חינוך אחר |

משרד החינוך הוציא מסר של שותפות, ומיהר להתחרט: "תקלה מצערת שתוקנה מיד"

בדוברות משרד החינוך יצאו מגדרם כדי להסביר עד כמה הגרסה הראשונה לאגרת המורים לאזרחות היתה טעות, ומיהרו לתקן לטובת הדגשת המרכיב היהודי

אור קשתי
אור קשתי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מנכ"ל משרד החינוך שמואל אבואב ושר החינוך נפתלי בנט
אור קשתי
אור קשתי

תוך פחות מ-24 שעות החליף מנכ"ל משרד החינוך, שמואל אבואב, את הדגש הרצוי בעיניו בלימודי האזרחות בבתי הספר - משותפות בין כלל אזרחי ישראל להעדפת המרכיב היהודי על פני זה הדמוקרטי במדינת ישראל, בהתאם לעקרונות חוק הלאום. זאת לא הפעם הראשונה שמשרד החינוך, גם זה של נפתלי בנט, מזגזג בין גרסאות. הבעיה היא ההסבר שנלווה להן.

במכתבים למורים - "אגרות המנכ"ל", בשמן הרשמי והמעט מנופח - שומר אבואב על מבנה אחיד: הם חייבים לכלול ציטוט כלשהו (מביאליק, נעמי שמר, בן גוריון או ז'בוטינסקי), ולהסתיים במחמאות למערכת שהוא אחד מראשיה. רוב המכתבים לא מעניינים ומצטיינים בחזרה על המובן מאליו, למעט אולי המכתב בו קבע אבואב את הדמות הרצויה של בוגר מערכת החינוך: חייל שנהרג במלחמת העצמאות, כנראה מתוך תחושה שבתי הספר, במקצועות הלימוד או בטיולים, לא עוסקים מספיק בזכר הנופלים.

לצפייה באגרת המנכ"ל בתצוגה מוגדלת

לפני כשלושה שבועות הגיע תורם של המורים לאזרחות לקבל מכתב אישי לתיבת המייל שלהם. כמו שר החינוך הקודם, שי פירון, שקבע כללים לשיח בכיתות אחרי פרשת אדם ורטה, גם אבואב מזכיר למורים כי תחום האזרחות הוא "גם רגיש ואף נפיץ". זוהי אבחנה נכונה, אך הסיבה העיקרית לה היא הצנזורה שהטילו שרי החינוך האחרונים, מלימור לבנת דרך גדעון סער ועד נפתלי בנט, על התמודדות עם המציאות הישראלית. קל יותר לשנן מהו "אחוז החסימה" מלהיכנס לשדה המוקשים של זכויות אדם ואזרח, כיבוש או אפילו רק שחיתות.

ובכל זאת, חצי הפתעה. "המסר המרכזי שאנחנו רוצים שייקלט בלבבות התלמידים בשיעורי האזרחות", כותב אבואב, הוא המילה שותפות: "שותפות בין כל האזרחים, על אמונותיהם ודעותיהם השונות ואף המנוגדות, בנאמנותם למסגרת המדינית המאחדת והמחייבת". גם המילה "ברית" יכולה להתאים, הוא מוסיף, "ברית בין כל המאמינים שעל המדינה לפעול בהתאם לרוח הדמוקרטיה וערכיה, על פי צרכיהם ולהשוואת תנאיהם של כלל אזרחי ישראל, לרבות המיעוטים החיים בתוכנו".

המסר האוניברסלי הזה לא החזיק מעמד אפילו יום אחד. כנראה שלא נדע אם בנט או אחד מעוזריו העירו למנכ"ל אבואב, או שהוא עצמו התחרט על מה שכתב, אך תוך זמן קצר פורסמה גרסה חדשה למורים באזרחות, יהודית יותר מדמוקרטית.

כך מתברר כי לא מספיק לציין את "הנאמנות האזרחית למסגרת המדינית המאחדת", אלא צריך להבהיר לכל כי מדובר ב"מדינה היהודית – היא מדינת ישראל". ובאשר לאותה ברית המבוססת על "רוח הדמוקרטיה וערכיה", הרי שכעת קודמת לה הקביעה ש"מדינת ישראל הוקמה כדי להוות בית לאומי לעם היהודי במסגרת דמוקרטית, הפועלת בהתאם להכרעת רוב" (ואף מילה על זכויות אדם ואזרח).

בגרסה הראשונה כתב אבואב כי "אם נשכיל להעביר לתלמידינו את מהותו של רעיון השותפות...ונדע לארוג לתוכו בטבעיות ובהרמוניה גם את המחויבות שלנו למשפחת העמים וזיקתנו לתרבות המערב הכללית, כי אז נעמיד לרשות האומה אזרחים טובים יותר". הגרסה השנייה שומרת על המבנה הכללי של המשפט, אבל מקדימה את "ייחודנו חסר התחליף כמדינה יהודית" לכל דבר אחר.

חילופי הגרסאות המהירים לא נעלמו מעיניהם של מורים, שהדליפו את הסיפור לעיתון המתנחלים "בשבע". בניגוד לתגובות הלקוניות (במקרה הטוב), בדוברות משרד החינוך יצאו הפעם מגדרם כדי להסביר עד כמה הגרסה הראשונה היתה טעות. "המנכ"ל תיקן עוד באותו יום את מכתבו", הסבירו שם, והוסיפו כי "הרושם שנוצר מהמכתב הראשון הוא שגוי". זאת, כיוון ש"אבואב הוא אדם מאוד ערכי. הוא אומר שמדינת ישראל היא מדינה יהודית לפני הכל...הכתיבה שלו תמיד קשורה למולדת ולערכים היהודיים".

זה לא הכל. במסגרת כתב ההגנה, אומרים בדוברות משרד החינוך כי אבואב "אף פעם לא מדבר בשם הגלובליזציה ודברים כגון אלה, והוא לא מעסיק בסביבתו רק תל אביבים. הוא ממש לא אדם שצבוע בגוון הזה".

אפשר להירגע: אבואב כנראה לא אוכל סושי, אבל בהתחנפות למתנחלים הכל כשר. בעידן הנוכחי, לא מספיק להתנער ממסר דמוקרטי ("תקלה מצערת שתוקנה מיד"), אלא חייבים לטנף על מי כל שמחזיק בו. אכן, מעשה חינוכי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ