כועסים על חברת טבע? אתם מתמקדים בלקח הלא נכון - דעת מיעוט - הבלוג של אורי כץ - הארץ
${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כועסים על חברת טבע? אתם מתמקדים בלקח הלא נכון

הדיון הפוליטי והתקשורתי העוסק במשבר בחברת טבע לוקה בפופוליזם ומהותו טעות. הגיע הזמן לעזוב את טבע בשקט ולטפל בחוק עידוד השקעות הון

תגובות
לוגו טבע בבניין תעשיות החברה בנאות חובב
אמיר כהן / רויטרס

בימים האחרונים אנו עדים לשלל פרשנים, פוליטיקאים ואנשי תקשורת, שמרגישים בנוח לבקר את מנהליה ואת בעליה של חברת טבע, ככל הנראה תודות לניסיונם רב השנים בניהול חברות בינלאומיות. כיצד העזו מנהלי טבע לפגוע בגאוות המשק הישראלי? מדוע הבטיחו בעלי החברה מכספם האישי בונוסים ומצנחי זהב, בניסיון לגייס לחברתם הכושלת מנהלים מנוסים בעלי שם עולמי, כאשר ניתן היה פשוט לשכור את אחד הפרשנים-המבריקים-בדיעבד כדי לנהל את המשבר או להתייעץ עם איציק שמולי ושלי יחימוביץ' בנוגע לאסטרטגיה העסקית? וכיצד מעזים בעלי החברה, לאחר שפיטרו לא מעט מנכ"לים וחברי הנהלה, לטעון שגם העובדים עלולים לשלם מחיר מסוים?

בהמשך לגל הביקורת החליט יו"ר ההסתדרות להשבית היום את המשק, ללא כל מטרה או סיבה מלבד הפגנת שרירים ויחסי ציבור לארגונו, והכנסת מקיימת דיונים מיוחדים העוסקים בכמה אלפי עובדי טבע בישראל אשר ככל הנראה יפוטרו בעתיד הקרוב. שאר 83 אלף הגברים והנשים המפוטרים מדי שנה בישראל יכולים רק לקנא ביחס המועדף ובשלל ההגנות שלהם זוכים עובדי טבע, שלא היו עניים או מסכנים במיוחד גם לפני המשבר. בישראל צריך לדעת מתי ומהיכן להיות מפוטר.

גל הפופוליזם הזה אינו רק מגוחך, אלא גם מסוכן למשק. משקיעים ויזמים פוטנציאלים קוראים עיתונים, רואים את מה שעובר על חברת טבע, נגב קרמיקה וחברות דומות, ומפנימים: לא כדאי להשקיע בישראל. הביורוקרטיה נוראית, המיקום הגיאוגרפי גרוע, התשתיות על הפנים, ואם אי פעם תיאלץ לפטר - יעשו לך את המוות. על מנת לפצות אותם על כל אלו מדינת ישראל, העניקה להם במשך שנים רבות הטבות מס, במסגרת חוק עידוד השקעות הון, אך עכשיו הם רואים שההטבות האלו מגיעות עם תג מחיר יקר במיוחד. למה לקחת את הסיכון ולהשקיע במשק הישראלי? 

מסיבת עיתונאים של יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן בעקבות פיטורי הענק בחברת טבע
תומר אפלבאום

כל מערכת היחסים בין הציבור הישראלי לבין המשקיעים היא עקומה מהיסוד. המשקיעים רואים מולם סביבה המאופיינת בשנאת עשירים והתערבות פוליטית מוגזמת בכלכלה, בעוד שהציבור מרגיש שבעלי טבע רימו אותנו. נתנו להם משהו, והם לא נתנו דבר בתמורה. אבל התחושה הזו שגויה. אנחנו אלו שרימינו את עצמנו.

במשך שנים רבות העסיקה טבע אלפי עובדים בשכר גבוה, בעלי החברה ועובדיה שילמו מיסים למדינה, וכמה מהם אולי ניצלו את הידע שהם צברו על מנת לקדם חברות אחרות. הטבות המס תרמו להצלחתה. נכון, כיום החברה נמצאת במשבר, אבל נדירות החברות המצליחות שלא נקלעות למשברים פה ושם, ונדירות עוד יותר החברות ששורדות עשרות שנים בראשותו של שוק כלשהו. איננו יכולים להאשים את בעלי החברה על כך שלקחו כסף שאנחנו נתנו להם מרצוננו החופשי. השאלה החשובה היא לא אם ההטבות לטבע היו מיותרות בדיעבד, מכיוון שכרגע החברה נקלעה לקשיים, אלא האם ההטבות האלו הן באופן כללי הדרך הנכונה לנהל מדיניות. והתשובה, לדעתם של כלכלנים רבים, היא "לא". חשוב להבין: ההטבות לטבע היו טעות גם אם החברה לא הייתה נקלעת למשבר.   

ביקרתי בעבר בהרחבה את חוק עידוד השקעות הון. מדובר בחוק המעניק הטבות מס מיוחדות לחברות המייצרות בפריפריה, או לחברות המייצאות חלק ניכר מתוצרתן. הקריטריונים הקבועים בחוק השתנו פעמים רבות מאז שהוא נחקק לראשונה, אי שם באמצע המאה הקודמת, אבל העיקרון נשאר זהה. שלל מחקרים העלו שמדובר בחוק כושל, אשר תרם להנצחת עוני ופיגור כלכלי בפריפריה, ואף הוביל למקרי שחיתות. במסגרת דיון במכון אהרן למדיניות כלכלית ביקרו כלכלנים כגון צבי אקשטיין ועומר מואב את החוק בחריפות, ועל פי נייר עמדה של צבי הרקוביץ ואביחי ליפשיץ החלפת החוק בשיעורי מס חברות אחידים תוביל לצמיחה משמעותית.

מחקר חדש של גלעד ברנד ממכון טאוב מעלה כי חוק עידוד השקעות הון הוא אחד הגורמים לפריון העבודה הנמוך בישראל ואף לפערי השכר. החוק מעודד את היצואניות הגדולות, שהשכר של עובדיהן גבוה, אך הצלחתן יוצרת לחצים על שער השקל אשר פוגעים ביצואנים קטנים. כך מדינת ישראל הופכת לתלויה במספר קטן של חברות ענק כגון אינטל וטבע, שלעובדיהן תנאים מצוינים, בעוד ששאר המשק מקרטע. החוק הזה מייצר בישראל שתי כלכלות נפרדות, האחת משגשגת והשנייה כושלת. 

עובדי טבע מפגינים מחוץ למפעל החברה בקרית שמונה בשבוע שעבר
ג'עלה מארי / אי-אף-פי

יש כאלו שקוראים להטבות שקיבלה טבע "קפיטליזם". זה די משעשע. למעשה, רבים מתומכי ההטבות הסלקטיביות לבעלי הון הם בדיוק אותם האנשים המעוניינים כעת לגלגל את מנהלי טבע בזפת ונוצות. הם מאמינים בהכוונת המשק מלמעלה, בתכניות חומש בסגנון סובייטי המתעדפות סקטורים מסויימים על חשבון אחרים, בסבסוד חברות תעשייתיות גדולות תוך חסימת יבוא מתחרה, בכל אותם רעיונות שההיסטוריה הכלכלית של המאה ה-20 לימדה אותנו שהם שגויים לגמרי. לא פלא שהאנשים האלו נתקפים בחמת זעם בכל פעם שניסיונותיהם להכווין את המשק מלמעלה נתקלים בחומת המציאות.

במקום גל של זעם מוסרני המופנה לכיוונים הלא נכונים, אפשר לנצל את המשבר הנוכחי על מנת להודות שטעינו. ניתן למנף אותו למהלך משמעותי אשר יבטל את חוק עידוד השקעות הון ויחליפו בשיעורי מס אחידים ונמוכים לכלל החברות במשק. כן, יתכן שחברת אינטל תאיים בעזיבה עקב כך, אבל המקרה של טבע מלמד אותנו שאיננו יכולים להיות תלויים במספר קטן של חברות ענק. גם אינטל יכולה לקרוס מחר. ביטול חוק עידוד השקעות הון, ביחד עם צורות אחרות של סבסוד ואפליה בין סקטורים שונים, מסוגל לתרום בו זמנית לצמיחה כלכלית ולהפחתת אי השוויון בחברה הישראלית.

מלבד זאת, צעדים אלו מסוגלים לנתק את הקשר הלא בריא בין הפוליטיקאים לבין המגזר העסקי. חיסול האפלייה במיסוי ובסובסידיות יוביל את החברות להתמקד בתחרות ובצמיחה ולא בהשפעה על הפוליטיקאים, ויוביל את הפוליטיקאים לעסוק בקביעת מדיניות, ולא בביקורת על פעילותן של חברות ספציפיות שקיבלו הטבות יוצאות דופן.

משק שבו שר האוצר מרים טלפון לבעלים של חברה גדולה ומבקש ממנו לא לפטר עובדים הוא רעיון רע מאוד, מכיוון שהמשמעות היא שיום אחד הבעלים של החברה ירים טלפון לשר האוצר ויבקש ממנו משהו אחר בתמורה. גם מתן הטבות מס רק לחברות המתחייבות שלא לפטר עובדים הוא רעיון רע מאוד, מכיוון שכך ננציח משק מקובע ולא דינאמי. אנחנו רוצים שיזמים ירגישו שהם חופשיים להיכשל. אנחנו רוצים "הרס יצירתי", המאפשר להון ולעובדים בישראל לעבור בין חברות וסקטורים בהתאם ליתרונות היחסיים המשתנים של המשק הישראלי ובהתאם למגמות עולמיות. 

אם התגובה למשבר בטבע תוביל למעורבות עמוקה יותר של הממשלה בעולם העסקי, לקביעת קריטריונים מפלים נוספים בחוק עידוד השקעות הון, ליותר פיקוח ויותר התערבות של שרי ממשלה בקורותיהן של חברות ספציפיות, התוצאה תהיה משק ריכוזי יותר, המאופיין בפער גדול יותר בין החברות שבעליהן יכולים להתקשר לשר האוצר לבין אלו שלא, ובתלות גבוהה ומסוכנת של כולנו במספר קטן והולך של חברות ענק. במצב שכזה, סביר שהמקרה של טבע יחזור על עצמו. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#