדיף לטפל בחולים ממדינות אחרות המגיעים לישראל במסגרת תיירות רפואית, בהנחה ששם מחירי הניתוחים לא יהיו תחת פיקוח. כך, במקום שרופאים ישראלים יטפלו בחולים ישראלים, יווצר מצב אבסורדי שבמסגרתו הישראלים עוברים טיפולים פרטיים בחו"ל, ותושבי מדינות אחרות עוברים טיפולים בארץ.

יש ברירות אחרות. אם הבעיה היא חוסר מודעות ציבורית לכך שניתוחים במסגרת פרטית ובמסגרת ציבורית הם בעצם אותו המוצר, כפי שטוען משרד האוצר, אז אפשר פשוט ליצור את המודעות על ידי הסברה. הפצת אינפורמציה היא תמיד פתרון עדיף על פיקוח. ניתן להעמיד לרשות הציבור הרחב מידע רלוונטי באמצעות מסע פרסום, לחייב פציינטים במערכת הפרטית לחתום על טופס המעיד על כך שהם מבינים זאת, לחייב אזכור מתאים בפרסומות של גופי בריאות פרטיים, וכך הלאה. פתרון זה עדיף על פני הפתרון הקיצוני של פיקוח מחירים, מכיוון שהוא לא מוביל להשלכות השליליות, ולא מניח אפריורית את קיומו של כשל שוק. אם הצרכנים אכן אינם מודעים לנושא הם ישנו את התנהגותם בהתאם, ואם הם מודעים התנהגותם לא תשתנה.

מערכת הרפואה הפרטית בישראל היא לא אויב שיש להילחם בו, והיא לא מגיעה על חשבון המערכת הציבורית. ההפך: הרפואה הפרטית מתמרצת יותר צעירים ללמוד מקצועות רפואיים, מאפשרת לישראלים המעוניינים בכך לרכוש שירות ברמה גבוהה יותר מזה הקיים בבתי החולים הציבוריים, ומאפשרת לרופאים ולבתי חולים להשיג משאבים, ידע וניסיון, שניתן לנתב אותם על מנת לחזק את המערכת הציבורית. טכנולוגיות זולגות בהתמדה מבתי החולים הפרטיים לבתי החולים הציבוריים כבר שנים רבות. אם באמת אין הבדל בין שתי המערכות בהשלכת הטיפולים על בריאות המטופלים, כפי שטוען משרד האוצר, המשמעות היא שהתפתחות הרפואה הפרטית גם איננה פוגעת במידת השוויון בבריאות בין עשירים לעניים.

כמה ימים לפני ההצבעה בכנסת על התקציב התקשרה אלי עיתונאית ושאלה אותי האם לדעתי התקציב פוגע בחלשים או לא. לא ידעתי מה לענות לה. בתקשורת הישראלית ישנו הרגל לנתח כל צעד מדיניות אך ורק על פי השפעתו על אותם "חלשים", שאף אחד לא יודע להגדירם באופן ברור. על כן, צעדי מדיניות כגון פיקוח על מחירי ניתוחים פרטיים, הנתפסים בתור מוצר לעשירים בלבד, עוברים מתחת לרדאר של כלי התקשורת.

אך הצרכנים של ניתוחים פרטיים אינם רק טייקונים ובני טייקונים, אלא צעירים ומבוגרים ממעמד הביניים, המודעים לאפשרויות העומדות בפניהם ומוכנים לשלם יותר בעבור תור קצר יותר, חדר אשפוז פרטי ומנתח מנוסה. נדרשים נימוקים קצת יותר רציניים על מנת לפגוע באוכלוסייה הזו. מעורבות ממשלתית בתחום הבריאות צריכה להיעשות בזהירות רבה, ומתוך הבנה שהרפואה הפרטית עונה על ביקוש ממשי שקיים בציבור – ביקוש שלא יעלם, ושהמערכת הציבורית איננה מסוגלת ואיננה אמורה לתת לו מענה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות