בואו נדבר במספרים: האם מערכת הבריאות קורסת? חלק א' - דעת מיעוט - הבלוג של אורי כץ - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בואו נדבר במספרים: האם מערכת הבריאות קורסת? חלק א'

בחינה מדוקדקת של מצב מערכת הבריאות הישראלית ביחס לאלה של מדינות OECD מגלה כי לצד בעיות מסוימות מדובר במערכת מצטיינת. הבה נעמוד על השגיאות וחוסר ההבנה ביחס למצב האמיתי. פוסט אורח

תגובות
חדר המיון בבית החולים רמב"ם בחיפה
חגי פריד

מאת תום שדה / בלוגר הכותב על כלכלה ומדע

"מערכת הבריאות בקריסה!", אנחנו שומעים חדשות לבקרים מהתקשורת וגם מהפוליטיקאים שלנו. האמנם? בפוסט הזה אסקור את מצב מערכת הבריאות הישראלית ואנסה לשכנע אתכם שעך אף בעיות, חלקן אקוטיות וכואבות, מדובר במערכת שמתפקדת היטב. הדרך לעשות זאת היא לתת לנתונים ולעובדות להוביל את ההסתערות ולהשאיר את הסיפורים האישיים והתחושות במאסף.

נכון, רבים מאיתנו נתקלים בתנאים קשים במחלקות האשפוז, אך כפי שאראה, אין זה אומר שהמערכת מידרדרת או שבמדינות אחרות המצב טוב בהרבה. אנקדוטות אינן יכולות להיות תחליף לנתונים מייצגים. בחלק הראשון (מבין שניים) אסקור את נושא מיטות האשפוז, מצב כוח האדם ושכרו ותקציב מערכת הבריאות.

מספר מיטות אשפוז

בגרף הראשון ניתן לראות את התפתחות מספר המיטות ל-1,000 נפש בישראל ובמדינות OECD בשנים 1988-2016. ניתן לראות שמצבה של ישראל אינו מחמיא במיוחד, כמחצית ממספר המיטות ב-35 מדינות הארגון במגמה עקבית. מלבד זאת, מסתמנת ירידה קבועה ועקבית במספר המיטות הכולל בכל המדינות.

?
מקור - OECD

ההשוואה הזו אהובה מאוד על התקשורת שלנו. לפעמים אף מגדילים ומפנים את האשמה לנתונים הללו כלפי השלטון. אלא שהטיעון לפיו הירידה במספר המיטות משקף מדיניות ייחודית של ממשלות ישראל בעשורים האחרונים אינו מדויק. היא קיימת גם במדינות אחרת וכפי שאראה בהמשך אינה הגורם הקובע בשיעורי התפוסה.

גם השוואה הבסיסית המקובלת סביב מספר המיטות בעייתית בגלל שתי סיבות עיקריות: ראשית, קשה להשוות מיטות אשפוז לפי ההגדרות OECD, מכיוון שתקני הצוות והמכשור הרפואי לכל מיטה אינם זהים בין המדינות. בפועל, תקני המיטות משתנים מאוד ממדינה למדינה (כפי שחישבתי בעבר). שנית, פרופיל הגילאים העושים שימוש במיטות אשפוז שונה בין המדינות. ידוע ממחקרים בכלכלת בריאות שאוכלוסיות מבוגרות צורכות יותר שירותי בריאות מאשר אוכלוסיות צעירות. ישראל היא מדינה צעירה בהרבה מהממוצע של מדינות OECD, כך שההשוואה ללא תיקנון לגיל האוכלוסייה אינה אומרת הרבה.

?
מקור - OECD

אלו שתי בעיות רציניות למדי המקשות על השוואה רצינית ומשקפת ועדיין הן לא מונעות מהתקשורת לעשות את ההשוואה הזו כל הזמן. כדי להבין אם יש בעיה במיטות האשפוז, ראוי יותר להשוות את התפוסה ופחות את הכמות.

תפוסת מיטות אשפוז 

תפוסת מיטות האשפוז הממוצעת בישראל אכן גבוהה ביחס לשאר מדינות המערב. אנחנו מדורגים במקום השני ב-OECD אחרי אירלנד במדד הזה. אך האם מדובר בתוצאה של מדיניות ממשלתית? בחינה של מגמות ארוכות טווח מעלה שזה לא המקרה. התפוסה הממוצעת מ-1993 ועד היום היא פחות או יותר זהה. למעשה, בשנים האחרונות אפילו מסתמנת ירידה בתפוסה. במלים אחרות: המיון בישראל עמוס ועמוס כבר שנים רבות.

?
מקור - OECD

אז איך קורה שמספר המיטות לנפש יורד אבל התפוסה לא עולה? התשובה לכך היא שינוי גישה שעברו מערכות הבריאות בעולם המערבי, כולל בישראל. אם בעבר נטו יותר לאשפז ולמשך זמן ממושך יותר, כיום מנסים למנוע אשפוזים ואם כבר עושים זאת אז לפרק זמן הקצר ביותר האפשרי. גם השיפור בטכנולוגיות הבריאות תרם לכך.

?
מקור - למ"ס

מחקר של האיחוד האירופי מסביר היטב את התמורות שעברו המערכות הבריאות בתקופה הזו, ומצטט בעצמו מחקרים נוספים המתארים תמונה דומה. לפי למ"ס, בשנים 1993-2016 ירד שיעור האשפוזים ל-1,000 נפש ב-26% וזמן האשפוז הממוצע ירד בכ-15%. אלו מגמות מפליאות על רקע הזדקנות האוכלוסייה, אך השורה התחתונה היא שיש אמנם פחות מיטות אך כל אחת מאוישת פחות זמן, כך שהעניין מתאזן והתפוסה הממוצעת נשארת דומה.

חשוב לציין כי שיעור תפוסה גבוה יכול להעיד גם על יעילות גבוהה של המערכת, ולאו דווקא על קריסתה. חשוב לזכור כי עלות מיטה, קל וחומר מיטות רבות, מסתכם להרבה מאוד כסף. בחישוב גס ניתן להכפיל את עלות יום אשפוז, כ-2,300 ש"ח, ב-365 ימים (התפוסה שלנו היא כ-100% בממוצע בפנימית) וכך נגיע לעלות שנתית של כ-800 אלף שקל תפעול שוטף למיטה.

הכסף אינו גדל על העצים ותקציב המדינה הוא משחק סכום אפס - אם משקיעים במשהו אחד, זה בהכרח יבוא על חשבון אחר. וכך, השקעה יתרה במיטות אולי תוריד את התפוסה אך עלולה לגרום בזבוז משאבים אדירים שניתן להשקיעם בהגדלת סל התרופות, קנייה ואיוש מכשירי הדמיה, שיפור הרפואה הקהילתית ועוד.

לכן, קיימת "נקודה אופטימלית" של השקעה במיטות אשפוז ועלינו לשאוף להיות בנקודה הזו. האם ישראל נמצאת בנקודה הזו? קשה לדעת. אפילו במערכת הבריאות ניתן למצוא מנהלים בכירים החלוקים בדעתם. ד"ר בני מוזס, רופא פנימי ואפידמולוג קליני, טען בראיון ל"דה מרקר" שצריך פחות מיטות אשפוז בישראל. לעומת זאת, מנהל בית החולים "שערי צדק" היוצא, פרופ' יונתן הלוי, טען בראיון ל"ידיעות אחרונות" שיש מחסור חמור מאוד בתקנים ודרוש תגבור מאסיבי.

כוח האדם

מערכת הבריאות טובה ככוח האדם שעובד בה. אך האם יש מספיק ממנו והאם הוא מתוגמל כראוי? נתחיל ברופאים: כפי שניתן לראות בגרף מבחינת מספרם ל-1,000 נפש מצבנו סביר אם כי יכול להיות טוב יותר (3.29 בישראל לעומת 3.52 בממוצע). אמנם נראה שאנחנו רחוקים מהממוצע, אבל זה רק כי יש הרבה מדינות שמאד קרובות אליו.

?
מקור - OECD

עם זאת, כפי שהבהרתי קודם, יש בעיה בהשוואת ישראל לממוצע OECD בגלל פרופיל הגילאים. במחקר שפרסם מכון ואן ליר בשנת 2016 יש נתונים המאפשרים לתקנן באופן לא מושלם ואחרי שעושים זאת מתברר כי ממוצע OECD יורד בכ-20% ומצבה של ישראל משתפר משמעותית. למעשה, אנו מדורגים גבוה בין מדינות הארגון. כלומר, מבחינת מספר רופאים מצבנו די טוב.

?
מקור - OECD

לעומת זאת, מבחינת מספר אחיות ל-1,000 נפש, גם לאחר תיקנון לגיל, מצבנו לא טוב בכלל. אך זה לכשעצמו אינו מעיד בהכרח על בעיה. ייתכן שדווקא במדינות OECD אחרות יש יותר מדי אחיות והדבר בא על חשבון דברים אחרים. מאידך, גם אם נקבל את הטיעון ונניח שכרגע אין מחסור באחיות, בעתיד סביר שתיווצר בעיה כזו עם הזדקנות אוכלוסיית ישראל. במקרה כזה בוודאי שנצטרך יותר אחיות מאשר כיום.

?
מקור - OECD

אך הנתון החמור ביותר הוא זה שמעיד כי ישראל מדורגת בתחתית OECD במספר בוגרי רפואה ל-100 אלף נפש. זה חמור כי רופא לא נשאר רופא לנצח, בשלב מסוים הוא פורש. לכן, אמנם עכשיו מצבנו מבחינת כמות הרופאים ביחס לאוכלוסייה הוא טוב, אבל בעוד שנים לא מעטות, אחרי שרופאים רבים ייצאו לפנסיה, נהיה בבעיה חמורה. אנחנו פשוט לא מכשירים מספיק רופאים.

?
מקור - OECD

כבר עכשיו ניתן לראות את הבעיה בהכשרת רופאים בתחומי התמחות מסוימים, כשהאקוטית מכולן היא ברופאי משפחה. הם חוד החנית של הרפואה הראשונית ואי אפשר להדגיש מספיק את חשיבותם. רופא המשפחה הוא ככל הנראה בעל ההשפעה הרבה ביותר על בריאותם של מטופליו. יש לו את היכולת "לתפוס" מחלות בזמן ולמנוע סבל מיותר ואף מוות.

שכר רופאים והאחיות

כפי שניתן לראות בגרף, שכרו של רופא משפחה נמוך למדי בהשוואה בינלאומית, אך שכרם של המומחים גבוה יחסית למדינות אחרות. הנתונים הם בדולרים והושוו לכוח הקנייה,מה שמאפשר לנו לעשות השוואה הוגנת בין משכורות.

?
מקור - OECD
?
מקור - OECD

המסקנה הזו לכשעצמה לא אומרת הרבה. רופאים (לא מומחים) בישראל מרוויחים מעט יחסית בהשוואה בינלאומית כי כולם בישראל מרוויחים מעט בהשוואה בינלאומית. במלים אחרות, רופאים בישראל מרוויחים פחות או יותר כמה שהמשק הישראלי מסוגל לשלם להם.

אלא שאפשר להסתכל על שכר הרופאים בהשוואה בינלאומית כחלק מתוך השכר הממוצע במשק. אם רופא מרוויח נניח 20 אלף שקל בממוצע בחודש והשכר הממוצע הוא עשרת אלפי שקל, אז נאמר שהיחס ביניהם הוא 2. זה ייתן לנו אינדיקציה טובה אם המשק הישראלי משלם לרופא בהתאם ליכולתו לשלם באופן כללי. ואכן, בגרף ניתן לראות ששכרם של רופאים בישראל ביחס לשכר הממוצע הוא מצוין בהשוואה בינלאומית, במיוחד של המומחים בו אנחנו מדורגים במקום השלישי ב-OECD. גם לפי דו"ח הממונה על השכר רופאים נמצאים בפסגת השכר במגזר הציבורי. המשק הישראלי, אם כך, משלם לרופאיו ומשלם לרופאיו היטב.

ומה לגבי האחיות? בתרשימים הבאים ניתן לראות את שכרן בבתי החולים (בדולרים, מושווי כוח קנייה) וגם בהשוואה לשכר הממוצע. ניתן לראות שבין אם מדובר בהשוואה של השכר עצמו, ובין אם מדובר בהשוואה שלו מול השכר הממוצע במשק, אחיות בתי החולים מרוויחות נהדר בישראל. אחיות קופות החולים לא מרוויחות פחות, כך שניתן להסיק שכלל האחיות בישראל משתכרות היטב. לסיכום, בהשוואת שכר בינלאומית, המשק הישראלי משלם היטב לעובדי הבריאות שלו.

?
מקור - OECD
?
מקור - OECD

חלק גדול מהתלונות על השכר במערכת הבריאות מגיעות מעובדים שנמצאים בתחילת דרכם ומרוויחים פחות מבעלי ותק. יתכן שטיעונים אלה נכונים, אולם אין בידי נתונים על השכר לפי ותק לגבי אחיות. לגבי רופאים, בדו"ח של הממונה על השכר ניתן לראות שמתמחה מרוויח כ-25 אלף שקל בחודש בממוצע ומנהל מרוויח כ-51 אלף שקל. פער די גדול אבל לא קטסטרופלי כשמלכתחילה שכר המתמחה גבוה למדי. הבעיה העיקרית בעיני היא משכורתו של הסטאז'ר: זו עומדת על כמעט עשרת אלפים שקל לחודש ואותה אולי צריך לשאוף ולהגדיל.

כך או כך, הפתרון הוא להקטין את הפער שבין השכר בתחילת הקריירה לבין השכר בשיא הוותק על ידי שינוי הסכמי השכר. פערים כאלו הם מאפיין מוכר של המערכת הציבורית בישראל והם נובעים מכוחם הרב של ועדי העובדים. הדבר בולט במיוחד גם במערכת החינוך. אין סיבה שרופאים ואחיות מתחילים ירוויחו שכר רעב, בעוד שהוותיקים מתוגמלים ממש טוב.

בחלק השני נעסוק בכסף הגדול - סך ההוצאה הלאומית על בריאות והתמורה שאנו מקבלים בעבורה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#